ניתוח ״פלוריבוס״: פרק 8 - אמת או חובה?
- עידו שייביץ
- Dec 23, 2025
- 88 min read
Updated: Dec 24, 2025
הכתבה הבאה מתעמקת בפרק 8 של ״פלוריבוס״, וכוללת פירוק מלא של העלילה שלו, כולל ספוילרים אליו ולפרקים הקודמים (אך ללא ספוילרים להמשך). אנו ממליצים לקרוא את הכתבה לאחר הצפייה בפרק.
לביקורת מלאה ונטולת ספוילרים לסדרה כולה, לחצו כאן.
אזהרת טריגר: הטרדה מינית, מיניות בכפיה.
"I didn't realize you kept pets." - "We don't. But when an animal refuses to leave his former owner's side, we take care of them". - Carol Sturka & Zosia, Pluribus Episode 8
אנחנו כבר מתחילים לראות את קו הסיום של הסדרה בקצה המנהרה, כאשר יום שישי מגיע פעם נוספת ומביא לנו פרק מעניין לנתח, כשהדינמיקה של קרול עם זושה עומדת שוב במבחן - ומספקת לא מעט מטעמים לניתוח השבועי שלנו. בפרק הקודם, קרול הבינה עד כמה היא אינה מרוצה מהבדידות המוחלטת שהצליחה להשיג לעצמה וכמה היא כמהה לקרבה זוגית מיוחדת משלה שתכיל אותה ולא תשפוט אותה. לאחר שניסתה בכל הכוח להוכיח לעצמה שהיא צריכה לפעול אחרת, היא לבסוף מחליטה להיכנע לרגשותיה ולצרכיה הנפשיים וקוראת בהצטערות מלאה לשובם של ה-״אחרים״ לאלבקרקי - ובעיקרם, חזרתה של זושה לעמוד לצידה בעולם החדש והמפחיד שהיא נמצאת בו. במקביל, ראינו את מנוסוס ממשיך בדרכו חוצת המדינות אל עבר קרול, כשהוא מסרב פעם אחר פעם להיעזר בתמיכתם של האחרים - למרות שהוא מודע לכך שאינו מסוגל לשרוד ללא שימוש בתוצרים ומצרכים ששייכים לאחרים, גם אם הוא דואג להתקזז עליהם. משלא הקשיב לאזהרת ה-״אחרים״ בנוגע למסוכנות המסע ונותר אטום במחשבותיו, הציב את עצמו בסיכון גדול כאשר הגיע למצב שהוא גם נדקר עמוקות בגבו מעץ וגם כמעט ומאבד את ההכרה מרוב התייבשות מהחום. בעוד שניכר כי דמות לא ברורה הגיעה לעזור לו לשרוד, ניתן להבין שהוא לא ממש מעוניין בעזרה הזאת, אך במצבו אין לו ממש ברירה או יכולת התנגדות.
הפרק השמיני מנסה לחקור את התחושות והרגשות הקיימים בין קרול לבין זושה, במיוחד כתוצאה אחרי כל הריחוק שעבר וכן התמודדות עם השוני (או הדמיון) שבאופי שלהן. בתהליך שמאפשר לקרול ולזושה לגלות אחת את השנייה כמו דייטים ראשונים במערכת יחסים הקורמת עור וגידים, הן לאט לאט ולא תמיד במודע יחקרו אחת את השנייה בשביל להבין מה יהיה הדבר הכי טוב לעשות על מנת לרצות את הצד השני. כמובן שאנחנו יודעים שזושה מאוד מקדשת את עיקרון הריצוי, הרי היא חלק מה-״אחרים״. אך עם זאת, הפעם הדינמיקה עובדת גם בכיוון השני. קרול יודעת כמה היא תלויה רגשית בזושה וכמה קל יהיה לה לאבד אותה אם היא תפעל באופן הלא נכון, שהיא מתחילה לחשוב כיצד היא יכולה לגרום לה להרגיש הכי בנוח כך שלא תעזוב אותה לעולם. ובמקרים מסוימים, זה גם ידרוש מקרול לצאת קצת מאיזור הנוחות שלה ולהתגמש במידה מה, דבר שאינו רחוק מהאופן שבו הלן התייחסה אליה במערכת היחסים שלהן. אבל יכול להיות שבדיוק באופן הזה, ה-״אחרים״, וגם הקהל, יצליחו סוף סוף להבין מה המאפיין האמיתי שהופך את קרול למאושרת. בטור של היום אנחנו נתעמק אל תוך הפרק השמיני ונחקור נושאים של למידה של בן/בת זוג פוטנציאליים והשפעה שלהם עליך במערכת יחסים, הכרה בייחודיות של האינדיבידואל מבין כל הדגים הרבים שבים והגבול הדק שנע בין הבעת אהבה לניצול חולשה.
