ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 9 - לכל אחד שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום

תמונת קאבר

הכתבה הבאה מתעמקת בפרק 9 של ״פלוריבוס״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים בעונה. אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.

לניתוחי הפרקים הקודמים: פרק 1, פרק 2, פרק 3, פרק 4, פרק 5, פרק 6, פרק 7, פרק 8

לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.

אזהרת טריגר: הטרדה מינית, זנות, אלימות במשפחה, מיניות בכפייה, דיכאון ואובדנות.

"Unknown word or name, do you want to save the world or get the girl?" - Manousos Oviedo / Translation App, Pluribus Episode 9

קוראים יקרים, עשינו את זה. אומנם מעט באיחור בעקבות העומסים של סוף 2025, תחילת 2026, עונת הפרסים והסיקור של ״דברים מוזרים 5״ - אבל לבסוף, הגענו לניתוח האחרון של העונה הראשונה של ״פלוריבוס״. אחרי 8 פרקים שלקחו אותנו דרך המסע הרגשי של קרול למצוא את המקום שלה, בתוך עולם שבו ניכר שאף אחד לא מצליח להבין אותה באמת, סיימנו את הפרק הקודם בנקודה בה נראה שיחסי הכוחות התאזנו. קרול סוף סוף הצליחה להיפתח ולקבל לחיקה את זושה בתור בת זוג שהיא מרגישה איתה בנוח, שגם יוצרת אצלה מעין שגרת טיפוח אגו בכך שהיא משבחת באופן תדיר את הכתיבה שלה. אומנם קרול התקשתה בשלבים מוקדמים יותר לקבל את זושה כאדם קרוב, במיוחד מתוך ההבנה שהיא לא יכולה לחיות בשלום עם העקרונות שלפיה ״הם״ חיים. אך כאשר יצר התאווה שלה נפרץ על ידי זושה באופן פתאומי, תחושת האופוריה הפנימית הצליחה לגרום לה לגשר מחשבתית על הפער בראשה - אם כי אפשר לקרוא לכך סוג של הדחקה. למרות ההכרה בעצם הפיתוי וההיתול שחוותה מצידה של זושה במהלך ה-״דייטים״ שלהן, אין ספק שהמשחק הזה הצליח ללחוץ בדיוק על הנקודות הרגישות שלה בשביל לגרום לה להתמסר בכל זאת, גם אם היא חשבה שהיא עיקשת על עמדתה. על כל פנים, ניכר שקרול מקבלת על עצמה את הדינמיקה המחודשת, מוכנה להתעלם מכל צורך להיתמך על ידי אנשים אחרים וככלל מכל מה שקורה בעולם מחוץ לחלקת ביתה, ולשמור על האהבה הנדירה שהצליחה למצוא קרוב ללב. מבחינתה, זו הדרך שדרכה היא רואה מערכת יחסים בריאה, ומוכנה לדבוק בה עד עצם היום הזה. אבל קרול לא יודעת בדיוק מה היום הזה טומן בחובה.

הפרק התשיעי מביא לנו את מפגש הפסגה בין קרול למנוסוס, השואף לטרוף את כל הקלפים מחדש. בעוד שקרול כבר החליטה פחות או יותר להתמסר רעיונית אל חיקם של ה-״אחרים״ ומה שהם יכולים לספק עבורה, שזו אהבה המתקיימת לכאורה ללא תנאים, מנוסוס מכיר אך ורק את קרול חדורת המוטיבציה. זו האטומה כלפי נסיונות התנחמדות, שרוצה להפיל את התודעה המשותפת ולהוכיח את הרוע שבקיומם, אליה התחבר מחשבתית מלכתחילה ובזכותה בכלל יצא אל המסע המפרך בדרכו לאלבקרקי. מנוסוס בהחלט מאמין שבשיחה הפונה ליצר האנושי האמיתי של קרול, הוא יצליח לגרום לה להצטרף לחיקו ויחד יוכלו להביס את ה-״אחרים״ והאיום שהם מקנים על האנושות כולה. אבל קרול, שכבר ראתה את האושר האידילי עבורה בהישג יד לאחר אירועי הפרק הקודם, לא בהכרח תרגיש כל כך בנוח לוותר על כל מה שהשיגה בגלל דעתו הקולנית של אדם זר ועיקש. היא מאמינה שדרך החיים האידיאלית עבורה היא בדיוק זו שהיא חיה ברגע זה, וכל ניסיון לערער על כך, הוא דעה חמומת מוח. האם ההתמסרות המחשבתית של קרול תגרום לה להשאיר מאחור את כל מה שהיא האמינה בו, כל עוד מצב העולם משרת את תאוותה הישירה? בטור של היום אנחנו נתעמק אל תוך הפרק התשיעי והאחרון לעונה, ונחקור לעומק נושאים של קיבעון בתוך ראיית עולם אישית, אובדן האינדיבידואליות כאשר פועלים בכוח לצנזר ולאלחש זרמים שונים ופערי תקשורת שפתיים ומחשבתיים שאולי מרחיקים בינינו תרבותית - אך הם גורם בלתי נפרד ואף הכרחי ממאפייני הבסיס של החוויה האנושית ככלל.

---

כצאן לטבח

הפרק האחרון שלנו נפתח בשוט של שמיים כחולים ובהירים. באותם שמיים אנחנו יכולים לראות מצד אחד ענן לבן אחד בודד, ואילו מצידו השני, מטוס ריסוס משחרר כימיקלים במסלול אלכסוני. שוט הפתיחה הזה מכיל התייחסויות מעניינות לשתי נקודות מהפרק הראשון של העונה. ראשית, פרק הפתיחה של העונה מתחיל גם הוא בשוט של שמיים שלאחריו המצלמה מוטית מטה - רק שהשוט ההוא מציג שמיים כהים, חשוכים וקודרים, המלאים בעננים. הניגודיות בין החושך והאור מתחילת הסדרה לסופה מרמזים לנו על מצבה של קרול בכל הקשור לגישתה אל הציבור, בדיוק כפי שתיארנו במוטיב האור והחושך בפרקים הקודמים. בתחילת העונה היא מאוד מופנמת ומעדיפה את הבדידות שלה, ההישארות בתוך החושך. ואילו בנקודה זו בסוף העונה, היא יותר פתוחה להיות לצד ״אחרים״ לאחר שאלו גרמו לה לתחושת הביטחון והאושר כפי שהיא תופסת אותה. שנית, מטוס ריסוס הכימיקלים מזכיר לנו את הפעם הקודמת שראינו מטוס שכזה - ברגעים הראשונים של ה-״התחברות״ טסו מספר כאלו במקביל, שניות מעטות לפני שקרול נחשפה לראשונה לאירוע המכונן בחייה. הבחירה בשוט זה להציג רק ענן אחד ומטוס אחד, מעידים כי ראיית עולמה של קרול היא מאוד מצומצמת בשלב זה. היא לא מתייחסת לכל מה שיש בעולם מחוץ לחלקת ביתה הקטנה, והיא מייחסת חשיבות רק לדינמיקה בינה לבין זושה. עם זאת, למרות שהענן הלבן נמצא בצד אחד של המסך ומסמל לנו - בהתאם לתאוריית הצבעים - את תחושת האהבה שקרול מרגישה בחיה, אנחנו רואים כי מטוס הריסוס - שמסמל לנו את תודעת ה-״אחרים״ ובמקרה הזה את זושה - הולך בכיוון אחר לגמרי מאותה אהבה. אנחנו נרמזים בעדינות כי למרות ההסתכלות המאוד ממוקדת על מערכת היחסים בין השתיים, האהבה הנראית לעין אינה דווקא בעלת כוונות זהות מתחת לפני השטח. אפילו אפשר לקחת זאת צעד קדימה ולהעריך כי הריסוס של המטוס, שבמקור ניסה כמה שיותר להפיץ את ה-״חיבור״ ל-״אחרים״, מייצר סוג של ״עננים פיקטיביים״ בשמיים. ה-״אחרים״ אולי עושים משהו שנראה כמו הבעה של אהבה אמיתית, אך נרמז שזו לא הכוונה האמיתית מאחורי מעשיהם.

ענן על מקל (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו מקבלים על המסך את השעון הסופר שלנו, כשהוא מעיד כי נקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה היא 71 יום ו-13.5 שעות לאחר ה-״התחברות״. זוהי קפיצה של 11 וחצי ימים מנקודת הזמן המדידה הקודמת שראינו בסוף הפרק הקודם - פרק זמן כמעט זהה באופן מעניין לזה שעבר עלילתית בין סוף פרק 7 לסוף פרק 8, כלומר בין חזרתם של זושה וה-״אחרים״ אל קרול, עד ההתמסרות המלאה של קרול לחיקה של זושה כבת זוג. מעניין איך זה יכול לבוא לידי ביטוי... המצלמה מוטית מטה ואנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בכפר קטן ומבודד בין הרים. מולנו נמצאת קוסימאיו, הנערה הצעירה המנותקת שקרול פגשה במהלך פרק 2. במהלך אותו פרק, הביעה הנערה שבריריות ובדידות כשהיא כל כך שונה מאמה ודודתה, ואף הביעה כוונות לרצות להצטרף ל-״אחרים״ למרות כל הסכנות, על מנת שתוכל באמת לחיות לצידן. אנחנו רואים אותה מביטה אל השמיים ורואה את מטוס הריסוס חולף, כשכל מה שהיא עושה זה לטאטא את הרצפה. היא עושה את זה תוך כדי הבטה מעלה, באופן כל כך מונוטוני, שאפילו הקריאות מצד בנות משפחתה ה-״מחוברות״ לא גורמות לה לחדול מכך. היא כבר שקועה בטרנס וברפטטיביות, אפשר לומר ממש כמו NPC במשחק מחשב - התנהגות שמאוד מזכירה לנו את האינדיבידואליים המשומשים על ידי ה-״אחרים״ ככוח עבודה זול. ה-״מחוברות״ ממשפחתה אומרות לה שהכינו לה את האוכל האהוב עליה, ואכן כפי שיצא לנו לראות מספר פעמים בסדרה (ובמיוחד בפרק 2), ה-״אחרים״ רגילים לנסות לספק את המנותקים באמצעות מזון שהם אוהבים במיוחד. קוסימאיו ממוקדת בדבר אחד בלבד - ״האם סוף סוף הגיע הרגע?״, ומאוששת על כך שאכן היא אינה רחוקה מלקבל את מבוקשה. בעוד שאנחנו יודעים שכוונתה היא להשלים את ה-״התחברות״ שלא עברה אך ייחלה לעבור, השילוב עם עבודת הניקיון החזרתית מתקשר בעיניי לרעיון של תסביך סינדרלה. בגדול, השאיפה לצאת ממסגרות הנתפסות נחותות אל עבר עתיד מזהיר ויוקרתי יותר. סרטים כמו ״אנני״, ״אישה יפה״, ״המילטון״ ואפילו זוכה האוסקר בשנה שעברה, ״אנורה״, מזכירים כולם רעיון שכזה - אישה השואפת להתברג במעמד יותר גבוה באמצעות התמסרות לדמות הנחשבת נעלה. גם כאן, קוסימאיו מרגישה חסרת כל ערך במצבה ומאמינה שתוכל להקנות לעצמה משמעות אמיתית ברגע שתתמסר אל הרעיון הגדול והמושך שמבטיח לה אושר בלתי נדלה. היא כל כך מייחלת לרגע שזה יקרה כמו בסיפור אגדה, שזה נראה שהיא ממש על סף לפצוח בשיר I Want קלאסי (תחשבו ״For The First Time In Forever״ מ-״לשבור את הקרח״, כשהיא אנה לעומת קרול כאלזה).

My father has no son, so I'm the one who has to social climb for one (מתוך ״פלוריבוס״)

בשוט שבו שתי בנות משפחתה ה-״מחוברות״ עומדות לצידה, אנחנו רואים כי קוסימאיו עומדת במרכז עם עליונית אדומה המסמלת את האנושיות שעוד נותרת בה, בעוד שאמה ודודתה סוג של דוחקות מסביבה במעין מעטפת צרה, בצבעי ז׳קטים התואמים את צבעי האדמה והמבנים של הכפר. ניתן לראות שהן ממש ״אוגפות״ אותה, לא ממש נותנות לה מקום לתזוזה ומשאירות אותה כנקודה קטנה של שוני וייחודיות בתוך מעטפת של אחידות ״משעממת״. בשוט רחב יותר, אנחנו גם רואים שהכפר שלהם נמצא במעין חלקת אדמה משוטחת, כשמסביבו נמצאים עצים רבים - אך לא בתוכו. את הצבע הירוק של העצים כבר הגדרנו בתיאוריית הצבעים כתמהיל בין החצנה של ביטחון לשבריריות רגשית, ואילו באמת בסיטואציה הזאת של הכפר של קוסימאיו ניכר ששאיפת ה-״אחרים״ היא שלא ישאר אף אחד מאנשי הכפר המקוריים. אנחנו אומנם רואים שקוסימאיו קצת חוששת מהצעד אך מאמינה שזה הדבר הנכון עבורה, שזה בדיוק התמהיל הזה, אך ה-״אחרים״ מנסים לגרום לה ממש לרדד את התחושות האלו ולהרגיש אדישות למצב. לקבל את ההיטמעות אליהם כמשהו שהוא פשוט המצב שצריך להיות, שאינו מעורר חשש או בהכרח דורש החצנת ביטחון מזויפת. היא למעשה ה-״עץ״ האחרון שנותר ביער שהוא הכפר שלהם, ומטרתם לכרות אותו.

אנחנו אף יכולים להקביל את רעיון רידוד תעוזת התחושות בבן אדם לעלילה שקרול עברה בפרק הקודם, כאשר ״מהלה במים״ והצניעה ביותר את רגשות המשיכה שלה לאינטימיות אצל זושה, דבר שהתכתב לנו גם עם תיאוריית הצבעים דאז. אחת מבנות משפחתה שואלת אותה אם היא מתרגשת או לחוצה מה-״התחברות״ הקרבה ובאה שלה. היא עונה אחרי היסוס קל שהיא מתרגשת, למרות שלא באמת ניכר בקולה שקיים ריגוש רב. גם רגשות חיוביים כבר הוצנעו. היא אומרת שהדבר היחיד שהפריע לה הוא שהיא כבר מטאטאת את אותה הנקודה בדיוק במשך חצי שעה, ואלו מצחקקות בפניה ששמו לב ואכן המקום נקי ביותר. בעיניי, עצם הטאטוא שנראה מוזר ואף מוגזם יתר על המידה מקביל לנו לצורך שלה לטשטש כל אלמנט אישיותי שלה, עד לרמה שהיא ממש דף חלק ואחיד. הכל צריך להיות טהור, עד שלא תשאר נקודה אחת של ספק. הדבר יכול להתחבר לנו למנהגי דתות שאנחנו מכירים מהעולם האמיתי, כמו טבילה במקווה או התוודות בפני כומר. כלומר, כיוון המחשבה שמקרי השוני והחריגה של אדם מהתבנית נחשבים כטמאים ולכן יש לדאוג לסילוקם במהרה - מה שמאוד עובד לנו עם המחשבה שקוסימאיו בעצם רוצה להיות אחת מה-״אחרים״ ולא רוצה להחזיק באף שוני שהוא. היא לא רוצה להיות מודרת, והיא מוכנה לוותר על הכל בשביל זה. בשוט התקריב, אנחנו רואים איך שני בנות משפחתה מחבקות אותה עוד יותר מקרוב, כך שהשוט אפילו עוד יותר צפוף, כאילו הן דוחקות עליה אפילו עוד יותר ממקודם. למרות שניתן לראות אותן מחייכות, החיוך של קוסימאיו לא ניכר משכנע ואינו אפילו פרוש על כל פניה. היא אולי כנועה, אבל האם היא מאושרת מזה?

תן חיוך הכל לטובה (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו עוברים למטוס שנוחת לאיטו על מסלול, בשוט המזכיר את המראת המטוס של זושה קצת לפני הפתיח בפרק 2. למטוס הלבן הנוחת ממתין אינדיבידואל ״אחר״ הלובש חולצה אדומה ומעליה עליונית כחולה. הוא לוקח מתוך אינדיבידואלית שבתוך המטוס מיכל אפור ומשונה, כלומר חסר כל צבע עז מובחן, ושם אותה ברכבו. הוא נוסע דרך ארוכה, בין עצים רבים, על מנת להביא את המיכל אל הכפר של קוסימאיו. בעיניי, דרכו של האינדיבידואל עם המיכל מסמלת דרך תיאוריית הצבעים את ההסללה של ה-״אחרים״ אל עבר השגת ה-״התחברות״ הזאת. הם מספקים את אותו אלמנט שיקדם אותה לשם, אותו אלמנט של ״אפרוריות״ תחת המעטה הלבן של אהבה ואכפתיות אישית, שהוא המטוס. האינדיבידואל המוביל אותו אומנם עוטה עליו צבעים העלולים להקרין שיש בו מין האנושיות ומין הרגישות, אך זה רק מצג שווא. בפועל הוא מתחמק אקטיבית מכל החצנת ביטחון או חוסר ביטחון - הוא מחפש את המקום בו אין רגש כלל, בו הוא לא יהווה כל חסם. אני גם רוצה לשים דגש על השוט הרחב בו רואים את המטוס על המסלול ואת הרכב על הכביש. בשוט הזה, ניתן לראות כי ההרים ברקע הם אינם אדומים כפי שיצא לנו לראות בפרק 7 במסעו של מנוסוס או בציורים שקרול ראתה במוזיאון. ההרים למעשה הרבה יותר שחורים, יותר כהים. אנחנו נרמזים כי מה שעלול להיראות בהתחלה כשאיפה לאנושיות או לאינטימיות, עלול בסוף להתגלות כמו ההפך המוחלט - דווקא ריקנות ומתודיות.

גם הרכסים כבר איבדו צבעם (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו שומעים את אחת מבנות משפחתה של קוסימאיו שרה שיר בשפת המקור שלהן, כשאנחנו רואים את שאר אנשי הכפר ה-״מחוברים״ מתחילים להתאסף. עד כה, לא יצא לנו לראות אותם בהמוניהם בכפר הזה, אלא הם רק התהלכו במשימות שגרתיות ברקע. כפי שאנחנו מכירים את שימושם של ה-״אחרים״ באינדיבידואלים, הם יודעים לנצל אותם בדיוק למשימות שדורשות אותם בכל רגע נתון ככוח עבודה גמיש. הבחירה של התודעה המשותפת לרכז את כל אנשי הכפר במקום אחד לא מגיעה מכוונה שלהם פשוט לעמוד ברקע ולצפות, הרי שזה היה בזבוז של משאבים. לכן, ניתן להניח כי הבחירה מגיעה דווקא ממקום של העצמת תחושת השייכות בעיניה של קוסימאיו, או במילים אחרות, לחץ חברתי. בעצם ההתאגדות של כל חברי השבט לצפות ב-״התחברות״ שלה, קוסימאיו תרגיש כאילו יש לה את תמיכתם של כל הסובבים אותה. הם למעשה מעודדים אותה להתמיד בתהליך, כשמסביבה נמצאת רק מעטפת המסלילה אותה בכיוון הזה. עצם השירה של אימה יכולה להתפרש לנו בשני רבדים: הראשון הוא ששירה ממוקדת ממישהי שקוסימאיו מחוברת אליה יכולה להתפרש בקלות כמו אקט של אהבה. של אמא דואגת השרה לילדיה שירי ערס ורוצה שירגישו רוגע נפשי. כלומר, קוסימאיו רואה בפעולותיה של האמא ה-״מחוברת״ שלה דאגה אותנטית. השני הוא שכפי שראינו עם קרול בפרק 7, השירה העצמית משמשת עבור טשטוש של תחושת בדידות על ידי מיסוך באמצעות קול. כשאין שקט ויש רעש, ללא תלות במהו הרעש הזה, נשארים פחות ופחות עם הצורך לעכל מחשבות פנימיות. ה-״אחרים״ למעשה מוודאים שקוסימאיו לא תצטרך להרהר במחשבותיה או לחוש איזה שהוא שקט מצמרר. הם רוצים לשמור על קו מחשבתה מאוזן כפי שהוא בנקודה הזאת כרגע ושתחוש שהיא נמצאת בחיק אנשים - גם אם ההגדרה ל-״אנשים״ מוטלת כאן בספק.

אנחנו גם רואים שכעת, כאשר תושבי הכפר מתאגדים, קוסמאיו נעולה בתוך איזור מגודר, כשמסביבה חיות שונות. אנחנו רואים אותה מלטפת גדי המונח על ברכיה ודואגת לו מקרוב. היא למעשה נמצאת באיזור קטן, המופרד משאר העולם, שכן היא משויכת ל-13 המנותקים היחידים שעוד נותרו על כדור הארץ - אך לא לעוד זמן רב. השיוך שלה לאיזורן של חיות המחמד ממשיך לנו את הנקודה לפיה ה-״אחרים״ רואים במנותקים כמעין חיות מחמד שצריך לטפל בהן. אם בפרק הקודם ראינו בדוגמת הכלב והבעלים שה-״אחרים״ ״ישמרו וידאגו לחיית מחמד שאינה מסוגלת לעזוב את חיק בעליה״ כהקבלה לנקודת מבטה של קרול והיקשרותה להלן, שנפתרה בעצם קיומה של זושה, אז כאן אנחנו רואים את קוסימאיו שלא ממש מסוגלת להישאר נפרדת ממשפחתה ומהכפר שלה, לרמה שהם ממש מטפחים אותה באותה ״שירת ערס״. החיבור שלה לגדי הקטן מראה כמה היא למעשה הייתה מאוד דומה לשאר המנותקים וחלק בלתי נפרד מהם, כאשר לחלוטין הייתה חלק מהמפגש שהתקיים בפרק 2. גם נודע לנו בפרק 6 שכל המנותקים מלבד קרול ומנוסוס שומרים על קשר תדיר בשיחות וידאו מרוחקות, כך שאין לנו סיבה להאמין שהיא לא הייתה חלק מכך. גם ניכר שהטיפול בגדי באמת מעלה חיוך על פניה בצורה אותנטית, שכן היא באמת נהנית מהמחייה הפשוטה שהייתה לה עד כה. ניכר שהן האינדיבידיואליות והן הכפריות הספיקו בשביל לתת לה את האושר שהיא באמת צריכה מבפנים. למרות שהיא משוכנעת בדעתה שהיא זקוקה להיות ״אחת״ עם קרוביה על מנת שלא תדאג עוד עד לסוף הימים, אנחנו דווקא עדים לכך שהיא הייתה יותר מאושרת לו הדברים היו נשארים כפי שהם לפני ה-״ההתחברות״ כולה.

אל המעיין (מתוך ״פלוריבוס״)

קרובות המשפחה של קוסומיאו מציינות כי השמיים עוטים גווני כחול עמוק במיוחד ושריח האוויר הוא טוב, ושהן רואות בכך סימנים מעוררי תקווה. אני דווקא רואה את ציון הפרמטרים האלו כסימנים לדאגה מנקודת המבט הבלתי ״מחוברת״. האזכור להדגשת חזותו העמוקה של הכחול (צבע שהולך איתנו כבר הרבה פרקים), משקפת בעיניי שה-״אחרים״ רואים במצבה של קוסימאיו שברירי ורגיש יותר מאי פעם. הם מרגישים שהם מצליחים להביא את עצמה לנקודת קיצון בערעור העצמי, שמבחינתם זוהי סיטואציה ״אופטימית״ לכך שתצליח להישבר ולהתחבר אליהם. ההתייחסות ל-״ריחו של האוויר״ מעט מוזרה - בני אדם לרוב לא מתייחסים לריח של אוויר או חמצן כללי, אלא לריחות של דברים ספציפיים יותר מזה. כמו כן, דווקא בסביבתה של פינת גידול חיות כפרית חיצונית, הייתי יוצא מנקודת הנחה שהריח יהיה פחות אופטימלי מהרגיל, באופן מובחן. על כן, אני מאמין שהאמירה הזאת היא יותר מצג של אלחושם של ה-״אחרים״ לחוויה האנושית. הם מתעלמים מהמציאות כפי שהיא וממסגרים אותה באופן שגם יציג אותה באור חיובי וגם יעיד שהם ״אנושיים״ יותר ממה שהם באמת. כפי שהאחרים בגישתם הלוגית וה-״רובוטית״ אינם באמת מסוגלים לחוש רגשות נפשיים, כך גם אין לנו סיבה לחשוב שיש בעיניהם חשיבות סובייקטיבית לסיווג ריח של האוויר הכללי, אם כך או כך הוא יאפשר להם לנשום ולתפקד. במחשבה נוספת, קיימת עוד פרשנות אפשרית לעניין הריח: העיקרון של קטיפת הפרי מהעץ. אומנם ה-״אחרים״ לא יכולים לקטוף פירות מעצים - כלומר להכריח אנשים ״להתחבר״ מבחינה אתית - אבל הם כן יכולים להפעיל עליהם מאמצי שכנוע שיגרמו להם לוותר על עצמם (כמו שקרה עם קרול). הריח הטוב עלול להעיד על זיהויה של קוסימיו כפרי בשל, כזה שהגיע לטריות ובשיאו לאכילה. כלומר, היא הגיעה לנקודה שבה יהיה הכי כדאי לצרף אותה, כך שה-״אחרים״ מלאי תקווה שהיא סוף סוף תיקטף ו-״תיפול מעצמה״ אל ידיהם.

אנחנו רואים את האינדיבידואל עם המיכל מגיע ברכב אל הכפר, כאשר כלל ה-״אחרים״ מסתובבים לכיוונו בשקט ולוקחים צעד אחורה על מנת לעשות לו מקום. אנחנו מקבלים שוט רחב - בחלק אחד, אנחנו רואים את הרכב בגווני הטורקיז המאובק עומד מצד אחד, כשכל אנשי הכפר לוקחים צעד אחורה בהגיעו. בחלקו השני, אנחנו רואים את קוסימאיו עדיין כלואה במרחב החיות, כאשר זוג האינדיבידואליות המלוות אותה עדיין מפקחות עליה בחיוך מרגיע ואינן חולקות את תגובת אנשי הכפר למתרחש. אנחנו רואים בכך למעשה חלק מהמנגנון השיטתי לפיו עובדים ה-״אחרים״, גם אם זה לא בהכרח במודעות מלאה למרמה. הם עובדים מאחורי הקלעים על דברים שונים שמקדמים את המטרה העילאית שהם מאמינים בה, אך בו בזמן, שומרים על מיצג השווא המנחם כלפי המנותקים. אותם מנותקים אולי מרגישים שהם שולטים במצב ומודעים לכל המתרחש אליהם, אך מרחב התזוזה שהוגדר עבורם ״חיים כבחירה חופשית״ הוא למעשה הרבה יותר צר ומפוקח ממה שהם עלולים לקלוט. זהו אלמנט קלאסי של תרמיות שונות - לפתות את הלקוח לעשות משהו בכך שמבטיחים לו הרים וגבהות שהם ״טובים מכדי להיות אמיתיים״, רק כדי שיגלה את האותיות הקטנות כשכבר מאוחר מידי. כפי שקרול כבר יודעת, ה-״אחרים״ אולי אינם יכולים לסלף את האמת, אך זה לא אומר שהם בהכרח מספרים את כל האמת. זה בהחלט דבר שכדאי לה לזכור, זה עלול לשמש אותה בהמשך...

אל תתייחסי לאנשים שמאחורי הוילון (מתוך ״פלוריבוס״)

קוסימאיו שואלת את אימה ה-״מחוברת״ אם מה שהן חיכו לו הגיע, והיא נענית שכן. היא מיד מוסיפה, ״אל תדאגי, אהובה״, עם חיוך גדול על פניה. השימוש בכינוי חיבה המכיל רגשות חיוביים הוא כמובן מניפולטיבי, ומזכיר לנו את השיחה של מנוסוס עם האינדיבידואלית של אימו בסוף פרק 6 שקראה לו בן. בעוד שה-״אחרים״ לא יודעים לחוש אהבה, הם בהחלט יודעים שזה דבר שגורם למנותקים להרגיש טוב יותר. מעין היי של דופמין באופן שלא שונה מסוכר. קוסימאיו עונה לה שהיא אינה חוששת, אך הבעות הפנים שלה מראות אחרת. היא לא מחייכת כפי שחייכה קודם אל הגדי, אלא הבעות פניה אכן מראות דאגה במידה מה. זה מדגיש לנו שוב כמה היא מנסה להראות למשפחתה שהיא באמת רוצה להיות אחת מהן, למרות שזה לא מה שהנפש שלה באמת תומכת בו. היא עושה את זה בכדי להרגיש שייכת, לא בכדי להרגיש שלמה. היא אף מביטה מטה על הגדי שעל רגליה, בעודה מלטפת אותו כששפת גופה מראה כמה היא לא באמת מרוצה להפסיק בכך.

היא מנסה להניח את הגדי על הרצפה בעדינות, אך אנחנו רואים אותו מעט מתנגד לכך ומשמיע יללות. לאחר שהיא מצליחה להניח אותו, היא קמה ממקומה, מעבירה את צמותיה קדימה ויוצאת מאותו שטח מגודר. אנחנו רואים כי הגדי ממהר אז לקפוץ חזרה לאותו בול עץ עליו ישבה, כעת ללא אף אחד שילטף אותו. זו ניכרת בעיניי כמו הקבלה לאירועים הקטליסטיים שהפרידו בין קרול להלן. קוסימאיו במקרה הזה מסמלת את הלן, אשר טיפחה באכפתיות רבה את קרול השברירית והמופנמת. אנחנו אף רואים שקוסימאיו חוסמת בגופה את קרן האור של השמש מפני הגדי, כפי שהלן מיסכה מפני קרול את הצורך להחצין את עצמה בפני העולם. כשהיא נלקחת אל עבר התודעה המשותפת (ומתה כזכור) ובכך נוטשת את מערכת היחסים שהיוותה לקרול ריצוי לצרכיה, קרול מביעה על כך מורת רוח והתנגדות. היא לבסוף חוזרת לאותו המקום, אותו הבית שהיה נקודת ההתייחדות של שתיהן, כאשר כעת היא לגמרי לבדה ואין דבר שיעמוד בינה לבין הצורך להתמודד עם העולם הגדול והחברה ה-״אנושית״ שבחוץ. בשוט הבא, אחרי שקוסימאיו סוגרת מאחוריה את השער, אנחנו רואים כי בנות משפחתה ה-״מחוברות״ מתקדמות קדימה עם חיוך על פניהם, אך היא עדיין צועדת מאחור בדאגה ובהרהורים אישיים. ה-״אחרים״ למעשה הצליחו לגרום לקוסימאיו להצטרף לחיקם, ללכת בדרכם ובכך לנטוש את החיות מאחור. קוסימאיו במקרה הזה מסמלת את יתר ה-״מנותקים״, שכמו שהצגנו בניתוח לפרק 6, פרקטית משרתים את מטרתם של ה-״מחוברים״ גם אם הם מאמינים שיש להם דעה חופשית, ואף הדירו גם הם ברובם את קרול במהלך התקופה בה נותרה לבדה.

ועכשיו, בשורה אחת, אחריי (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו רואים את האינדיבידואל המבוגר מהרכב מביא את המיכל האפור, כאשר באופן מעניין העליונות שהוא עוטה על עצמו תואמת בגוון הכחול שלה לגוון השמיים המוצגים בשוט. אולי מעין רמיזה קטנה נוספת לכך שה-״אחרים״ משנים התנהגותם על מנת להתאים בדיוק לסיטואציה של המנותק. בנות המשפחה של קוסימאיו מגיעות לפתוח את הקונטיינר ומוציאות ממנו מיכל מתכתי קטן וצילינדרי, כאשר ברקע אנחנו שומעים אישה מתוך אנשי הכפר מתחילה לשיר בקול - ושאר אנשי הכפר עונים לה אחת לכל שורה ב-״אא-ווי״. אנחנו אף רואים ברקע שני אנשי כפר מתחילים לפרוש שטיח על הרצפה. כל האלמנטים האלו מתחברים לי מאוד לקונספט הדתי של טקסי ״הגעה לבגרות״ כלל, ובאופן שאנחנו יכולים הכי לזדהות איתו ביהדות, מסורת הבר-מצווה. הקונטיינר שממנו מוציאים מיכל יכול להידמות לנו בקלות להוצאת ספר תורה מארון בבית הכנסת, ואילו שירת אנשי הכפר נשמעת מאוד כמו תפילה המונית שנענית באופן תדיר בקריאת ״אמן״ (עם טונים שאפילו מזכירים צהלולים). בנוסף, כפי שאתם בטח יודעים, בר מצווה מסמלת את הפיכתו של הנער היהודי ל-״גבר״ וכן את קבלתו לקיים מצוות וכל הג׳אז הזה. גם בעלייה לתורה וגם בטקס המוצג לנו כאן בסדרה, נעשית למעשה חגיגה המונית ודתית, הנתמכת בריבוי אנשים החולקים את אותה הדעה המשותפת, שמשקפת לאדם העומד במרכזה כי הוא חייב לעבור אותה על מנת להיות בעל משמעות בראי קהילת הדת. גם אם הוא לא לגמרי מאמין בה, לעיתים אין לו ברירה אלא לזרום איתה על מנת לכבד את קהילתו - מה שמדגיש את הביקורת של הסדרה על אופי ״הלחץ החברתי״ של דתות שונות. אני אפילו ארחיק לכת ואגיד שאותם הגורמים גם תקפים ויכולים להקביל דווקא לטקסי ברית מילה. אני אומנם אחסוך מכם את התיאורים הלא נעימים על כך, אבל זה נושא אפילו עוד יותר מעורר חשש בעבור מי שעתיד לעבור אותו - הן מעצם עשייתו הכואבת והן מעצם הביקורת שתתקבל במידה ולא יעשה זאת.

