תקציר: טדי גץ (ג׳סי פלמונס) הוא דבוראי המשוכנע ביותר בתיאוריית קונספירציה גדולה, לפיה חייזרים מגלקסיית אנדרומדה הטמיעו עצמם בחברה האנושית ומטרתם לבצע ניסויים בבני אדם. בעזרתו של בן דודו המושפע והמעוכב-מחשבתית דון (איידן דלביס), הם חוטפים את המנכ״לית של חברת התרופות אקסולית׳, מישל פולר (אמה סטון), בניסיון לגרום לה להודות שהיא חייזרית ולהציל את האנושות ואת כדור הארץ מקריסה אקולוגית ובריאותית. מישל מנסה להשתמש ביכולות הניהול שלה על מנת לפתח שיחה ולשכנע את טדי שהיא לא מי שהוא חושב שהיא, אך הוא משוכנע ללא מרגוע כי היא אחת מהם - ושביכולתה להעלות אותם לחללית האם לדבר עם הקיסר בערב ליקוי הירח המתקרב.

על פי כל חוקי התעופה הידועים, אין שום דרך שבה דבורה אמורה להצליח לעוף. הכנפיים שלה קטנות מידי מכדי להרים את גופה השמנמן מן האדמה. הדבורים, כמובן, עפות בכל זאת, והיכולת שלהם להעביר אבקנים מפרח לפרח הוא הבסיס של הסיפור שלנו. הפרויקט החדש של יורגוס לנתימוס (״מסכנים שכאלה״, ״סוג של חסד״) הוא עיבוד מחודש לסרט הקוריאני ״הצילו את הכוכב הירוק!״ משנת 2003, והוא מציג את עצמו בהתחלה כמשהו שאנחנו דווקא מכירים מאוד.

היום בתרבות האינטרנטית מאוד קל להיסחף בדעות שונות ולצדד בעלילות שמתכתבות בצורה יפה עם האמונות שלנו, גם אם העובדות לעיתים מוטלות בספק. יש כאלה שאנחנו רואים בצורה יותר בולטת ומגוחכת על פי רוב, כמו קהילות שמאמינות שכדור הארץ שטוח או שחיסוני הקורונה גורמים יותר לתחלואה מהבראה, ויש כאלה שכבר הטמענו עמוק בתוך החברה שלנו שלפעמים אנחנו לא שמים לב אליהם - דבר מאוד נפוץ בכל העולם בסוגיות פוליטיות כאלה ואחרות, על אחת כמה וכמה בישראל ועם נזקי ההסברה בעת המלחמה שחיינו בשנתיים האחרונות. הסטריאוטיפ של גבר שחי כמעט לבדו ומונע באגרסיביות ממחשבה קיצונית שהשתכנע אליה הוא כבר בדיחה שחוזרת על עצמה במדיה הציבורית (מה לעשות שהיא קצת מעוגנת במציאות), אבל דווקא הסרט הזה לא משתמש בבסיס הזה על מנת להגחיך רעיון כזה או אחר. הוא מעוניין לשקף מה עובר אדם בשביל להגיע לאותה נקודה, והאם במקום מסוים, זו קריאה למצוקה.

בניגוד לסרטים כמו ״קרב רודף קרב״ או ״מיקי 17״, בהם הצד בשיח הציבורי והביקורת עליו די מובהקים ובולטים, בסרט הזה דווקא משתמשים בעצם קונספירציית ה-״חייזרית״ (שאולי עלולה להזכיר לאנשים את הקונספירציות על מארק צוקרברג) כגורם שמאחד את מכלול התופעה הקונספירטורית, כך שהמסר יכול לעבוד בעיניי צופים מכל צד - כי הוא יכול להקרין אותו בקלות על הצד שהוא מגחך, וגם לא להיפגע בפני עצמו. מעבר לכך, הסרט מספק לדינמיקה הזאת צדדים שונים, דבר שמעשיר את הדיון והמחקר על התופעה מהזווית האנושית האינדיבידואלית.