דוקטור, אל תציל אותי
הפרק נפתח בשוט שבו אנחנו רואים מבט מלמעלה על רגל נעולה נעליים סגורות ובגדי מנתח. לאט לאט, אנחנו רואים איך מתחילות לטפטף טיפות דם אדומות אל תוך השוט. הראשונה נופלת על הנעליים הסגורות, אם כי האחרות ממשיכות לטפטף על הרצפה. אנחנו מגלים מהר מאוד כי מדובר במנוסוס, אשר קיבל ניתוח מציל חיים לנזקי הדקירות שבגבו על ידי ה-״אחרים״. בפתיחת הפרק הזו, המדגישה לנו במרכז הפריים את הצבע האדום שכבר יצא לנו להבחין בו לא מעט פעמים בפרק הקודם, אנחנו יכולים להתחיל להבין את המשמעות האמיתית שלו בתיאוריית הצבעים הרחבה של הסדרה. בעוד שצהוב מסמל ביטחון ואטימות ואילו כחול מסמל רגישות וחוסר יציבות, אדום במקרה שלנו מצביע לנו על אנושיות. על חום אנושי וראיית אדם כאדם על כלל ערכיו. כמו דם שזורם בעורקים שלנו ומסייע לתפקוד החיים שלנו כבני אדם, כך גם הצבע האדום מדגיש את ההסתכלות על אדם אחר כיישות חיה ונושמת משל עצמה. בפרק הקודם ראינו מספר מקרים שמשקפים את זה, כפי שפרסמנו בפייסבוק שלנו, כמו למשל קרול המבקשת משקה אדום באקט המרמז שהיא רוצה מישהי שתראה אותה כמו בת אדם (ובהמשך הזיקוקים האדומים משקפים את הבנתה כמה היא מחוברת רגשית לזושה כאדם), מנוסוס ששואב דלק ממכוניות כחולות על מנת למלא את מיכל הדלק האדום שלו המשקף לנו את ההכרח שלו לצרוך סיוע מאחרים לצורך הישרדותו האנושית, או ה-״אחרים״ הנמצאים ברקע של האדם המדבר אל מנוסוס העוטים על עצמם מטפחות אדומות בשאיפה פנימית שיראה בהם בני אדם תומכים ואמפתיים על אמת.