קוסימאיו שואלת בחשש אם התהליך יכאב, והן עונות לה מיד שלא - ושלעולם לא יכאיבו לה. האמירה הזאת אולי נכונה מבחינה לוגית עבור ה-״אחרים״ כפי שראינו לאורך הסדרה, שכן הם לא יכולים להוביל לכאב באופן מכוון. אך מבחינתם, אותו כאב מיוחס אך ורק לפגיעה פיזית. ה-״אחרים״ לא מסוגלים לתפוש את הרעיון של פגיעה נפשית פסיכולוגית כתוצאה ממעשיהם. הם אומנם לא יעליבו מישהו באופן ישיר, אך ראינו לאורך הסדרה איך מעשים שלהם דווקא גורמים לקרול לחשש ולשבירה בפועל, למרות שזו לא הייתה כוונתם המקורית. מתוך כך, הם מבטיחים לקוסימאיו שאין לה סיבה לערער בנכונותה לעבור את ה-״התחברות״ כי לא יוסב לה מכך אף נזק. הם משכנעים אותה להתמסר באמצעות סט הערכים שהם לגמרי מאמינים בו על הנייר, אם כי אינם מושלמים וחפים מפגם למרות זאת - וההבטחה הזאת למעשה לא יכולה באמת להיאכף במציאות החברתית הלא-הומוגנית. ואכן, בכל חברה ששואפת להיות סטרילית, לצערנו תמיד נשמע על עשבים שוטים. אימה שואלת אותה אם היא מוכנה, ולאחר כמה מבטים לכל הכיוונים בזמן שאנשי הכפר ממשיכים לתמוך בשירה, קוסימאיו מהנהנת בראשה. היא אולי אומרת כן, אבל עיניה ונשימותיה מראות שהחשש עדיין אופף אותה. למעשה, אם כבר בפרק הקודם התעסקנו בהקרנת הדינמיקה בין קרול לזושה כמקרה קלאסי של עיוות רעיון ההסכמה מינית, הסיטואציה הזאת לגמרי אינה שונה מכך. גם אם קוסימאיו אומרת במילותיה שהיא נותנת את ההסכמה, שפת הגוף שלה מראה לכל הפחות ספק, אם לא סתירה לכך. היא מרגישה הכרח לאשר, למרות שזו לא תחושתה הטבעית. כך גם בסיטואציות מיניות. אנשים עלולים להרגיש את הלחץ או הדחיפה להישבר ולהקל ראשם על מנת לאשר לעניינים לקרות - או אף לעבור אותם בעל כורחם בשביל למזער נזקים או להנות מטובות שיגיעו אחר כך - על אף שאין בהם כל משיכה מינית או נוחות פיזית לקיומם.

זה טוב לך? (מתוך ״פלוריבוס״)

דודתה פותחת את המיכל והן סופרות מ-3 ל-1. במהלך הספירה, אפשר לראות כי החשש של קוסימאיו מגיע לשיאו, כשעיניה נוצצות על סף דמעות. כשהמיכל נפתח, אנחנו רואים כי הוא מתחיל לפזר החוצה אדים לבנים. אומנם הריסוסים של מטוסיהם של ה-״אחרים״ היו לבנים עד כה, אך כעת הם מגיעים בצורה של אדים במקום של נוזל רוק. אני מסיק מכך שתי משמעויות אפשריות: הראשונה היא שבתחילת הפרק ראינו ענן לבן, והקבלנו אותו לאהבתה החד-צדדית של קרול אל זושה (כזכור, לבן מסמל אהבה בתיאוריית הצבעים שלנו). בעוד ששם היה מדובר בענן אחד מרוכז, כן אנחנו רואים את האדים דלים ומתפיידים. כלומר, מדובר בהבטחות ״אהבה״ מצידם של ה-״אחרים״ אל קוסימאיו, אך אלו דלים ועומדים לחלוף בקלילות. לא מדובר באהבה עזה ואמיתית כמו שקרול חשה, אלא בהבטחות ללא כיסוי. השנייה היא שראינו כי השימוש ברוק נגוע לא הצליח להשפיע על קוסימאיו ויתר המנותקים בניסיונותיהם הראשונים של ה-״אחרים״ לחבר אותם. אפילו יצא לנו לראות בפרק הקודם כי על אף שזושה נישקה בהתלהבות את קרול ואין ספק שהוחלף רוק בתהליך הזה, הדבר לא גרם לקרול להתחבר. על כן, ה-״אחרים״ שמו דגש על שיטות אחרות להעברת הנגיף באמצעות חושים אנושיים אחרים, כמו ריח. הם לא מוכנים לקבל את עצם הכישלון בהצלחה מלאה ״לחדור״ אל כלל אוכלוסיית המין האנושי, ומחפשים דרכים אחרות וטבעיות לחושיהם דרכן יוכלו לשבור את חומותיהם הגנטיות. גישה של ״אם תנעל בפניי את הדלת, אני אכנס מהחלון״. העקשנות של ה-״אחרים״ לא לקבל את באופן מלא את סירובה של קרול על אף מורת רוחה, ונסיונותיהם החוזרים ושבים למצוא דרכים אלטרנטיביות להשפיע עליה, הוא תמא חוזר לאורך הסדרה ומודגש לא פעם בניתוחים שלנו. כזכור, הוא מוצג בצורה בולטת מאוד בפרק הקודם, ואין ספק שהוא גם בא לידי ביטוי בפרק שלפנינו.

קוסימאיו שואפת מהאדים ואנחנו רואים אותה טיפה מסוחררת ומבולבלת, כאשר בנות משפחתה עדיין מסתכלות עליה בחיוך. באופן מעניין, הרגע הזה של טשטוש באמצעות חומר מלאכותי מזכיר מאוד את סצנות הסיום של פרק 4, בו ראינו את קרול מאלחשת את זושה באמצעות חומר שהוזרק לאינפוזיה שלה. גם אז, זושה הגיבה בחוסר קוהרנטיות ויציבות, כשקרול דווקא הייתה מרוצה מהמראה הזה כי הבינה שהיא יכולה כעת לשבור את חומות עקרונותיה (נשמע מוכר?). אפילו אז, היו סביב המקרה המון שניסה להפעיל לחץ חברתי, אם כי הוא היה כנגד קרול המסממת, ואילו הפעם הוא בעד הסימום. קוסימאיו מתחילה לפרכס ושניים מאנשי הכפר משכיבים אותה על השטיח שפרסו. בשנייה שהיא מושכבת, שירת שאר אנשי הכפר עוצרת בין רגע. לצופה בצפייה הראשונה בסצנה, זו עלולה להיראות כמו תגובה ראשונית של הלם. אך למעשה, אותה תודעה משותפת בין אנשי הכפר מסתכלת על תהליך ה-״התחברות״ שעוברת קוסימאיו יותר בציפייה. ״הם״ אינם צריכים להמשיך עם המיצג של הטקס הדתי ועם התמיכה הקולקטיבית במעשה, כי הוא כבר נעשה. אפילו האופן שבו הם בוחנים אותה מתבצע בשלב זה בפנים מודאגות - שינוי חד מהחייכנות הניכרת ששמרו עליה כחלק מאותו מיצג ביטחון עבורה. כעת כל מה שיש ״להם״ לעשות הוא לבחון האם הוא הצליח או שלא - וכפי שראינו בפרקים הראשונים של העונה, כנראה שלא יפול ״עליהם״ יגון משמעותי אם הוא לא יצליח ויוביל למותה.

מחכים לתוצאות הניסוי (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו ממשיכים לראות את קוסימאיו מפרכסת על הרצפה, כאשר אנחנו עוברים לשוט הממוקם ישר מעל פניה. בזווית הזאת, ההדפס שעל השטיח ניכר שמאגף אותה משני צדדיה בצבעי אדום, כשבמרכז ראשה מונח בין פס כחול ופס צהוב. באופן מאוד דומה לאגיפה ולדחיקה הצפופה שראינו מוקדם יותר מבנות משפחתה עליה, כעת קוסימאיו מוצגת בתור משהו אחר - סוג של שברים של ביטחון ושל פגיעות הכלואים בתוך מעטפת שנראית אנושית. כלומר, אותם תחושות שבאמת מגדירות אדם כמו ביטחון או שבריריות, מתגמדות ונדחקות לשכבה דלה ועמוקה בהשוואה למעטפת עבה במיוחד של ״אנושיות״ במובן הכי בסיסי וגנרי שלה. היא הופכת מאדם רב מחשבות ורגשות לפיסת בשר אדם, שיכולה לשמש את מי שיצטרך אותה. הדבר כמובן תקף לצורך ה-״אחרים״ שכעת יכולים להשתמש בה גם כאינדבידואלית לכוח העבודה הזול שלהם, שכן היא במובן הרדוד ביותר בת אדם (גם אם היא לא בהכרח רבודה כמו תודעה אנושית אמיתית). אך במקביל, אם כבר במשמעות המינית עסקינן, אם היא נכנעת לרצונותיהם של מתחננים או מניפולטורים ומאשרת להם לעשות כרצונם למרות שאינה מעוניינת בכך, היא למעשה נתפסת - על ידה או על ידי אחרים - בתור אמצעי מכאני לסיפוק ותו לא. היא משרתת את הרצון של מי שביקש, מבלי שזה באמת יהיה מתוך אקט של רצון או של כמיהה. ערכה נמדד על פי מה שגופה יכול לספק, ולא על מי שהיא באמת. בהפיכתה של קוסימאיו לאחת מה-״אחרים״, היא הופכת באופן פרקטי לדבר לא שונה ממה שזושה היא: חתיכת בשר הנשלטת בעל כורחה, שיכולים לגרום לה לעשות כל דבר למען ״המטרה הנעלה״ ולא תהיה לה יכולת ערעור על כך. גם אם זה פרקטית ממש אומר להכריח אותה אל תוך פינות מיניות ו-״הזנאה״ עצמית, כפי שזושה בעצמה עשתה בפרק הקודם.

שכבות של בשר (מתוך ״פלוריבוס״)

תנועותיה של קוסימאיו מתחילות להתמעט והיא נרגעת. לאט לאט, היא מתחילה לפקוח את עיניה ולהיחשף מחדש לאור העולם, קצת כמו תינוק חדש שנולד (כלומר, היא כעת ״טהורה״ לעולם הזה ודף חלק בדיוק כמו תינוק). רגע לאחר מכן, אנחנו רואים איך חיוך גדול ורחב מתחיל להתפרש על פניה. כבר אין שפת גוף חוששת או מבטים מלאי ספקות, אלא שמחה מלאה על פניה - או לפחות מה שה-״אחרים״ היו מכנים שמחה, כזו שניכר שאין באמת רגש מאחוריה. קוסימאיו מתיישבת, כשאנחנו רואים את כל שאר אנשי הכפר מתחילים לארוז דברים ולהתפזר מהמקום. אף אחד לא עוזר לה לקום, אף אחד לא שואל לשלומה, אף אחד לא מברך אותה על מצבה החדש. עכשיו, כשהיא ״התחברה״ לגמרי ונמצאת חלק מהתודעה המשותפת, לא רק שהם יכולים כעת לתקשר באופן אינסטקטיבי ובלי מילים, אלא אין כעת משמעות לרגש או לתחושה שלה - כי היא פשוט לא חווה אותן יותר. אפילו בנות המשפחה שלה, שליוו אותה עד הרגע הזה, כבר לא מתייחסות אליה בצורה מיוחדת - פשוט כי אין משמעות יותר למשפחה. כולם מאוחדים, כולם בקו אחד, כולם שווים זה לזה מכל הבחינות. אמא ובת אחת הן. בעוד שכל האינדיבידואליים שבכפר עושים את עבודתם המוגדרת, שכן התודעה המשותפת הקצתה את כוח העבודה הזול שלה למשימות השונות, אנחנו רואים את האינדיבידואלית של אמה של קוסימאיו מחזירה את המיכל עם הגז ה-״מחבר״ למשאית. מבחינת ה-״אחרים״, הוא שירת את מטרתו וכעת אפשר להפסיק להתייחס אליו.

אנחנו רואים את האינדיבידואלים השונים בכפר לוקחים את האביזרים, הכלים והבגדים השונים שיש בו ומתחילים ללכת החוצה ממנו. הם עוזבים באופן המוני את המקום. אנחנו אפילו רואים אחד מהם לוקח דלי של מים ומכבה אש שחיממה כלי גדול, בשוט המסמל שלהבת החיים שעוד בערה במקום הזה עם קיומה האנושי של קוסימאיו, אינה עוד (ואף אפשר לומר שהעשן הלבן שיוצא מכך הוא שוב נידוף רגשות האהבה הדלים ברוח, כפי שציפינו שיגיע). ״מבחינתם״, אם אין צורך בעשייתם בכפר הזה, אז זה לא יהיה יעיל להשאיר את האינדיבידואליים האלה במקום המרוחק הזה ואפשר להשתמש בהם למשימות אחרות. הם לוקחים את האמצעים שיכולים לשמש אותם בהמשך מבחינה לוגית, אבל לא מביעים צער או ספק על הצורך לעזוב ולו לרגע קט. הרי שבחברה שבה כל בני האדם עובדים בצורה מאוד לוגית וזהים בגישתם, אין כלל משמעות לתרבות ולמאפיינים המגדירים קבוצה מלוכדת ספציפית. אין כלל זיקה לבית או לאדמה, כי כל כדור הארץ נתון בכף ידם (וכמו שראינו בעבר, ״הם״ מעדיפים לישון ביעילות מרוכזת). הם אולי טוענים ש-״הם״ ההתגלמות של כל התרבויות השונות, אך בכך שהם מצרפים את כולם לאותה דעה אחת, הם מכחידים כל מקום של דעה שונה או יכולת לפרש את החיים ואת החברה בצורה שונה. הם בעצם מקדמים בפועל טוטאלטריות הרבה יותר מאשר פלורליזם. בהשלמת המשימה שהיא לחבר את קוסימאיו, האחרונה מאנשי הכפר שהיו מנותקים, הם למעשה הכחידו לגמרי את התרבות של הכפר הזה והשתלטו על אנשיה בסיפוח אגרסיבי ממש כמו הסימביוט מהקומיקסים של מארוול. זהו מסר צורם שהסדרה שואפת שנתכנס אליה בשלב הזה ושיערער את דעתנו - הרי שאם בתחילת הסדרה, אחדות אידיאולוגית נראתה כמו אוטופיה עלי אדמות, אנחנו מודגשים על אחת ההשלכות הגדולות ביותר שיכולות להיות לה.

סיימנו פה? (מתוך ״פלוריבוס״)

ברגעיה האחרונים בכפר, אנחנו רואים את קוסימאיו הולכת ופותחת את השער של האיזור התוחם של החיות. בשלב הזה, כל האיזור כבר מכוסה בצל - דבר המראה לנו את הבדידות הרבה שהורגשה על ידי המנותקים (וספציפית קרול) במהלך האירוע ההתחברות. שחרור החיות אומנם מתאים לגישתם של ה-״אחרים״ כפי שתואר שהם עושים בפרקים הקודמים, אך במקרה הזה קוסימאיו משאירה את השאר פתוח לרווחה והולכת משם ללא רגש מובחן - אלא רק עם החיוך על פניה. קודם דימינו את קוסימאיו והגדי אל הלן וקרול. אך עכשיו, לאחר אירוע ההתחברות, קוסימאיו למעשה מדמה לנו את דמותה של זושה. הרי היא מושא אהבתה ודאגתה של קרול, אבל ״מחוברת״. בפתיחת השער, היא מייצרת עבור שאר החיות מצג של חופש לעשות ככל העולה על רוחן, אך ללא כל אכפתיות למצבן. היא לא מביעה יחס כלפי הגדי ולא מלטפת אותו כפי שנהגה לעשות קודם, כי היא לא באמת חשה את החמלה או רואה את הצורך הממשי בטיפול בחיות האלו יותר. זאת בעיקר מהסיבה שהן לא מסבות ״להם״ תועלת אמיתית - ״הם״ לא יכולים להשתמש בהם למזון ו-״הם״ לא יכולים לחבר אותם (אפשר אפילו לומר שבאינטרס ״שלהם״ שיתפגרו). כך גם זושה - היא לא באמת דואגת לקרול מתוך אהבה. זושה מקיימת את העיקרון ש-״היא״ בעצמה הגדירה, של ״אם בעל חיים נשאר לצד בעליו, אנחנו מטפלים בו״, אך גם כל זה נעשה מתוך הרצון לגרום לקרול להתמסר לגמרי בכל אמצעי נדרש. כאשר קרול הייתה נחושה על עמדתה שאינה מעוניינת להצטרף ל-״אחרים״ ולמעשה פגעה בהם באופן ישיר בניסיון לפגוע במטרתם, לא היה להם אכפת לנטוש אותה לנפשה, שכן היא לא סיפקה להם תועלת.

קוסימאיו הולכת, בפנים מחייכות באופן מלאכותי, באותו הכיוון של שאר האינדיבידואליים של חברי הכפר שלה, כשמאחוריה אנחנו שומעים את זעקותיו של הגדי הקטן. אותו גדי, שהוא הקרול שלנו, זועק לכיוונה של קוסימאיו, כלומר זושה, שלא תלך. שתעצור. שתשוב לחיקו ותדאג לו. הגדי רואה בקוסימאיו מבחינת המעטפת החיצונית את אותה האישה שדאגה לו מקרוב ונתנה לו את הפינוק, הנחת, הסיפוק והמיגון מהעולם, שהתרגל כל כך לאהוב. אך לא משנה כמה יזעק לעולם בתחנונים ובהבעת צורך עז באהבה קרובה מצד מי שזכה להכיר בתור אישיות מלאת רגש ואמפתיה עמוקה למפוחדים ולרגישים שבשוליים, תחת מעטה האנושיות המטעה הזאת אין דבר מלבד מחשבה לוגית קרה, אמונה בלתי מתפשרת בסט ערכים ובמטרה נכספת, וכוונה להאביס משנה בצורה הרמטית - עד שלא תישאר אף דעה, או רגש כלשהו, שיערערו על כך.

תעיתי כשה אובד (מתוך ״פלוריבוס״)

---

כשעולמות נפגשים

מיד אחרי הפתיח, אנחנו רואים את האמבולנס של מנוסוס נוסע לאורך כביש ישר, מתוך צילומי לווין המוקרנים על הטלויזיה בסלון של קרול. האמבולנס הצהוב עושה את דרכו על הכביש השחור הדק בין צדדים אדמה חומה-אדומה, מה שפעם נוספת מציג לנו תמונה של אגיפה סוגרת מכל הצדדים. מנוסוס מתמיד בדרכו המתבודדת ומתקדם בדרכו ״השחורה״, למרות שתודעת ה-״אחרים״ ובני אדם באופן כללי הקיפו אותו מכל כיוון בדרך. המצלמה הולכת לאחור ואת שני צידי המסך, שבהן ראינו אדמה, תופסות קרול וזושה, כאשר האמבולנס נמצא בדיוק באמצע השוט בניהן. ניתן לפרש זאת מצד אחד בתור רמיזה לכך שמנוסוס הולך להיות הגורם שינסה לחצוץ שוב בין הקשר הרומנטי שנרקם בין השניים. מצד שני, ניתן גם לפרש זאת בתור הסתכלות שהדינמיקה בין קרול לזושה תאפיל ותדכא את ניסיונותיו של מנוסוס לחולל שינוי משמעותי בביטול ה-״התחברות״. עוד ניתן לשים לב כי החולצה בגוון הורוד-הבהיר של קרול, אותה חולצה מסוף הפרק הקודם שפירשנו כדילול תחושת האנושיות שלה, זהה בצבעה לצבע האדמה המוצגת בטלויזיה. בכך, אני מאמין שלא רק הכוונה הויזואלית להראות לנו ש-״אנשים״ אוגפים את מנוסוס, אלא אנשים שנפלו אידיאולוגית להתמסרות ל-״אחרים״ בטרם ״התחברותם״. הרי בדומה לקרול בתחילת העונה, מנוסוס סולד לגמרי מה-״אחרים״, אך מוכן למצוא תמיכה במנותקים אחרים. הוא עתיד לגלות לא עוד הרבה זמן שגם האנשים שהוא חשב שיהיו לצידו, כבר אינם כל כך אנושיים כפי שהיו נראים בעבר.

קרול שואלת כמה זמן יקח לו להגיע, וזושה עונה שתוך שעתיים. היא שואלת אם מדובר באדם שהיא צעקה עליו בטלפון במטוס (כפי שראינו בפרק 3), אך זושה מנסה להרגיע אותה ולומר שהיה לקרול הרבה על הראש באותו היום. זושה ממשיכה בדרכה לפנות אל קרול באופן שיגרום לה להרגיש הכי בנוח - במסגרת האפשר. קרול תוהה לגבי האמבולנס, אך נענית רק בתשובה שמדובר ב-״סיפור ארוך״, וכשהיא שואלת מה הוא רוצה, זושה אומרת לה שהוא לא מוכן לדבר איתם. בפעם הראשונה מזה תקופה ארוכה, קרול עומדת לפגוש אדם אמיתי שמגיע לכיוונה ביוזמתו האישית. במקום להיות נלהבת או סקרנית לכך שיש מישהו שפוטנציאלית מוכן להקשיב לה, בסיטואציה בה היא הרגישה בודדה לגמרי בדעותיה פעם אחר פעם, ניכר שהיא בעיקר דואגת. אנחנו כמובן רגילים לכך שקרול חוששת מכל אינטראקציה שבה היא צריכה להחצין את עצמה בפני מישהו אחר, אבל כאן ניכר שהמצב קצת שונה. זושה מספרת לקרול שהבחור באמבולנס קיבל את הסרטון הראשון שצילמה ויתכן שהוא עונה לקריאתה, דבר שגורם לקרול לחשוש אפילו יותר. היא נזכרת בכך שבסרטון שצילמה (בפרק 5), היא קראה למנותקים האחרים לעזור לה לבטל את ה-״התחברות״ ולעצור את התפשטות התודעה המחוברת. אבל עכשיו, אחרי שהתנתה אהבים עם זושה והתמסרה אליה עד לרמה של תלות רגשית מלאה בה - האם היא באמת רוצה בכך? האם הגעתו של אדם אלמוני ומתנגד ל-״אחרים״ לא תעמיד בסכנה את זושה, בת הזוג התומכת שהייתה לה מזה מספר שבועות ואולי ״האמיתית״ ביותר שהייתה לה בחיים? החששות הפנימיים שלה מתחילים לעלות, היא לא רוצה לאבד את הפינה המכילה והבטוחה שסוף סוף הצליחה להשיג לעצמה. שוב.

דרך המלך (מתוך ״פלוריבוס״)

זושה מתחילה את המשפט הבא ב-״אנחנו חושבים״, אך מהר מאוד מתקנת את עצמה ל-״אני חושבת״ בגוף ראשון. היא עושה את זה לא רק כי קרול ביקשה בפרק הקודם ובהמשך לניסיונות שלה לרצות את קרול להתמיד בהתמסרות, אלא גם על מנת לשכנע אותה שמה שהיא אומרת הוא כנה, אישי ואנושי. סוג של אמצעי סמנטי שבאורח פלא גורם לקרול לבטוח בה יותר. זושה אומרת שהיא חושבת שלא כדאי שהיא תהיה שם כשהוא יגיע, מאחר וזה רק ירגיז אותו יותר. היא אף מוסיפה שקרול לא חייבת להיות שם גם, ושהיפגשות איתו לגמרי נתונה לבחירתה. אנחנו רואים בכך הקבלה לסיטואציה שהתרחשה בתחילת פרק 6, כאשר ה-״אחרים״ פינו עצמם מהמלון בווגאס בו שהה דיאבטה כשקרול התקרבה לשם. הם לא הסכימו להיות במחיצתה כשהתקרבה, ואפילו הציעו לו את האפשרות לעזוב את המקום אם הוא רוצה בכך. אני אפילו מאמין שהשימוש של זושה בגוף ראשון במשפט, וכן המגע הפיזי בגבה, נועד להפעיל מניפולציה על קרול לפעול מרגש והסתמכות עליה, ולגרום לה ״לבחור״ להימנע מעימות עם דעותיו של מנוסוס. עם זאת, בהסקת מסקנות לא שונה מאוד מזו של דיאבטה, קרול מחליטה להישאר ו-״לכבד״ את מסעו הארוך של מנוסוס לכיוונה כל הדרך מפראגוואי, למרות כל הקושי הנפשי שבדבר. הכבוד הזה הוא בגרשיים, כי בשני המקרים המטרה הייתה זהה - לתת לשיחה קצרה להתקיים על מנת שתסתיים במהרה וכל אחד ימשיך לדרכו. למרות שהפגישה הזאת גורמת לקרול לרעוד מעט ולנשום באופן שברירי, קרול מאמינה שאם היא ״תקשיב״ למה שיש לו לומר, היא תוכל לסגור את הנושא ולפתור את הבעיה.

היא אף מתלוצצת ואומרת שזה לא אמור להיות מורכב, כי ״זה לא שהוא מסוכן״ - גישה המבוססת מאוד על ההשלמה העצמית עם התייצבות האישיות שלה והיכולת שלה להתמודד עם אנשים אחרים בעולם מבלי לפחד מעצם צורך ההחצנה, שניהם תוצאה של התהליך שעברה לאורך זוג הפרקים האחרונים. כשהיא אומרת את המשפט הזה, חיוכה של זושה מתחלף בפרצוף דאגה והיא לא עונה לכך. מחוסר התשובה, קרול מתחילה להרים גבה ולחשוד שאולי הוא כן מסוכן יותר ממה שהיא חושבת. כשהיא מתעקשת על השאלה שוב בפליאה, היא נענית בתשובה המתחמקת ״אנחנו לא חושבים שהוא אי פעם יפגע בך״. כלומר, ה-״אחרים״ לא מכחישים שלמנוסוס יש אלמנטים אגרסיביים ומסוכנים, אם כי ״הם״ יותר דואגים לגישתו כלפיהם מאשר אל קרול. המשפט הזה באופן מעניין מקביל לאמירה של בנות המשפחה של קוסימאיו אליה בסצנת הפתיחה, שגם הן הבטיחו שלא יפגעו בה. מצד אחד, ה-״אחרים״ רגילים להשרות אווירת ביטחון עם המנותקים בגישה המבטיחה שלא יפגעו בהם. מצד שני, כשגורם צד שלישי מבטיח הבטחה שכזו, ״הם״ לא מסתפקים בה בלבדה ולא רואים בה אמינה. ״הם״ יוצאים בכך קצת צבועים לעצמם. קרול שומעת את האמירה הזאת ומסתכלת בפליאה על זושה. היא מבינה את המסקנה מכך - ה-״אחרים״ בהחלט רואים סכנה על עצמם בביאתו של מנוסוס. כשקרול מנסה להסתכל על זושה ולהבין למה ״הם״ הגיעו למסקנה הזאת, היא פשוט מסובבת ראשה חזרה לטלויזיה ומחייכת. למרות של-״אחרים״ יש חשש לוגי מהמצב, אין להם את היכולת להביע רגשית דאגה או לתקשר אותה לקרול באופן אמוציונלי. למעשה, ככל הנראה זושה לא מבינה לחלוטין את הדאגה שקרול חשה אישית כלפיה בסיטואציה הזאת, מה שגורם לה לא להגיב באמוציונליות אלא בפנים ריקניות. לעומתה, קרול מביטה חזרה על האמבולנס המתקרב בפנים מעט מבועתות. מבחינתה, המצב הפך הרבה יותר גרוע. לא אכפת לה שמישהו רוצה לדבר איתה, אבל ברגע ששלומה של זושה מונח על הכף, זו סיבה ממשית לדאגה.

הו, הא, מי זה בא? (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו רואים את האמבולנס נכנס לרחבת הכביש מול ביתה של קרול. השוט תחילה מפוקס על סמל רכב הרולס-רוייס שקרול לקחה לעצמה בפרק 7, אך רגעים בודדים לאחר מכן, האמבולנס ״גונב״ את הפוקוס והופך את הסמל למטושטש. בחיבור לניתוח קודם בו תיארנו את יוקרת הרכב כמו האדרת זושה בעיני קרול, המצלמה רומזת לנו את הדינמיקה העתידה לבוא - מנוסוס הולך לנסות להסיט את המיקוד של קרול מאהדת ה-״אחרים״ לתמיכה במאבק האנושי והמנותק. האמבולנס אף משתקף בצבעי הרכב השחור, מה שבחיבור לתיאוריית הצבעים, מזכיר לנו שמנוסוס בא לקדם אג׳נדה של הפרדה ובדידות - ואף אולי מאיים להחזיר את קרול למקום הבודד שהייתה בו קודם לכן. נוסף על כך, העובדה שאנחנו רואים בשוט את האמבולנס גם בצורתו האמיתית מימין וגם בהשתקפותו משמאל יוצרת לנו שוב תחושה של אגיפה דוחקת, כאשר הפעם משני הצדדים היא מגיעה ממנוסוס. אנחנו עוברים לראות את מנוסוס בתוך האמבולנס נוהג, כאשר למרות האור הרב שנכנס מהשמשה, פלג גופו העליון מוצלל לגמרי (ללא שימוש במגן השמש המובנה). גם כאשר הוא מגיע בפעם הראשונה מיוזמתו להתמודדות ישירה עם גורם העולם החיצון ויצטרך להחצין את עצמו, בדרכו לשם הוא עדיין נמצא במגננה הקבועה שלו, בחשש מהמפגש המתקרב. ניתן לראות זאת גם על פניו. בדיוק כמו קרול בסצנה הקודמת, גם הוא לא שלם לגמרי עם המהלך ואינו יודע לגמרי למה לצפות. אנחנו עוברים לשוט המציג את צד האמבולנס ומראתו מסתובבים סביב כיכר האספלט. ככל שהאמבולנס מסתובב, כך הוא נחשף יותר לאור השמש ונהיה בהיר יותר. כלומר, אנחנו רואים את מנוסוס נאלץ לצאת מן החושך אל האור ולהציב עצמו בציבור על מנת שיוכל לתקשר עם קרול. על אף זאת, בשוט הרחב יותר, אנחנו רואים את מנוסוס מחנה את האמבולנס בנסיעה לאחור, כאשר הרכב מקרין צל גדול על כיכר האספלט בכיוון ביתה של קרול. גם אם הוא צריך להיות מוחצן על מנת להשיג את מבוקשו, בסופו של דבר משימתו היא לשכנע את קרול שבדידות היא הדרך - בהאפלה על גישתה החדשה. אני רוצה גם להצביע על העובדה שהגעתו של מנוסוס ברכב מלבני שכזה, עם זוג דלתות הנפתחות לצדדים ומובילות לחלל האחורי, בשילוב השוט שמראה לנו את זווית מראת הצד - יוצרים הקבלה מעניינת בין האמבולנס לרכב המאובק שראינו בסצנת הפתיחה, המביא לקוסימאיו את התכשיר שיחבר אותה. בהקבלה זו אנחנו מבינים כי למרות שמנוסוס מגיע במטרה ״לנתק״ את קרול ולא לחבר אותה, בשני המקרים השינוע מרחוק נעשה על מנת לדאוג שאדם שנמצא על השוליים ידבוק בצד אחד וינטוש את הצד השני. הסדרה למעשה באה להראות לנו שלמרות שהפעלת לחץ על מנת להצטרף לדת או לקבוצה מסוימת הוא דבר רעיל, הפעלת לחץ על מנת להוציא אדם מקבוצה אליה הוא שייך עלול להיות לא פחות רעיל גם כן.

השעון שלנו מוצג פעם נוספת על המסך, ומראה לנו שכעת אנחנו נמצאים כ-60 יום ו-16 שעות לאחר ״ההתחברות״. מדובר בפער של בערך 7 שעות מנקודת הזמן האחרונה שראינו בסוף הפרק הקודם, מה שמעיד לנו כי הגעתו של מנוסוס מתרחשת באותו יום של סיפור המנגו של זושה, וכי סיפורה של קוסימאיו עוד רחוק מלהתרחש קאנונית. רגע לפני שהוא יוצא החוצה, מנוסוס לוקח עוד נשימה עמוקה ומנסה לחזור על המילים שלמד על מנת להציג את מצבו. הוא אומנם למד אנגלית בפרק 7 על מנת להצליח לתקשר עם קרול ישירות ללא התערבות ה-״אחרים״, אבל בפרק הזה אנחנו יכולים לראות עוד רובד לעניין הזה. הוא למעשה מהנדס לעצמו, תחת עבודה קשה, דרך תקשורת עם קרול שתגרום לה להבין אותו יותר טוב ובכך להשתכנע יותר במסריו. בדיוק כמו ההנדסה המורכבת של ה-״אחרים״ להחליף את הרוק עם הנגיף בגז על מנת לחבר מנותקים שלא נדבקו אחרת, כך גם מנוסוס מנסה מתודה אלטרנטיבית שיתכן ותוביל להפנמה הרבה יותר אפקטיבית מצד קרול - במיוחד כאשר השיח הקודם של השניים בספרדית כלל אי הבנות וקללות בצעקות. למרות החשש הגובר עליו, הוא מחליט לפעול ולצאת החוצה. בחוץ, על אף שהשמש החזקה מקרינה עליו, רובו עדיין מוצל. ניכר כי דמותו אומנם עדיין חוששת ונוטה לבדידות שלה, אך ההחצנה הנדרשת עוטפת אותו במידה מה. שוב, קצת כמו קוסימאיו - הוא לא לגמרי שלם נפשית עם מה שהוא עומד לעשות, אבל שכלתנית הוא מאמין שזה מה שצריך לעשות. מנוסוס צועד מעט קדימה בניסיון לבחון את קדמת ביתה של קרול, אך לא רואה שם איש. למרות שהוא עוזב את קרבת האמבולנס, השמש בעיקר פונה אל גבו ופניו עדיין מוצלים. השקט השורר יוצר סביבו את התחושה שאין באמת אף אדם במקום ושהוא באמת לבד, בדיוק כמו שתיארנו במוטיב של השירים - שקט מוביל להעצמת תחושת הבדידות. מנוסוס מנסה להבין מה קורה, הוא מסתכל מעט סביב ובחטף אף עובר בשנייה של אור שמש על פניו. אנחנו מבינים מכך שהוא מבין שהוא צריך לעשות משהו שיודיע על הגעתו, אך גם כי הדבר שיעשה יקרב את ההתמודדות החברתית הקשה שהוא חרד ממנה. מנוסוס הולך אחורה לכיוון דלת הכניסה הקדמית לאמבולנס, כאשר הוא מתקדם בצעדים לאחור. הוא לא מפנה את פניו לשמש ישירות, שכן הוא עוד קצת מהסס בצעדיו. רק כאשר הוא מגיע אל הדלת, הוא מסתובב ואנחנו רואים את כולו נשטף באור. הוא מבין שההחצנה מיידית. הוא צופר בהגה האמבולנס ומיד מחזיר את פניו לכיוון הצל, אם כי אור השמש עדיין עוטף חלק ממנו כמו קודם. הוא אומנם שוב במקום המגננה שלו, אם כי עדיין מוחצן מעט. אנחנו אף רואים בשוט את האמבולנס העומד לידו, שצבעיו מסמלים את תחושותיו הפנימיות - הוא אולי מרגיש שבריריות עמוק בפנים, אך הוא מאגף אותה בשכבות עבות של החצנת ביטחון. הצפירה שלו שוברת את השקט. כמו היללות של קרול בפרק 7, מנוסוס מודיע על נוכחותו באופן שלא ניתן להתעלם ממנו.

