״האחרונים מבינינו״ עונה 2 פרק 3: האחים שנשכחו
העונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״ מעלימה כמעט לגמרי את מערכת היחסים של טומי וג׳ואל, והופכת את טומי מדמות מרכזית ומעניינת למשנית ומבוזבזת
ביקורת ComicON: "הטורף: שטח פראי"- שינוי כיוון מרענן
ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 3 - אין דבר העומד בפני הרצון
ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 2 - כמה נוח לאחד את המוח?
ביקורת ComicON: ״הנרדף״ - לא ניתן לברוח מהמסר
ביקורת ComicON: ״שם טוב האבי 2״ - מהאזרח הקטן לשליח הגדול
“Don’t talk to me like I didn’t know him.” - טומי
הכתבה מכילה ספוילרים לפרק השלישי בעונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״ והתייחסות לקווי עלילה מהמשחק שמתרחשים עד לאותה נקודת זמן
מי שמכיר אותי וקרא את סדרת הכתבות שפרסמתי יחד עם רז לקראת העונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״, או את הביקורות לפרקים שכבר שודרו, יודע כמה אני אוהב את סדרת המשחקים הזו. מבחינתי, The Last of Us Part II הוא לא רק אחד המשחקים הטובים ביותר ששיחקתי בהם, אלא גם מהאהובים עליי ביותר באופן אישי. אחד מאותם הדברים שגרם למשחק הזה להתחבב עליי באופן מיוחד, ומה שהפך את The Last of Us ליצירה כל כך עוצמתית, לא היה רק העולם האפוקליפטי או האקשן המצמרר, אלא מערכת היחסים האנושית והמטלטלת שבמרכזה.
ג'ואל, שורד קשוח שאיבד את בתו בתחילת המגפה ואיבד איתה גם את המצפון שלו, פוגש את אלי, נערה שמחפשת קרן אור של חום אנושי בעולם מנוכר ומפורק. ומה שמתחיל כמסע משותף בין זרים גמורים, מתפתח אט־אט לקשר של אב ובת כמעט בלתי נפרדים. זהו לב הסיפור, ולפחות עבורי, זה מה שהפך את המשחק לא רק לסיפור הישרדות עם זומבים, אלא לדרמה אנושית שנוגעת בעומק הלב.
טורי דעה
כתבות נוספות מקטגוריית
תקשיבי לנו קרול: עוד לפני שעלתה ״פלוריבוס״ לימדה את הוליווד שיעור חושב במיוחד
פרסומת אחת וחזרנו: ״אור ראשון״ מסחרה את השבעה באוקטובר באופן סופי
ספינה טובעת: הנטישה של האחים דאפר היא דגל שחור עבור נטפליקס
ליאם סולומון