אם הביטחון והאטימות של הצהוב שומשו בעיקר על מנת להפגין חוזק אל מול קבוצת רוב, ואילו הפגיעות והשבריריות של הכחול בעיקר הופגנו כחלק מתחושת בדידות כואבת, האנושיות והאינדיבידואליזם שמיוצגים באדום יופגנו לנו בעיקר דרך תחושות של אינטימיות. דרך שבירת מחסומים והיטמעות אל תוך הקרביים של אדם - בעיקר נפשית, אבל בדוגמה שלנו כאן בתחילת הפרק, זה קורה גם פיזית - ולא בהכרח בהסכמה או לחיוב. הדם המטפטף מגופו של מנוסוס מגיע הרי מניתוח שה-״אחרים״ ביצעו עליו, למרות שהוא ממש לא רצה בעזרתם בשום פנים ואופן עד כה. הם השתמשו בכלי ניתוח על מנת לפעול על גופו ופתחו חלק מהפצעים על דעת עצמם (במטרה לעזור, אך עדיין על דעת עצמם), כך שהם כן הצליחו להביט לתוכו באופן אינטימי (פיזית) גם אם זה לא היה מוסכם במלואו. פירוש נוסף שאפשר לשייך לטיפות הדם שפותחות את הפרק, הן שרק אחת נופלת על רגלו של האינדיבידואל ה-״אחר״ המנתח והשאר על הרצפה - כסמל נוסף לכך שבעבור רמת אינטימיות שכזו יש מקום בליבו של אדם רק לאחד. במילים אחרות, קרול כעת חשה רצונות לאינטימיות רגשית אך ורק עם זושה, וכל אדם אחר (כמו הלן) אינו משתווה כרגע. מאוד דומה למחשבתו של מנוסוס, שמאוד חדור מטרה להצליח ליצור קשר ולפעול יחד עם קרול, כך שהוא מעוניין לשוחח איתה ביחידות ולחבור אליה בלבד, בזמן שאינו מוכן להקשיב לאף אחד ״אחר״ מסביבו. פירוש שלישי אפשרי מתמקד באבחנה כי רק אחרי שרגלו של המנתח עוזבת את הפריים עם טיפת הדם, מתחילות לטפטף טיפות הדם הנוספות. יכול להיות שמשמעות של כך היא שברגע שבן אדם אנושי אחד יתמסר אל ה-״אחרים״, הוא יגרר ויעלם איתם ויותיר את שאר המנותקים האנושיים ליפול - דומה מאוד לאופן שבו דיאבטה התנהג בפרק 6. האם אנחנו מקבלים כאן רמיזה עתידית על התמסרות / ״התחברות״ של קרול במחיר האינטימיות שלה?
האינדיבידואל ה-״אחר״ המנתח מסביר למנוסוס כי הם נבהלו והיו צריכים לטפל בו במהרה, אך כי האנטיביוטיקה ניכרת כמשפיעה לחיוב ותדרוש מעט מנוחה. מנוסוס שרואה על השולחן לצידו כלי ניתוח, מבין כי ה-״אחרים״ טיפלו בו למרות שמאוד התנגד לכך, נתקף מתח ומיד ניגש לאיים על המנתח באמצעות סכין קטנה. בהסתכלות ראשונה על האירוע הזה, אנחנו יכולים לראות בו כמעין הפרה מאוד בוטה של עיקרון בסיסי שלמדנו שיש ל-״אחרים״ - ״חיים כבחירה חופשית״. האחרים הרי לא אמורים להיות יכולים לעשות משהו אם מתבקש מהם באופן ישיר שלא לעשות זאת. אך כבר בפרק 3, בשיחה של זושה וקרול על אלכוהול כשרימון היד היה ביניהן, דווקא הוצג לנו שגישתם של ה-״אחרים״ היא שעליהם לעזור לאדם שנמצא במצוקה, גם אם הוא אינו מודע לה. כמו שה-״אחרים״ רוצים לחבר את המנותקים לשורותיהם מתוך האמונה שזה מקביל לזריקת גלגל לאדם טובע לפני שהמצב יחמיר, כך גם הם מטפלים רפואית במנוסוס חרף ההתנגדות שלו כי הם מאמינים שמצבו קריטי. גם אם הם מרגישים שיש להם שליטה מלאה משל עצמם, לא בכל מקרה זה בהכרח נכון, בעיקר במקרים בהם הגדרת הסבל (ומכך הגדרת האושר) של ה-״אחרים״ לא תואמת את שלהם.