לעולם בעקבות השמש (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו רואים את קרול יוצאת מביתה, ורואה את מנוסוס עומד בחנייתה. השניים מתקרבים לאט לאט, אך עדיין עומדים במרחק רב שממנו הם יתקשרו. ההליכה המקבילה הזאת, כאשר המרחק המפריד בין שני הגורמים הוא מדרכת ביתה של קרול, מזכירה לי מאוד את הסצנה האחרונה של פרק 7 - בה אינטראקציה דומה הייתה בין קרול לבין זושה. גם אז היה מדובר בתקשורת בין שני גורמים לאחר מרחק רב שהפריד בניהם. רק שאז, זושה היא זו שלבשה על עצמה ביגוד ורדרד, ואילו כעת, קרול היא זו שלובשת את הצבע הזה. קרול, שדיללה את האנושיות שבה, אולי נראית כמו בת אדם שתעמוד לצד מטרתו של מנוסוס, אך למעשה יש בה הרבה יותר מהמאפיינים של זושה (וה-״אחרים״) משהיא מראה. עמידתה של קרול ברקע מבנה ביתה האדמדם שעוטף אותה עלולה אף לתמוך במחשבה הזאת, כאשר היא יכולה להתפרש בשתי משמעויות: מנקודת מבטו של מנוסוס, הוא אולי רואה בה הדבר הכי אנושי שהוא ראה מזה מספר שבועות. ואילו מנקודת מבטו של הצופה, יתכן שזה מסמל לנו שקרול, בדומה לקוסימאיו, היא בשלב הזה לא יותר מאשר בובת בשר-אדם המשרתת את מטרתם של ה-״אחרים״. מנוסוס נעמד במקומו וקורא לכיוונה של קרול את המשפטים עליהם התאמן כל הדרך - ״שמי הוא מנוסוס אוביידו. אני לא אחד מהם. אני רוצה להציל את העולם״. קרול מצידה גם היא נעמדת בנקודה בה אנחנו רואים אותה חצי מוצלת וחצי מוארת. במקרה שלה, היא מרגישה בנוח עם ההחצנה כלפי ה-״אחרים״ אחרי החיבור לזושה, אך היא מבינה שהיא צריכה לכל הפחות להקשיב ולהתייחס לבקשתו של מנוסוס לשוחח באופן מבודד. למרות שמנוסוס פונה אליה באנגלית, קרול מדברת אליו בספרדית. אפשר להסתכל על כך מהכוונה שלה גם לדבר בשפה שלו, כלומר להשתמש באותן שיטות פעולה שלו על מנת לשכנע אותו בדעתה הנגדית (כפי שה-״אחרים״ עשו על מנת לשכנע אותה להתמסר בעבר). אפשר גם לגזור מכך שלמרות שהם דוברים במידה מסוימת את השפות אחד של השני, הם עדיין לא ״משדרים על אותו גל״ ומדברים בשפה מוסכמת. זאת אומרת, הם אולי מבינים את הטיעונים כלפי הדעות אחד של השני, אבל ״הבחירה החופשית״ שלהם שונה לחלוטין ואינה מסונכרנת. למרות ששניהם בני אדם דה-פקטו מנותקים בסיטואציה האפוקליפטית הזאת, הם לא אותו הדבר. פרגוואיי ואלבקרקית שונים הם.

קרול מציגה את עצמה ומברכת את מנוסוס על הגעתו לביתה. היא שואלת אותו אם הם הולכים לדבר, וניכר ששניהם מרגישים קצת חוסר נוחות מהסיטואציה. מנוסוס עונה לה באנגלית שבהחלט ידברו והוא מתקרב לכיוונה, אך היא עוצרת אותו ומבקשת ממנו שלא יביא איתו את המצ׳טה שהוא סוחב עליו. קרול רואה בה נשק פוטנציאלי שיכול להוות סכנה, ובהינתן התשובה העקיפה של זושה ממקודם, היא חוששת שהוא עוד עלול להשתמש בה. מנוסוס, לעומת זאת, סוחב את אותה מצ׳טה מהרגע שעזב את ביתו בסוף פרק 6 כאמצעי הגנה עבור עצמו, למקרה שה-״אחרים״ ינסו לכפות עליו דברים שהוא לא מעוניין בהם. הבקשה של קרול למעשה אומרת למנוסוס להוריד מעצמו שכבת מגננה שיצר לעצמו, על מנת שיוכלו לשוחח בצורה בטוחה וללא מתח. התקשורת של השניים תהיה חייבת לכלול ביטחון אחד בשני שלא יסבו נזק ופגיעה באף כיוון שהוא, אחרת החשש לא יאפשר לאף אחד מהם להיות פתוח וכנה באמת. מנוסוס מהרהר בכך. הוא לא רגיל להוריד מגננות, בטח לא כשהוא במצב הכי פגיע שהיה בו מזה תקופה. הוא מביט סביב על מנת לבחון האם ״אחרים״ נמצאים באיזור, כשהוא שוב מביט לכיוונה הישיר של השמש. קרול, שבשוט הזה מוצגת ברובה עם שמש עליה, מבטיחה לו שהאיזור בטוח. בהיפוך לתחושות של קרול עצמה מתחילת הסדרה, כאן היא הרבה יותר בעלת נכונות להכיל שיח עם אדם חיצוני, בביטחון מלא אמיתי ולא מזויף. מנוסוס, לעומת זאת, עוד קצת מפקפק בכך - אך בסופו של דבר שולף את המצ׳טה וזורק אותה לתוך האמבולנס. קרול מזמינה את מנוסוס לבוא ולהיכנס לביתה כדי שיוכלו לשוחח שם, אך מנוסוס מתעקש על כך שישוחחו בתוך האמבולנס. השניים לא מצליחים להגיע להסכמה בנוגע לאיפה בדיוק ישבו לדבר, זאת מאחר ואף אחד מהם לא בוטח לגמרי בהצעת השני. קרול לא יודעת מה הסכנה האורבת לה בדמותו של מנוסוס, ואילו מנוסוס מטבעו נוטה שבאופן טבעי לחשוד באדם מאשר לכבד אותו. למרות ששני המקומות מוחשכים ויספקו להם את הפרטיות הנדרשת לנושא השיחה, אף אחד מהם לא מוכן לוותר על קיום השיחה במקום שמקנה להם הרבה יותר יציבות אישית - בעיקר מחשש לתחבולה אפשרית או להימצאות מצב של מצוקה ונחיתות. בפער הזה, בו הם לא יכולים לשכנע אחד את השני לעמוד במקומו של האחר, הם לבטח לא יוכלו להתקדם ולדון על הנושא.

הראשון שנשבר מפסיד (מתוך ״פלוריבוס״)

לאחר רגע של שקט, קרול מסמלת למנוסוס לחכות רגע ונכנסת לביתה. מנוסוס מעט חושד, אך קרול יוצאת מיד החוצה עם טלפון נייד בידה. זו הפעם הראשונה מאז ״ההתחברות״ שאנחנו רואים את קרול עם סמארטפון, זאת מאחר ונאמר לנו בתחילת הסדרה כי רשתות הסלולר מנותקות וכי יש להשתמש בתקשורת הטלפון הקווית. קרול רוצה להשתמש בסמארטפון שלה על מנת שיתרגם עבורה את מה שיש לה לומר לספרדית. היא מתחילה להקליט שהיא לא מתכננת להיכנס לאמבולנס קריפי שכזה, אך מנוסוס חוטף מידה את הטלפון ואומר לה בספרדית כי השימוש בטלפון עלול לגרום לכך שה-״אחרים״ ישמעו על התוכנית שלהם. השניים מרגישים הרבה יותר בנוח להתבטא כפי שהם באמת חשים, בפירוט המלא, כאשר הם לא צריכים לשים על עצמם את מיצג השווא שהם דוברים את שפתו של השני. כאמצעי תקשורת שיגרום להם בכל זאת לגשר על הפערים השפתיים שלהם, הם זקוקים לגורם נייטרלי שיגשר בין המסרים. כמו בדיונים דיפלומטיים, הם זקוקים לבורר אמצעי שיוכל לדברר את המסרים באופן שיובן על ידי שני הצדדים - גם אם יש גישות ומשקעים שעלולים להשפיע על השיח. רתיעתו של מנוסוס מגיעה מחשדיו לגבי בחירת הבורר, שכן הוא מאמין שיש ״לו״ אינטרס כנגדו (או כנגד שניהם) ולכן הם לא רק שלא יוכלו לקיים אותו בפרטיות, אלא יפגעו מכך ישירות. יתכן אף שמדובר בהקבלה להנחיה הביטחונית להשאיר מכשירים אלקטרוניים מחוץ לחדרי דיונים רגישים מחשש להאזנות סתר. קרול, מצידה, טוענת שהמכשיר נמצא ב-״מצב טיסה״ ועל כן אין לו קליטה שתאפשר תקשורת עוינת, נתון די מצחיק לציין מאחר וכאמור אנחנו יודעים שרשתות הסלולר לא פועלות גם ככה. באמירה הזאת, קרול מאמינה ש-״הבורר״ הנבחר הוא אובייקטיבי והכרחי לקיום הדיון, ולא תופסת את המכשיר בתור סיכון ביטחוני כשהוא מנותק מרשתות (טענה שכנראה לא תחזיק מים בדיון בטחוני אמיתי). העקשנות של שני הצדדים בסוגייה הזאת מתקשרת באופן ישיר לאישיות שלמדנו על כל אחד מהם בתחילת הדרך: מנוסוס הוא אדם שלא אוהב להשאיר דברים פתוחים לפרשנות, לא אוהב להסתמך על אף אחד אחר ובאופן כללי מתנגד לטכנולוגיות חדשניות - הוא הרבה יותר אנלוגי. הוא מעדיף להישאר בהסתגרות האישית שלו, וגם בפנייתו אל קרול, מעדיף שלא יהיה איתם עוד אף אחד ״בחדר״, בידיעתו או שלא. לעומתו, קרול היא אדם שלא רגיל להצליח לתקשר בצורה טובה עם אנשים אחרים וזקוקה למיסוך המנחם של גורם אמצע על מנת להתמודד עם מה שיש לעולם להציע, בין אם זו הלן או זושה. כשהיא ניסתה לתקשר עם אנשים באופן ישיר, היא נפלה לאי הבנות ולהתפרצויות זעם, שרק פגעו בה ישירות. מקל עליה מאוד שיש גורם שמבין אותה ויודע להנגיש אותה לעולם - ואת העולם אליה.

מנוסוס מנסה למנוע ממנה את הגישה לטלפון, ובעוד השניים רבים, הוא מפיל את המכשיר ישירות אל תוך בור ניקוז באדמה. קרול מנסה כל שביכולתה למנוע ממנו לעשות זאת. כשהיא רואה את המכשיר על הרצפה, מבלי היכולת לגשת אליו מבעד לסורגים, היא נאנחת בעצבים. השוט המוצג מתוך הבור החשוך מראה לנו את קרול כאילו ״מאחורי סורג ובריח״ בשטח מואר בהחלט. בניתוק בכוח של קרול מהסמארטפון שלה, מנוסוס למעשה ״נועל״ אותה מחוץ האפשרות להתחבא תחת מעטה של פרטיות. היא לא יכולה להישאר במקומה הבטוח ולהשתמש בגורם אמצע בשמה, היא חייבת להתמודד עם העולם בכוחות עצמה ובעל כורחה. הגישה הזאת של מנוסוס משקפת מעט את הצלקות של החוויות שהוא חווה בעצמו - ביססנו בניתוח של פרק 4 כי הטראומה הנפשית שהוא סוחב איתו קשורה באופן ישיר לדרישה ממנו ״לסבול בשקט״ ולהכריח את עצמו להתמודד עם סיטואציות כואבות מנשוא בשקט ובחיוך. המהלך שלו לכפות על קרול את משנתו לפיה אין לסמוך על אף אחד אחר באף אלמנט אישי, אינו שונה מכך. הוא מכריח את קרול לחזור בה מדעתה, להודות בטעותה (או בשגעונה) ולצאת מגבולות הנוחות שלה באופן אלים וחד. דווקא בחלון האינטראקציה השברירי שיכול ליצור מרחב ביטחון בינו לבין מישהי אחרת, מנוסוס יוצא מגדרו לכפות את דעתו בדיוק באותו האופן שגרם לו לאבד אמון באנושות מלכתחילה. נשמע לכם מוכר? ובכן, זו בדיוק אותה ההתנהגות שקרול הציגה במהלך פרק 2, כאשר נפגשה עם יתר המנותקים, וכן במהלך שיחת הטלפון הראשונה שלה עם מנוסוס במטוס בתחילת פרק 3. היא קיבלה הזדמנות נדירה מאוד לתקשר עם עוד אנשים שאינם חלק מה-״אחרים״, אך חוסר ההסכמה הובילה אותה להתבטא בבוטות רבה - אותה בוטות שכאשר הופנתה כלפיה, גרמה לה בעצמה לפתח את הטראומה הנפשית האישית שלה ולסלוד מכל אינטראקציה ציבורית ישירה שהיא.

כלא הוא עניין של פרספקטיבה (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול כועסת על מנוסוס, אך הוא מגיב אליה במשיכת כתפיים של ״אין מה לעשות״. מבחינתו, אין דרך אחרת לבצע את הדיון אם התנאי של השארת הטלפון ״בחוץ״ לא מתקיים. לקרול נמאס, והיא אומרת למנוסוס שהוא יכול לחזור לאמבולנס ולעוף משם. את האמירה הזאת היא עושה בשילוב בין אנגלית לספרדית, כששפתו של מנוסוס משמשת עבור התבטאותה הצינית כאמצעי גנאי וזלזול. קצת כמו יחס גזעני. תגובה מזלזלת אליו כתשובה ליחס המזלזל שהפגין כלפיה. למרות שהיא מתחילה לעשות דרכה חזרה אל תוך ביתה, האפליקציה בסמארטפון ממשיכה לתרגם אותה, דבר שרק ממשיך להרגיז אותה. מנוסוס רואה אותה מתרחקת וקורא בשמה - דבר שהאפליקציה אינה מסוגלת לתרגם. בהמשך להקבלת האינטראקציה הזאת לפרק 2, גם כאן קרול חשה שאינה יכולה להתמודד עם הגישה השונה לשלה ומחליטה לנטוש את המתנגדים לה מאחור. באותו הפרק, היא לא אהבה את האופי שבו דיאבטה מתייחס ל-״אחרים״, אך מאחר וה-״אחרים״ הביעו חוסר העדפה אחרת, היא עמדה לעזוב אותם מאחור, כולל את זושה. היא האמינה שהיא לא צריכה להתעסק בסכסוכים האלה ושעדיף לה פשוט לחזור למצבה הנוכחי - אז הבדידות והעצמאות, וכעת ההתייחדות עם זושה. השארת הטלפון מאחור מסמל שאם הכלי שעזר לה להתמודד עם המציאות, דאז זושה, לא זמין לה - אז עדיף שלא יהיה קיים והיא מאמינה שתוכל להסתדר בעצמה.

אבל אז, מנוסוס מחליט לקרוא אל קרול בשמה המלא, ״קרול סטורקה״. את הביטוי הזה האפליקציה לא מסוגלת לתרגם, מאחר ולא מדובר במילה רגילה אלא בשם. הבחירה שלו לציין דווקא את שמה המלא הוא מעניין משלוש סיבות. הראשונה היא שבמשך מרבית הסדרה, התקשורת בין ה-״אחרים״ אל קרול ואפילו בין המנותקים האחרים אל קרול בפעם הראשונה שהציגו את עצמם, הייתה על בסיס שם פרטי. הם התייחסו לקרול כפי שקרול התייחסה ל-״אחרים״ ככלל ולזושה בפרט - יש להם אולי שם שמאפיין אותם, אבל אין חשיבות לשם המשפחה שלהם כי הם כולם תודעה אחת. הם כולם משפחה אחת, ללא צורך באפיון מורשת נפרדת או קשר גנטי-מעמדי בין אנשים, הרי שהמשמעות של זה בטלה. מנוסוס, לעומת זאת, כן מתייחס לקרול כבת אדם שלמה, שיש לה זהות נפרדת מהקולקטיב. הוא גם דאג להציג את עצמו במשפט הפתיחה שלו בשמו המלא. אנחנו אומנם יודעים שהוא מנסה לנתק כל קשר עם בני המשפחה שלו, בדגש על אימו, אך הוא אינו מתכחש לעברו ולמה שהביאו עד הלום - לטוב ולרע. זה חלק ממה שעושה אותו אנושי. השנייה היא ששמה של קרול הוא ביטוי אוניברסלי, כלומר לא מטים אותו אחרת בין שפות. ״קרול סטורקה״ הוא שם שמשמעותו זהה באנגלית ובספרדית. אם הוא יגיד אותו באופן ישיר על מנת לקרוא לה, היא תבין זאת מיד ללא תרגום. אך עם זאת, כאשר אפליקציית התרגום מנסה להתייחס לכך, היא אינה יכולה. בעוד שהגורמים המגשרים המאפשרים לקרול להתמודד עם המציאות, הן הטלפון והן זושה, אינם מסוגלים לחלוטין לתפוש את הקונספט של פנייה אנושית אישית וכנה, בני אדם יכולים להבין אותה באופן אינטואיטיבי - ללא אף מחסום שפה. השלישית היא שמנוסוס אומר את שמה בצורה מאוד תקיפה, כאילו הוא דמות הורה המנסה למשטר את הילד שלה. תחשבו כמה פעמים יצא לכם לראות מקרה בסרטים ובסדרות מקרה של אימא כועסת על בנה, בכך שהיא קוראת באופן חד בשמו המלא של בנה, כולל שם אמצעי. יתכן כי מנוסוס, שרגיל לחיות תחת היחס המצלק של אימו, היה נקרא לא פעם בשמו המלא - דבר שהיה מעמיד אותו במקומו. קיים הסיכוי כי זו שיטת פעולה נוספת בה הוא מנסה להפחיד את קרול ולמשטר אותה לגבולותיו.

ברוך השם (מתוך ״פלוריבוס״)

קריאתו של מנוסוס לא משנה את דעתה של קרול, שמנופפת לו לשלום בעודה טורקת את דלתה. הוא לא מוכן לוותר בנקודה הזאת, וחוזר לקדמת האמבולנס על מנת לצפור בו בשנית. הוא שוב פועל בצביעות לגבולותיו שלו, כאשר הוא ליטרלי ״מצפצף״ על רצונה של קרול לפרטיות ועושה רעש במכוון. משהוא מבין שהדבר לא יגרום לה לשתף איתו פעולה, הוא פותח את האמבולנס ולוקח את המצ׳טה שלו בחזרה. למרות שתחילה זה נראה כמו בחירה מאיימת, אנחנו מגלים מהר מאוד שהוא הולך להשתמש במצ׳טה על מנת לנסות לשלוף את הטלפון מבור הביוב. מנוסוס מבין שהוא חייב לכפר על מעשיו ולבוא לקראתה מצידו, על מנת שתשקול גם היא להתגמש לקראתו. אנחנו רואים את מנוסוס עומד מעל פתח הבוקר, כשהוא מתעצבן על כך שהוא בכלל צריך להתעסק עם הסיטואציה הזאת. הוא שולח את המצ׳טה בין הסוגרים ומנסה לשלוף את המכשיר בעזרתה. למעשה, כל ההתעסקות של מנוסוס עם הוצאת הטלפון מהבור מקביל לצורך שלו להתמודד עם קרול במצבה הנוכחי. הקרול שמנוסוס פוגש שונה לחלוטין מזו שהכיר מסרטון הוידאו שקיבל. היא כבר לא חדורת מוטיבציה למשימתה וטוב לה איפה שהיא, בחלקת אדמתה הקטנה, יחד עם זושה. היא למעשה ״כלואה״ בתוך הבועה של עצמה. מנוסוס נאלץ כעת לפעול בעדינות על מנת להצליח לשחרר אותה מאחיזתם של ה-״אחרים״, מן החושך אל האור, לפחות לפי ראות עיניו. הוא אפילו מוכן להשתמש באמצעי שנותן לו לחדור פנימה אל מקום שהוא לא אמור לגשת אליו, רק בשביל למשוך החוצה את הדבר שנמצא במצוקה. מזכיר את משפטה של זושה מפרק 3, ״אם אתה רואה מישהו טובע, אתה לא שואל שאלות, אתה זורק לו גלגל הצלה״. בעוד שהוא רואה בכך דבר הכרחי, הוא לא מרוצה מהסיבוכיות שהתווספה למפגש, שהיה אמור להיות חיבור טבעי וישיר בין אנשים בעלי אידיאולוגיות זהות. כשהוא מדבר לעצמו ומתייאש שעשה מסע כל כך ארוך בשביל ״השטות הזאת״, הטלפון מתרגם את זה אליו בחזרה. הוא שומע את זה וצועק עליו ״לסתום את הפה״, אך הוא מקבל את האמירה הזאת בחזרה גם. זו אולי ניכרת כמו בדיחה, אבל למעשה זו בדיוק הדינמיקה בין קרול למנוסוס - כל אחד מהם שמנסה להתריס מצידו יזכה להתרסה זהה מהצד השני. אם יפגעו באחר, הם בסופו של דבר יפגעו בעצמם.

בשוט רחב יותר, אנחנו רואים כי מנוסוס מתעסק עם בור הביוב, כאשר הוא לגמרי חשוף לשמש ולא מוגן על ידי הצל של האמבולנס. האמבולנס גם מוצג עם דלתותיו עדיין פתוחות, כאשר החלק הפנימי שלו נראה בעיקר חשוך והמעטפת החיצונית שלו צהובה, אך אנחנו לא רואים מהזווית הניתנת סימנים בולטים של כחול. יתכן שזה נועד להראות לנו כי האינטראקציה הראשונה שלו עם קרול גרמה לו להרגיש שוב מאוד בודד, אבל הרבה פחות שבריריות. עדיין יש לו מעטפת של החצנת ביטחון, אם כי היא יותר דלה ביחס לתחושת הנטישה מצידה של קרול. במאמציו עם הטלפון, אנחנו יכולים לראות כי הקייס העוטף של הסמארטפון של קרול הוא סגול. הצבע הסגול, שייחסנו בעבר להלן, הוא גם שילוב של כחול ואדום - כלומר של אנושיות ושל שבריריות. קרול רגילה להיות במעטפת שמקרינה אליה יחס אנושי ורגיש, בין אם זה מצידה של הלן או של זושה, ויהיה קשה למנוסוס לגרום לה לשנות את הרגלה לכך. רק ברגע שהמצ׳טה של מנוסוס נצמדת לעיגול מגנטי שחור בגב הטלפון, הוא מתמגנט ומצליח להימשך החוצה. השוט הזה ובחירת הצבעים הזאת מראה לנו כי הדרך העיקרית שבה מנוסוס יוכל באמת לגרום לקרול לצאת מתוך המסגרת שהיא נמצאת בה, היא דרך ניצול עקב האכילס שלה, שהוא חשש הבדידות שלה - אשר עדיין קיים בה באופן מסוים. אם ילחץ לה על הנקודות הרגישות האלו, יוכל להפעיל אותה בדרכו. אולי זה נשמע כמו מניפולציה... אבל זה לא שונה בכלל מהיחס של ה-״אחרים״ ככלל וזושה בפרט אליה בפרק הקודם. הם ניצלו טוב מאוד את הכמיהה שלה לבת זוג ואת חוסריה האישיים על מנת לגרום להם להתמסר אליהם.

צריך למצוא את כפתור האיפוס (מתוך ״פלוריבוס״)

מנוסוס שולף את הטלפון מן הבור והולך אל דלתה הקדמית של קרול. הוא מצלצל בפעמון, אך הפעם מדבר ישירות אל תוך עינית הדלת. למרות שהוא לא רואה את קרול, הוא מאמין שהיא מקשיבה לו מבעד לדלת. הוא מקליט לה דרך המכשיר שהוא מוכן להיכנע לדרישותיה, ולקיים את השיחה בנוכחות הטלפון ולא באמבולנס. עם זאת, הוא מבקש לקבל מטריה. אנחנו חותכים פנימה, בכך שאנחנו רואים את קרול בהחלט צופה במנוסוס דרך החור של הדלת. קרול כולה מוצללת בחשכה הפנימית של הבית, כאשר הבזק קטן של אור מקרין על עיניה דרך העינית. אנחנו מבינים כי למרות עצביה, היא בהחלט מצליחה לחוש את תחושת הבדידות בעוזבה את השיחה עם מנוסוס. למרות שהבית שלה מקנה לה מקום מבטחים, הוא גם מותיר אותה לבדה ובפספוס של הזדמנות להחצנה ולקשר עם אדם אחר שמעוניין לדבר איתה. השקפתה של קרול ממקום נוח אל אפשרות לקשר אישי שהיא ויתרה עליו תואמת בדיוק את מה שקורה בסופו של פרק 2, כשהיא יושבת במטוס הפרטי שלה ומשקיפה החוצה על זושה העולה למטוסו של דיאבטה. קרול אומנם לא יודעת לאן השיחה הזאת יכולה להוביל, אבל עצם העובדה שהוא שלף את הטלפון מהבור ועשה עבורה התפשרויות, מראה שלפחות יש לו כוונה אמיתית לדבר איתה. אנחנו רואים אור בוהק עובר דרך החלונות שבשני צידי הדלת ואוגף אותה. כמה שהיא הייתה רוצה להימנע מהסיטואציה הזאת, היא אינה מרוצה מתחושת הבדידות האופפת - במיוחד כאשר מופעל עליה לחץ כן להחצין את עצמה כלפי מישהו זר ולתת הזדמנות להידברות הזאת.

---

בור ועם הארץ

קרול ומנוסוס יוצאים אל השדות הצחיחים של אלבקרקי שבסמוך לבית, כאשר בידו של מנוסוס נמצאת מטריה ורדרדה. הוא מיד פותח אותה ומתחבא בצילה, כאשר הוא קורא לקרול להצטרף אליו תחתה. קרול לא מבינה בשביל מה הוא צריך את ההגנה הזאת. באמצעות אפליקציית התרגום, היא מבינה ממנו שהוא משתמש במטריה על מנת להסתיר עצמו מהפיקוח של ה-״אחרים״ הנמצא גבוה בשמיים, שיצא לנו לשמוע עליו בפרקים קודמים ואפילו לראות שידור של נסיעת האמבולנס בתחילת הפרק הזה. עם זאת, אני מאמין שהמשמעות של כך היא יותר מהפן הויזואלי, בהמשך למוטיב האור והחושך. אנחנו רואים בשוט שלנו שלמעשה מנוסוס רוצה להיות במקום מוצל, כלומר לדון עם קרול בפרטיות כפי שהוא מגדיר אותה, בעוד שקרול לא רואה בעיה בלהישאר תחת השמש, שכן היא לא מאמינה שהיא צריכה להסתיר שום דבר מעצמה ואין לה בעיה להיות מוחצנת. אף אפשר לציין כי המטריה שניתנה למנוסוס גורמת למי שמסתכל מלמעלה לראות אותו רק כנקודה בצבע ורדרד, מה שיכול להיתפס בעינינו כניסיון לכסות עצמו כ-״עוד בן אנוש מדולל״ בעיני ה-״אחרים״ ולא להתבלט כחריג. מנוסוס טוען שה-״אחרים״ יכולים לקרוא שפתיים מצילומים מהחלל, וקרול עונה לו על כך שהם מוזמנים לדבר בבית, שם לא יוכלו לרגל אחריהם. מנוסוס מתעקש שגם שם יוכלו, עם מיקרופונים מוסתרים. בשוט רחב יותר, אנחנו רואים את השניים עומדים באמצע השדה הצחיח, כאשר מצד שמאל של השוט אנחנו יכולים לראות את חלון ביתה של קרול מציג שיקוף של אותו שדה, בדומה לאפקט שקיבלנו מרכבה מוקדם יותר. כך, בשילוב אותה השתקפות, אנחנו רואים כאילו אותו שדה צהבהב אוגף את קרול ומנוסוס מכל הכיוונים. שניהם נמצאים כרגע בגישה של החצנת הביטחון עצמית ובמטרתם לשכנע אחד את השני שדעתם היא הנכונה יותר ושהם אלו שמנווטים את הסיטואציה. הצילום הזה גם מזכיר לנו קצת את האפיון שנתנו לכפר של קוסימאיו, שהוא אדמה משוטחת בין יער של אנשים בעלי רגשות משולבים. פה קרול ומנוסוס, שניהם נחושים בדעתם, תוך כדי ששניהם מאמינים כי הם היחידים שנותרו - ״העצים״ היחידים בסביבה צחיחה.

Another Day of Sun (מתוך ״פלוריבוס״)

כאשר קרול שואלת את מנוסוס אם הוא חושב שהם שתלו מיקרופון סודי אצלה בבית, היא משתמשת במילה ״bug״ - שהיא אכן כינוי למיקרופון כזה. אך האפליקציה המתרגמת מעבירה לו את המילה בפרשנות של ״חרק״, דבר היוצר בלבול רב מצידו. קרול מנסה להסביר את עצמה דרך האפליקציה, אבל היא מבינה שיש מונחים שהיא תתקשה להשתמש בהם, כי ישנם מילים שיתפרשו שונה בשפות שונות. קצת כמו כל האלגוריה של תפיסת אותו המצב בין שניהם בדרכים שונות לחלוטין, או כמו היכולת של ה-״אחרים״ לומר ולעשות דברים מבלי להבין לגמרי את הכוונה הנכונה מאחוריהם. מסוחררת מהצורך להסביר את עצמה, מחליטה קרול כן להתקרב ולהיכנס תחת המטריה, על מנת לשוחח בצורה יותר שקטה עם מנוסוס על חששותיו. היא שואלת אותו מה יכולה להיות הסיבה שיעקבו אחריה, והוא אומר לה שהוא הבין מהסרטון שלה שהיא מתנגדת להם. קרול מעכלת שוב שהתיעוד שצילמה ושלחה למנותקים האחרים כבר לא משקף את דעותיה הקיימות. מנוסוס שואל אותה למה ה-״אחרים״ שלחו לו את הסרטון, והיא עונה שהיא ביקשה מהם לעשות זאת. כשהוא פונה לשאול את השאלה הבאה, הוא לוקח נשימה עמוקה ושוב משתמש בשמה המלא של קרול. זוהי מעין נימה מאיימת של איפוק מאולץ, סמנטיקה נפוצה כמו כאשר דמבלדור שאל את הארי האם הוא שם את שמו בגביע האש. באיום רציני זה, כסוג של ניסיון להחזיק את עצמו מלהתפרץ עליה, שואל מנוסוס למה שה-״אחרים״ יעזרו לשני בני אדם להתאחד במטרה להשמיד אותם. קרול קוטעת את המשפט המתורגם עוד לפני שמסתיים, ומתגוננת בכך שהיא אומרת שהיא מעולם לא טענה שברצונה להשמידם. בשמיעת טענה זו, מנוסוס מתחיל לרעוד. הוא מבין שקרול העומדת מולו לא משוכנעת בצורך לעצור אותם כפי שחשב וכפי שהאמין. תחת מתח, הוא מנסה לשכנע אותה שה-״אחרים״ מרושעים וגנבו את הנשמות של כולם - טענות זהות לחלוטין לאלו שקרול דבקה בהם בתחילת הסדרה והיו הטיעונים העיקריים שלה להדהד את המסר של הצורך בעצירתם. קרול מנסה להקשיב לו, עם מעט דאגה בליבה שיש משהו בדבריו, אך בחוסר רצונה המלא להודות בכך.

אז מנוסוס מסכם לה את משנתו בשורתה התחתונה - ״אם אנחנו לא יכולים לתקן אותם, עדיף שימותו״. המשנה הזאת מתקשרת לנו למקרים רבים בסדרה בהם דיברנו על האפליה הנוצרת מעצם השונות ולו הקטנה ביותר, שלפעמים יכולה לדחוק אנשים ממש לשוליים ולהותיר אותם בודדים או עם ערך עצמי נמוך. בראש ובראשונה של הדימויים האלו, אנחנו יכולים להיזכר בסיפור של קרול מפרק 4, על כך שהיא ניתקה קשר עם אימה לאחר שהכריחה אותה לעבור מחנה של טיפולי המרה, בניסיון למחות ממנה כל זכר לנטייתה המינית הלסבית. מילותיו של מנוסוס הן קרות וקשות בדיוק כמו אימה של קרול, כאשר בשני המקרים חוסר היכולת לקבל את השונה מהם מוביל לשנאה יוקדת ולהכחשתם כליל. קרול עומדת על כך שה-״אחרים״ הם עדיין בני אדם, ונכנסת לויכוח עם מנוסוס על כך. היא מודה שהם אולי קצת מוזרים, אבל הם עדיין אנושיים, היא משוכנעת בכך. קל לנו לפקפק בכך ולהגחיך את קרול כשאנחנו מודעים לכך שה-״אחרים״ הם תודעה משותפת עם מטרה קצת הזויה, אבל השיחה הזאת יכלה להתקיים בדיוק אותו דבר על להט״בים, טרנסג׳נדרים, אדוקים בדת או נוטים לכיוון פוליטי שונה משלכם. במקרה שכזה, רצונה של קרול להילחם בעבור הקהילה המופלית בדיון הזה הופך פתאום למוצדק - וזו באמת נקודת המבט שממנה היא באה. שאי אפשר לעשות דה-הומניזציה לקבוצה רק כי היא מעט שונה, ועוד בשוני שלתפיסתה של קרול לא מוריד מערכם. במקרה שכזה, עקשנותו של מנוסוס נראית כמו התבטאות חשוכה מצידו. ליטרלי.

אני חשוך, אתה באור (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול מנסה לתת סיבות למה הם עלולים להראות מוזרים למנוסוס, אך היא מדברת כל כך מהר ובחוסר סדר, שמנוסוס לא מצליח לשמוע את האפליקציה ולעקוב אחרי מה שיש לה לומר. לכן, היא מסכמת עבורו גם היא את משנתה במשפט אחד - ״׳הם׳ לא מרושעים״. היא אפילו מדגישה בפניו שהם כל כך מתנגדים למוות מיותר, שהם אפילו לא יכולים להרוג נמלה במתכוון. מנוסוס מחזיר לה בשאלה, ״האם זה לא מרושע להתייחס לאדם כמו לנמלה?״. האמירה הזאת משתמעת לשתי פנים - מצד אחד, זה מעיד על כך שמנוסוס כן מאמין שצריכים להיות ״מעמדות״ בין קבוצות של אוכלוסיה. ש-״כולם שווים אבל יש כאלה ששווים יותר״, ובמקרה שלנו, שהם המנותקים צריכים להיות מוערכים כ-״יותר בני אדם״ מאשר ה-״מחוברים״. מצד שני, האמירה מכילה בתוכו את כאבו של מנוסוס והיחס המשפיל שחווה בעברו. הוא טוען שלהתייחס לאדם כקטן וחסר ערך כמו נמלה, היא השפלה והקטנה שמגיעה מתוך אינטרס של רוע טהור. קרול אז עוברת להשתמש בטענות דומות לאלו שהוטחו בה בניסיונות ההתדיינות הקודמים איתה, כמו למשל, האם הוא ניסה לשוחח איתם ולהכיר אותם לעומק, מאחר והוא יכול ללמוד עליהם דבר אחד או שניים ולשפוט אותם באור אחר. היא מורה בפניו שהם לא יכולים לשקר, כטענה לכך שלא יכול להיות להם יצר תחבולה. אנחנו עוברים לשוט רחב יותר, בו אנחנו רואים את אותה זווית צילום מתחילת הסצנה, רק שכעת השניים ממוקמים בשיחתם בצד הימני של השוט. במקום שיהיו בצדדים שונים ויאגפו יחד את אותה הבעיה לכדי פתרון, הם שניהם נמצאים באותו הצד ולמעשה מבטלים אחד את השני בדעות מנוגדות, כך שאף אחד מהם לא מקדם את המצב לשום מקום.

