הביקורת אינה מכילה ספוילרים לפרק השלישי בעונה השנייה של ״האחרונים מבינינו״

הביקורת נכתבה בשיתוף עם ליאם סולומון

הביקורות הקודמות: פרק 1 פרק 2 

אם לשפוט על פי האינטרנט ניכר שלמרות שעבר שבוע מאז שידור הפרק הקודם של ״האחרונים מבינינו״, הקהל עדיין לא ממש הצליח להתאושש ממאורעות הפרק הקודם (במיוחד אלו שלא שיחקו במשחק), והאמת היא שדי בצדק. הפרק הקודם היה טראומטי במיוחד, זעזע וטרף את כל הקלפים והשאיר את הקהל המום וכואב בתהייה איך ולאן ממשיכים מכאן. זו תחושה לא קלה ודי אמיצה להשאיר בה את הקהל, בטח כאשר מדובר רק בתחילת העונה, וכדי לנצל את המומנטום שהיא יצרה ולמנף את התחושה הזו לטובת הסדרה הפרק החדש והשלישי במספר היה צריך לעמוד בשתי מטרות עיקריות. הראשונה היא לעזור לקהל לעכל ולהפנים באופן סופי את מאורעות הפרק הקודם, והשנייה היא להוות סוג של חוליה מקשרת שמסכמת את מאורעות החלק הראשון של העונה ומכינה את הצופים לקראת החלקים הבאים שלה. לשמחתנו, הפרק אכן מצליח לעמוד בשתי המטרות הללו, אבל תוך כדי הוא גם מציג מספר שינויים ובחירות עלילתיות מוזרות מאוד שגרמו לנו להרים גבה.

שנייה אחרונה של רוגע

בניגוד גמור לרגשות שהסדרה מנסה לעורר, אנחנו אנשים די חיוביים בטבענו ולכן נתחיל דווקא מהדברים שהפרק אכן מצליח לבצע באופן מצוין. בראש אותם דברים מתנוססת האופן שבו הפרק מציג ומתמודד עם האבל שמציף את ג'קסון בעקבות המתקפה האזכרית של הנוגעים בפרק הקודם, שהתרחשה במקביל לרצח האכזרי של ג'ואל. הכותבים של הפרק השכילו לא להוסיף עוד אירוע טראומטי או אלים כזה או אחר שרק יגדיל ויכביד את הסבל והכאב שהקהילה בג'קסון חוו יחד עם הצופים והקהל , ובעזרת כמה מהלכים חכמים ביותר הצליחו לגרום לפרק למלא את המטרה הראשונה מתוך שתי המטרות שמנינו בפסקת הפתיחה בצורה מדויקת ומלאה. המהלך הראשון הוא הקצב והורדת ההילוך העלילתי שאנחנו מקבלים במהלך הפרק. הפרק מצליח למנף לטובתו את הקצב היחסית איטי, שבקלות היה יכול לשמש לו כחיסרון (בוודאי כאשר הוא מגיע אחרי פרק כל כך אפי וקצבי), ולגרום לו להשתלב עם העלילה והמסרים שהיא מנסה להעביר במהלך בצורה מושלמת, תוך כדי שהוא מראה וממחיש את דרכי ההתמודדות השונות עם האבל והאסון שנפל על הקהילה בג'קסון כולה ועל אלי בפרט. בנוסף. יוצרי הסדרה הבינו לגמרי את חשיבות אירועי הפרק הקודם ומאפשרים לדמויות ולקהילה לעכל את האובדן בקצב טבעי ואמיתי. הקירות של ג'קסון נושאים עליהם את הכאב, המבט בעיניהם של תושבי המקום משתנה, והעצב כמעט נוכח באוויר. זה לא רק האובדן האישי של אלי, אלא פצע עמוק בלב הקהילה כולה, והפרק מצליח להמחיש זאת באופן רגיש ולא מתנצל. כל אלו גורמים לסדרה להצליח איפה שסדרות וסרטים רבים אחרים נפלו, כאשר הם מצליחים לתת למשמעות של האובדן והאבל וההשלכות שלהם מקום לא פחות חשוב ומרכזי מאשר אותו מעשה נתעב שהוביל אליהם.