כשמנוסוס הולך עם האיום על ה-״אחר״ אל המסדרון, אנחנו רואים כי למרות שצבעי בית החולים הם ברובם בגווני כחול, כולל צבעי הקירות, התלבושות שלהם ואפילו המשטח שעליו היו מונחים כלי הניתוח בתוך החדר, מחוצה לו אנחנו רואים אביזרים שונים בשליטת האחרים שחלקם בצבעי כחול וחלקם בצבעי צהוב. אני מאמין שזה נועד לסמל לנו שלמרות שמנוסוס מרגיש מאוד לא יציב עם הפציעות בגופו והפחד מהאחרים שעוטפים אותו, הוא מנסה לדחוף החוצה את הביטחון והאטימות שהוא רגיל להשתמש בהם על מנת להגן על עצמו מהעולם. אך בכל זאת, רב החשש על הביטחון, ובכל זאת בטחונו נמצא כעת בשליטתם של ה-״אחרים״ כשהוא נמצא בעמדת חולשה חברתית בסיטואציה הזאת. ה-״אחרים״ מנסים לשכנע את מנוסוס דרך המנתח שעליו להמשיך לנוח על מנת שהגוף שלו יתאחה, כלומר במשמעות האחרת, לתת לפגיעות שלו ולרגשות שלו להיות מוחשיים לזמן מה כדי שיוכל לעשות חשבון נפש עם עצמו ולעבד אותם טוב יותר. אך כפי שאנחנו מכירים אותו, מנוסוס רגיל לחסום בראשו ובדעתו כל כאב, ועל כן מסרב בתקיפות להישאר במתחם הכחול. הוא מכריז כי הוא עוזב, אך לפני שהוא עושה זאת, הוא שואל בדרישה כמה הוא חייב לשלם. כפי שראינו בפרק הקודם, מנוסוס לא מוכן להישאר ״חייב״ לאנשים כעיקרון מאוד בסיסי בדעתו, מתוך החשש שיצטרך לשלם ביוקר אחר כך (לא בהכרח בכסף). יתכן שהוא גם מותנה שלא להישאר חייב מתוך החשש שאם לא ידע להציב ערך מוגדר מראש לסחר חליפין המתקיים בינו לבין צד אחר, הצד השני ינצל זאת לאין קץ כמניפולציה. מקרה כזה יכול לשפוך לנו אור נוסף על העובדה שהוא לא מעוניין לקבל עזרה מאף אחד אחר באף סיטואציה, במטרה לא לחוות ניצול יתר מאף אחד נוסף. הוא חושש מסיטואציה שבה לא משנה מה יעשה לטובת אדם אחר, ברגע שיפעל לא לרוחם, יגידו לו ״אבל עשיתי X בשבילך וככה אתה מודה לי?!״. גישה די דומה לסטריאוטיפ של אמא פולניה - ואולי זו בדיוק הדינמיקה הרעילה שגרמה לו לסלוד מאימו כפי שראינו בשני הפרקים הקודמים.
כשה-״אחרים״ עונים למנוסוס שהוא לא חייב להם כסף על דבר, הוא אומר שהוא לא רוצה לשלם ״להם״, אלא למי שבית החולים שייך לו - הרי שהניתוח והטיפולים עולים כסף. מנוסוס מבדיל במחשבתו בין ה-״אחרים״ לעולם שלפני, בכך שכפי שהבהיר בנאומו בפרק הקודם, הוא רואה את ה-״אחרים״ כפולשים המשתלטים על משאבי העולם ולא כבעלי המקום. כלומר, אם הם מנתחים בבית חולים ומשתמשים בציוד, בעיניו הם פרצו לבית העסק וגנבו ציוד מבלי לשלם, דבר שהוא לא מוכן שיטוטא מתחת לשטיח. הוא מתעקש לשמוע מחיר, ומקבל תשובה מאינדיבידואלית אחרת, שבאופן מעניין לובשת חולצה ורודה (גרסה חיוורת של אדום) ומעליו סריג בצבע צהוב. הפרשנות שלי לכך היא שמראים לנו שתחת מעטה הביטחון והיציבות שמוצג לנו מטעם כל ה-״אחרים״ כלפי חוץ בגישתם השירותית והמידעית, נמצאים בסופו של דבר אינדיבידואליים שאכן היו בני אדם בפני עצמם לפני ה-״התחברות״, אם כי באופן מאוד ״מוחלש״. פרשנות נוספת שיכולה להיות לכך היא שההעדפה של מנוסוס להקשיב לאותה אינדיבידואלית ולא למנתח, על אף ששניהם ״אחרים״, נועדה להציג לנו את ההעדפה שלו לבני אדם אינדיבידואליים ואמיתיים שהוא יכול לסמוך עליהם על פני התמסרות לקונצנזוס ולרוב. יתרה מכך, מי אנושית אך עטתה ביטחון מזויף ובכך השיגה את אמונו של מנוסוס? נכון מאוד, קרול שלנו בעצמה בקלטת שצילמה בפרק 5 והוא צפה בה בסוף פרק 6.