מנוסוס נזכר שקרול ציינה בסרטון שלה שה-״אחרים״ נטשו אותה לבדה, והיא אכן מאשרת שנותרה לבדה למשך 40 יום - מספר מעניין בהקשר הביקורת הדתית שלנו, כאשר 40 יום הוא מספר טיפולוגי נפוץ בתנ״ך. למשל, משה היה על הר סיני לבדו 40 ימים ולילות, וכן הגשם במבול של תיבת נוח ארך גם הוא 40 ימים ולילות. קיימת האפשרות כי בחירת מספר ימים זה מכוונת על מנת להיראות כמו עוד תענית ״מקראית״ שקרול הייתה צריכה לעבור על מנת להיכנע להתמסרותה אל ה-״אחרים״. מנוסוס ניכר מרוצה מעצמו מההבנה הזאת, מאחר ושאלתו העוקבת הנשאלת בעוקצנות היא: ״למה הם חזרו?״. קרול אומנם הרגישה עד כה בשיחה בעמדה של כוח וביטחון מלא במה שהיא אומרת, אבל היא יודעת טוב מאוד למה ה-״אחרים״ חזרו. כזכור מסוף פרק 7, היא בעצמה קראה להם לחזור. אבל קרול לא יכולה לומר למנוסוס זאת, מאחר ואם היא תראה שהיא מקבלת את ה-״אחרים״ לחיקה באופן מלא ומודע, הוא יתייחס אליה כאחד ה-״מחוברים״ ואף עלול לפגוע בה. היא מחליטה לשנות באופן ישיר נושא, ולשאול את השאלה ״למה הם לא יכולים לקטוף תפוח?״. במצב הזה, תגובתה של קרול נשמעת קצת כמו וואטאבאוטיזם מתוך לחץ, בניסיון להימנע מלהתמודד עם השאלה הישירה. ואכן, בדיונים המתעסקים באמונות או בשיוכים לסט ערכים, קרוב לוודאי יעלו שאלות שלא תמיד יהיה לנו את התשובות המלאות להסביר אותן - על אחת כמה וכמה אם הם מבוססים על אמונה אישית גרידא ולא על לוגיקה. אנשים שדבקים במחשבתם, ברגע שהם מופנים לאותו כשל לוגי, לרוב יתחמקו מהתשובה או יפנו שאלה אחרת סותרת שגם היא בלתי ניתנת להסברה רגילה. תגובתה של קרול מראה לנו שהיא הרבה יותר מאמינה בתוך תוכה ומרגישה את הצורך האישי להיות הסנגורית של ה-״אחרים״, מאשר שיש לה סיבות לוגיות לעשות כן. מן הסתם, קיומם של ה-״אחרים״ וזושה בפרט מקנה לה נחת חברתית ואף סיפוק מיני. היא זקוקה לה כאינסטינקט קיומי, יותר משהיא יכולה להצדיק את סט הערכים שלה. במתח שגובר עליה שוב מהניסיון של מנוסוס לגרום לה להתמודד עם סיטואציה שהיא לא מרגישה בנוח לעמוד בה (ולא יודעת איך לצאת ממנה טוב), היא שוב מחליטה לוותר על הדיון הזה ובוחרת להיכנס חזרה לביתה - בין אם מנוסוס יעקוב אחריה או שלא. גם בעזיבתה הפעם, היא משתמשת בשילוב בין אנגלית לספרדית, על מנת להביע לעג לשפתו של מנוסוס בציניות שאופפת אותה. אפליקציית התרגום מתרגמת בחזרה את הלעג שלה גם היא בחצי ספרדית וחצי אנגלית, כתזכורת נוספת לכך שכל זלזול שמגיע מצד אחד יענה בזלזול זהה מהצד השני.

האם ה-״אחרים״ יכולים ליצור אבן שהם לא יכולים להרים? (מתוך ״פלוריבוס״)

מנוסוס לא בטוח איך להתמודד עם קרול ומעט חושד בדרך הגישה שלה, אך מחליט לסגור את המטרייה ולעקוב אחריה לביתה. כשקרני השמש משקיפות עליו בעת הזאת, אנחנו מבינים שמנוסוס פעם נוספת נוכח לכך שיצטרך להיות יותר פתוח במחשבותיו על מנת להבין את קרול. הוא יצטרך להיות יותר פתוח להחצנה וקבלה של אחרים ממנו, על מנת שהדיון הזה בכלל יתקדם לאן שהוא. שניהם נכנסים לחצר ביתה של קרול מהכניסה האחורית, כאשר הם הולכים שניהם לאורכו של שביל צר של אור, כשכל הסביבה האוגפת אותם היא מוחשכת. הם שניהם מנסים לאמץ את עצמם להיות פתוחים על מנת להתמודד אחד עם השני, למרות שהרצון להסתגר כל אחד בפרטיותו ממשיך להיות בחירה מפתה ביותר. מנוסוס, ההולך לאט יותר, מבחין בחצר הבית בקברה של הלן. הוא מבין שיש בסיפור של קרול יותר משקעים משהוא ידע עד כה. השוט שדרכו אנחנו רואים את המצבה מציג לנו את הלן בצד שמאל, בעוד שמנוסוס מתקרב אט אט לכיוון הצד הימני של השוט. כך גם מנוסוס וגם הלן אוגפים את השוט, מה שמעורר תהייה לגבי המשמעות שלו. מצד אחד, הוא יכול להעיד שקרול מרגישה את הלחץ עליה הן מצד צרכיה האישיים והנפשיים והן מצד הלוגיקה שמנוסוס מנסה לשכנע אותה בה. מצד שני, הוא יכול להעיד על כך שמנוסוס מתחיל יותר להבין שמה שמשפיע על פעולותיה של קרול הוא הרגש שלה, ועל כן יהיה עליו לפעול יותר במישור הזה.

---

אני מאשים!

אנחנו רואים את מנוסוס שולח יד אל מתחת לשידה בביתה של קרול, בניסיון למצוא שם מיקרופונים חשאיים, אך כל מה שהוא מוציא משם הם חתיכות חטיפי צ׳יטוס. למעשה, אנחנו רואים אותו מוציא משטח מאוד חשוך וצר עצם בגווני אדום-חיוור, לא רחוק מאוד מהצבע של החולצה של קרול. בדיוק כמו המצ׳טה והטלפון, גם כאן אנחנו רואים באופן ויזואלי את המאמץ של מנוסוס להוציא את קרול בכוח מתוך מה שהוא תופס כבדידות וכבורות עצמיים. בנוסף לכך, למרות שיתכן שזו פרשנות קצת מוגזמת שלי, אפשר לראות שחתיכת הצ׳יטוס שהוא שולף היא בצורה מעוקלת, כמו סוגר פתוח - ״(״. עיקול שכזה לרוב משמש אותנו לסמל אוריינטציה של פה בציור סמיילים, בין אם :) לשמח או ): לעצוב. כאשר מנוסוס מוציא את החתיכה הזאת ומחזיק אותה לאורכה, אין לו יכולת לדעת לאיזה כיוון הקימור פונה - מה שעלול להיות מסר מכוון שמראה לנו כי מנוסוס אינו מסוגל להבין באמת האם קרול מאושרת או מתוסכלת במצב הנוכחי שהיא נמצאת בו. הוא חושב שהוא זורק לה גלגל הצלה, אבל מצד שני, היא מאוד מתנגדת לניסיון העזרה הזה. יתרה מכך, שנייה לפני שהוא מעיף את הצ׳יטוס מידו, הוא מסובב אותו לכיוון השלילי ): , דבר הניתן לפירוש כהתעקשות שלו על כך שהמצב הנוכחי הוא רע ואף אחד לא יוכל לשנות את דעתו, לא משנה איך מישהו אחר עלול לפרש אותו.

מנוסוס בעקבות החטיף החטוף (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול ממשיכה בגישתה הצינית כלפי מנוסוס, בשילוב בין מילים באנגלית ובספרדית, כשהיא אומרת לו שהיא ידעה שאין ״מיקרופונו״. הוא לעומתה אינו משוכנע בכך, וממשיך לחפש במקומות שונים בדירה שלה. קצת לאחר מכן, הוא נוקש באצבעותיו וקורא לקרול להביא לו את הטלפון, כשידו נשארת פרוסה. קרול נדהמת מהיחס הזה, אך כשהוא שם לב שהיא לא מגיבה למילותיו, הוא נוקש באצבעותיו שוב. גם כאן, אנחנו ככל הנראה רואים אופן התנהגות מזלזל ומשפיל, שניכר שמנוסוס התרגל אליו מהחינוך שקיבל בבית. בין אם זה היחס של אימו אליו או של אביו לאימו, אנחנו מבינים למעשה כי מנוסוס לא גדל עם חינוך לנימוסים, אלא למעשה דינמיקה חברתית המבוססת על דרישה וציווי. קשר בו בקשות צריכות להיות משורתות, ללא ציפייה לכך שלמקבלן תהיה דעה בעניין. זהו יחס אלים שיוצא לנו לצערנו לשמוע עליו לא מעט בקשרים זוגיים, בעיקר אלו מדורות קודמים, ואין ספק שהוא מהדהד גם לימינו ברגע שהשרשרת לא נשברת. קרול רואה את התגובה של מנוסוס, אך לא מוכנה לשתף פעולה עם יחסו המבזה. היא אומרת בפניו שהיא ״לא מבינה״ כשמדברים אליה בנקישות. מנוסוס מתקרב אליה באיטיות, מבקש ממנה את הטלפון בגישה די רגועה ובספרדית, רק כדי לסיים במילה ״בבקשה״ באנגלית ובחיוך רחב ולא משכנע. מעבר לכך שהוא משתמש גם הוא בפעם הראשונה בשילוב השפות כאמצעי מזלזל, אנחנו יכולים לקלוט בקלות שהניסיון שלו להתנחמד ולעשות כאילו הוא ״מבקש יפה״ אינו באמת אותנטי - אלא דווקא מהלך ציני שמזייף את עצמו כילד טוב ירושליים כדי שיקבל את מבוקשו. כל הדינמיקה הזאת מקבילה לנו גם היא לתקשורת של קרול עם ה-״אחרים״ לאורך הסדרה. הם מאוד היו רוצים שתתמסר אליהם, וכמו כשראינו עם קוסימאיו, היו רוצים שהיא תהפוך להיות עוד אינדיבידואלית בשר-אדם שהם יכולים לנצל למטרותיהם בין רגע. כשהם ניסו להכריח אותה לכך, הן באמצעות ריסוס הנגיף והן בשכנוע לוגי שאין לה ברירה אלא ״להתחבר״, היא התנגדה נחרצות. רק כאשר ה-״אחרים״, דרך זושה, הביעו אל קרול גישה תומכת, אוהבת וזורמת למראית עין, היא התחילה יותר להתגמש ולהפוך לחומר ביד היוצר. החיוך המזויף של מנוסוס אינו שונה מכל חיוך מלאכותי שמגיע מצד ה-״אחרים״ בכוונתם לגרום לקרול להרגיש טוב עם עצמה. למעשה, המלאכותיות של החיוך שלו זהה כמעט אחד לאחד לחיוך הרחב של קוסימאיו בשניות הראשונות לאחר התחברותה, כשעוד הייתה על השטיח.

פנייתו המתאמצת של מנוסוס לא יכולה לקבל התעלמות מצידה של קרול, והיא מביאה לו את הטלפון. הוא מתחיל לדבר אליו באריכות בכוונה שיתרגם, ואנחנו יכולים לראות כי הטלפון מאיר על פניו באור כחול בוהק. יתכן כי בחוסר היכולת של מנוסוס למצוא אקדח מעשן, מתגברת בו תחושת חשש מאיזו הפתעה או תחבולה ה-״אחרים״ מתכננים על מנת לפגוע בו, בעיקר כי הוא מניח שהם כך או כך מכוונים לכך. הוא שואל את קרול אם מישהו מ-11 השורדים האחרים הגיב לסרטון ששלחה, והיא עונה לו שלא. הוא מביט עליה בפרצוף מאוד תמוה - למה שאף אחד אחר לא יתעניין בלהציל את העולם? האם יכול להיות אולי שהסרטון נשלח רק אליו, בניסיון להתל בו ספציפית ולגרום לו להוריד מגננותיו כשלא יחשוב על כך? כשהוא מסתכל על קרול במבט הזה, השוט גם מציג לנו אותו דרך החלון הצד של דלת שידת הטלויזיה שלה, באופן שקצת מזכיר לנו איך בפרקים 4 ו-6 הוא היה מציץ ממשרדו החוצה על העולם דרך חור קטן בקיר העיתונים שבנה לעצמו. הוא חושש מקרול קצת - אולי היא ״מחוברת״ שהוא צריך למסך את עצמו מפניה? אך רגע לאחר מכן, הוא סוגר את הדלת הזו ופותח חדשה, ככל הנראה מתוך ההבנה שהוא יהיה חייב להמשיך לחקור אם הוא רוצה לרדת לשורש העניין. הוא שואל אותה אם אף אחד לא רצה לדבר, והיא עונה לו שלא איתה - אבל הם בטח היו עפים על האופי שלו. הניסוח של קרול מעניין, הרי שהיא לא טורחת להזכיר את העובדה שהיא נפגשה עם חלקם באופן פיזי. מנוסוס מודע לכך שיש עוד מנותקים בעולם, אבל קרול לא מציינת בפניו את העובדה שהם לא רצו לסייע כי הם היו הרבה יותר קיצוניים ממנה בהתמסרות למצב... כנראה כי היא כבר לא מאוד שונה מהם אידיאולוגית בשלב הזה.

אולי כדאי לחזור למקום מבטחים (מתוך ״פלוריבוס״)

הציניות של קרול כלפי מנוסוס לא בדיוק מקרבת בניהם, והוא ממשיך לחפש למרות אמירותיה החוזרות כי הוא לא הולך למצוא שום דבר. הטענה הזאת מקרול נשמעת קצת צבועה לאופי שבו הגיבה בעצמה, בעיקר בפרקים 4-6. היא הייתה בטוחה שיש מניע מרושע מאחורי עשייתם של ה-״אחרים״ והיא עשתה כל שביכולתה על מנת לחפש ולחקור, מתוך אמונתה כי חייב להיות משהו מסריח בכל זה. גם אז, אמרו לה ה-״אחרים״ כי אין להם שום כוונה זדונית (לגרום לכולם להיות מאושרים לא נחשב זדוני מבחינתם), אך הדבר לא שכנע אותה. עכשיו, היא מדבררת את אותם הגישות כלפי מנוסוס, מה שהופך אותה ללא כל כך שונה מהם. קרול מבינה שהיא זקוקה למשקה אלכוהולי על מנת להתמודד, שכזכור היא פונה אליו בעיקר כשהיא מרגישה מתח ופגיעות מתעצמים. היא אומנם לא מגיבה בצורה קיצונית כמו בעבר, אבל היא כן חשה באיום שהיא צריכה למזער - קצת כמו אמירתה המונוטונית של זושה מתחילת הפרק על כך שעדיף שתמנע מהסיטואציה כולה. קרול אף שואלת את מנוסוס אם הוא צריך משקה, אבל קובעת מיד לאחר מכן שהוא זקוק לאחד. זוהי עדות לכך שקרול בניסיונה לכפות את משנתה על מנוסוס, באופן לא שונה מכפי שעשה לה קודם לכן ושה-״אחרים״ עשו עליה בפרק הקודם. אנחנו רואים את קרול חוצה את הסלון שלה כאשר מצד אחד של השוט אנחנו רואים את מנוסוס ממשיך בחיפושיו, ואילו בצידו השני נמצאת תמונה ממוסגרת שלה ושל הלן. פעם נוספת, אנחנו רואים את קרול מאוגפת מצד אחד בידי צרכיה הנפשיים והרגשיים - הן עם הלן והן עם זושה - ומצד שני, בלוגיקה הישירה של מנוסוס. העימות בין המחשבה הלוגית לתחושה הנפשית מופיע כמוטיב חוזר לאורך הפרק.

קרול מניחה כוס ובאה להתחיל למזוג לעצמה, כאשר מנוסוס נדחף לאיזורה ומתחיל לחטט באותה פינת האלכוהול המסודרת שראינו גם בפרקים הקודמים. היא גוערת בו על כך שנדחף פנימה וניסה לחטט בפינה האישית שלה, אפילו בלי לפנות במילים או באדיבות. מצידו של מנוסוס, הוא מפנה כתף קצת קרה לקרול, מאחר והוא עדיין לא משוכנע שהוא יכול לסמוך עליה. בעיניו, הוא מקיים כאמור את אותם צעדים שקרול קיימה בפרקים 4 ו-6, כאשר ניסתה להוציא בכוח פרטים מזושה באמצעות החומר המאלחש או הסתננה למפעלים ומחסנים של ה-״אחרים״ במבצע חשאי. לעומת זאת, קרול מנקודת מבטה רואה בפעולותיו חדירה למרחב האישי שלה בצורה בלתי מתקבלת על הדעת, בדומה מאוד לאופן שבו ה-״אחרים״ ניסו להתערב בחייה וביגונה האישי על הלן בפרקים 2 ו-3. הם הכניסו את עצמם לסיטואציות שהיא לא הרגישה בנוח שיתערבו בהם. מנוסוס ממשיך לבדוק בין בקבוקי האלכוהול השונים, כאשר הוא פותח את הקבינה התחתונה ומתחיל לחטט שם. קרול מדברת ברקע ואומרת לו שבאלבקרקי, לחסום מישהו מהאלכוהול שלו זו טעות חמורה. היא אומרת את זה שוב בשילוב שפות כאקט מזלזל, אך שמה לב שהוא לא מתייחס לכך כלל - הוא פשוט ממשיך לחטט. לפתע, כשמנוסוס מזיז את מיקומו של אחד הבקבוקים, אנחנו נחשפים למלבן לבן מודבק בתוך הקבינה, שבמרכזו עיגול שחור ובתוכו עיגול לבן קטן עוד יותר. מנוסוס מחטט עם אצבעותיו בפנים, עד שהוא חש באותו מלבן, ושולף אותו החוצה בתור גילוי מפתיע שמוכיח את טענתו. מעניין מה הוצאה של עיגול ובתוכו עיגול קטן יותר, ממקום חשוך ופרטי בחלקו התחתון של איזור מסוים, כשמציאתו יכולה להיות המפתח להשגת המטרה הנכספת של אדם, יכולה לרמוז לנו?

מצא את המטמון (מתוך ״פלוריבוס״)

כשמנוסוס מציג את אותו גילוי לקרול, אנחנו שומעים את האפליקציה מגיעה לחלק בתרגום שאמור לתרגם את המילה ״מיסטייקו״, אך היא אומרת שזו מילה שהיא אינה מכירה. ואכן, קרול מביטה באותו מלבן מוזר, שהוא גורם בלתי מוכר לה שהושתל בביתה. היא נתקפת הלם, מה הדבר הזה עושה בקבינה של המשקאות שלה ומה המטרה שלו? מנוסוס אומר לה שיתכן ומדובר בחיישן. לא יכול להיות שזושה, הבחורה שהייתה הכי קרובה אליה, מרגלת אחריה? קרול מיד מתקשרת למוקד של ה-״אחרים״ ודורשת לדעת האם ״הם״ עוקבים אחריה. אנחנו עוברים לשוט שבו אנחנו רואים את קרול ומנוסוס משני צידי השוט, מאגפים את תמונתן של קרול והלן. הוא מציג לנו שכעת הפן הרגשי של קרול נמצא בערעור, כשאוגפים אותו הוכחות לוגיות ששוברות את תפיסת עולמה. בנוסף לכך, אנחנו רואים את מנוסוס קרוב יותר למצלמה, בעוד שקרול נמצאת רחוקה יותר ממנה. אם אני משווה את זה לשוט ממקודם עם הקבר של הלן שהיה קרוב מאוד למצלמה ביחס למנוסוס, ניתן להבין שקודם לכן, הרגשות של קרול השפיעו עליה באופן הרבה יותר משמעותי. כעת, הלוגיקה גוברת בעוצמתה על הרגשות. עוד אנחנו רואים בשוט תמונה התלויה בביתה של קרול, המציגה הרים אדומים ושדות צהובים מופרדים באמצעות נהר כחול. הפער בין קרול ה-״אנושית״ (בהגדרתה הבסיסית יותר) לבין מנוסוס שחדור במטרתו ומוחצן לגמרי, הוא כולו החשש האישי של שניהם. הדאגה שמה שהם האמינו בו הוא אינו האמת.

זושה לא בדיוק מבינה בטלפון באיזה מעקב חשאי מדובר, וקרול מתארת בפניה שהיא זיהתה דבר מלבני ומוזר שנראה כאילו נלקח מסרט מרגלים, שבוודאות לא הגיעה עם הקבינה. היא גם דואגת לכבות את האפליקציה המתרגמת, על מנת שמנוסוס לא יתערב אף בשיחה ביניהן, שגם מרגישה אישית וגם יכולה לשמש כראיות נוספות נגדה. מעבר לכך, יכול להיות שהיא מתחילה קצת להאמין שהאפליקציה עלולה לשמש גם היא למעקב עוין. כשקרול מתעקשת להבין האם ״הם״ שמו את החיישן שם, זושה מסבירה שמדובר בחיישן תנועה המתעד את פתיחת הארון, שהוכנס לשם במאי 2011 כשהקפיאה את הביציות שלה, כמובן לא על ״ידם״. קרול מבינה מהר מאוד שמדובר בחיישן סודי שהוטמע שם על ידי הלן, על מנת לוודא שהיא לא שותה במהלך התהליך, שכן זה עלול לפגוע בביציות. זוהי עוד הוכחה לחוסר הביטחון והתמיכה האמיתית שהייתה מצידה של הלן כלפי קרול, דבר שהיא התחילה להבין לעומק רק במהלך השיחה החוקרת שלה בפרק 4. הלן אולי שיקפה לה שהיא תומכת בה ומעודדת אותה להיות אמיתית עם עצמה, אבל מאחורי הקלעים, עשתה הכל על מנת להטות אותה לפעול כפי שהיא הייתה רוצה ולדכא בביקורת שקטה צדדים שפחות אהבה בה. נשמע מוכר, לא כך? קרול נפגעת מכך ומרגישה רע, לא רק בגלל שמדובר בערעור נוסף למשהו שהיא חשה שהיה מושלם בעיניה אך היווכחה שהיא ״יצאה מטומטמת״, אלא גם כי היא מיהרה להאשים ולתקוף את זושה באשמה על כך. קרול מודעת לעניין שברגע שהיא מתחילה להשתלח באנשים אחרים, הם עלולים לכעוס עליה בחזרה ולהתרחק ממנה. היא חשה כאב בנפשה על כך שבכלל חשבה להאשים ולתקוף את ״בת זוגתה המושלמת״, ושהקפיצה שלה למסקנות כביכול יכולה לעלות לה ביוקר - באיבוד האהבה הנדירה שיש לה כעת בידיים. למרות ההצטערות על העברת הבשורה הזאת מצידה של זושה, קרול אומרת שהכל בסדר והיא תדבר איתה מאוחר יותר. היא מתחרטת שבכלל חשבה ש-״הם״ יכולים לעשות לה משהו רע. במהלך כל הסיטואציה הזאת, מנוסוס עומד מאחוריה של קרול בפוקוס מטושטש, כאילו מדובר בסצנה הלקוחה מתוך טלנובלה קלאסית.

אינני האשם, אינני אשם (מתוך ״פלוריבוס״)

היא מניחה את הטלפון חזרה במקום ואומרת למנוסוס ש-״הם״ לא עשו את זה. כשהוא שואל אותה מי כן, היא אומרת שזו בת זוגתה - רק שהיא מציינת זאת בספרדית. בהתחבר לשיכול השפות שזיהינו כלעג והן לגישתה הצינית, אנחנו רואים את הפעם הראשונה שבה קרול מזלזלת בדמותה ובזכרונה של הלן בפומבי. היא כל כך נפגעה ממה שנודע לה על מעשיה, שהיא כבר לא רואה אותה כמישהי קדושה וקרובה אליה, והיא יכולה להתייחס אליה בזלזול. קרול למעשה משלימה עם הראייה שחייה הקודמים לא היו טובים לה, למרות ש... כל זה מבוסס נטו על מה שה-״אחרים״ אמרו לה. הם הצליחו, שלא במודע, להשחיר את הלן בעיניי קרול ולגרום לה לנטוש כל זיקה אליה. ברגע זה, קרול מרגישה שהיא באמת זקוקה למשקה - מן הסתם השבריריות הנפשית שלה מעט יותר מתעצמת אחרי המשבר הזה. היא מרגישה כאב שהוא הרבה יותר מבוסס על נפש מאשר לוגיקה, מה שהופך את הצורך לכסות אותו ליותר ״אמיתי״. כשמנוסוס שואל אותה עם מי היא דיברה בטלפון, היא עונה לו בזעם-מאופק ״הם, תמיד הם״. כלומר, היא ״תוקפת״ אותו בהאשמה פאסיבית-אגרסיבית על כך שהוא תמיד יוצא מנקודת הנחה דיפולטיבית שאם משהו חשוד, אז הוא באשמת ה-״אחרים״. המקרה הנקודתי הזה הוכיח לה שקפיצה שכזו למסקנות והאשמה אינסנטקטיבית של ה-״אחרים״ היא דבר פוגע ומוטעה, והיא מרגישה את הצורך להגן עליהם מפני אותן הנחות סטריאוטיפיות. בעיניה, זו גישה ״פובית״ כמו כל גישה המאשימה פלח אוכלוסיה ללא בסיס (ומי כמונו יודעים שיש הרבה כאלה בחברה הישראלית). היא אף אומרת לו שמדובר ב-״אחרים״ באמצעות השימוש במילה הספציפית הזאת בספרדית, בהדגשה שמטרתה להעביר שהשימוש בה כשלעצמה היא כינוי גנאי.

בעודה מסתכלת עליו במבט שופט, היא אומרת שהיא עייפה וש-״הם יצילו את העולם מחר״. היא אף נוקשת באצבעותיה בדיוק כפי שמנוסוס עשה קודם, על מנת לסמל לו שיבוא אחריה החוצה מביתה. קרול טעונה מחדש בגישה צינית כלפי מנוסוס גם כן, מאחר והיא לא מרוצה מגישתו ״הרעילה״ שמנסה להפנות אותה כנגד זושה וה-״אחרים״. למנוסוס אין ברירה אלא להישמע לנקישות אלו. הוא אומנם מעט משועשע מעצם זה שקרול משתמשת בגישתו שלו כנגדו, סוג של הערכה של התחכום הציני שלה ואולי ניצנים של ״בדיחה פרטית״ ביניהם שמראה שיש איזה שהוא קשר קיים. אך אין ספק שהוא רגיל לשמוע את הנקישות האלו ולפעול לפיהן בכניעה מלאה. השניים נכנסים לבית שכן, כאשר המצלמה מראה לנו מנורה התלויה מלמעלה המכילה מגוון רב של כדורים לבנים. הקיבוץ של כלל הכדורים האלו גורם להם ליצור מעין ענן לבן אחד גדול, שכמו בדימויינו הקודמים, מסמל את רגשות האהבה של קרול כלפי זושה. יתכן אף כי ריבוי הכדורים מעיד על כך שבעוד שאהבתה של קרול ניכרת פרטית, היא בפועל מרגישה את זה עבור התודעה המשותפת, כלומר כלפי כל אינדיבידואל ״מחובר״ באשר הוא ועל כן מצדדת בכולם בבת אחת. כך או כך, אין ספק שרגשותיה של קרול מרחפים מאפילים מלמעלה על כל האינטראקציה בינה לבין מנוסוס, ויוצרים השפעה ממשית על דרכי הפעולה שלה. בעוד שקרול נכנסת פנימה מבלי להביט לאחור ומשאירה את הדלת פתוחה, מנוסוס דואג לסגור את הדלת. הוא מאמין בצורך של הבידוד והפרטיות, בעוד שקרול לא מוטרדת מהעולם כפי שהוא.

כדורים לבנים נכנסים לתוך הנפש פנימה (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול מסבירה למנוסוס שיש בבית אוכל וסדינים, כאילו היא מארחת אותו בביתה. כשהיא עושה את זה, היא עומדת בחושך, בצד האחר של הבית מכיוונו של מנוסוס. היא יותר מונוטונית, יותר שירותית כלפיו, מאשר מביעה אכפתיות אמיתית. רק בשוט לאחר מכן, כשאנחנו רואים אותה עושה שני צעדים קדימה ומציבה את עצמה בוט בין המצלמה לחלון המאיר הבוהק, היא אומרת לו שהם ידברו מחר ומאחלת לו לילה טוב. רק כשהיא קצת מול השמש, קצת מחצינה את עצמה ליישות אחרת, היא נותנת יחס בין-אישי יותר אמיתי. באופן מעניין, היא גם חושפת פוסטר על הקיר של הופעותיו של הקוסם ההיסטורי, האווארד ת׳רסטון, כאשר הפוסטר מציג את השאלה ״האם הרוחות שבו?״. השאלה הזאת מתאימה לנו לנושא החוזר בפרק, של התהייה בין אם האדם שרוצים לסמוך עליו הוא לא הטעייה במסווה של משהו בטוח. מעיניה של קרול, היא תוהה האם זושה היא בת זוג חדשה וטהורה שהיא יכולה לסמוך עליה, או שמא היא ״רוחה״ של הלן שחזרה לחייה - דווקא כדמות לפקפק בכוונותיה שיכולים להתגלות כלא טהורים. מעיניו של מנוסוס, הוא תוהה האם קרול היא בת האדם המנותקת שהוא יכול לצרף לחיקו על מנת להלחם ב-״אחרים״, או שמא היא כבר פרקטית ״מחוברת״ ועל כן כל האינטראקציה הזאת מתקיימת אל מול מישהי שהיא התגלמות ה-״רוח״ או ה-״שד״ שהוא מפחד ממנו.

קרול עומדת ללכת, אך מנוסוס שואל אותה של מי הבית הזה. היא עונה שהיא חושבת ששם בעל הבית הוא ווילסון, אך כאשר האפליקציה המתרגמת צריכה לציין את השם, היא מציינת שמדובר במילה בלתי מוכרת - אבל בספרדית (בשונה מ-״קרול סטורקה״ שתורגם קודם ל-״מילה לא מוכרת״ באנגלית גם כאשר היה כחלק ממשפט בספרדית). הבחירה של קרול להשתמש רק בשם פרטי, וכן הצורך של האפליקציה לציין את הביטוי בשפה הנגדית, עלולים להעיד בהמשך לפרשנות ממקודם כי קרול ה-״מחוברת״ רואה בבני האדם האחרים כאינדיבידואליים כלשהם שאינם דורשים יחס מיוחד, ספציפי או אנושי. ״ווילסון״ מבחינתה הוא ״עוד מישהו״, יישות חסרת חשיבות ונפש כאחד ה-״אחרים״. זהו אינו שם אוניברסלי, זו פשוט מילה שמצביעה על אובייקט מסוים כמו כל שאר המילים. קרול אומרת שלא ידאג, כי היא תיקח על עצמה את הצורך להתמודד עם הבן אדם אם הוא אי פעם יחזור לדירה - ו-״שאלה יהיו הצרות שלה״. מעבר לספקנותה של קרול שהמצב יחזור לקדמותו, בציניותה היא מתארת את השבת המצב לקדמותו כ-״בעיה״, כלומר, זה לא המצב האידיאלי מבחינתה. קרול חושבת שמנוסוס יוכל להישאר שם ללילה במרחק ממנה ובפרטיות שהוא מעוניין בה. אך כפי שהכרנו את מנוסוס במהלך פרקים 7 ו-8, אנחנו יודעים שהוא לא אוהב לקחת דברים ״בחינם״, מאחר ותמיד תרחף מעליו תחושת החייבות למישהו והציפייה לתמורה בלתי נגמרת. ראינו איך במהלך הפרקים הקודמים הוא אפילו מוכן לסכן את הישרדותו ו-״להתכלב״, רק על מנת לא לעמוד בסיטואציה הזאת. למרות שהוא לא יודע מה הדרך התקינה לומר את זה באנגלית, הוא אומר לה שאם זה לא הבית שלה ולא הבית שלו, אז הוא לא נשאר שם. הוא לא לוקח את מה שלא שלו. קרול אז מעמידה אותו בסתירה, כשהיא מפקפקת בכך שהאמבולנס שהגיע איתו שייך לו באמת. מנוסוס באמת לא ״בעל״ האוטובוס, אך הוא דאג בפרק 8 להשאיר מעין ״שטר חוב״ בבית החולים שמגדיר בדיוק את חובתו אליהם - באופן דומה לכך שכתב פתק המעיד על כך שיפצה את בעלי המכולות שפרץ אליהם בפרק 4. טענתה של קרול נכונה כאן, הרי שמנוסוס מקפד ראשו בנוגע לעקרונות שלו כאשר הוא לגמרי מחויב לכך. גם אם הוא מגדיר חוקים ברורים, הוא עדיין מגמיש את העקרונות שלו בסיטואציות בהן אין לו ברירה אחרת. וזה מה שהיא מציגה לו - שאם הוא לא מרוצה מהדירה, הוא מוזמן ״להתכלב״ באמבולנס. הגישה של קרול גם מזכירה גישה של אימהות כאשר הן מותשות וחסרות סבלנות עם עקשנות ילדיהם. תחשבו למשל ילד שמכינים לו משהו לאכול והוא מסרב לאכול אותו, אז האמא אומרת ״אני לא מכינה משהו אחר. תאכל את זה או שתשאר רעב״. אנחנו מבינים מכך שגם המאפיין הזה בגישתו של מנוסוס מעיד על חינוך לוקה ולא ערכי שגדל איתו בבית. קרול אף עוזבת את המקום באמירתה כי הוודקה שלה מתחממת, ומדגישה ״על לא דבר״ - כהדגשה פאסיבית-אגרסיבית על כך שמנוסוס הוא (לפחות בעיניה) כפוי טובה.

הדובון לא-לא (מתוך ״פלוריבוס״)

---

בית שלי, חוקים שלי

לאחר שקרול יוצאת, מנוסוס מביט החוצה מהחלון. בדומה מאוד למה שראינו עם קרול מוקדם יותר בפרק, גם כאן דמות משקיפה החוצה מ-״ביתה״ החשוך אל האור שבחוץ, כסוג של הבנה פנימית שעל מנת לקדם את המצב, צריך לפעול בצורה יותר פתוחה לדעות השאר ופחות עומדת על עקרונות עצמיים. אך במקרה הזה, מנוסוס מסתכל במבט מעט חושד על קרול. הוא מאמין שהפתיחות שהוא צריך ליישם היא לא בהכרח על מנת לקיים דיון עם קרול. אולי הוא צריך לדלות מידע ממי ש-״מאכיל״ את קרול בדעות. אולי בהיכרות ישירה עם אותו גורם, יוכל להבין מה גורם לקרול לפעול בדרכה הנוכחית ואולי לגדוע את העשב השוטה מהשורש. בפעם הראשונה בסדרה, אנחנו רואים את מנוסוס פונה לקו הטלפון הביתי ומחייג למוקד ה-״אחרים״. זו הפנייה הראשונה שלו אי פעם ביוזמתו לסיועם, ואנחנו רואים שהוא עושה זאת מתוך כניעה וייאוש, אך אין לו ברירה. שוב, עיוות עקרונותיו מתוך חוסר אפשרות אחרת. בטלפון, עונה לו אינדיבידואל בספרדית בקולו של טוני דלטון, ששיחק ב-״סמוך על סול״ את דמותו של לאלו סלמנסה. הוא מברך אותו לשלום ושואל כיצד יוכל לעזור, כשמנוסוס שואל האם מדובר באותו ״ווירדו״ שדיבר עם ״קרול סטורקה״ קודם לכן. כשנענה שלא, הוא מבקש את שמה, וכשנודע לו שמדובר בזושה, הוא אומר שהוא רוצה לדבר איתה. הסצנה כולה מלווה בהגשת שורות איטית ובמוזיקה דרמטית, המעצימה את התחושה שמדובר במהלך בעל כוונה מעט זדונית בפני עצמה. השילוב של אלו עם דיאלוגים בספרדית יוצר לנו פעם נוספת תחושה שהמתרחש הוא חלק מטלנובלה קלאסית - כזו שבמרכזה יש אהבות, בגידות, טוויסטים קיצוניים ונאומים חוצי להבות על כבוד המשפחה. מעבר לכך, התעקשותו של מנוסוס לדבר ספציפית עם זושה ולא עם אף אינדיבידואל אחר, למרות שפרקטית הם כולם חלק מאותה התודעה, מעידה על כך שהוא מבין שזושה היא יישות נפרדת. הוא יכל לקבל את המידע שלו מכל אחד מה-״אחרים״, אבל כנראה יש משהו מיוחד וספציפי מאוד בזושה שגורם לה להפנט את קרול לפעול בכניעה מלאה.

במעבר הסצנות, אנחנו מתחילים לשמוע שוב ברקע את המנגינה של הפתיח של ״בנות הזהב״, כאשר אנחנו רואים שהיא מתנגנת מתפריט ה-DVD בביתה של קרול - הפעם ללא מילים. בפעם הקודמת ששמענו את השיר הזה, בחלקו המאוחר של פרק 3, השיר הושמע עם מילותיו המלאות וציינו שמשמעותו לשקף את הקשר הקרוב והטוב שקרול רואה בינה לבין זושה. חוסר השימוש במילים הפעם עלול להעיד פעם נוספת על חיבור ממשי של קרול לתודעת ה-״אחרים״, כאשר כפי שראינו בפרק הקודם, אלו יכולים לתקשר אחד עם השני באופן אינסטנקטיבי ללא מילים. הבעת ההערכה מצידה של קרול לזושה מתוקשרת ללא צורך בהבעת חיבה מילולית, היא מוחשת כשלעצמה, כאילו הייתה תקשורת תת-הכרתית בין ״אחרים״. השוט גם מציג לנו כי תפריט ה-DVD מציג צבעי כחול מטושטשים בוהקים, בעוד שהרבה יותר קרוב למצלמה, נמצא בקבוק הוויסקי הצהבהב בפינה הרבה יותר חשוכה. למרות ששניהם אוגפים את קרול, היא נוטה הרבה יותר להעדיף את הביטחון שיש לה בסביבתה הפרטית (גם אם הוא נתמך בחומרים משכרים / מטשטשי תודעה) מאשר את הרגישות והשבריריות שעולים בה כשהיא צריכה להיות פתוחה לדעות אחרות ומנוגדות בעולם כמו זו של מנוסוס. אנחנו רואים כי קרול נרדמה אל מול הטלויזיה עם כוס ביד, כאשר נפילתה לרצפה גורמת לה להתעורר. היא מתאפסת על עצמה ומכבה את הטלויזיה, שכן היא מותשת מההתעסקות ברגשות שלה אחרי העליות והמורדות של היום האחרון. בדרכה למיטה, היא עומדת בפרוזדור שמקרין עליה אור, מה שמשתלב עם היזכרותה לנעול את הדלת, על מנת שמנוסוס לא ינסה להיכנס ולחקור עוד את המצב במהלך הלילה. הנעילה עצמה אינה מספיקה לה, שכן מנוסוס הוכיח כמה הוא חדור במטרתו ושיש לו ממש אמצעי נשק באמתחתו, ומעדיפה לחסום את הדלת עם כיסא כשכבה נוספת של הגנה. היא ממש לא רוצה שאף אחד ינסה לשבור את שלוותה - דבר שקצת מזכיר את הפרטיות שניסתה להשיג לביתה במהלך פרק 3 כנגד ה-״אחרים״, עכשיו מופנית כלפי מנוסוס. אחרי שהיא מציבה את הכיסא, היא מציצה דרך הזגוגיות שבצידי דלתה בשביל להביט על הרחוב - אופן השקפה ממוגן דומה לאופן בו הציבה כריות על החלון בפרק הראשון וכמובן להצצות של מנוסוס מבעד לקרעי העיתון על חלונות משרדו. רק שהפעם... היא רואה משהו מפתיע.

שומרת המבצר (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול עוברת בין שטח הכניסה לביתה, המואר באורות צהובים, אל החלונות הקדמיים של ביתה, המשקיפים על פניה באור כחול של פנסי הרחוב בשילוב הלילה. היא לא מאמינה למראה עיניה - מכוניתה של זושה חונה לצד האמבולנס של מנוסוס. תחושת הביטחון שלה בתוך ביתה הופכת לתחושה של דאגה, כשהיא רואה שבת זוגתה היקרה נמצאת באותו מקום עם האדם שמנסה לפגוע בהשקפת עולמה. מותקפת חרדה ודאגה כפי שכבר כמה פרקים לא יצא לנו לראות ממנה, יוצאת קרול בריצה מהירה אל הבית בו שוכן מנוסוס. פגישה פרטית בין זושה למנוסוס הוא דבר שמבחינתה הוא בל-יעבור. אם זושה תדון עם מישהו אחר בייחודיות, אולי הוא יצליח להטות אותה כנגדה. אם זושה תביע חיבתיות כלפי מישהו אחר, אולי זה אומר שהחיבה שלה כלפיה אינה ייחודית כמו שהיא חשבה. והכי גרוע, אם מנוסוס ישתמש בזושה כמו שדיאבטה השתמש באינידיבידואליות (״כל הגברים״ וכל זה), האם הוא לא ״יטמא״ את הקשר האינטימי שביניהן? היא נכנסת במהרה אל תוך הבית, מביטה סביב במתח ורואה, למרבה הפתעתה ותהייתה, את מנוסוס וזושה יושבים על ספה ומדברים. הבעת פניה מעידה בו בזמן על בלבול מהסיטואציה, אך גם על דאגה במידה מה. זושה מקבלת את פניה, כאשר אנחנו רואים שבינה לבין מנוסוס, על קיר הדירה, תלוי פוסטר נוסף של קוסם עתיק - ״אלכסנדר הרואה בבדולח״. הפוסטר הזה כולל את הטקסט ״יודע כל, רואה כל, מספר כל״. השימוש בו מתקשר לנו למה שאנחנו יודעים על ה-״אחרים״, שהתודעה שלהם מכילה מאגר מידע שיודע כמעט הכל, ושהם שירותיים, משמע הם גם יספרו את כל מה שישאל מהם. הוא גם מתחבר לנו לאופי השיחה שתתגלה בין זושה למנוסוס - היא סיפרה לו כל מה שהתעניין בו, מבלי להחסיר פרטים שקרול הייתה רוצה שישארו פרטיים או חסויים ממנו.

בחוסר הבנה של הסיטואציה, שואלת קרול מה לעזאזל שניהם עושים יחד. השוט מראה לנו שכאשר היא עומדת באמצע, מנוסוס וזושה מאגפים אותה משני צדדיה. קרול למעשה מרגישה שזושה ומנוסוס חוברים יחד לקונספירציה הזוממת כנגדה, מה שידחוק בה לוותר על משנתה. מנוסוס מתרץ את האירוע בכך שהוא מזכיר לקרול שאמרה לו לדבר עם ה-״אחרים״ על מנת להכיר אותה, וכך הוא עושה. אבל קרול מתעקשת שאין לו זכות לדבר איתה. היא מנסה להבין על מה הם דיברו, ואף שואלת בתקיפות את זושה מה היא סיפרה לו. כמו אם ממשמעת לביתה ה-״חצופה״, היא דורשת הסברים מידיים. זושה לא מספיקה לענות, לפני שמנוסוס אומר שהיא סיפרה לו ״טודו״, כלומר ״הכל״ בספרדית - מילה די פשוטה בלקסיקון למי שמבין דבר או שניים בשפה. הוא שואל את זושה איך אומרים את זה באנגלית, וכשהיא עונה לו, הוא חוזר על כך ואומר ״הכל״ באנגלית לכיוונה של קרול במבט מתגרה. הוא יודע שקרול מבינה את המילה המקורית, אך גם מציג לעג לקרול בכך שהוא מתייחס אליה כאילו צריך להנגיש לה את המילה, וגם מראה כוחנות מצידו ושיתוף פעולה מצידה של זושה כשהוא מבקש ממנה משהו. זו גם סוג של התגרות חוזרת בקרול, על כך שהתעקשה להשתמש בטלפון על מנת לתרגם ביניהם. קולה של קרול נשמע רועד, היא מפחדת שהפרטיות ההרמטית והקדושה בינה לבין זושה נפרצה. היא מורה באופן חד לזושה שהן הולכות ברגע זה, מבלי לשאול את דעתה או לשמוע הצדקות מצידה. זושה מנסה להתנצל בפניו של מנוסוס, אך קרול עומדת על דעתה וצועקת עליה לצאת ״עכשיו״ - ממש כמו אמא המזדעזעת ממעשה נבזה שביתה הדרדרה אליו. קרול מביטה על מנוסוס בכעס, אך גם מתוך כוונה מזלזלת. היא לא מאמינה שהוא עשה צעד כזה שיפגע בה ובבת הזוג שלה. היא רואה בו כאדם נתעב, המסליל לרוע. מנוסוס מביט גם הוא חזרה. הוא אולי עשה את זה בכוונה תחילה לערער את קרול ו-״לחדור״ למקומות הרגישים שלה, אך הוא גם מבין את הזלזול שניכס לעצמו בעינייה מעשייתו כך. הוא יודע שכעת, קרול אומנם רואה בזושה כבת אדם, אך הוא מבחינתה שווה ערך לנמלה - ואולי שפל מכך.

אתה פגעת בי, אתה פגעת בבת שלי (מתוך ״פלוריבוס״)

מנוסוס נותר לבדו בבית. הניסיון שלו להבין מעט יותר על דעת ה-״אחרים״ אומנם סיפק לו יותר מידע משהיה לו קודם, אך גרם לערכו העצמי להיפגע בראי האישה המנותקת היחידה שרצה לזכות בשיתוף הפעולה שלה. הוא אולי עשה מעשה תיגר בשביל להראות דומיננטיות, אבל זו הסתכמה להיות סתם התנצחות שרק הובילה אותו להישאר בודד בצד הדיון שלו. הוא חושב קצת, ונזכר שוב בזמינות של מוקד ה-״אחרים״ לשירותו. הוא הולך להרים את הטלפון, ואנחנו רואים בשוט החדש כי האפלה עוטפת את מנוסוס, עם אור כחול מקרין חלקית לכיוונו. אין ספק שהוא מרגיש את ההתרחקות שנוצרה ממשבר האמון שיצר, וזו גורמת לו הרגשת בדידות כואבת המעוררת שבריריות בנפשו. בשיחתו, אנחנו לא שומעים מה יש לאינדיבידואל האחר להגיד לו והוא גם לא מחכה יותר מידי לתשובתו. הוא מורה עליו, ״תשלח לי עוד אחד״, בגישה מאוד דומה לזו של קרול בפרק 7. אחרי שהוא זכה להכיר קצת את המוטיבציה המפעילה את ה-״אחרים״, הוא מרגיש שהוא בשליטה על המצב, גם אם הוא לבדו על מרבדו. הוא יכול גם הוא לדרוש מה שבא לו, מבלי לדאוג ששום דבר יערער את דעתו.

קרול דוחפת את זושה אל תוך ביתה בנשימות מהירות ודואגת לסגור את הדלת מאחוריהם, לנעול אותה ולהעמיד את הכיסא החוסם בחזרה במקום. בניגוד לתחושותיה כאשר נכנסה לבית השכן קודם, עכשיו היא כבר לא מרגישה בטוחה עם כל מה שהעולם החיצוני יכול להביא עליה, כשהיא מבינה שקיימים בו גם סכנות עבור אהובתה. זושה מתיישבת על אחת הכורסאות אל מול החלון המרכזי, וקרול ממהרת לתחקר בדיוק מה היא סיפרה למנוסוס. אנחנו רואים שוט בזווית זהה לחלוטין לשיחתן של קרול וזושה בסוף פרק 3 בה הועמד בניהם רימון היד (והוא במקרה גם הקאבר שלנו לסיקור של פרק 3). אז, זושה ישבה בכורסא השמאלית, וקרול שישבה במקור בכורסא הימנית, נעמדה והרצתה לה על כמה ה-״התחברות״ מתוארת כאוטופיה אך למעשה היא לקיחה של בחירה חופשית. הפעם אנחנו רואים את זושה על הכורסא הימנית, כביכול באותו מקום חסר אונים שקרול הייתה בו, כאשר כעת קרול היא זו שמנסה למגר את פעולותיה ולקחת לה את הזכות לעשות כרצונה. קרול נסערת מהאמירה שמהדהדת בראשה, כמה ״הכל״ ה-״טודו״ שהיא סיפרה למנוסוס מכיל? זושה מצטערת בפנייה, אבל קרול עדיין מנסה לעשות סדר ברגשותיה ולהבין איך לפנות בשאלה. לבסוף, היא מחליטה לנשום ולהפנות את השאלה אל זושה בישירות, כאשר היא עושה זאת בחיוך מלא שמרגיש מזויף. בדיוק כמו בקשת הטלפון מצידו של מנוסוס, שהחצינה חיוך בלתי אותנטי במסווה של פאסיב אגרסיב, כך גם קרול מנסה להשיג תשובות בעצם כך שהיא מזייפת איפוק - שלחלוטין אינו משקף את מה שהיא באמת מרגישה.

ספרי לי, את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי (מתוך ״פלוריבוס״)

זושה מצדיקה את עצמה ש-״הם״ לא נתנו מעצמם שום דבר, אלא מנוסוס הוא זה שדרש מהם תשובות לשאלות ספציפיות ומפורטות. היא טוענת שגישתו הייתה מפורטת ועיקשת, ושלא הייתה ״להם״ ברירה אלא לענות כי ״ככה זה בטבע שלהם״. נקודת ההיתממות הזאת של זושה אל מול דמות האמא הנוקשה שמאפיינת את קרול, גורמת לכל השיחה הזאת להרגיש כמו שיחה על בין הורה לילד בגין גילוי מערכת יחסים רומנטית שהוא לא מאשר - על אחת כמה וכמה, כזו על הקשת הלהט״בית. בדומה למה שראינו עם מנוסוס מוקדם יותר, שהוא משקף אלמנטים של הוריו, קרול כאן משקפת אלמנטים של אמא שלה. ידוע לנו שאימה התנגדה נחרצות לנטייתה הלסבית והיא נפגעה מכך, אבל פה היא לא מאפשרת לזושה להתחבר עם מנוסוס. ההסברים של זושה יכולים להתפרש גם כ-״אני לא הובלתי לשום דבר מיני מבחינתי ולא רמזתי לזה, אלא הוא זה שזרק מילים בכיוון והתקרב ו... בסופו של דבר, התאווה והיצר הטבעי גבר עליי להסכים״. בהיפוך מגדרי מעניין, קרול מעמידה את עצמה בעמדה חשוכה גם כן, כשהיא כביכול משמשת כאמא הכועסת על ביתה שהיא העזה בכלל לנסות מערכת יחסים הטרוסקסואלית. קרול קולטת את האמירה מצידה של זושה כי לא הייתה לה ברירה, אך מתוסכלת מכך שהיא כל כך כנה על כך. כשזושה אומרת שאין ״להם״ את היכולת לשקר לה, קרול מתוסכלת שהדבר נכון גם עבורו. היא האמינה שהקשר בניהם מעיד על נאמנות מיוחדת ביניהן, שלא אמורה להיות זהה עם אף אחד אחר.

אז זושה אומרת לה משפט חד - ״אני יודעת שזה מורכב להבין זאת, אבל ׳אנחנו׳ אוהבים אותו בדיוק כפי ש-׳אנחנו׳ אוהבים אותך״. כביכול, בכוונתה לומר שאהבה משפחתית יכולה להיות זהה בעוצמתה אל אמא ואל בן/בת זוג, גם אם זה נראה תמוהה. קרול לא מוכנה לקבל את הטענה הזאת. היא אומרת שלא יכול להיות שזו תהיה אהבה דומה, כי מדובר בקשר אחר לגמרי. היא מתחילה בכך שהיא טוענת שמנוסוס הוא זר עבורה, כזה שהיא בקושי מכירה לעומק ואף מודה בכך בעצמה. קרול מזלזלת בדמותו של מנוסוס ובקשר הטבעי שהיה יכול להיקשר בניהם בזמן הזה, שכן לדעתה מישהו שנכנס לחייה של ״ביתה״ תוך זמן קצר לעולם לא יכול להיות מחובר רגשית אליה כמו אמא שלה. זאת כאשר היא בעצמה לא בקשר אוהב אל אמא שלה, והפער בין פגישתה הראשונה עם זושה עד התיעוד הראשון שלנו לכך שהיא נמשכת אליה מינית לקח שבוע בלבד בזמן הסדרה. לאחר מכן, היא אומרת שבניגוד לכך שמנוסוס זר, בניהן יש תלות מיוחדת. היא רועדת במילותיה, קשה לה להוציא את המילים האלו מהפה. אך למרות הכל, היא מוציאה את זה - ״את המלווה שלי. שלי!״. אותה הגדרה מקטינה ומחפיצה שהגדיר דיאבטה בפרק 2 בעבור ה-״מחוברים״ המוצמדים למנותקים. בהשלמה עם המינוח הזה כלפי זושה, היא מאבדת את היחס הזוגי והחברי שהיה להן בפרק הקודם. היא למעשה אומרת לה ״את הבת שלי, את נתונה תחת ההחלטות שלי ואת תעשי מה שאני אומרת לך״. היא נתפסת לכיוון המחשבה שיש לה הזכות והיכולת להכריח את זושה לפעול בדיוק כפי שהיא מחליטה, באילוץ סט ערכים באופן כנוע. היא מאמינה כי זושה אינה זכאית להיות אדם חופשי שכולל רגשות ותאוות כלשהם שיאפשרו לה לחיות את חייה עם מי שתרצה, אלא שהיא בובת בשר-אדם המחויבת לקיים את אורח החיים ש-״השולטת״ שלה מתווה לה.

מצופה ממך להתנהג יפה, גברת צעירה (מתוך ״פלוריבוס״)

זושה מסכימה עם האמירה הזאת. היא לא יכולה להתכחש לעובדות. אבל כשהיא באה להרחיב על כך, היא לא זוכה לסיים את המשפט שלה לפני שקרול מנחיתה עליה איסור להיפגש איתו שוב. עוד הוראה שתלטנית וכוחנית, הכובלת לכאורה את זושה בין גבולות גזרה שאינם לבחירתה. וכידוע, זוהי לא הפעם הראשונה שהסדרה מתעסקת בניסיון להגדיר גבולות גזרה וסט ערכים על מישהו בניגוד לרצונו המלא. קרול ממשיכה לפרט בפניה של זושה את הדברים שאמורים להרתיע אותה מפני דמותו ה-״מאיימת״ של מנוסוס, כמו המצ׳טה או האופן שבו הוא קורא ל-״אחרים״ ״ווירדוס״. קצת כמו סטריאוטיפים שהורים רואים לעיתים כדגלים אדומים במערכות היחסים של ילדיהם, למשל אם לבן/בת הזוג יש פירסינג או קעקועים, רוכב על אופנוע או אומר מילים צורמות. אלא שבמהלך הפירוט הזה, זושה נשכבת אט אט על הרצפה. כשקרול מנסה להבין מה קורה, זושה אומרת לה שמשהו עומד לקרות, אבל שלא תדאג. לפתע, זושה מתחילה לפרכס באופן זהה לכיצד שראינו אותה מפרכסת בפרק 2. קרול נלחצת ומנסה לדאוג לה ולהגן עליה, כשהיא מניחה כרית אדומה מתחת לראשה. ניכר שהיא מצליחה לראות בזושה דמות יותר אנושית רק כאשר היא נמצאת במצוקה. היא מבולבלת מאוד ולא מבינה למה זושה מגיבה כך, הרי שהיא לא צעקה עליה קללות, כפי שהכרנו כגורם לכך בעבר. ואז, אחרי רגע קצר, היא מבינה. מי עוד יכול לדעת שהצעקות האלו מובילות לפרכוס כולל שכזה, ולגרום לכך שהיא תקרה במכוון? מנוסוס בטח נמצא בביתו, דואג להשבית את כל ה-״אחרים״ במזיד. אנחנו הצופים יכולים להבין מעצם כך שזושה נשכבה על הרצפה, כי לכל הפחות מנוסוס דאג להודיע לתודעה המשותפת שהוא הולך לבחון את התופעה הזאת. בכך שהובאה לידיעתם השבתתם המיידית והם יכלו להכין את עצמם לכך, סביר להניח שבבחירה הזאת נחסכו הרבה מותות פתאומיים ביחס להשבתות שגרמה קרול בעבר. אז גם אם הוא עושה מהלך קיצוני שכזה, לפחות מנוסוס למד מאירועי העבר של קרול וידע לנקוט במשנה זהירות קודם לכן.

---

רעש לבן

קרול יוצאת בריצה פעם נוספת אל הבית שבו שוכן מנוסוס, כאשר היא חולפת בחנייה על פני רכב נוסף שהגיע, בצבע אדום. דרישתו של מנוסוס קודם ל-״עוד אחד״ נענתה על ידי האחרים באופן הכי בסיסי שאפשר - הם סיפקו לו עוד אינדיבידואל. לא אכפת לו או להם מי הבן אדם הזה, אלא הוא עוד בובת בשר-אדם שאפשר לנצל על מנת להשלים את המשימה שהיא ״להביא למנוסוס ׳מחובר׳״. בתוך הבית, קרול רואה את מנוסוס יושב ליד אינדיבידואל מפרכס על ספת הסלון. היא צועקת עליו להתרחק ממנו, אך מנוסוס ממשיך לבדוק את עישוני עיניו של האינדיבידואל. אנחנו גם יכולים לראות בזווית מלמעלה כי אותו אינדיבידואל עוטה על עצמו ז׳קט אדום, בדומה מאוד לשכבות העליוניות האדומות שראינו אצל קרובות משפחתה של קוסימאיו. גם הוא מציג כלפי חוץ מעטה אנושי, אך אינו באמת אנושי כשהוא חלק מה-״אחרים״. המעטה הזה גם ניכר שעובד בעיקר על קרול, שכבר נמצאת תחת שכנועם של ה-״אחרים״, אך מנוסוס מצידו לא מייחס לו חשיבות - קצת כמו העיקרון של המשקפיים של קלארק קנט. קרול מנסה לצעוק עליו להקשיב לה ולתפוס את תשומת הלב שלו, אך מנוסוס לא מקשיב לה. לפתע, מנוסוס נזכר במשהו חשוב ויוצא החוצה מהבית. קרול אולי קיבלה את מבוקשה שיעזוב אותו, אבל היא לא בדיוק יודעת איך להגיב לסיטואציה. גם בפרכוסים הקודמים, היא הייתה צריכה לחכות עד שהם יחלפו. גם אם היא מאמינה שלמנוע ממנוסוס לעשות את מה שבעיניה הוא נזק, היא לא בהכרח יודעת מה הוא הדבר הנכון שצריך לעשות. כך או כך, היא מתגוננת בקולניות על גרימת הפרכוסים ל-״אחרים״ תמימים, בדיוק כמו שלקשמי צעקה עליה בעבר בסוף פרק 2 ותחילת פרק 5.

איש, איש, איך אתה מרגיש? (מתוך ״פלוריבוס״)

מנוסוס יוצא החוצה אל האמבולנס. הוא פותח את הדלת המושב הקדמי שליד הנהג ושולח ידו אל המצ׳טה - אך רק על מנת לשים אותה בצד. הבחירה בדלת הזו במקום הראשית כפי שעשה מקודם מעידה כי מנוסוס נמצא בשלב שהוא הרבה יותר נכון ללהיות מובל ולא בהכרח להיות מוביל מבחינה אידיאולוגית, והזזת המצ׳טה מראה שהוא גם לא נוטה לאלימות ולאגרסיביות כפי שהגיב קודם. הוא פותח את התיק שלו ומוציא ממנו את המחברת הקטנה שלו. אנחנו רואים שוב את מספרי התדרים הרבים שראינו אותו בודק מוקדם יותר בסדרה, כאשר את רובם הוא מחק כי לא הראו סימן. הוא מחפש ומוצא את התדר המיוחד - 8.613.0 - שכזכור הוא בחן במהלך פרק 6 וגילה שמושמע דרכו קול מוזר ולא מזוהה, אך שאינו רעש סטטי. הוא משנן את המספר בראשו תוך כדי שהוא שולף רדיו נייד קטן שברשותו, ומכוון אותו לתדר המדויק. כשהוא מסיים לעבור לתדר, הרדיו מתחיל להשמיע מעין רעש על עיוות או של ערבול. התגובה הזו מאוד מוזרה לו, אך הוא מחליט לקחת את הרדיו ולהביא אותו לתוך הבית. בכניסתו חזרה הביתה, קרול כורעת ליד האינדיבידואל המפרכס, כשהיא ממשיכה להטיח בו צעקות. היא קוראת לו משוגע ואומרת לו שאין לו מושג כמה אנשים הוא הרג בצעד הזה - בדיוק אותן האשמות שהייתה מקבלת מלקשמי. הרכושנות של קרול כלפי החיבור שלה ל-״אחרים״ ככלל ולזושה בפרט מודגשת כאן פעם נוספת, כשהיא משתמשת בארגומנטים של אשמה על נזק קולקטיבי לעולם כולו כדי לנסות להניא מנותק אחד מלפגוע ב-״אחרים״ פעם נוספת. הרי שאירוע שיזעזע גורם אחד בתוך קהילה מלוכדת, יכול לזעזע ולהטמיע טראומה בקהילה שלמה כתוצאה מכך, באפקט שמימדיו עלולים להיות עצומים ללא ידיעה. אמנע מלתת לכם דוגמאות לכך, אבל אתם לבטח יכולים לתאר לעצמכם כאלו אם גרתם בארץ בעשורים האחרונים.

שנייה אחר כך, הרדיו מפסיק להשמיע קול ערבול ומתחיל שוב להשמיע את צליל הכתישות שהשמיע כאשר התדר נבחן בפרק 6. במקביל לכך, האינדיבידואל על הספה מתחיל להתעורר ולחזור להגיב כרגיל. קרול רואה את התגובה שלו ומנסה להרגיע אותו, לומר לו שהוא בסדר ושיתאושש לאט לאט. היא אומנם מספקת יחס דואג לאינדיבידואל שאינה מכירה, אך בפועל זו אותה התודעה, ועל כן הקשר הדואג של קרול לשלומם של ה-״אחרים״ מוטמע בה כך שאין משמעות למי מהאינדיבידואליים היא דואגת - זושה או כל אחד אחר. במובן מסוים, כל ה-״אחרים״ הם כמו ילדיה, במידה שווה. מנוסוס שם לב לשוני בקול הבוקע מן הרדיו, ומחליט להתקדם ולצעוק פעם נוספת על האינדיבידואל כדי שיחזור לפרכוס. הצרחה של מנוסוס מבהילה את קרול והיא נופלת אחורה, למצב שבזווית השוט שלנו אנחנו רואים כי זווית הנפילה של קרול ממלאת בדיוק מושלם את השטח הנוצר בין גופו המתכופף של מנוסוס לבין האינדיבידואל השוכב. בתכנון צילום מורכב ויוצא דופן, השוט מראה לנו כי בשטח שבין קצה אחד שהוא מנוסוס המנותק לחלוטין, לבין הקצה השני שהוא אינדיבודאל ״מחובר״ לחלוטין, נמצאת קרול. היא תמהיל ביניים - היא אומנם אינה ״מחוברת״ במלואה, אך היא גם לא מנותקת במלואה. יתרה מכך, עצם העובדה שהצרחה גורמת לקרול ליפול על הרצפה עלולה גם היא לדמות לנו כאילו גם היא ״הושבתה והחלה לפרכס״, כסימן לכך שהיא בשלב זה יותר דומה ל-״מחוברים״ מאשר למנותקים.

לא זה ולא זה, או קצת מזה וקצת מזה? (מתוך ״פלוריבוס״)

האינדיבידואל שעל הספה מתחיל לפרכס מחדש, וכן הרדיו חוזר להשמיע את רעשי הערבולים בהתאם. קרול בהלם מתגובתו הקיצונית של מנוסוס, שהיא לא בטוחה איך להגיב. היא מנסה לשמור ממנו מרחק, מאחר והוא באמת ניכר בעיניה כאדם מסוכן שעלול להתפרץ באקראיות וליצור נזק נוסף. היא רואה את מנוסוס מתכופף לצידו של האינדיבידואל ומניח את הרדיו על החזה שלו, כשהיא מנסה להבין מה המטרה שלו בכך. הרעשים המתערבלים ממשיכים להישמע, כאשר מנוסוס מטה את פניו של האינדיבידואל ומתחיל לדבר אליו. הוא קורא לו, ״ריק, אני יודע שאתה שם. אני אעזור לך״. אנחנו מבינים כי מנוסוס מעריך שמצב הפרכוס, בשילוב התדר המעורבל במקום הכתישות, הוא דרך לתקשר ישירות עם האישיות המקורית שנמצאת מתחת למעטה התודעה המשותפת. כלומר, ברגע שהוא מצליח לערער את חיבורו של האינדיבידואל ל-״אחרים״, הוא משבית את הגורם הממסך החוסם אמירות חיצוניות מלחדור אל ההיגיון, ובכך יצליח לפרוץ את החומה המפרידה בינו לבין היישות המנותקת. במונחים של קרול - אם יצליח לערער את אהבתה לזושה, התמכרותה ל-״אחרים״ תחדל והוא יוכל לדבר אליה באופן ישיר בהיגיון לוגי על הישרדות המין האנושי. קרול מבינה מיד את ההתפתחויות החדשות ויוצאת לאיטה מהדירה.

מנוסוס ממשיך לדבר אל ריק המפרכס, כשהוא מבטיח לו שהוא כאן בשבילו ושהוא יכול לשוב למצבו המקורי. הוא חוזר שוב ושוב בניסיונותיו לשכנע אותו שהוא זוכר מי שהוא, והוא אולי ״שם״, אבל הוא עוד יכול לחזור. גישתו של מנוסוס מתחברת לנו לשתי נקודות מעניינות: הראשונה היא שאנחנו יודעים (וניתן להניח שגם מנוסוס בשלב הזה יודע) שה-״אחרים״ חזרו אל קרול אחרי שהיא ביקשה מהם. יתכן שמנוסוס מניח שכמו שתקופת הבידוד של קרול הסירה את מגננותיה והובילה לכך שבקשותיה מה-״אחרים״ לשוב לחיקה יעבדו, כך גם הדבר יעבוד בכיוון ההפוך, וניתוק ממושך מספיק מהתודעה המשותפת בשילוב בקשות שיבה יצליחו להוביל לביטול ההשפעה. השנייה היא שכריעתו של מנוסוס מעל לגופו השוכב של ריק מזכירה מאוד את האופן שבו קרול כרעה מעל גופתה השוכבת והגוססת של הלן בפרק 1. הצורך הגדול ביגון אובדנה של קרול לכך שדמות זוגתה תחזור לחיקה, גם כשהמצב נראה אבוד, בסופו של דבר אכן נענה - בדרך עקיפה. אולי אנחנו נרמזים שגם הפעם זה יכול לקרות כך? אך אנחנו לא נותרים הרבה זמן לראות את ההשפעה הממשית של הניסיון הזה, כי משום מקום, נשמע פיצוץ ואנחנו רואים כי נורה כדור מרובה על הקיר בבית. כשמנוסוס מרים את ראשו לאחר הרעש הראשוני, הוא רואה את קרול עומדת, עם הרובה שלקחה ממכונית המשטרה, מכוון ישירות אליו. היא טוענת את הרובה מחדש, מכוונת אותו שוב לכיוון של מנוסוס ומאיימת עליו להתרחק במיידי. אנחנו מבינים שקרול מבינה לאן כל זה הולך. מנוסוס הבין שיטה שעלולה להוביל לניתוק אנשים מתוך התודעה המשותפת... וזה משהו שלא מוצא חן בעיניה. היא מוכנה לעשות כל דבר, ולו הקטלני וההרסני ביותר, על מנת למנוע ממנוסוס להצליח במשימתו. היא תחבל באופן ישיר בניסיונות המנותקים למצוא את הדרך להחזיר את המצב לקדמותו, שמא המצב הרומנטי שהיא רקמה עם זושה יאבד לעד. בעשייתה, קרול מוכיחה שני דברים: הראשון שהיא הפכה להיות בדיוק כמו שאר המנותקים, אשר מגנים בחירוף נפש על המלווים ה-״מחוברים״ שלהם ויגנו עליהם בגופם. השני הוא, שבדיוק כמו בפרק 3 עם רימון היד, ה-״אחרים״ אולי לא יכולים להרוג אף מנותק באופן ישיר, אבל הם בהחלט יכולים לספק את הכלים שיכולים להוביל למוות של מנותקים ולפגיעה בהם. במקרה הזה, הכלי הוא לא הרובה. הכלי הוא קרול, שמהונדסת בתת-הכרתה על ״ידם״ להיות הכלי שיפעל בקטלניות כנגד כל מי שיערער על ״שלמותם״ והמשך ״תפקודם״. הפעם כשהיא אומרת לו להתרחק, זו כבר לא בקשה. זו כבר לא דרישה. זה איום לכל דבר.