האינדיבידואלית ה-״אחרת״ אומרת לו שניתוח כזה לפני ה-״התחברות״ היה עולה לו סכום של 8,277.53, שהוא יכול לשלם בדולרים אמריקאיים או בבלבואה, המטבע הפנמי (המטבעות זהים בערכם, עם שער של 1:1). הוא מבין מהמשפט הזה שהוא נמצא בפנמה, דבר שלא... הפנים קודם (🥁). זה עלול להיות סטרצ׳, אבל יתכן שהאזכור של שתי המטבעות האלו השווים בערכם מרפרר לנקודה לפיה היחס של העולם למישהו כמו מנוסוס (שנמצא בפנמה) ולמישהי כמו קרול (שנמצאת בארה״ב) הוא שקול. זה גם יכול להתחבר לנו לסצנות האחרונות בפרק 2, בהן למדנו מהויכוח בין קרול ודיאבטה כי ה-״אחרים״ לא מסוגלים להביע העדפה כלפי אדם אחד על גבי האחר. מה זה אומר על רגשות אהבה אינדיבידואליים שקרול תרצה לקבל מזושה? האינדיבידואלית ה-״אחרת״ שואלת את מנוסוס אם הוא רוצה לקבל חשבונית מפורטת - ובפעם הראשונה בתקשורת עם ״אחרים״ הוא מהנהן בהסכמה, גם אם הוא רועד. הוא מעט מתרכך לגישה האנושית שלה (שכאמור משוקפת גם על ידי הבגדים), בעיקר כי הוא מבין שזו הדרך היחידה שבה יוכל להסדיר את חובו (= לפתור את הבעיה שלו). יתכן שגם הנהונו הכנוע מקורו ברגעי חוסר אונים מעברו בהם נאלץ ״לקפד ראשו״ בעל כורחו. במקרה שלנו, הוא פיזית מקפד ראשו בדאגה, כאשר מעטה השבריריות הכחול ממשיך לעטוף אותו ואף הוא משתמש בו כאמצעי חציצה (המנתח) בינו לבין אותה אינדיבידואלית ״אנושית״ בעלת החצנה צהובה וכריזמטית. יכול להיות שבמובן מסוים, מנוסוס קצת חושש מהמפגש העתידי עם קרול. אך הוא יודע שאין לו ברירה.
מנוסוס מקבל את הטפסים לידו וכותב עליהם, בטוש אדום, ״אני מנוסוס אוביידו חייב לבית החולים הזה 8,277.53 דולר + אמבולנס אחד״ וחותם עליהם. הכתיבה שלו על החוב אומנם מקבילה לנו לשלט שיצר בתחילת פרק 4, בו כתב שיפצה את כל בעלי המכולות שהוא פורץ, אבל בפועל המטרה של מנוסוס בכתיבת התוספת הזאת על החשבון של בית החולים היא להפוך אותו למעין מסמך חוזי מחייב. סוג של איגרת חוב. גם אם אין לו את הסכום הזה לשים באותו הרגע ועל אף שאין אף אחד שידרוש ממנו את הסכום הזה, הוא לא רוצה לעזוב לפני שקיים איזה שהוא סימוכין לכך שהוא ישלים את החוב הזה. בעיניו של מנוסוס, על אף שהכיתוב הזה הוא לא כסף, הוא שווה ערך לכסף בכך שהוא גם שם את שמו ומצפונו על הסדרת החוב וכן מגדיר מאוד את התנאים לפיהם הסחר הזה יעבוד במקום להשאיר את הצ׳ק של חובתו פתוח. לכן, למרות שהוא ״עוזב מבלי לשלם״, הוא לא מרגיש שהוא עוזב מבלי לשלם אם הוא משלם בהתחייבותו. כתיבת התנאים האלו באדום מתקשרת לבסיס ה-״אנושיות״ שעל פיה כל האיגרת חוב הזאת מבוססת. אין לה ערך אלא אם כן ייבנה אמון אישי בין מנוסוס לבין מקבל התשלום בבית החולים. התוכן הוא הבטחתו האישית של מנוסוס לשים את עצמו על הכף בשביל שהחוב יוסדר, בתקווה שאותו ״דורש תשלום״ שלא קיים יסמוך על הבטחתו.