מנותקים על הכוונת (מתוך ״פלוריבוס״)

---

אני הולכת אחריה בדרכים

קרול חוזרת לביתה ומנסה להעיר את זושה ממנוחתה לאחר הפרכוס. היא שולחת יד לכיוונה, כאשר היא כמעט באה לבצע פעולת נקישה באצבעותיה, אך נמנעת מכך. במקום זאת, היא מניחה ידה על פניה ומלטפת את לחיה, כאילו היא מוחה דמעה מעיניה. תגובתה של קרול מעידה לנו שהיא מרגישה מעט חרטה על יחסה ה-״אלים״ כלפי זושה לפני התקרית, והיא כן רוצה לפנות אליה בצורה יותר רכה ואוהבת. ההימנעות מנקישה והבחירה בליטוף הפנים מראה לנו שהיא גם למדה מהתנהגותו הבוטה של מנוסוס כלפיה מה לא לעשות לזוגתה, אם היא רוצה לשמור על תמיכתה בה. קרול גם מתייצבת מעליה על זושה עם ידיה בשני צדדיה, מה שגם מעמיד את שניהן בפוזיציית ״טופ-בוטום״, אך גם מציג את ידיה של קרול כאוגפות משני צדדיה של זושה. למרות גישתה העדינה יותר, קרול עדיין תופשת את עצמה בעלת יותר שליטה בזושה. עם זאת, במקביל לכך, אנחנו לא רואים את ראשה של קרול ואילו ראשה של זושה מקבל פוקוס וקרבה גדולה מאוד למצלמה. גם אם קרול בשליטה, היא עדיין רואה בזושה יותר חשובה וקריטית עבורה מאשר דעותיה שלה עצמה. זושה מתעוררת באופן שגורם לה קצת להרגיש בלבול וכאב ראש. היא מציגה לנו מעין תהליך הפוך לזה שראינו בסיקוונס הפתיחה עם קוסימאיו - היא קודם מחייכת, אז נשכבת, מפרכסת ומתעוררת מודאגת. למרות שזושה אינה מנותקת מהתודעה המשותפת, התהליך אכן גרם ל-״אחרים״ לנתק עצמם מלתמוך בהסברת הפנים אל מנוסוס, מאחר והוא פגע בהם, לתפיסתם. ״הם״ למעשה מתנתקים מבחירה מכל קבוצה חברתית שכוללת בה את מנוסוס.

זושה קמה לאיטה, וקרול מנחה אותה להישען על הכורסא שלצידה על מנת שתהיה לה תמיכה לגב. הפעם קרול וזושה אכן נשענות בהתאמה על אותם הכורסאות עליהן ישבו בפרק 3, מה שגם עלול לסמל לנו איזו שהיא רגרסיה. אם בפרק 3 הן דיברו בנחת עד שהיה פיצוץ קטלני, פה הייתה להן שיחה מתוחה קודם והאירוע המטלטל שבא אחריו גורם להן דווקא לשוחח יותר ברוגע. אפילו זושה מבקשת מקרול שתגיש לה כוס של מים וקרול נענית לכך, כאשר ברגע המקביל בפרק 3, קרול דרדרה אותה לכוס של וודקה וזושה הסבירה לה איך המילה ״וודקה״ היא נגזרת של המילה ״מים״. בנוסף, אם אני לא טועה, זו אחת הפעמים היחידות בסדרה שאנחנו רואים את זושה, או ה-״אחרים״ בכלל, מבקשים מקרול לעשות משהו למענם ולא מתנדבים מעצמם לשרת אותה. למרות שהם עדיין תודעה משותפת, הדינמיקה בסצנה מרגישה מאוד כאילו זושה היא המנותקת וקרול היא ה-״מחוברת״. קרול מגישה לזושה כוס ירוקה (בשונה מהכוסות השקופות הרבות שראינו לאורך הסדרה בביתה), שבהתאם לתיאוריית הצבעים (צהוב + כחול), יתכן שרומז לנו שמעשיה של קרול כדמות ״אימהית״ לזושה ״מאכילים״ אותה הן בביטחון עצמי, אך גם בשבריריות בו זמנית. קרול אף מגישה לזושה את הכוס בעמידה, אך מהר מאוד מתיישבת חזרה על הרצפה, כדי להיות עם זושה בגובה העיניים (מאשר לשבת על הכורסא עצמה או על אדן החלון). גם אם מבחינת המעמד של ״את המלווה שלי!״ היא רואה בעצמה בעלת כוח מעל זושה, היא כן רוצה שישתמע מדאגתה שהן ״שתיהן בנות אדם״ ושהיא ״מבינה לליבה״. זושה שותה את המים קצת מהר מידי, מה שגורם לה טיפה להיחנק ולהשתעל. קרול מיד קופצת ואומרת לה לשתות יותר לאט. ממש כמו אמא שמשגיחה על התינוקת שלה. אני אפילו יכול להרחיק לכת במחשבה ציורית ולומר שהיחנקות של זושה ממים מקבילה לנו לקונספט של טביעה, וכמו שזושה הסבירה לקרול במקרה המקביל בפרק 3, ״אם אתה רואה אדם שטובע, אתה זורק לו עזרה מבלי לשאול שאלות״. האינסטינקט של קרול הוא לא להמשיך לתהות לגבי מה הדברים שזושה סיפרה למנוסוס, אלא פשוט לדאוג ל-״בתה הטובעת״.

לא להשאיר ילדים בבריכה ללא השגחה (מתוך ״פלוריבוס״)

צלצול טלפון נשמע ברקע. היא חושבת לרגע, מי כבר יכול להתקשר אליה כשזושה כאן? כעבור רגע, היא מפילה את ראשה בכניעה. היא יודעת טוב מאוד מי תחפש להתקשר אליה אחרי השבתה כוללת של כל ה-״אחרים״. עם זאת, היא לא ממהרת לענות לחיוג. היא מוודאת פעם נוספת עם זושה אם היא בטוחה שהיא בסדר, והיא עונה לה ש-״הם״ בסך הכל היו צמאים. אז קורה דבר מעניין. זושה מתחילה להגיד ״אנחנו״, ורגע לאחר מכן מתקנת את עצמה, ואומרת ״אני אהיה בסדר״. השינוי הזה מזכיר לנו את ההתעקשות של קרול בפרק הקודם לכך שזושה תשתמש בגוף ראשון, וההיענות של זושה לכך פעם נוספת אחרי כל האירוע המטלטל, מעידה שהיא שוב חוזרת לעשות את מה שקרול מבקשת וצריכה ממנה. מצד אחד, זה מראה לנו שניסיונות ההכנעה של קרול לפני המקרה עבדו, וזושה שוב ״כנועה״ תחת הצורך שלה לשרת את סט הערכים של קרול. מצד שני, זה מעיד על כך שהתנהוגתה של זושה גם במהלך ההתאוששות הזאת היא בחירה מודעת ושקולה של ה-״אחרים״. האם יתכן שהם גורמים לאינדיבידואלית של זושה ״לשחק אותה״ חלושה, כדי לסחוט מקרול תחושה יותר דאגנית מאלימה? האם גם זו מניפולציה? בנוסף, במקביל לכך שהיא אומרת את זה, זושה מניחה ידה על ידיה של קרול. שנייה לאחר מכן, קרול לוקחת אחת מידיה ומניחה אותה מעל זו של זושה, כביכול על מנת לאחוז בה ולהסב לה נחת. כזכור, ניתחנו בפרק 8 בסצנת משחק הקלפים איך כאשר שתיהן מניחות יד אחת מעל השנייה, הדבר מסמל לנו את ציור ה-Bella Donna, שאחת מוחצנת והשנייה מודחקת. אנחנו גם יכולים להגיד כי ה-״התנצחות״ הקטנה הזאת על מי שמה את ידה על העליונה מפורשת לנו פיזית כתחרות שקטה מי נמצא כאן בשליטה - קרול או ה-״אחרים״. אך בניגוד לרגע מפרק 8, שבו ידה של זושה הייתה העליונה, כעת ידה של קרול היא זו שנמצאת מעל. על אף זאת, למרות שקרול תופסת מעצמה שולטת יותר, אין ספק שהיא לא עד כדי כך פחות ״מחוברת״ ממה שזושה הייתה בפרק הקודם - כך שלמעשה אין בכך הבדל ממשי.

זושה שואלת את קרול אם היא רוצה לדעת מי מתקשר אליה, וקרול עונה לה שהיא כבר יודעת מי מתקשר. גם אם בפועל הסקת המסקנות בנושא בסיסית, היכולת של קרול להבין מי מתקשר ללא דיבור עם הצד השני או עם ה-״אחרים״, משקף לנו פעם נוספת את אופן התקשורת חסר המילים של ה-״אחרים״ כשהוא בא לידי ביטוי אצל קרול. היא יודעת דברים באופן אינסטנקטיבי, כאילו התודעה שלה ככמעט ״מחוברת״ זהה לאלו של ה-״אחרים״ ובטח זהה לזו שמחכה לה בצד השני של הטלפון. קרול לוקחת עוד רגע קט בו היא נשארת במקומה, על מנת לתת לזושה את התחושה שאכפת לה ממנה יותר מכל דבר בעולם, ואז קמה לענות לטלפון. כשהיא מרימה אותו, היא עומדת בדיוק באותו מקום שעמדה כשהתקשרה אל זושה להאשים אותה בשתילת החיישן בקבינת האלכוהול שלה - אל מול תמונת ההרים האדומה-צהובה. שם אנחנו רואים איזור שמואר באופן ספציפי עם מנורה, מה שתומך בכך שקרול הולכת לתקשר עם דעה חיצונית ושונה משלה. היא עונה באמירה ישירה וחדה - ״זה לא אני הפעם״. כפי שזושה אמרה לה מוקדם יותר בפרק שהיא לא זו שגרמה לה עוול, כך גם קרול ממהרת להבהיר ללקשמי כי היא לא האשמה בפרכוסי ה-״אחרים״. בניגוד לקבלתה ולסלחנותה של קרול בשיחה עם זושה, לקשמי אינה חשה אמפתיה כלפי קרול בעקבות היכרותן הקודמת, ולכן לא ממהרת להאמין בחפותה. הדבר מעלה שאלה מעניינת - הדחייה בין לקשמי לקרול ובין קרול ל-״אחרים״ בתחילת הסדרה הוצגו לנו כדברים די מקבילים בפרקים 2 ו-5. למעשה, לקשמי מילאה כ-״חיילת״ את מקומם העלילתי של זעמם של ה-״אחרים״ על הפגיעה של קרול בהם, כשהם לא היו מסוגלים לכך - באופן לא רחוק מחשבתית מהשימוש של קרול בנשק כלפי מנוסוס. אך בהמשך הסדרה, קרול מפתחת קרבה אל זושה, מה שיוצר הבדלה בין הקשרים האלו. קרול נטתה קודם להאמין לחפותם של ה-״אחרים״ כי הייתה לה אמפתיה כלפיהם, בעוד שלקשמי נוטה שלא להאמין לחפותה של קרול מאחר ואין לה אמפתיה לגביה. כפי שזעמה של לקשמי מגיע משיקולים קודמים שמציפים אותה, האם יכול להיות שהסדרה בעצם אומרת לנו שהסלחנות של קרול לטענת ה-״אחרים״ מבוססת על אמונה עיוורת מבוסס רגש? שיתכן והם שיקרו לה אך היא בחרה שלא לבחון זאת לעומק? עוד דרך מעניינת שאפשר לקחת את האינטראקציה הזאת היא לחזור להסתכלות שלקשמי היא עדיין ״חיילת״ של ה-״אחרים״. בעצם טענותיה כלפי קרול, היא מדבררת מסר כועס על קרול שהיא לא עשתה מספיק על מנת למנוע עוד השבתה של התודעה המשותפת. שלא עשתה כל שביכולתה על מנת לעצור את מנוסוס. שהיא זו שאשמה בפגיעה הממשית במוסד הדתי-חברתי הזה, כי היא לא הייתה רעילה ואלימה מספיק על מנת למנוע ממתנגדים לפרוץ את חומותיו. פרקטית, ניסיון ״לאלף״ אותה לחוש אשמה במה שרע בעולם, כדי שתרגיש יותר חסרת אונים ונחושה לשרת את המטרה הנעלה.

מחלקת תלונות הציבור (מתוך ״פלוריבוס״)

אחרי זמן קצר שהיא נותנת לה לדבר, קרול אומרת לה ״לכי לעזאזל גם את, לקשמי״ ומנתקת. למרות שעדיין יש בה את הגישה הצינית, קרול כבר לא נהיית מותרסת מכך ולא נגררת לויכוחים קולניים. זה יכול להיות בגלל שהיא למדה להיות יותר מאופקת עם התהליך הרגשי שעברה, אך גם יכול להיות שזה בגלל התקרבותה לתודעה ה-״מחוברת״, מה שגורם לה גם פחות לחוש רגשות שליליים עזים וגם לענות באופן די מונוטוני לשיחות טלפון. גם אם לקשמי פונה אליה באופן מתוח, כפי שהיא בעצמה פנתה ל-״אחרים״ בשיחות בתחילת העונה, התשובות בשיחה יהיו ״מהוקצעות״. קרול חוזרת לאיזור של החלונות הקדמיים של ביתה, שם היא רואה את זושה נעמדת על רגליה. היא אומרת לקרול שהיא מצטערת, אך היא ״יודעת מה הם צריכים לעשות״. קרול מסתכלת עליה בעיניים נוצצות, מוציאה נשיפת אנחה ומהנהנת בראשה. היא יודעת מה עומד לקרות, גם אם הוא לא נאמר במילים, וגם אם הוא מסב לה איזו שהיא תחושת כאב וקושי. השימוש של זושה בלשון הרבים במשפט הזה, על אף שהוא נשמע סטנדרטי בייחוס ל-״אחרים״ כמכלול, נשמע בסיטואציה הזאת הרבה יותר ממוקד. זושה למעשה אומרת שקרול מבינה מה על שתיהן לעשות - עליה ועל קרול - בהינתן הסיטואציה. כאילו יש מנהג או הכרח של ה-״כת״ שלהם, שהם חייבים לקיים אותו ברגע שאירועים כאלה מתרחשים. גם אם קרול אינה לגמרי בעלת רצונות לקחת בו חלק, אין לה יותר מידי ברירות, במיוחד אם היא רוצה להמשיך להרגיש שייכת. ההנהון שלה שמאשר את הבנתה, למרות שפת הגוף שלה שמציגה רגשות עצבות, מקבילים לנו למצבה של קוסימאיו מתחילת הפרק. היא משתפת פעולה עם המתבקש עליה לעשות, למרות שאינה באמת שלמה עם זה עמוק בנפשה.

בחוץ, אנחנו רואים את ריק, האינדיבידואל שמנוסוס ניצל, נכנס לרכבו ונוסע משם. הסביבה החיצונית האפלה של הלילה מדגישה את רגשות הבדידות שמתחילות לעטוף את הדמויות, לכאורה בדגש על קרול. אנחנו מבינים כי ה-״אחרים״ בדרכם להתרחק שוב מאיזור אלבקרקי, לקחת שוב ״ספייס״ - הפעם ממנוסוס. זושה באה להיכנס לרכב שלה, כשהיא פונה אל קרול ושואלת אותה איפה מנוסוס. אנחנו רואים ברקע את מכוניתו האדומה של ריק נוסעת, כאילו ״האנושיות עזבה את הצ׳אט״, רמז מטרים שיתחבר לנו עוד מעט. קרול אומרת לזושה שמנוסוס בסדר ושלא תדאג לגביו, מה שנותן לצופים חשד שהיא באמת ניטרלה אותו. זושה מספרת לקרול שלכל הפחות, הוא כן הזהיר ״אותם״ מפני מה שעומד לבוא. היא מתחילה את המשפט בחיוך, אך כשהיא עוברת לומר ״לפני שעשה את מה שעשה״, פניה הופכות רציניות יותר. זה כאילו אנחנו רואים פרץ של חמלה וסלחנות מצידם של זושה וה-״אחרים״ כלפי מנוסוס, המטושטשים באופן מיידי כשמתקבלת ההבנה לאחר מכן שמה שהוא עשה בפועל הוא בלתי נסלח (לפחות על פי ״אמונתם״). זושה סוג-של מנסה לשכנע את קרול לראות צד אחר במנוסוס, למרות שהיא מותנית להצניע מחשבות כאלה אם מתבצע דבר שבעיני קרול הוא חטא. העצבות על פניה ניכרת יותר כמו קיפוד ראשה בפני סט הערכים של קרול כדמות אם, מאשר הסכמה מלאה עם ראיית הדבר כ-״חילול השם״. קרול מבינה את מה שנאמר לה, אך היא גם מבינה שאין ל-״אחרים״ דרך אחרת להגיב למקרה שכזה. זושה נכנסת לרכבה הכחול ואוחזת בהגה. אנחנו מבינים כי גישתה של זושה בסצנה מסמלת את החיבור של קרול לרגש שלה, התודעה ה-״מנותקת״ שלה שנמצאת מתחת לשכבות ה-״חיבור״, שכן מתעוררים בה ספקות שאולי היא לא הייתה צריכה לכעוס על מנוסוס עד כדי כך (ואולי עצם כעסה הוביל אותה לסכן את מה שהיה לה בידיים). זושה מביטה לאחור על קרול ומבקשת ממנה למסור לו שהם מתנצלים שהעניינים התדרדרו עד שנאלצו להגיב בצורה הזאת. באופן מסוים, זו קרול שבתוך תוכה מצטערת על יחסה למנוסוס. זושה מתניעה את רכבה הכול ונוסעת גם היא מפינת הרחוב. גם ״הרגש עזב את הצ׳אט״.

רגע אחרון של חיבור לתחושת הניתוק (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול נותרת לבדה, בחשכה, להשקיף על עזיבתה של זושה. השוט הבא גם מניע את המצלמה להתרחק מקרול לאט לאט, מה שמסמל לנו שרצונותיה האישיים מתחילים פחות ופחות להיות בראש מעייניה. הקהל תוהה, האם קרול חווה בשנית ובמודע את נטישתם של ה-״אחרים״, ותמצא את עצמה שוקעת פעם נוספת בתסכול המבודד שהציף אותה בפעם הקודמת שהיו במרחק? אנחנו שומעים רעש פתיחה של מנעול, ואנחנו רואים כי בתוך תא המטען של הרכב השחור שלה הסתתר מנוסוס כל הזמן הזה בחיבוק ידיים. אור המנורה של תא המטען, המקרין על מנוסוס, מציג כי גם בתוך הבדידות הזאת שקרול בוחרת בה, היא תצטרך להתמודד עם דעות אחרות לשלה שיגיעו ממנו. מעבר לכך, ההמתנה חסרת הסבלנות והרגזנית במעט של מנוסוס נדמית בעיניי כמו יחס לילד שני במשפחה. לקרול, שייחסנו לה מאפיינים אימהיים, היו העדפות ברורות לזושה. היא מבחינתה ״הילדה המועדפת״. עכשיו כשהיא כביכול ״עזבה את הבית״, היא יכולה לפנות מראשה ומנפשה ״לילד הפחות מועדף״ שהוא מנוסוס. הדבר גם באופן משעשע נתמך מצידה של לוחית הרישוי של הרכב, שכתובתה ״ACEBABY״. מעל לכל זה, הגילוי של מנוסוס כגורם ״סודי״ שיש להוציא החוצה מתוך מיצג כביכול תמים, על מנת להצליח לקדם מהלכי פעולה בעלי אג׳נדה באופן תקין - בנוסף על כך שהוא מתקפל לצורה אליפטית כשהוא בפנים - גורם לי לראות בכך הקבלה ויזואלית נוספת לעניין החיישן בקבינה שדנו בו קודם, ולגורם פולשני נוסף שנעסוק בו בהמשך.

מנוסוס יוצא מתא המטען, מה שמותיר אותו ואת קרול בחושך המוחלט, כפי שרצה מתחילת המפגש. קרול פותחת את האפליקציה המתרגמת ואומרת לו כי כל ה-״אחרים״ בעיר נוטשים אותה פעם נוספת, כאשר ניתן לשמוע את מחנק הדמעות שבקולה. היא מציינת שניסתה להזהיר אותו מכך, למרות שבשום שלב היא לא עשתה את זה באמת באופן ישיר (למעשה, היא באופן די אקטיבי ניסתה למנוע ממנו לגלות מידע). היא קצת מפילה עליו את האשמה, באופן לא שונה מלקשמי, ולמרות שהוא באמת אשם, הוא לא היה מודע להשלכות האמיתיות. אנחנו רואים בשוט רחב יותר על ביתה של קרול כי מנורות המאירות בצורה מאוד נקודתית אוגפות אותם, כאילו מופעל על שניהם לחץ להכיר בשוני של הדעות בין שניהם. הסמארטפון שקרול מחזיקה אף מאיר באופן בולט את פניו של מנוסוס, מה שמסמל כי קרול הולכת להבין שהדעה שלו לא תואמת לשלה. מנוסוס עונה לטענת עזיבת ה-״אחרים״, ״אז מה?״. הוא מרחיב על כך ואומר שהצעד הזה היה שווה את זה, כי עכשיו יש לו יותר מידע. הוא בעצם משקף את נקודת מבטה של קרול מתחילת פרק 5, מהרגע שבו ראתה את הנטישה הראשונית של ה-״אחרים״. היא הייתה בגישת ״ברוך שפטרנו״ והייתה הרבה יותר ״לוקד אין״ על מטרתה לחשוף את סודותיהם ולהפיל אותם. אפילו משפטו הבא של מנוסוס, שאומר שקרול צדקה ושניכר שיש דרך להחזיר את המצב לקדמותו, מוכיח זאת - הרי שקרול הזו שמנוסוס מכיר היא מהסרטונים שצולמו באותו הפרק. הוא דוחק בה, ״קדימה, עכשיו העבודה מתחילה״. הוא משוכנע שכאשר ה-״אחרים״ לא אורבים להם בכל פינה ואין חשש שיאגפו אותם בסודיות, הם יכולים להשקיע את הזמן במחקר ופיצוח של המסקנות שאספו - עוד מאפיינים של קרול מפרקים 5-6 ועבודת הבלשות שעשתה בעיר הנטושה. מנוסוס אף מגיש את השורות האלו בגישה מעט מתנשאת, המרגישה כמו לחץ חברתי. סטייל ״נו אל תהיי כזאת כבדה״. אך קרול שלנו לא מקשיבה. היא מסתכלת בעצב אל האופק ואל צי המכוניות העוזבות.

את יודעת מה אנחנו צריכים לעשות, כן? (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול מביטה מטה בעצבות ובחזרה אל מנוסוס בעיניים נוצצות. הנשימות שלה הופכות שבריריות. מנוסוס רואה את זה ומביט חזרה בעיניה בדאגה, כשהוא פונה אליה פעם נוספת בשמה המלא, ״קרול סטורקה״. גם הפעם האפליקציה אינה מבינה את הביטוי הזה, אך הפעם, ניכר שיש לזה משמעות נוספת. ניכר שאת בידול הזהות האישית של עצמה מהתודעה המשותפת - גם קרול כבר לא מכירה. היא מכניסה את הסמארטפון לכיסה וצועדת לכיוון הכניסה של הרכב. היא אומרת למנוסוס שהמים והחשמל עדיין עובדים, ואם הוא זקוק לאוכל או לכל דבר אחר, הוא יכול לחייג ״0״. זה נאום זהה לאותה הצגה ראשונית שקרול קיבלה מהפוליטיקאי ה-״מחובר״ שהוצג על מסך הטלויזיה שלה בסוף פרק 1. היא בוחרת להותיר את מנוסוס לכוחות עצמו, ל-״חייו כבחירתו החופשית״, אך מזכירה לו שהשירותיות תמיד זמינה לו במרחק שיחת טלפון. קרול משלימה עם כך שהיא דה-פקטו ״מחוברת״, ושהיא לא שייכת לקבוצה שמנוסוס מזדהה איתה. היא מסדרת את המושב ברכב ועומדת להיכנס אליו, כשמנוסוס מחליט לפנות אליה פעם אחת אחרונה.

הוא שואל אותה בנימה המזכירה את האיפוק המאולץ משיחתם תחת המטריה, אך גם במהילה של מעט דאגה אמיתית - ״קרול סטורקה, האם את רוצה להציל את העולם או להשיג את הבחורה?״. מנוסוס מסכם מול קרול את הקונפליקט השלם שהסעיר ותעתע אותה לאורך כל העונה. האם היא באמת רוצה להחזיר את המצב לקדמותו ולהציל את העולם מכניעה עיוורת להשתלטות עויינת, או שכל מה שהיא רוצה בחיים זו אהבה קטנה, פרטית ואינטימית, ספציפית עם מישהי שתפורה למידותיה? אשמח גם להעלות עוד רובד לשאלה הזאת. הקשר בין קרול לזושה הוא, מן הסתם, קשר לסבי. זו נטייתה המינית של קרול מאז ומעולם. עם זאת, כל קשר תקשורת עם מישהו כמו מנוסוס, כלומר עם גבר, יהיה אומנם מאולץ ודוחה בעיניה - אך מבחינה פיזית וביולוגית, יאפשר רבייה. השאלה של מנוסוס יכולה להתפרש גם בכיוון השיקולים הלוגיים על הישרדות העולם, כפי שהוצגו על ידי ג׳ון סינה בפרק 6. האם היא רוצה להציל את העולם מהיכחדות המין האנושי בסופו של דבר בכך שתקיים ״פרו ורבו״, או שהיא מעדיפה לזנוח זאת, לגדוע את ענף ״אילן היוחסין״ שלה ולדבוק בתחושות אהבתה? משפטו של מנוסוס במשמעות זו יוצר ברובד זה לחץ מניפולטיבי על קרול, כאישה ביולוגית המתקיימת בעולם, להיכנע ולשמש את ״מטרתה הנעלה״ להתרבות מאשר לרדוף אחרי מושא אהבתה.

לו היו לי עלי גביע, אז היה מצבי אחר (מתוך ״פלוריבוס״)

היא מאזינה לדבריו על סף הדלת של המכונית, כאשר היא קצת מתוסכלת, אך פניה ברובן חסרות הבעה. למרות שהיא באותה פוזיציה טלנובלית ובפוקוס שונה ממנוסוס כפי שהייתה בשיחת הטלפון על החיישן, היא כעת מאוגפת מצדדיה במכונית ובדלתה, שכזכור הם שחורים. השאלה לא באמת חודרת לראשה של קרול והיא לא מתעסקת בכך. היא אולי מזדקפת כי שמה המלא נקרא, בהתחבר למשמעות שהוזכרה של אמא הפוקדת על ילדיה השובבים. אך היא עטופה כולה בתחושת הבדידות הפוטנציאלית שתרגיש אם תישאר מאחור, שבעקבות נסיון העבר שלה, כואבת ומשפיעה הרבה יותר. היא מתיישבת במושב וסוגרת את הדלת. אנחנו רואים את המכונית מתניעה, כאשר אורות האיתות בוהקים ממנה באדום בשני צדדיה. קרול במכונית השחורה, אפופת בדידות גם כשהוצע לה לחבור למנוסוס, מאוגפת באותן אורות המחצינים לעולם אנושיות. אם כי כמו במקרה של קוסימאיו, העטיפה האנושית היא לא יותר מאשר מיצג מטעה לכך שהיא בובת בשר-אדם הנתונה באופן מוחלט לפיסולם של ה-״אחרים״. גם אם לוחית הרישוי הצהובה קיימת, מה שמעיד שלקרול יש עוד קצת ביטחון עצמי איפה שהוא בה, זה דחוק עמוק עמוק מתחת לשכבות של בדידות.

אנחנו רואים את המכונית מתחילה לעשות רוורס מהחנייה אל הכביש, כאשר האורות הבוהקים מהרכב מקרינים לכיוון הנגדי ממיקומו של מנוסוס בשוט. למעשה, הם קצת מסנוורים את המצלמה ואת הקהל, מה שיתכן שבכוונתו להקרין שגם הקהל צפוי לחשוב בכיוון שונה מאוד מהאופן שבו קרול פועלת. שגם הוא עתיד לא לגמרי להבין את בחירתה לא להציל את האנושות כולה. בשוט הבא והרחב יוצר על כיכר האספלט, אנחנו רואים את הרכב מסתובב, כשפנסיו הקדמיים מאירים בלבן. הרכב מטה את תאורתו מחניית הבית אל עבר הכביש היוצא וממשיך לנסוע לאורכו. העניין של קרול בתקשורת עם ״אנשים אחרים״ בעולם מכוון אך ורק כלפי ה-״אחרים״, ואף יתכן שיותר ספציפית, הוא ממוקד אך ורק על אהבתה לזושה. מנוסוס נשאר מאחור, לבדו, בקדמת הבית. הוא משקיף על שיירת המכוניות שעושות דרכן אל מחוץ לעיר. נקודת המבט שלו מיטשטשת. אלו כבר לא נראות כמו מכוניות. מדובר בשיירה של נקודות אדומות המתקדמות אחת אחרי השנייה, ומעליהן נקודות לבנות (כמו מנורת הכדורים). אלו בובות בשר-אדם שהולכות בתלם, המובלות בידי אידיאל מזויף של אהבה המרחף מעל ראשם.

אני נוסעת, אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה (מתוך ״פלוריבוס״)

---

ערוץ החיים הטובים

על רקע צלילי פסנתר נוגים, אנחנו עוברים לשוט שמציג לנו בריכה כחולה. הצבעים של השוט הזה דומים מאוד לשוט שאיתו פתחנו את הפרק, רק שהפעם במקום ענן לבן וקו, אנחנו רואים בהשתקפות שני קווים לבנים מקבילים. אם הקבלנו בתחילת הניתוח את הפס של מטוס הריסוס לגישתה של זושה בנוגע לאהבה, אזי שעכשיו, גם קרול פועלת באותה המידה. בדיוק כפי ששמנו לב שהיא הופכת להיות יותר ויותר ״אחרת״, כך גם אנחנו נרמזים שאהבתה כרגע מוצגת באופן שהוא קצת ״מזויף״, קצת צר. היא משכנעת את עצמה באופן לוגי ״להישבע אמונים״ ל-״אחרים״ בשביל להשיג את מה שהיא מאמינה שהוא מבוקשה, גם אם היא לא לגמרי שלמה עם הרגש הזה. נשים לב שגם הקווים האלו הם מקבילים ולא מצטלבים, כלומר בעוד שגם קרול וגם זושה בעלות כוונות מסוימות, אין ביניהן חפיפה שמעידה על אהבה הדדית זהה ואמיתית. אני רוצה להפנות תשומת לב לעוד דבר שעלול להיות הפרזה, אך הוא מעניין - אם נסתכל טוב על השוט, נראה שהקו הימני מבין השניים מופיע, זוחל ונעלם, וחוזר חלילה. יתכן שבאמצעות האפקטים הויזואליים, מנסים להציג את שהקו המסמל את זושה מחקה את אותה רפטטיביות של השדר מהחלל שהתחיל את כל הסיפור הזה. אותו רצף קוואדנרי שחזר על עצמו, שממנו הפיקו את ה-RNA שהוא נגיף הדבק של התודעה המשותפת. כלומר, למרות שזושה וקרול נראות מקבילות באדיקותן לקבוצת ה-״אחרים״, זושה באמת מודבקת בנגיף, בעוד שקרול טכנית עדיין לא - ואינה ״אבודה״ למצב זה במובן הכימי. אנחנו רואים את זושה נכנסת אל תוך הבריכה ועוברים לשוט שמכניס אותנו דרך קיר אבנים אל תוך מעין אתר נופש. הויז׳ואל מנסה להראות לנו שמעבר לאותה חומה ממדרת של ה-״התחברות״, נמצא מעין סוג של גן עדן - בדיוק כמו האושר שזושה הבטיחה לקרול בפרקים המוקדמים של העונה. החומה אוגפת את זושה מכל הכיוונים, מה שמעיד על כך שהיא למעשה ״כלואה״ במצב הזה, הממדר את מי שהיא באמת מהעולם החיצון. עם זאת, כאשר השוט ממשיך, נגלה לנו בצד השמאלי של המסך מאחורי החומה כי קרול למעשה נמצאת שם גם, על כיסאות השיזוף, קוראת ספר בצד. הבחירה הזאת משקפת מסר הפוך לכל מה שחשבנו עד עכשיו - גן העדן הזה הוא לא של קרול, בליוויה של זושה. גן העדן הזה הוא של זושה, בליוויה של קרול. בעוד שזושה עדיין נמצאת במקום שבו אפשר לראות אותה מבחוץ אליו (מבעד לחומה), קרול נמצאת במצב שבו אינה קיימת מעבר לזהותה ה-״מחוברת״. בפועל, היא משמשת כ-״המלווה״ של זושה, ומהווה חלק קריטי מאידיליות המצב. זה מתקשר לנו למוטיב החוזר בפרק, בו מאז קימתה מהפרכוס, זושה נחשבת בעיני הסיפור כ-״מנותקת״ (אבל לא כל כך) ואילו קרול נחשבת כ-״מחוברת״ (אבל לא כל כך).

זושה הולכת בתוך הבריכה, כאשר ראשה הוא החלק היחיד שנמצא בחוץ. למרות שהיא לבושה בגד ים כחול, היא לא מחצינה רגישות ובמקום זה מציגה החוצה רק את היותה אנושית - אבל באמת אנושית עם ראש אדם ולא באמצעות מוטיב צבעים. מעל לכך, ההתקדמות האיטית שלה בבריכה יוצרת במים אפקט מעגלים המתקדמים לכיוון המצלמה, בדמיון מסוים לשידור גלי רדיו. מעניין איך זה יכול להיות רלוונטי... קרול בצד הבריכה יושבת על כיסא אדום. אם נתמקד, נוכל גם לראות שהיא לובשת בגד ים אדום, המכוסה במעין מגבת צבעונית. באופן שדי אפיין את ה-״אחרים״ עד כה, הפעם היא כן נזקקת למוטיב הצבעים על מנת לשקף את האנושיות שלה, אך גם אז הדבר אינו בולט במיוחד. מעליה, מטריה לבנה, המציגה שוב איך תחושת האהבה מצידה מרחפת מעליה ומניעה אותה. אנחנו רואים שהיא קוראת את הרומן ״צד שמאל של החושך״ משנת 1969. ברובד הראשון והפשוט, כריכת הספר מראה לנו את הדואליות שבין חשכה לאור, מוטיב שראינו חוזר לאורך הסדרה ומשפיע על הדמויות כולל קרול. אבל ברובד נוסף, עלילת הספר (בקצרה ובסיכום מויקיפדיה) מספרת על עולם שבו קיים גזע שהוא כולו א-מגדרי, למעט במהלך קיום יחסי מין, בהם באופן אקראי פר מקרה הם משויכים למין ביולוגי של מגדר מסוים. אחד האלמנטים המוזכרים בספר הוא שנטייה גנטית רק לסוג אחד של מין נחשבת ״סטייה״, כהקבלה ליחס החברתי כלפי להט״בים. עוד מצוין כי הספר נכתב מנקודת מבטו של נציג חיצוני, המעוניין לצרף את העולם הזה לארגון בין-גלקטי, וכן כי הוא חוקר את ההשלכות של עולם בו כולם באמת שווים אחד לשני בצורה הרמטית. אחת הביקורות המרכזיות בו היא שגם בחברה שרוצה ליצור שיוויון מגדרי בצורה מלאכותית, האפליה המגדרית מובנית ושורשית באנושות כולה. אני בטוח שגם אתם חושבים כמוני - מדובר בתיאור מדויק לחלוטין של נושאים רבים שהסדרה כולה חקרה בפני עצמה, שעלו לא פעם בניתוחים שלו, לעיתים אף במילים האלו בדיוק. הבחירה בספר הזה היא ככל הנראה קריצה של יוצרי הסדרה להשראה הרבה שנלקחה ממנו בפיתוח העלילה והביקורת שבה, אך פנים סיפורית עבור קרול, זה עלול להראות לנו שגם אם יציגו בפניה את המסרים שהיא אמורה להבין מהסיטואציה - היא לא תראה בהם דבר מלבד מדע בדיוני. למרות שקרול אינה נמצאת במים יחד עם זושה, אותם ״מי החיים״ שזושה דיברה עליהם בפרק 3, היא עדיין מרוצה ממה שהיא רואה. אפילו מונח לצידה כוס שוקו עם מרשמלו, פינוק מעולה ביותר. אחרי שבאותו הפרק ראינו את קרול מתלוננת על כך שהיא לא אוהבת לנפוש באתרי נופש מיוחדים, ניכר שהיא סוף סוף מוצאת את השלווה בהם.

לא יאומן כי יסופר (מתוך ״פלוריבוס״)

לאחר מכן, אנחנו רואים את קרול וזושה הולכות בזמן השקיעה על החוף, ליד איים סלעיים קטנים באמצע הים. קרול נהנית מספיגת האור והאוויר הצח, כשהיא לובשת על עצמה בגד ים חצי אדום וחצי לבן - מה שממשיך את הקו בו קרול מאבדת את האנושיות שלה בראי אהבתה. לצידה, זושה גם היא נהנית מהנוף המרשים, אך לא מסתכלת אל קרול או מדברת אליה. הבחירה של שתיהן במקביל ״לספוג את הרגע״ מבלי להתייחס אחת לשנייה משקף לנו פעם נוספת את הדמיון בניהן, כלומר מציגה שוב ששתיהן ״מחוברות״ במידה דומה. יתכן שגם עצם כך ששתיהן מרגישות את אותה התחושה מבלי להעביר אותה במילים, כפי שראינו שהן עושות מוקדם יותר, היא תמיכה נוספת לכך. אנחנו יכולים לראות שזושה לובשת כעת בגד ים צהוב, מה שמעיד שהיא מרגישה ביטחון מלא בסיטואציה הנוכחית שלהן ביחד. בעיקר, משינויי הצבעים בבגדי זושה, אנחנו מבינים שגם אם היא עוטה על עצמה אופי אחד בכל פעם, היא לפחות יותר מגוונת בשלב הזה מהאישיות של קרול. כשזושה מתקדמת בהליכתה, קרול מסתובבת לכיוון הנוף להביט עליו. בעוד שאנחנו כקהל יכולים לפרש את זה ככך שקרול מחפשת את זושה בזווית עיניה, לא סביר במיוחד שהיא לא הבחינה שהתקדמה והבעתה גם לא מציגה שום השפעה בכך. לכן, אפשר להניח שקרול מודעת לכך שזושה מתקדמת קדימה, והדבר לא מפריע לה. היא חוזה בנוף בצורה מונוטונית וממשיכה ללכת, כאילו לא הייתה לה כל תחושה מובחנת אליו - אפילו לא התפעלות. בשוט מלמעלה, אנחנו רואים את קרול וזושה הולכת לאורכו של החוף, כאשר המסך חצוי בין החול הצהוב לבין הקצף הלבן של הגלים. הטקסטורה שבה אנחנו רואים את קצף הגלים בזווית המצלמה מזכירה מאוד את האדים של החומר שהוגש לקוסימאיו בתחילת הפרק. בעיניי, המשמעות של כך זהה לחלוטין: למרות ניסיונתיה החוזרים והנשנים של קרול להדביק את זושה באהבתה, גם אם באמצעים שונים משניסתה לקרב אליה כל בן אדם אחר בחייה, אותה אהבה סופה להתפייד ולחלוף ברוח. בדיוק כמו שקצף הגלים אולי שוטף את החוף ועוטף במידה מה את ייצוג הביטחון, אך בסופו של דבר נספג ונעלם. רגע לפני ההתפיידות אל השוט הבא, אנחנו רואים כי אומנם זושה מגיעה ממש קרוב לנגיעה בקצף הגלים, אך מתחמקת ממנו.

זהירות, זרמים סוחפים (מתוך ״פלוריבוס״)

באפקט שמעביר אותנו לשוט הבא, אנחנו מקבלים מסגור וצבעים כמעט זהים. חלקו העליון של השוט מחליף את החול הצהוב בשולחן עץ בגוונים כתמתמים, ואילו חלקו התחתון מחליף את קצף הגלים בקצף בועות של סבון אמבט. אנחנו רואים ידיים ניגשות למזוג תה מקנקן אל כוס. הן קודם כל ממלאות את הקפה של בת הזוג השנייה, ורק אחר כך את כוס התה שלהן. במקביל, אנחנו רואים זוג ברכיים מבצבצות מתוך הקצף. אנחנו לא רואים מי ממלאת איזה תפקיד בשוט (ידיים או ברכיים), והוא לא המשך ישיר של השוט הבא כי מיקומי הקנקן והכוסות משתנים. על כן, ניכר שמטרת השוט הזה היא להמחיש לנו שהדינמיקה בין קרול לזושה כל כך ״מאוזנת״ (מינוח שונה מהדדית במתכוון), ששתי הקומבינציות אפשריות באותה המידה ועל הצופה היכולת לפרש איזו תלות הגיונית לו. בהתחשב בשוטים הקודמים, אני יכול רק להניח בדעתי האישית שקרול היא זו המגישה והשירותית כלפי זושה, ושהיא תחשוב על טובת זוגתה לפני טובתה שלה. זאת במקביל לכך שזושה היא זו שמחצינה עוד אלמנט אנושי בה, מה שממשיך את היפוך התפקידים המדובר. מצד שני, יותר הגיוני שקרול תהיה זו שמיוצגת כמכוסת קצף לבן ואילו זושה תהיה זו ש-״ממלאת את מערכת היחסים שלהם״ בגוונים צהובים-כתומים של ביטחון. אני אשמח לשמוע מה דעתכם על השוט הזה, ואיזו דינמיקה יותר הגיונית לכם ברגע זה בהינתן הניתוחים הרבים.

בהמשך שהייתן בלוקיישן, אנחנו רואים שקרול וזושה נהנות מאמבטיית קצף משותפת. האמבטיה היא בצבע שחור, מה שמעיד לנו על הפרטיות ששתיהן חולקות. זושה נושפת גוש של בועות קצף לכיוונה של קרול, מה שגורם לו להתפייד באוויר ולה לצחוק בקול. בהמשך למוטיב הגורמים הלבנים המתפיידים שחוזר בפרק, גם זו דוגמה לכך, כאשר מה שנראה כמו הרעפת אהבה מצידה של זושה לכיוונה של קרול מתפורר עוד לפני שהוא בקושי מצליח להיטמע בה. זה לא מבשר טובות עבור קרול, שמאוד נתמכת באהבה הזאת... שעלולה לא להחזיק עוד הרבה זמן. בשוט האחרון שאנחנו מקבלים בלוקיישן הזה, אנחנו מתמקדים בקרול, ששותה את כוס התה שלה בהנאה ובשמחה. התה הוא בגווני צהוב-ענברי, מה שמזכיר במידה מה את ה-HDP שה-״אחרים״ הוכחו לשתות בפרקים 5-6. עוד אלמנט של ״מחוברים״ שטמוע בקרול. אני גם רוצה לציין את העובדה שלמרות שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותה שותה משקה בגוון זהוב כזה בסדרה, זו כן הפעם הראשונה שלא מדובר במשקה אלכוהולי וכן הפעם הראשונה שצריכתו נעשית בתחושת נחת, במקום שבריריות ולחץ. מוצג לנו כי קרול מרגישה כל כך רגועה ומאושרת בנופש גן העדן הזה שהיא נמצאת בו, שאין בה שביב של תחושת שבריריות ואינה חשה צורך עז לאלכוהול. כאילו כל מה שהלן הייתה צריכה בשביל להפסיק את הרגלי השתייה של קרול היה לתת לה את הנחת שהיא כל כך הייתה זקוקה לה.

מי המשרתת ומי האדונית? (מתוך ״פלוריבוס״)

אבל... לא ניכר שהלן יכלה באמת לספק לקרול את הנחת שהיא רצתה. אם נחזור בנאום המתוח שקרול הטיחה בזושה לקראת סוף פרק 3, ניזכר כי קרול פירטה מספר סוגי טיולים ואטרקציות שאנשים עלולים לקרוא להם ״גן עדן״, איך היא סולדת מהם. היא ציינה ״טיול רגלי בהרים בגשם חם, עם עצים גבוהים כל כך שלא רואים את צמרותיהם״, ״שתיית קפה בתעלות באמסטרדם״ ו-״הליכה לאור שקיעה בחוף הים המושלם של קרואטיה״. החוויות האלו הן דומות במידה מה לחוויות שראינו אותה ואת זושה עוברות בפרק הזה, רק שבכל אחד מהם נעשו מספר שינויים מהותיים. במקום טיול רגלי בהרים בגשם חם, הן הלכו לעשות בטן-גב בצורה סטטית בבריכה, כשרק זושה היא זו שנרטבה בכלל. אם מסתכלים על העצים בשוטים שקיבלנו משם, באופן חד משמעי אפשר לראות את צמרותיהם. בעניין ההליכה לאור שקיעה בחוף הים, הן עשו זאת - אך לא בקרואטיה. לפי מיטב יכולות החיפוש שלי בגוגל, שמצאו את מה שככל הנראה הוא תמונת המקור שהשתמשו בה בפרק עבור הנוף, הן הולכות בכלל על מפרץ הא לונג שבצפון ויאטנם. ובמקום לשתות קפה בתעלות באמסטרדם, הן נשארות בתוך האמבט ושותות תה. כל זה מראה לנו שקרול לא באמת התנגדה לרעיון של טיולים אקזוטיים ברחבי העולם, היא רק לא התחברה לאופן שבו הלן הייתה מרכיבה אותם. זה גם מתחבר לנו לתלונותיה של קרול בתחילת פרק 3, במלון הקרח, כשהיא תהתה למה הן לא יכולות לישון במקום נורמלי לשם שינוי. ניכר שהיא פשוט אוהבת את ההנאות היותר צנועות, רגועות ופרטיות. אם היה לקרול קול יותר משפיע בתוך מערכת היחסים (מה שגילינו שלא קיבלה מהלן), יתכן שההנאה שלה מהחופשות המשותפות שלהן הייתה הרבה יותר מאוזנת.

כוס התה מתחלפת לנו בשוט של גלגל אדום מסתובב, כשאנחנו רואים שהוא הציר המרכזי של מעלית סקי. הגלגל רומז לנו שכל התקדמות האירועים שאנחנו רואים היא עדיין ״שימוש בבובות בשר-אדם לצורך קידום מטרה״, גם אם אנחנו לא רואים זאת בהכרח. אנחנו מגלים שאנחנו בסביבה מושלגת לגמרי, בה קרול וזושה נופשות. בשלב הזה, עמוק לתוך ההתייחדות שלהן, קרול משוכנעת שאין ביניהן דבר מלבד אהבה. כל מה שהיא רואה מסביבה הוא רגשות אהבה אוגפים מכל כיוון אפשרי. זאת כמובן כשאנחנו הקהל יכולים לזכור שכמו קצף נספג וכמו עשן מתפייד, גם שלג... סופו להינמס. בצאתן מקרונית המעלית, אנחנו רואים כי קרול לובשת על עצמה חליפה כחולה לגמרי, ואילו זושה לובשת מכנסיים כחולות אך ז׳קט אדום. מבחינת החולצות, אלו הם הצבעים המנוגדים לגמרי לאלו ששתיהן לבשו בסוף הפרק הקודם ולאורך רוב הפרק הזה, אך הפעם בהבלטה הרבה יותר עזה. במערכת היחסים האוהבת והעוטפת הזאת, קרול היא זו שצריכה להציג את עצמה רגישה ומתחשבת עבור זושה, בעוד שזושה מספקת גוף אינדבידואלית אנושי ופיזי המעניק חום ואינטימיות מינית מהסוג שקרול מחפשת - כלומר היא ה-״בשר אדם״ שקרול רוצה לנצל לטובתה. למרות שלאורך רוב הפרק קרול הייתה זו שבלטתה באנושיותה (למרות שזו הייתה מדוללת) ואילו זושה הייתה מתחשבת ועדינה על מנת לרצות את קרול, הצבעים כאן מעידים באופן בוטה פעם נוספת על היפוך התפקידים. אנחנו גם יכולים להבחין בכובעי הצמר שהן חובשות. בעוד שזושה עוטה כובע בגוונים ברורים של צהוב, אדום וכחול - כלומר כל התחושות הבסיסיות של תאוריית הצבעים שלנו - הגוונים שבולטים בכובעה של קרול הם קצת צהוב, קצת כחול ובעיקר עיגולים אפורים. אין לה אדום, הוא מודחק. כשקרול וזושה ממשיכות ללכת, אנחנו רואים איך סיבוב גלגל הציר של מעלית הסקי עוצר. כפי שראינו במקרה של הכפר של קוסימאיו - כשתם השימוש הנדרש עבור כוח אדם להשגת מטרה מסוימת, הוא יכול להפסיק את עשייתו ולהיות מופנה לשימוש אחר. בחוסר קיומם של עוד אנשים המשתמשים במעלית ובעצם כך שקרול כבר נתונה לשליטתה של זושה, אין צורך להמשיך להריץ דברים שירצו אותה, במיוחד במקומות בהם היא לא נמצאת. בדרכן חזרה אל בית המגורים שלהן באתר הסקי, אנחנו רואים כי מגפי השלג השחורות של קרול כוללות רצועות קשירה אדומות. אני מבין מכך שקרול הייתה יכולה עדיין להחזיק בסממנים של אנושיות, כמו למשל אם הייתה נשארת עם מנוסוס, אך אלו היו כובלים אותה אל תוך הבדידות שלה. במקום זאת, היא מחליטה שלא ״לצעוד בנעליים האלו״. בהמשך דרכן, קרול מבחינה בשלג שממשיך לרדת על פניהן. הסיטואציה הזאת גם היא מסמלת שילוב של נקודות דמיון ושוני לאחת מסיטואציות הנופש שציינה בפרק 3, של הטיול בהרים בגשם חם. השלג הוא כמו גשם, אך אינו חם, אלא קר מאוד. הן אומנם מטיילות לגובהו של הר, אבל הן לא עושות את זה ברגל, אלא מתקן רכבל העלה אותם. והעצים? עומדים, בהחלט גבוהים יותר משאנחנו יכולים לראות את צמרותיהם בשוט. למרות שקרול נראית לרגע קצר מודאגת, היא עוברת לחייך חיוך רחב וכן מציגה אותו בפני זושה, שמחייכת אליה בחזרה. כל הלבן מסביב, כל האהבה הזאת, אין ממנו חריגה לכיוון אחר - הוא פשוט ״מושלם״. זו התחושה שהיא רצתה שתעטוף אותה... אלו החיים שהיא ייחלה לעצמה... זו הבחירה שלה המלאה לדבוק בכיוון הזה והיא מרגישה איתה בנוח במלוא נפשה... נכון?

איני קשור בחבלים (מתוך ״פלוריבוס״)

---

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב

אנחנו רואים את קרול וזושה מגיעות חזרה לבית הנופש שבו הן לנות, כשאנחנו יכולים לשים לב בשוט לשלושה דברים מאוד בולטים. הראשון הוא שבאותו בית קיים בר אלכוהול שלם, הרבה יותר רחב מהפינה שהייתה לקרול בביתה ועם הרבה יותר בקבוקים שונים ומגוונים. זה מצד אחד מראה שבבית שמייצג אהבה שמאפשרת לקרול להיות הרבה יותר בנוח עם עצמה, יש הרבה יותר ייצוג של הדברים שגורמים לה להרגיש בנוח. היא אפילו לא צריכה להצניע את זה או להרגיש נשפטת, כפי שהיה לה עם הלן. מצד שני, שתיית האלכוהול של קרול בסדרה מוצגת כאמצעי לטשטוש דאגה ומתח שמציפים אותה. אם יש היא זקוקה להרבה יותר אלכוהול בשביל להרגיש בנוח, האם זה לא אומר שהיא חשה דאגה ומתח יותר מן הרגיל? שהיא צריכה לטשטש את עצמה בצורה יותר קיצונית ממה שהתרגלה אליו על מנת להתמודד עם המצב? הדבר השני הבולט בשוט הוא שקירות בית הנופש כולם הם חלונות שקופים וגדולים. קרול השתמשה בביתה לאורך העונה על מנת להתמגר מתוך העולם החיצוני, להיות תחת מעטה הפרטיות שלה. כעת, היא שקופה לגמרי לעולם החיצון. גם אם היא נמצאת בתוך הסביבה ״הפרטית״ שלה, אין לה צורך בלבודד את עצמה מהעולם או להתחבא. היא לא מרגישה שהיא צריכה לשמור את רגשותיה בפנים בצורה מודחקת, והיא יכולה להיות 100% אמיתית וכנה מבלי להתגונן. השיקוף של השלג הלבן מאותם החלונות אף מדגיש לנו שקרול לא רואה ב-״בחוץ״ מקום מאיים יותר, ואינו דורש ממנה להציב על עצמה תחושת ביטחון עצמי חסונה. היא פתוחה אליו כי היא מאמינה שהיא תקבל ממנו רק אהבה. השלישי הוא שניתן לראות כי ברחבי הבית, ישנם פריטי פרווה זרוקים במקומות שונים. זה נותן לנו עוד דוגמה לחוויה שקרול לא אהבה בעבר, אבל בשינוי קל היא דווקא כן. היא נהנית מנופש במקום קריר במיוחד, עם פרוות רבות שנועדו לחמם אותן - רק שהמלון אינו עשוי מקרח. אנחנו אז רואים כי קרול היא זו שפותחת את הדלת בשביל שזושה תוכל להיכנס, אך זושה מחזיקה עבורה את הדלת פתוחה כדי שתוכל להרים מחדש את המגפיים שהניחה בצד. האינטראקציה הזאת אומנם מראה את השירותיות של קרול, אך נותנת לשתיהן לעמוד במקום של ה-״ג׳נטלמן״ שפותח את הדלת לאישה שאיתו כאקט של כבוד. בתקשורת הלסבית הזאת, שתיהן משחקות במקביל את התפקיד של ״הגבר״. כלומר, הגורם שיש לו שליטה יותר דומיננטית במערכת היחסים. בכך, למרות היפוך התפקידים הניכר, אנחנו נוטים לתהות - האם אחת מהן אחראית לשליטה על מערכת היחסים הזאת יותר מהשנייה? אם כן, מי ה-״שולטת״ ומי ה-״מתפשרת״ (קונספט שעסקנו בו גם בניתוח הפרק הקודם)? והאם יתכן שדומיננטיות וכניעה הם תפקידים הקיימים בכל מערכת יחסים שהיא, ללא תלות בהבניות מגדריות?

בשוטים האחרונים של סיקוונס הפסנתר שלנו, אנחנו רואים את קרול מניחה את רגליה על השולחן, כשהן מופנות לכיוונו של האח הביתי המחמם. כפות רגליה עוטות גרביים כמעט זהות בעיצובן, שבחלקן יש גווני כחול, באמצע מעט אדום ובקצה העליון כחול המתפייד לכיוון הלבן. אני יכול לגזור מכך שתי משמעויות אפשריות: הראשונה, היא שעצם קיומו של האדום אך ורק בקצה אצבעותיה של קרול, מעיד על כך שטיפ טיפה של אנושיות עוד נמצאת בתוכה, אבל רק מעט מאוד וגם הוא חיוור ועל סף התפיידות. זה חלק קטן בה שהיא לא מייחסת לו חשיבות, אבל הוא נמצא באמת על סף סיכון אובדנו המלא. השנייה, היא שכמו בתיאטרון בובות, הגרביים נועדו לשקף את קרול ואת זושה. שתיהן אולי נראות במעטה החיצוני כאנושיות - במובן הפיזי של המילה - אך מתחת לגישתן, נמצאים משקעים הרבה יותר רגישים וכואבים שמודחקים תחת השכבה החוסמת הזאת. יתכן שעצם העובדה ששתיהן משוקפות על עיצובים זהים נועדה להדגיש לנו פעם נוספת שהן לא כל כך שונות אחת מהשנייה. שתיהן בובות אדם, לשתיהן רגש מודחק ומשניהן ניכר שבראש מעייניהם אהבה אמיתית ומכילה - מה שגם עתיד להתברר כדבר דל. קרול אף מקפלת את קצות אצבעותיה, מה שגורם לחלק הלבן להיות מוסתר ולהבלטה גדולה יותר של החלק האדום. אם נסתכל טוב על השוט, נראה שגם הוא מציג לנו שאחת הרגליים כאילו עולה באש, בעוד שהשנייה לא. ניכר שאו שמזג רוחה של אחת מהן הולך לבעור בקרוב, או שמישהי מהן הולכת להישרף בראי השנייה...

שלום לברווזיים (מתוך ״פלוריבוס״)

אנחנו רואים את קרול פרושה בנסיונותיה להתחמם אל מול האח. היא עוטה מעליה סריג שבבסיסו הוא לבן, אך הוא מציג שורות רבות של צבעים שונים. כחול, ירוק, צהוב וגם ורוד. מאחוריה, מתקרבת זושה, כשהיא עוטה גם היא סריג, אך הוא בולט בגווני אדום ואפור. ניכר כי באמצעות הסריגים, המסמלים את האופי שהן עוטות כשהן כביכול ״בסביבה הפרטית״ שלהן, אנחנו נרמזים כי הגורמים המאפיינים אותן לא באמת השתנו בפועל ״מתחת לפני השטח״. בתהליך ההתחממות מן הקור שבחוץ, היפוך התפקידים מתחיל את תהליכי ההתפוגגות שלו. ממש כאילו השלג שאפף אותן מתחיל להינמס. בצבעי הסריגים אנחנו רואים שגם אם קרול מוצפת אהבה, היא עדיין אדם המאגד בתוכו מנעד רגשות רחב - ביטחון, רגישות, ואפילו אנושיות מדוללת. לעומתה, זושה היא עדיין אינדיבידואלית של התודעה המשותפת, בובת בשר אדם שהיא חלק מה-״אחרים״. מלבד כך, אין בה שום רגש אמיתי. עוד ניתן לראות בשוט הזה כי קרול נמצאת הרבה יותר קרובה למצלמה, ואילו זושה מאחוריה מטושטשת ופחות ברורה. גם כאן הויז׳ואל מרמז לנו שאנחנו צפויים בקרוב להתחיל לראות שינוי, בו קרול תתחיל להעריך את עצמה יותר משהיא מעריכה את זושה. העריכה אף תומכת בכך, כאשר השוט נחתך עוד לפני שזושה מצליחה להגיע לנקודת פוקוס קרובה כמו של קרול. למעשה, הליכתה מאחור בהשקפתה על קרול מזכירה את ההשקפה של מנוסוס על הקבר של הלן ממקודם. ההבדל היחיד הוא שאנחנו לא רואים את זושה מספיקה להגיע לצידו השני של השוט לפני שהוא נחתך. היא לא מצליחה לגמרי לאגף את קרול כפי שנדמה קודם לכן.

זושה מגישה לקרול את כוס התה שהיא הכינה, דבר שמתחבר לנו לתהייה ממקודם על מי מגישה תה למי בסצנה מהמונטאז׳. כאן זה מאוד ברור - זושה מכינה ומגישה אותו לקרול, כלומר זושה היא שוב בעמדת המשרתת. מעבר לכך, השוט הרחב מציג לנו את קרול וזושה כאשר מסביב ביתן יש יער שלם של עצים, הפרוש על גבי הרכס שבו הבן שוכנות ורכסים קרובים אחרים. אך עם זאת, רצפת הדק של בית הנופש שלהן חומה לחלוטין ומשוטחת. היא אולי עשויה עץ, אבל לא מציגה עצים נטועים כמו שאנחנו רגילים לראות אותם. בזאת, השוט מקביל לנו לאופן שבו אפיינו את הכפר הקטן והנידח של קוסימאיו מתחילת הפרק. גם כאן האדמה כאילו ״משוטחת״. ה-״אחרים״ כבר גדעו את כל בני האדם, כל העצים שיש להם ביטחון ושבריריות כאחד, ובדרכם גם ״לגדוע״ את קרול. השימוש הרב בפרוות ובסריגים בסצנה הזאת מדגיש זאת גם, שכן פריטי לבוש שכאלו עיטרו גם את אנשי הכפר שראינו והחצינו, במידה מה, את תרבותם הייחודית כשהייתה. בהגשת התה לקרול, זושה אומרת לה ״There you go״ - אך היא עושה את זה בטון לא ממש אנושי. הנימה הזו לא מרגישה אכפתית, דואגת או מלאת אהבה. היא מרגישה קצת כמו הקול הדיפולטיבי של ״סירי״, העוזרת הוירטואלית של אפל (ואני לא צריך להזכיר לכם מי האולפנים שמפיקים את הסדרה).

לא דובים ולא יער (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול שותה את התה ונהנית ממנו. אנחנו רואים אותה משחקת קצת עם חתיכת הפרי שיש לה במשקה, ובאמצעות מקל הקינמון מנסה לדחוף אותו למטה, אך הוא ממשיך לצוף. אם הקבלנו את הפירות שה-״אחרים״ לא יכולים לקטוף למנותקים שצריכים לוותר על עצמם מבחירתם החופשית במהלך הניתוח של פרק 6, אנחנו בעצם רואים שקרול מנסה כאילו לדחוק את האישיות המנותקת שלה - זאת גם כשיש בה תחושות כי היא עומדת לצוף. אנחנו יכולים לראות גם על השולחן את כובע הצמר שזושה חבשה קודם לכן - הסממנים של מורכבות רגשותיה כבר לא מאפיינים אותה. כשזושה שותה גם היא מהתה, קרול מסתכלת עליה באופן שמעיד כי עוברת לה מחשבה בראש, ומהר מאוד חוזרת לעיסוקה. זושה אז פונה אליה בחשד, ואומרת לה שהיא ניכרת לה די שקטה. זה מצב מעניין - לאורך הפרק, ראינו איך קרול וזושה מצליחות לתקשר ללא מילים, כאילו היו חלק מתודעה משותפת אחת. עכשיו, כשהדברים מתחילים להתפוגג, השקט של קרול לא מצליח להיות מפוענח על ידי זושה. למרות שעוברת לה מחשבה בראש, מבחינתה של זושה, קרול ״שקטה״. הן כבר לא מחוברות אחת לשנייה. זושה שואלת את קרול למה היא שקטה, וקרול עונה לה שהיא פשוט חושבת - דבר כשלעצמו היא לא אמורה לעשות אם היא חלק מהתודעה המשותפת. אם היא ״אחרת״, היא אמורה די לקיים את ההפך מ-״אני חושב משמע אני קיים״, ולזרום עם האינסטיקט הקולקטיבי. כשקרול דוחקת בה לספר לה על מה היא חושבת, היא עונה ש-״שום דבר״ ואנחנו רואים אותה דוחקת בפרוסת הפרי שבמשקה עד לתחתית הכוס. היא מרגישה קצת לא בנוח עם הסקרנות של זושה להוציא ממנה מידע, ועוד מידע שהיא חוששת מלשתף אותו, כך שהיא מנסה להדחיק אותו עמוק עמוק. קרול לא פתוחה עם זושה? יש לה מה להסתיר ממנה? זה לא קרה כבר הרבה זמן...

זושה לא מרפה ממנה וממשיכה לנסות להביט עליה על מנת לחשוף את העניין, מה שמתכתב לנו טוב עם עקשנות ה-״אחרים״ בנוגע למטרתם, כפי שחווינו בתחילת הסדרה. קרול מנסה למצוא את מילותיה להתחמק מכך, אבל היא מבינה שאין לה דרך חזרה והיא חייבת לדבר. אנחנו גם רואים במקביל איך כשהיא עומדת להתחיל לדבר, חתיכת הפרי במשקה צפה למעלה על פני המים והיא עוזבת את מקל הקינמון. היא נותנת לתחושות של האישיות המנותקת שלה לצוף החוצה. היא לוקחת נשימה עמוקה, באופן דומה לתגובתה הטבעית כשהיא צריכה להתמודד עם משהו שמעצבן אותה. בדיבור מעט רועד, היא שואלת את זושה אם לגרסתה המקורית לפני ה-״התחברות״ היו בן או בת זוג בעברה. כשהיא מנסה להבהיר לאיזו ״זושה״ היא מתכוונת ומסתבכת במילותיה, זושה עונה לה בחיוך ש-״היא מבינה״, כלומר בגוף יחיד. מיד לאחר מכן, היא חוזרת לפנים דואגות, במעט חשש ממה שקרול עומדת לומר. אנחנו נרמזים גם כאן שגם בשיחה הזאת, זושה היא שוב ה-״אחרת״ שעושה דברים לטובתה של קרול. היא משתמשת בגוף היחיד כפי שביקשה, והיא אף מחייכת אליה באופן שירותי. יכול להיות שזה אף פרץ של ״דאגה״ מצד ה-״אחרים״ שדורש מהם להחצין שירותיות ״אדיבה״, מאחר וקרול מתייחסת בשאלתה לזהות שהיא מעבר לתודעה המשותפת ומזכירה את העולם שלפני ה-״התחברות״. זושה עונה על השאלה בכך שהיא אומרת שלגרסתה המקורית היה בן/בת זוג בעבר, אך מוסיפה לאחר מכן בביטול שזה היה ״לפני הרבה זמן״. היא אומרת זאת באופן די דומה לאיך שאמרה לקרול בתחילת הפרק שהסיפור של מנוסוס הוא ״סיפור ארוך״. ניכר שזו קצת טקטיקת הסחה, ניסיון של ה-״אחרים״ לגרום לקרול לא לדאוג מכך ואולי גם לא לחקור בכיוון הזה יותר מידי, בגישה שתראה טבעית. זו הקבלת מראה די אירונית - לפני רגע קרול לא רצתה לשתף במשהו מתוכה, אך זושה ״אילצה אותה״ לעשות זאת. כעת כשזושה לא רוצה לשתף במשהו מתוכה, היא מנסה למנוע זאת ככל שתוכל.

טובעים השניים מן האחד (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול אז מנסה להמשיך ולתחקר בכך שהיא שואלת מה קרה לאותם בן/בת זוג. אנחנו רואים אותה שוב משחקת עם החתיכת פרי במשקה, מה שממחיש לנו ויזואלית את החשש של קרול מהגישה החוקרת שלה, אבל היא כן מרגישה את הצורך להבין את התשובה לכך. תוך כדי שהיא מניחה את הכוס שלה על השולחן, היא שואלת את זושה האם אותם פרנטרים ״נמצאים שם בפנים איתה עכשיו״, כלומר חלק מתודעת ה-״אחרים״ המשותפת. במהלך דבריה, היא גם עושה תנועת יד מזלזלת כשהיא אומרת ״שם בפנים״, מה שמראה על ניצנים של סלידתה מהתודעה המשותפת שראינו בפרקים המוקדמים של הסדרה. החשש של קרול אומנם נובע באופן טבעי מהדאגה כי הרגע הפרטי שלה ושל זושה אינה באמת פרטי כפי שהוא נראה. הרי שאם השותפ/ה הקודם/ת שלה חלק מהתודעה המשותפת, אז בטח זושה עלולה לשפוט את קרול בהשוואה לניסיונה הקודם. מעבר לכך, זה עלול להעיד שחלק מהתחושות והרגשות למערכת היחסים הקודמת עדיין קיימים בדעת ה-״אחרים״, מה שעלול להעיד שהאהבה כלפי קרול אינה כנה. אבל באמירה הזאת, קרול למעשה משקפת את החשש על עצמה. התהייה שלנו כצופים על קרול היא, האם עדיין נותרו בתוכה צלקות ממערכת היחסים הרעילה (מסתבר) שלה ושל הלן? האם החששות האלה עדיין טמועים איפה שהוא בתוכה, ומונעים ממנה לפתח ביטחון אמיתי בבת זוג - כפי שלא הצליחה לסמוך על אף אחד אחר מלבד הלן בעבר? האם היא אינה מסוגלת להיכנס לדף חלק של מערכת יחסים חדשה, מבלי להשוות אותה - על מאפיינה הטובים ומאפייניה הרעים - למערכת היחסים הקודמת? את הסדרה התחלנו עם המגננה של קרול כי היא לא מעוניינת באף בת זוג שאינה הלן. כעת אנחנו מבחינים במעין מגננה דומה אך הפוכה - היא לא מעוניינת באף בת זוג שמזכירה לה ולו בקצת את הלן.

זושה גם היא מניחה את הכוס על השולחן כמו קרול - בין אם לשקף את פעולותיה האנושיות, או על מנת שתוכל להפנות את מלוא הקשב אליה כדי שתוכל לענות לכל שאלותיה. היא מרגיעה את חששותיה של קרול, ואומרת לה שאותם בן/בת זוג אינם חלק מ-״הם״. כשקרול שומעת על כך, היא בוחרת שלא לשאול עוד שאלות. אומנם ה-״אחרים״ חוסכים בפרטים ולו הייתה שואלת יותר, הייתה יודעת, אבל לא משנים לה הפרטים - משנים לה רק הפרטיות וחוסר השיפוטיות. היא חושבת על כך קצת, כשאנחנו רואים שהידיים שלה די רועדות מחוסר הידיעה כיצד להגיב. רגע לאחר מכן, היא מתנצלת ומשתמשת בביטוי ״Man, I'm Sorry״. הוא אומנם ביטוי שגרתי, אך יתכן שאינו אקראי כל כך בראי התסריט. יתכן שנועד לשקף שבדינמיקה הזוגית שלהן, קרול מרגישה בתת-הכרה שזושה היא ה-״גבר״, הדומיננטית יותר. קרול מודה על עצמה שהיא לא חושבת שהיא טובה ב-״להרגיש טוב״. אנחנו באמת מכירים את קרול לאורך הסיפור כצינית או בלתי יציבה, ומבחינתה, להתבוסס בתחושה טובה זה ״משעמם״. פרק 7 הראה לנו את זה בצורה מאוד בולטת, כשהיא התקשתה למצוא ריצוי בתחושה ה-״טובה״ כשהיא לבד. אפילו אז ראינו שכאשר קרול נמצאת תחת חום (למשל בג׳קוזי), זה גורם לה לרצות להוריד חסמים שהיו עליה, ״להפשיר״ כביכול. גם כאן אל מול האח, היא מפשירה, אבל מחסמים אחרים - חסמיה מן ההגיון הלוגי האנושי.