מנוסוס יוצא מבית החולים עם חפציו בידו ועל גבו. אנחנו רואים אותו מתקדם אל עבר מגרש החניה, כשיש רגע שבו תאורה אדומה מקרינה עליו מצד אחד, כך שכמו השוטים של החצי-אור חצי-חושך של קרול ושלו מהפרק הקודם, עכשיו הוא חצי אדום וחצי חשוך. על אף שהוא מתקדם לצד החשוך, הוא כן מביט לאחור לרגע אל הצד האדום. אני מאמין שהמשמעות של כך היא שמנוסוס מתחיל לשקול את המחשבה שאולי קיימת טיפה של אנושיות ב-״אחרים״, הרי שהם בכל זאת טיפלו בו רפואית ודאגו להיות שקופים איתו לגבי המחיר - אין להם סיבה לנצל אותו ולדרוש יותר ממה שנאמר (מתחבר לידיעה שלנו מפרק 4 שהם אינם יכולים לשקר). עם זאת, הוא עדיין מתקדם אל האיזור החשוך (שהקבלנו בפרקים קודמים לבדידות אל מול אורות שמייצגים אנשים אחרים), כלומר הוא נזרק חזרה במחשבותיו אל העדפתו לחיות בבדידות ובניתוק מאנשים אחרים כאקט של מגננה. אפילו בהולכו באיזור החשוך, הוא מועד מעט ונופל לכיוונו של אמבולנס צהוב שמחכה בחניה. בעיניי, המעידה הזאת מתחברת למעידה של מנוסוס מהפרק הקודם על העץ הדוקרני. הביטחון האטום שלו אז בנוגע לכך שיוכל לשרוד בעצמו מבלי להתייחס בכלל לסכנות בדרך הובילה רק לפגיעה בו. במקרה הזה, מנוסוס רואה שביב קטן של תקווה באנשים המסוגלים להציג אלמנטים אישיותיים אנושיים, אבל הוא לא מסוגל לתת לעצמו להתמודד עם המחשבה הזאת מרוב הצלקות הנפשיות שלו. לכן, לא רק שהוא פונה חזרה להתבודדות שממסכת אותו מסכנות, אלא ממשית נופל לכיוון של החצנת ביטחון ואטימות פעם נוספת.
הוא נכנס להתיישב על מושב הנהג, למרות שכואב לו מאוד לזוז. כמו שהוא הבטיח באיגרת שהוא כתב, הוא מתכנן לקחת את האמבולנס כאמצעי התחבורה שלו מעכשיו, הרי שאת רכבו השאיר מאחור בפרק הקודם. אנחנו רואים בשוט מבעד לחלון הצד את האורות האדומים בכניסת הטיפול הנמרץ של בית החולים, כאשר מנוסוס סוגר את הדלת מאחוריו. כמו שקרול השתמשה בפרקים קודמים בניידת משטרה על מנת ליצור לעצמה מעטפת מפני העולם החיצון שהפחיד אותה, כך גם מנוסוס בתוך האמבולנס הצהוב יוצר לעצמו שכבת ביטחון אטומה וחוצצת, שמפרידה בינו ובין האור האדום - המחשבות על הומניזציה של ה-״אחרים״. מנוסוס מתניע את הרכב ונוסע לדרכו. הוא נחוש לפגוש את קרול, עם מעטה ביטחון הרמטי ככל שיוכל. גם הוא בשלב הזה לא כל כך בטוח שה-״אחרים״ הם בעלי כוונות זדוניות כפי שהניח קודם, אבל הוא לא הולך לתת למחשבה הזאת לעלות לו לראש - בטח שלא כשהוא בדרכו לפגוש את מי שהוא מכיר בתור המנהיגה הכריזמטית של המרד האנושי נגד ה-״התחברות״.