טוב מכדי להיות נכון (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול אז שואלת את זושה מה הדברים שגורמים ״להם״ להיות מאושרים, בתוך הגוף של בני האדם, ברמה הכימיקלית. הסמנטיקה במשפט הזה מעידה כי קרול מסוגלת להעיד על ההבדל בינה לבין ה-״אחרים״, שכן היא מתייחסת ״אליהם״ כמכלול ולאנשים שהגוף האנושי בבעלותם כמכלול אחר. בנוסף לכך, משמעות נסתרת לשאלתה של קרול יכולה להיות ״מה הדבר שגורם לך להרגיש טוב במהלך קיום יחסי מין איתנו״ (הגיוני אם קוראים את מילותיה שוב). כלומר, יתכן שבכוונתה של קרול היא לשאול, ״למה את נהנית ממני? למה את נשארת לצידי?״. זושה מתחילה לפרט לה את שילוב הכימיקלים שפועלים בראש ויוצרים תחושה טובה, כמו סרוטונין, דופמין, וזופרסין ואוקסיטוצין. שלושה מאלו נחשבים חלק ממה שמכונה ״ארבעת הורמוני השמחה״, כלומר הורמונים המשתחררים על מנת לנהל את התחושה של האדם. סרוטונין יוצר תחושה אושר, דופמין יוצר תחושת סיפוק ואוקסיטוצין מייצר תחושת קרבה ואינטימיות. הרביעי שלא מוזכר כאן הם אנדרופינים, כימיקלים הנלחמים בעצירת תחושת הכאב, שמשתחררים הן באימון ספורטיבי והן במהלך קיום יחסי מין. במקום זאת, זושה מדגישה וזופרסין, שהוא בכלל הורמון השולט בתהליך ייצור שתן בשלפוחית. מהמחקר הקטן הזה, אנחנו יכולים להבין כי למרות נימתה המיודעת של זושה, הביטחון בדבריה והמילים הגבוהות בהן היא משתמשת הם לא יותר מאשר ניסיון מאולץ לשכנע את קרול שהיא צודקת. כמו סוכן AI שיותר מידי מאמין בעצמו - בניסיונה למצוא תשובה, זושה ״מחרטטת״ את קרול. הדבר גם משקף לנו שלמרות שה-״אחרים״ טוענים שהם יודעים שמחה מהי, הם לא לגמרי מבינים אותה לעומק. עצם העובדה שאינם חווים את השפעתם של האנדרופינים, מעיד על כך שאין להם את הצורך הקיומי להלחם בתחושות כאב, גם לא במהלך מקרים אינטימיים - פשוט כי אינו חשים אותו. הדבר גם מסתדר לנו מאוד בנקודת השוני אולי הכי גדולה בין קרול ל-״אחרים״ - היא לאורך הסדרה כולה חשה דחף להגן על עצמה מהאיומים שגברו סביבה, בעוד שה-״אחרים״ לא הצליחו להבין למה היא חוששת. המסר הזה גם מתיישב עם האופן שבו התייחסנו לשימוש בזושה במהלך הפרק הקודם וכן התנהגות ה-״אחרים״ בפרק 6 עם דיאבטה, כאשר בשני המקרים ראינו כי ״הם״ למעשה משמשים כבובות מין עבור המטרה הנעלה - ללא היכולת להתנגד לכך.

זושה אז ממשיכה את ההסבר שלה בכך שהיא מביאה ״עובדה מעניינת״, באופן מאוד דומה לדרך שבה דיברה לקראת סוף פרק 3 כשהסבירה לקרול על המשמעות של המילה ״וודקה״. זו בחירה מעניינת, מאחר וזו הייתה הפעם האחרונה עד כה שבה קרול שאלה את ה-״אחרים״ כמה זמן יקח עד שיצליחו ״לחבר״ אותה בעל כורחה. הממ... בכל אופן, היא מספרת לה שמחקר על דגי זברה מעיד על כך שאוקסיטוצין אחראי לפיתוח תחושת האמפתיה בזנים בעלי חוליות בתהליך שהחל לפני כ-200 מיליון שנה. זו אמירה שהיא ניכרת כנכונה, אך משמעותה משתמעת לשני פנים וחשוב להבין את זו הנכונה. ב-״אמפתיה״, הכוונה היא לא בהכרח במובן החברתי שלה ולהבין לרגשו של האחר כחלק מחברה שלמה. אותה אמפתיה מדוברת היא פיתוח המשיכה להתייחדות אישית, כלומר דווקא להרגיש רצון להגן ולמדר קשר קרוב בין שני אנשים מפני שאר העולם. זו תחושה שנפוצה בעיקר אצל אימהות אחרי לידה, כאשר הן חוות קשר הורי מגן ועמוק לילדם הרך, אך גם מורגש ברגעים של חיבוק ושל אורגזמה, כחלק מקרבה מינית. לצד זה, אופן העיצוב של הסריג של קרול מזכיר במידה מה את המראה של דגי הזברה. כל זה מעיד על כך שעובדתה של זושה משקפת לנו שבהמשך לנאמר בסוף פרק 1, שה-״אחרים״ ישאפו לגלות מה גורם לקרול לעבוד ולתקן אותו, ה-״אחרים״ כעת מודעים לפרטי פרטים כיצד קרול עובדת. הם יודעים טוב מאוד מה הוביל לכך שתהיה טמונה בה הזיקה והרצון למערכת יחסים אינטימית מוגנת מפני העולם, וכיצד אפשר לנצל אותה. הם גרמו לכך שהיא תחוש את האמפתיה הזאת, במצג שווא כאילו הייתה אמיתית, כאמצעי להפיל אותה ברשת שלהם. האופן שבו זושה אף מציגה את זה, שכאמור משתמע לשתי פנים, תומך בגישה שאנחנו מכירים מהם - הצגת דברים בתמימות, שמשמעותם האמיתית עלולה להיות לא ברורה.

אני רוצה גם להסב תשומת לבכם לאופן הויזואלי שבו השוט הזה מורכב. הן החלונות מסביבה של זושה והן הסריג של קרול יוצרים סביבה האוגפת את דמותה של זושה בלבן. ואכן, אין ספק שקרול הרעיפה על זושה רגשות אהבה רבים ומלאי תשוקה לאורך שני הפרקים האחרונים. אבל, הז׳קט האדום-שחור של זושה מאוד בולט בניגודיות צבעים חדה. הוא אינו נטמע אל תוך הצבע הלבן ולא ניכר שהוא דוחק בו. אני נוטה להאמין כי קיים הסיכוי שזה נועד להראות שלמרות שזושה מוקפת אהבה, היא עדיין לא יכולה להרגיש אותה. בניגוד לאגיפות אחרות שראינו בפרק, שהפעילו ״לחץ חברתי״ על דמות, את זושה ה-״מחוברת״ לא ניתן לדחוק לחוש תחושות אהבה. היא בכל מצב תישאר עדיין האינדיבידואלית השירותית, יחידת בשר האדם הנתונה לשימושם החופשי של ה-״אחרים״.

הייתי בת היום שנים כשלמדתי ש... (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול מתלהבת מהתחושה שעוטפת אותה, שהיא אומרת לזושה בחיוך מלא שהיא לבטח מרגישה כרגע כל ״כימיקל שמח״ אפשרי זורם בדם שלה. בהתחשב במה שהסברתי לעיל על ״הורמוני שמחה״, הגיוני כי בניגוד לזושה, קרול מרגישה בין האושר שלה גם צורך במיגור תחושת כאב צפויה. היא גם ממשיכה לומר כי היא תמיד מרגישה שהתחושה הזאת עומדת לחלוף, אבל היא לא, מה שמתחבר לכך. מעבר לפורשדואינג ומעבר לאלמנטים של תסמונת המתחזה, קרול מתחברת למוטיב ההתפיידות ששמנו לב אליו מתחילת הפרק. כמו האדים, כמו קצף הגלים, כמו השלג - היא מרגישה שההתפוגגות קרבה. רק אחרי שהיא אומרת את זה ורואה את הבעתה של זושה, היא דואגת להוסיף שהיא גם ״לא הייתה רוצה שתחלוף״, הפעם ללא חיוך ניכר. כמו שראינו עם קוסימאיו, קרול אומנם אומרת לעצמה שהיא מרוצה מההתמסרות אל זושה, למרות ששפת הגוף שלה לא משדרת ביטחון מלא בכך. אין לה באמת יציבות נפשית בסיטואציה. החששות שלה, שניסתה להדחיק, ממשיכים לצוף בתוכה לרמה שהיא לא באמת יכולה להרגיש מאושרת - גם אם היא מכריחה את עצמה לשתוק ולקבל את המצב שהיא בו, מתוך הבנה שעדיף כך מאחרת. עם זאת, אמירתה המילולית שאינה רוצה להפסיק להנות מהתחושה הטובה הנוכחית, מתקבלת בשמחה על ידי זושה. היא אפילו אומרת לה, ״מכאן זה רק הולך להשתפר״.

התמיכה הזו בתחושותיה גורמת לקרול לחייך לרגע, אך מיד לאחר מכן, שמחתה מתחלפת בחשד. מה זאת אומרת להשתפר? האושר של שתיהן, מבודדות ומתייחדות באמצע אהבה נועזת, לא מספיק לה במצבו הנוכחי? קרול שואלת את זושה על כך, שעונה לה בפרצוף מחייך בלבד. היא כאילו מנסה לרמוז לה בלי מילים, אך נראה שקרול לא חולקת את תחושתה בנושא. מאידך, זושה לא יכולה לפרט מעצמה, שכן היא יודעת שקרול תדאג מהמשמעות האמיתית. קרול שואלת אותה בישירות אם היא מדברת על ה-״התחברות״, כשאנחנו רואים את פניה של זושה הופכות מחייכניות למעט דואגות. ה-״אחרים״ מבינים, ככל הנראה בהפתעה מסוימת, שקרול לא התמסרה לגמרי כפי שחשבו. אנחנו גם יכולים לראות במהלך משפט זה כי בחלון שמאחורי זושה, נופל לרצפה גוש גדול של שלג. מעטה האהבה מתחיל לקרוס. קרול מציינת שהכוונה הזו של זושה לא ממש בעלת היגיון או היתכנות, כי ״הם״ הרי אמרו לה ש-״הם״ זקוקים לתאי הגזע שלה על מנת ״לחבר״ אותה. כשהיא שואלת אותה אם המצב השתנה, הקול שלה מתחיל לרעוד. הגוף שלה מתחיל לרעוד. החשש מתחיל להיות מוחשי ומוחצן, היא כבר לא מצליחה להדחיק אותו. היא מרגישה שהסדקים בעולם שבנתה לעצמה מתחילים להתגלות. זושה מאשרת כי הדבר עדיין נכון, ו-״הם״ אינם יכולים ״לחבר״ את קרול ללא תאי הגזע שלה. בקול שרעידותיו מתגברות, קרול מוודאת שוב שלפי מה שנאמר לה בפרק 6 - אם היא לא תתן ״להם״ הסכמה מלאה להחדיר מחט גדולה בישבן שלה, ״הם״ לא יוכלו להוציא את התאים האלו ממנה והיא תוכל להישאר מי שהיא בבטחה, נכון? זושה שומעת את הדברים האלו, אך אינה מצליחה לענות בישירות. היא קצת מופתעת, ניכר שהיא מעט חושבת מה הדבר הנכון לומר. היא אינה יכולה לשקר, אבל אינה יכולה גם לומר דבר שיפגע בקרול. לבסוף היא בוחרת בניסוח המחשיד מכל - ״זו תהיה טענה נכונה״.

אין סודות בחברה, אך יש סודות בזוגיות (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול מזהה באופן מיידי את ההתחמקות המילולית של זושה. אחרי שבעבר נטתה לעכל את מילות ה-״אחרים״ כפי שהן מוצגות על הנייר, כמו למשל כשאמרו שלהיות צמחונים תהיה רק ״בחירתם המועדפת״ כשבפועל הם כן צורכים גופות אדם, כעת היא מצליחה לשים יותר דגש על מה שלא נאמר. על מה שמתחבא בין השורות. החשש של קרול מתחיל להיות מהול במעט בלבול וחשדנות. היא בוחרת לוודא בצורה ישירה וכללית יותר, תוך כדי המשך ניסיון לשלוט ברגשותיה - ״אין עוד דרך להשיג את תאי הגזע שלי, נכון?״. זושה מביטה אליה בחזרה, הפעם בשקט מוחלט ומדאיג. קרול כבר מכירה את השתיקה של זושה, תכונה שזיהינו שהייתה קיימת גם אצל הלן. היא יודעת ישר שאם אין לזושה תשובה טובה ואינסטקטיבית לומר, אז אין תשובה לשאלה הזאת שבאמת תרצה אותה - כלומר התשובה האמיתית כואבת ומעציבה. אי לכך, בהחלט קיימת דרך כזו שהיא לא הייתה מודעת לה, שה-״אחרים״ גילו מבלי לספר לה. קרול מבינה שכפי שגילתה לגבי הלן בפרק 4, גם במערכת היחסים הנוכחית האידילית שרקמה עם זושה, ״הם״ החביאו דברים מאחורי גבה ומיסכו את ״האמת״ מפניה רק כדי שתרגיש טוב עם עצמה. קרול מביטה ישירות אל תוך עיניה של זושה, בניסיון להבין מה ״הם״ עשו שפגע בה בלא ידיעתה. אנחנו מקבלים מכך את השוט היחידי בפרק, ואולי היחידי מזה מספר פרקים, בו אנחנו רואים את קרול ניצבת במרכז השוט, ממלאת את כל גובהו ואף מסתכלת למצלמה. עד כה, רוב השיחות שלה עם זושה או מנוסוס הוצגו מזווית צדדית, או מצילום מעבר לכתף. אנחנו מבינים כי אחרי כל החוויה המטלטלת שקרול עברה, בה תפיסת עולמה הייתה ״מטושטשת״ ועקיפה בעקבות רגשות האהבה שהיתלו בה, היא סוף סוף רואה את הדברים בישירות כמו שהם. היא סוף סוף מצליחה להביט אל עיניה של זושה ולראות את מה שהיא - חיילת של ה-״אחרים״ ולא יותר מזה. היא גם סוף סוף שמה את טובתה האישית במרכז, במקום להתרפק על רגליה של מישהי ״קדושה״ בעיניה ולהטות פעולותיה על פי רצונה.

ככל שהיא ממשיכה להביט, נשימותיה העמוקות מתחילות להיעתק. מחנק נוצר בגרונה וצער רב זוחל לעיניה ולמבט פניה. דמעות קלות הופכות את עיניה שוב לנוצצות. אנחנו רואים איך הפס העליון על הסריג שלה מקיף אותה והוא כמעט היחיד שאנחנו רואים בשוט, כאילו תחושת הביטחון הרבה של קרול כבר אינה קיימת ללא מהילתה ברגישות המתפרצת ממנה. בעצב רב שעוטף אותה, עם חיוך שמתפרש קלות על פניה כשביב של הציניות שאנחנו מכירים כמתפרצת ממנה בעתות משבר, קרול מבינה מהי הדרך האלטרנטיבית שהותירה אותה רגישה ופגיעה למחקר ה-״אחרים״. ״הם״ דגמו את הביציות שהקפיאה. אלו שהזכרנו לראשונה במלון הקרח בתחילת פרק 3 וראינו מוטיבים אליהן גם בפרק הקודם וגם במהלך הפרק הנוכחי, בין אם המצפה כוכבים שנראה כמו עובר כשדיברו על המשך הפצת משנת ה-״אחרים״ ביקום או החיישן המוחבא בקבינה שצורתו העגולה הזכירה ביצית והוצא מתוך חלל חשוך ונמוך. מתחת לפני השטח, הסדרה עצמה סימנה לנו בצורה בולטת כי הקפאת הביציות של קרול תשמש כנקודת החולשה שלה. הן פחות או יותר הסממן האנושי היחיד שנותר במנותק ממנה לפני התמסרותה ל-״אחרים״, והשימוש בהם בצורה קרה מעידה פעם נוספת על כך שהם רואים את הביולוגיה האנושית שאינה מחוברת לתודעה מסוימת כ-״גוש בשר״ שהם יכולים לנצל איך שבא להם. יתרה מכך, השימוש בביציות מתחבר לנו לנושא הרבייה שדיברנו עליו לאורך הפרק. קרול שבחרה להמשיך למערכת יחסים עם זושה, עשתה זאת מתוך האמונה ש-״היא״ מקבלת אותה כמו שהיא, ובין היתר, נכנעה לעובדה שקרול אינה מעוניינת ״להתחבר״ ולהמשיך את ההפצה של הנגיף. הבחירה שלה לדבוק במערכת יחסים לסבית, במקום ללכת בדרכו של הגבר (מנוסוס), הייתה מתוך האמונה כי רבייה (״הפצה״) אינה אפשרית אם אינה מוסכמת - וביתר שאת, אם אין הסכמה לחדירה בוטה. אלא שבמערכות יחסים חד מיניות שכאלו ובהוצאה של ביציות, ניתן להיכנס להריון על ידי הפרייה חוץ גופית. באמצעות שימוש בתרומת הביציות של קרול שלא בהסכמתה, ה-״אחרים״ יכולים ״להרבות״ אותה מבלי שתהיה לה אמירה בנושא או ידיעה על כך. הם בעלי היכולת הטכנית לגרום לה להיות אימא מבחינה גנטית, גם אם היא לא רוצה בכך.

הם לא רצו אותי, הם רק רצו את הגוף שלי (מתוך ״פלוריבוס״)

במבט בלתי מרוצה, מאופק אך חסר סיפוק, מאשרת זושה כי בהחלט יש ל-״הם״ גישה לביציות המוקפאות שלה. זושה באופן מובחן חוזרת לדבר בלשון רבים. ה-״אחרים״ מבינים כי המאמץ שלהם לגרום לקרול להרגיש בנוח כבר מתפוגג ואינו אפקטיבי יותר, על כן הם לא צריכים להמשיך לדבוק בו - בדגש על העדפתה לשימוש בלשון יחיד. תגובותיה של קרול מתעצמות בכעס כשהיא מטיחה בהם כי לבטח הם יכולים להפיק מהן תאי גזע. זושה עדיין מנסה לפתל במילותיה, כשהיא אומרת שהדבר זמן ומאמץ ותלוי במזל, אך קרול מתעקשת על כך שתודה שהם אכן פועלים בכיוון הזה. רק לאחר שהתאמצה לשאול ולברר את המידע הלא נוח הזה באופן ישיר אל מול ה-״אחרים״, זוכה קרול לשמוע את האמת, ואכן זושה מאששת שהם עובדים על כך. בניגוד לתחבולותיה בפרק 4 עם החומר המאלחש ובניגוד לתחבולתם של ה-״אחרים״ עם הביציות, קרול מוציאה את הפרטים ש-״הם״ ניסו להחביא ממנה באמצעות התמודדות ישירה וחדה עם המצב. לאחר שלאורך הסדרה ראינו איך מניפולציות לשידול מידע במעטה של התנחמדות אכן מובילות לפגיעה בסופו של דבר, קרול סוף סוף אינה מפחדת להסתכל על האמת בעיניים, לעמת את ״זוגתה״ עם הדברים שמפריעים לה ולשלוף את העובדות הכואבות בעימות פרונטלי ובמילים.

משהבינה שקרול לא מרוצה מהמצב, זושה מתחילה להציף את משנת ה-״אחרים״ לכיוונה, על מנת לנסות בכל זאת לשכנע אותה להתמיד במצב. היא מספרת לה על כמה היא לא תופשת את עוצמת האושר והיופי שיש ב-״התחברות״, ולא תבין את ״רצונם״ להפיץ את ״עצמם״ עד שתהיה חלק מ-״הם״. היא אף אומרת לה שעם כמה שהיא הייתה מאושרת במערכת היחסים שלה עם זושה ובהתמסרותה החלקית במהלך שני הפרקים האחרונים, ״זהו רק קצה הקרחון״. השימוש במילה מעולמות הקרח מבליט מחדש את הדמיון בין זושה להלן, ״מיטת הקרח״ שדיברנו עליה בפרקים הקודמים, וכן את חוסר החיבור של הרעיון הזה לאיך שקרול מגדירה אושר עבור עצמה. באותו שוט שהיא אומרת את זה, אנחנו גם רואים כי זושה ממוקמת בלבדה בתוך הריבוע של האח הבוערת, בעוד שקרול נמצאת מחוצה לה על רקע קיר עץ. ניתן לפרש את השוט בדרכים רבות: הראשון הוא שמבחינת קרול, זושה וה-״אחרים״ נמצאים בדיאלוג הזה במקום של בדידות. אין להם ״פרטנר״ שחולק איתם את ראיית עולמם, וקרול מעדיפה להיות עדיין ״חלק מהיער״ של בני האדם המנותקים. השני הוא שמעטה ה-״שלג״ שנראה בעבור קרול כאהבה מצד זושה מתחיל להינמס בקצב מהיר, כאילו הוא ממש הונח על אש בוערת - או למצב שזושה ״נשרפת״ בעיניה. השלישי הוא שיתכן כי תודעת ה-״אחרים״ ״בוערת״ בתסכול ובזעם מתחת לשכבותיה החיצוניות, שכן נסיונם לחבר את קרול לא צלח, וכעת הם פועלים במרץ ובמתח להציל את מה שנשאר כאילו הם המוח של בובספוג שמנסה להיזכר בשם שלו. והרביעי הוא שה-״אחרים״ מנסים להחצין כלפי קרול גישת חום ״בטמפרטורה גבוהה מהרגיל״, על מנת שזו תגרום לה להסיר ממגננותיה, כפי שראינו בפרק 7.

אש, בליבי בוערת אש (מתוך ״פלוריבוס״)

זושה אז עוברת לספר לה על קוסימאיו. היא מספרת לה איך היא בדיוק הצטרפה ״אליהם״, ו-״הם״ יכולים להבטיח לה שהיא מאושרת יותר מאי פעם. קודם כל, זה מעיד על כך שהצלחנו להשלים את פער הזמנים שהיה בין סצנת הפתיחה לתחילת העלילה של קרול (כאמור, 11 וחצי ימים), מה שאומר שהזמן שלקח לאהבתן של קרול וזושה ״להתפייד״ זהה באורכו לזמן שלקח לאותה האהבה לפרוח מ-״הדייט הראשון״ אחרי שובם של ה-״אחרים״ ועד התמסרותה המלאה. בנוסף, זושה משתמשת בטקטיקות רבות של תרמיות פרמידה ופיתוי להצטרפות ל-״כת״. היא לא רק דובקת באמירות של ״תחווי אושר מעבר לתודעתך״ ו-״לא תדעי עד שלא תנסי״, אלא מנסה להציג לה דוגמה של אדם שהיה כמוה, הצטרף וכעת הוא מאושר מכך. קצת כמו פרסומות של הימורים שמראות לך אדם שעשה בוכטה רצינית מהימור בסיכוי נמוך, לכן כדאי לך להשקיע במזל את כל ההון שלך. מעל לכל, זושה טוענת בפני קרול כי קוסימאיו מאושרת יותר מאי פעם, אבל אין לה בדיוק את היכולת לדעת או לקבוע כך. כן, אומנם היא ״מחוברת״ ועל כן היא חלק מהתודעה המשותפת, אך לקוסימאיו ה-״מחוברת״ אין דעה משלה ועל כן אינה שמחה על דעת עצמה. למעשה, סצנת הפתיחה הראתה לנו כמה קוסימאיו המנותקת לא מרגישה שלמה עם הצעד הזה. זושה אף מציעה לקרול לשמוע את האמירה הזאת ״ישירות ממנה״ אם היא תרצה בכך, אבל גם להצעה הזאת אין תכלית. הרי שלהביא את קוסימאיו אל קרול כדי שתאמר לה כמה היא שמחה, יהיה גם זה לא יותר ממיצג שווא. לאחר ש-״התחברה״, אמירות היוצאות מפיה של קוסימאיו אינן שונות מאמירות היוצאות מפיה של זושה או כל ״מחובר/ת״ אחר/ת. המחשבה שמעטה גופה של קוסימאיו יצליח להגמיש את רגשותיה את קרול בצורה יותר אפקטיבית היא בדיוק אותה גישת ״אחרים״ שטחית ומניפולטיבית, שהביאה את האינדיבידואלית של זושה אל קרול מלכתחילה.

מוצפת בדאגה, שואלת קרול את זושה כמה זמן עוד נותר לה להיות חופשייה. לאחר שהבחנו קודם בהקבלות מרומזות לשיחת השניים בפרק 3, השאלה הזאת עולה בשנית - בפעם הראשונה מאז. בעוד שבאותו הפרק שאלה זאת קרול בתקיפות ובכעס, פה היא שואלת זאת מתוך חשש. בשבריריות, ההפך מהביטחון העצמי שהיה לה בעבר. זושה מתחילה להסביר לה כמה תכנות של תאי גזע בוגרים לתפקד כתאי גזע עובריים זה תהליך עדין ומורכב, אך קרול מתעקשת לקבל הערכת זמן. גם בפעם הקודמת קרול לא קיבלה על עצמה את הניסיון להכביר במילים על מנת להתחמק מתשובה, אם כי אז היא הסתפקה בתשובה שמדובר בטווח שבין כמה שבועות למספר חודשים ואף יותר. אך משעברו בעלילה כחודשיים וחצי מאותה שיחה, תשובתם של ה-״אחרים״ הרבה יותר מדויקת כרגע. זושה מעידה בפני קרול כי משך הזמן הנותר עד שיוכלו ״לחבר״ אותה בעל כורחה מוערך כחודש אחד בלבד, ובתקווה לא יחרוג מחודשיים או שלוש. קרול מבינה שתי אמיתות במשפט הזה: הראשון הוא שלא נותר לה הרבה זמן להיות חופשייה, לא משנה כמה היא רוצה להמשיך להמשיך כך, וכפי שאמרה אז, ״במוקדם או במאוחר היא הולכת להידפק״. עיקרון ״חייה כבחירה חופשית״ לא עומד להיות מכובד עוד הרבה זמן, והיא תצטרך לעטות על עצמה את גלגל ההצלה שהם רוצים לכפות עליה. השני הוא שפרק הזמן הארוך בו לקח ל-״אחרים״ להבין מה עליהם לעשות בשביל ״לחבר״ אותה, בעקבות הצורך במחקר וניסיונות רבים, יכל לשמש אותה על מנת לנסות לחקור ולגלות מה גורם להם לפעול ובכך להכריח אותם להשתנות. כלומר, היא מבינה שבמשחק המוחות הגדול בינה לבין ה-״אחרים״ על מי יצליח לגלות את סודות האחר על מנת לגרום לו להיאלץ להיכנע אל דעותיו, היא זו שהפסידה, כשנתנה להם להסיח את דעתה עם פנטזיות אהבה מזויפות. זה גם שלב טוב להעלות נקודה מעניינת - השעון שקיבלנו בתחילת הפרק הנוכחי, שמעיד לנו על נקודת הזמן שלנו שכן היא המקבילה לזו של קוסימאיו, עמד על 71 יום, 13 שעות ו-31 דקות מאז ה-״התחברות״. בפרק הראשון של הסדרה, מוצג לנו באמצעות השעון כי תחילת הניסויים להפקת תרכובת ה-RNA מהשדר בחלל מתחילים כ-71 יום, 13 שעות ו-21 דקות לפני ה-״התחברות״ (אפשר לראות את זה בתמונה השנייה בניתוח שלנו לפרק). הפער בניהם הוא 10 דקות. אם ממשיכים בפרק הראשון כ-10 דקות של זמן ריצה אחרי נקודת הצגת השעון הזאת (מ-5 דקות אל 15 דקות לתוך הפרק), מגיעים להתפכחות הראשונה של ה-״אחרים״ בגוף אנושי (של המדענית). זוהי אינה ה-״התחברות״ כפי שהיא מוגדרת על ידי השעון (הכוונה בה להשתלטות הכוללת, כלומר מתי שהיא השפיעה על כולם בסביבתה של קרול), אך היא כן תחילת ״מסעם״ של ה-״אחרים״ להפיץ את עצמם. מההקבלה הזאת, אנחנו יכולים לראות מצב מראה מעניין. כמה שהאנושות ״קיבלה״ 71 וחצי ימים על מנת לחקור את ה-RNA, היא בסוף לא הצליחה לרדת לשורש העניין, נפלה תחת תכסיסיו של הנגיף על העכברים ונדבקה בו. כך גם קרול, אשר קיבלה 71 וחצי ימים להבין מה מפעיל את ה-״אחרים״, לבטל את השפעתם ולהציל את העולם - אך נפלה תחת תכסיסיהם ונקלעה למצב בו סופה להידבק בנגיף בעל כורחה.

אין זמן לחיות (מתוך ״פלוריבוס״)

קרול לוקחת נשימה עמוקה, כפי שאנחנו רגילים לראות אותה עושה כשהיא צריכה להתמודד נפשית עם משהו שמתסיס אותה. אך שברגע זה, היא הרבה יותר כאובה נפשית מאשר כועסת. היא חווה מה שהוא למעשה בגידה / דקירה בגב, ממי שהייתה האדם הכי קרוב אליה. האדם שבטחה בו עם כל חייה, מנפץ את הביטחון הזה בשנייה אל מול עיניה - וזו כידוע לא הפעם הראשונה שהיא חווה את זה. קרול מביטה אל זושה ואומרת לה, בלחישה שמדגישה את הגעת האמרה עמוק מתוך נפשה, ש-״אם היית אוהבת אותי, לא היית עושה את זה״. קרול משקפת את הפגיעה באידיאל האהבה שחוותה עם הלן על הקשר שלה עם זושה. כפי שה-״אחרים״ הובילו אותה ללמוד שיחסיה המגבילים של הלן רעילים לה, היא מבינה שגם יחסי ה-״אחרים״ רעילים לה וכי זושה (כחלק מ-״הם״) אינה באמת אוהבת אותה. זושה מגיבה לכך בניסיון לעורר בקרול רגש, כשהיא מתעקשת על כך ש-״הם״ ״חייבים לעשות זאת בגלל ש-׳הם׳ אוהבים אותה״. הדינמיקה של קרול וזושה במשפטים אלו יכולים להתחבר לנו שוב לקשר הרעיל בין קרול לאימה, שניתק לאחר שזו שלחה אותה בעל כורחה למחנה טיפולי המרה. קרול מתחננת בפניה של זושה שאהבה אמיתית משמעה קבלת הקרובים שלך על סך המאפיינים שלהם, גם אם שונים ממך בצורה קיצונית ולעיתים אף מערערים על הבניותך החברתיות. זושה מצידה מתחננת בפני קרול לנסות להבין שהיא עושה את מה שהיא עושה בכדי להסליל אותה בתלם, על מנת שלא תדרדר למקומות שיסכנו אותה או יוליכו אותה שולל, לתפיסת עולמה. הדבר מאוד מוכר לנו בחברה בישראל ביחס המורכב שקיים בלהט״ביות בתוך קהילות אדוקות בדת היהודית, כאשר לצד מקומות שבהם יש קבלה, התנכרות והתנכלות משפחתית ודחיפה לטיפולי המרה לצערנו אינם זרים גם הם (הסרט ״פינק ליידי״ למשל מדבר על כך בצורה לא רעה בכלל).

זושה רואה שקרול מתקשה להאמין לדבריה, ומחליטה להוסיף על כך הדגשה נוספת - ״הם״ עושים זאת בגלל שהיא אוהבת אותה. למרות שעל הנייר זה עלול להישמע כמו פנייה אינטימית שמגיעה ממקום כביכול כנה, הוא דווקא גדוש במניפולטיביות יותר מכל. דבר ראשון, כפי שהגדרנו לאורך הסדרה, זושה כאינדיבידואלית אינה מסוגלת לחוש רגש בזכות עצמה, בנפרד מתודעת ה-״אחרים״ המשותפת, כך שמדובר בשקר. דבר שני, הבחירה של זושה להדגיש את השימוש בגוף ראשון במשפט הזה, מעיד על כך ש-״הם״ מנסים להטות את דבריהם על מנת לגרום לקרול להיפתח יותר ״לקראתם״. ״הם״ מזהים כי פנייתה של קרול ביחיד קודם לכן (״אם היית אוהבת אותי...״) עלולה לסמל כי יש בה עוד שביב מחשבתי קטן שרואה את זושה כנפרדת מ-״הם״, ושניתן לנצל אותו. ודבר שלישי, ההדגשה של כביכול תמיכת רצונה של זושה בהתמסרותה של קרול נשמע כמו ניסיון לחבר תלות בין הפעולה לבין דאגתה כדמות סמכותית ועליונה. כלומר, מעין מניפולציה הורית ממשטרת שבכוונתה לומר ״אני אמא שלך, אני דואגת לך ואני יודעת מה טוב לך. כל זה נעשה מדאגה לטובתך. גם אם את סובלת, אני יודעת שזה יעשה לך טוב בסוף״. סוג של ניסיון לחדור לליבה של קרול בשביל למלא בה אשמה שאם תסרב, היא למעשה זו שתפגע במודע ברגשותיה של ״דמות האם״ שלה. עם זאת, קרול לא קונה את המשחקים האלה. הפגיעה האישית שחוותה גרמה לתהליך הפוך - היא נהייתה חסומה רגשית ומחשבתית מכל ניסיון של ה-״אחרים״ לפנות אליה. כפי שהייתה יותר בצידם בשיחות עם מנוסוס ולא נתנה להיגיון שלו להשפיע עליה, כעת היא לא מאפשרת למילותיהם היפות להיקלט בנפשה. מבטה החד מעיד על כך שיחסה לזושה כבר אינם אוהבים, הם שונאים במלוא התשוקה. קרול דואגת לבלוע את הרוק שלה ולא לצאת בצעקות על ה-״אחרים״, שכן היא למדה לאורך הזמן להביע את רגשותיה בצורה יותר מאופקת. מש-״הם״ רואים שקרול לא מגיבה במילים, זושה מנסה טקטיקה דומה לזו של מנוסוס ממוקדם יותר בפרק - היא פונה אליה בשמה הפרטי, כמעין פאסיביות-אגרסיביות, אך בנימה דואגת המתחננת לחמלה. אנחנו גם רואים שכפי שחשדנו קודם, ה-״אחרים״ אינם משתמשים בשם המלא (״קרול סטורקה״) כי אינם רואים צורך בבידול משמעותי בין אינדיבידואליים. מבחינתם, קרול היא ״קרול״ ולבידול שלה כחלק ממשפחת ״סטורקה״ אין משמעות. גם הפנייה הזו אינה משפיע עליה. בשוט האחרון של הסיקוונס הזה, אנחנו רואים מבט רחב על בית הנופש, כששתיהן עדיין יושבות על הספה. למרות הלחץ הממוקד שה-״אחרים״ ניסו להפעיל על קרול ב-״קרחת היער״ על מנת ״לגדוע״ גם אותה, הם לא הצליחו בכך. קרול לא ״התחברה״ לחלוטין, ועל כן שתיהן לא יכולות לקום ולעזוב אל משימות יעילות יותר של התודעה המשותפת. האש ברקע עדיין בוערת, אין אף אחד שמוקצה לכבות אותה. כפי שקרול נכשלה ביכולת לאחוז לחיקה את זושה כבת זוג מושלמת, כך גם מאמצם של ה-״אחרים״ ״לחבר״ אותה לתודעתם נכשל במלואו.

עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה (מתוך ״פלוריבוס״)

---

מפאת אורך הכתבה, הניתוח ממשיך בחלק ב׳ >>>

אנא לחצו על מנת להמשיך לקרוא 🙂 ⬆️