מיץ פטל
לאחר הפתיח, אנחנו מקבלים שוט של מים שוצפים עם מלא בועות, אליהם נכנס פנימה נוזל אדום. אנחנו מגלים כי קרול ממלאת קנקן במטבח שלה במים מהברז ומוסיפה להם תרכיז מיץ, שבהתווספות עוד מים הופך את התרכובת כולה לבעלת גוון ורדרד חיוור. במשמעות האדום כפי שהגדרנו לתיאוריית הצבעים, אפשר לפרש את השוט כייצוג של הרגשות של קרול. עד כה בפרק הקודם, היא הרגישה בעיקר ריקנית ונסערת, ממש כמו מים רגילים מבעבעים. היא לא מצאה סיבה ממשית לחיה. אז לפתע, היא התחילה להרגיש את המשיכה והכמיהה העזה לאינטימיות והתייחדות עם זושה, כך שתודעתה עשתה הומניזציה לזושה והייתה זקוקה לה באופן אישי - כפי שהתערובת נהייתה אדומה. אך קרול יודעת כמה עזה התלות שלה והיא כבר למודת ניסיון עבר של רצון ליחס ולשייכות מאחרים שנענה בדחייה כואבת, כך שהיא לא יכולה להביע את אותה תעוזה על ההתחלה. על כן, היא ממתנת את הרגשות שלה ומנסה להחצין מיצג שלא מתכחש אליהן, אבל ״קול״ איתן ולא נלהב מאוד. היא ממש ״מדללת את נפשה במים״. זו לגמרי תחושה שאפשר להזדהות איתה בכל הקשור לעולם הדייטינג והתהליכים המקובלים בניסיון למצוא בני ובנות זוג. לפעמים כבר מהיכרות ראשונית קצרה, או אפילו מ-״קראש״ שנשמר בבטן, אפשר לחוש משיכה רגשית עזה כלפי אדם אחר. אבל לרוב אנשים לא ירשו לעצמם להיפתח ולהביע את אותן התחושות במלואן על ההתחלה, מפחד שלא יביאו לתגובה חוזרת באותה עוצמה או אפילו ברצון הדדי. על כן, גם אם קיימת משיכה טורדנית על הנפש, רבים משתדלים לשמור על קצב ומינון נכון כשהם מעמידים את עצמם בהיכרות אחד-על-אחד עם מישהו או מישהי שהם בקטע שלהם. נוכל לשים לב בשוט גם כי קרול עדיין לובשת את החולצה הלבנה שלבשה בסוף הפרק הקודם, שהקבלנו בפרק הקודם לצבע פרח הבלדונה שבציור שבביתה ומעיד על כך שהיא במקום הרצוי עבורה מבחינה רגשית. אפשר גם להגיד שבכך שהיא לובשת לבן, התחושה שלה אינה בולטת לאף כיוון כרגע ומרגישה יציבה - היא לא בצהוב של ביטחון, לא בכחול של פגיעות... אך גם לא באדום של אנושיות. עוד אפשר לראות ברקע השוט דרך החלון כי הגדר של ביתה עדיין שבורה ופרוצה, לאחר שקרול נכנסה עם ניידת המשטרה בה בפרק 5. הפריצה בגדר אז העידה על שבירת חומות עצמיים בכוח עבור קרול. דאז זה היה על מנת להגן את הלן, אבל הפעם זה יכול להיות למטרה אחרת לגמרי... אם אפשר לקרוא לה ״אחרת״.
קרול מנסה לערבב את הקנקן עם המים כשהם זורמים, כשמצמוץ עיניה מראה שאינה נינוחה ואף מעט מתוחה במצב הנוכחי. היא ממהרת לסגור את הברז, היא לא רוצה שהתערובת תהיה מדוללת מידי ושישאר בה קצת טעם, ובמשמעות הנוספת, היא לא רוצה לדלל את הרגשות שלה עד לרמה שהיא לא מביעה אותן כלל כך שלא יהיו מובחנים והיא תחזור למצב של ריקנות. קרול מתוחה כשהיא דואגת לקנקן, כפי שהיא מתוחה להתעסק בהתקרבות הרגשית אל זושה כעת כשהיא חזרה אליה. אנחנו רואים אותה מוציאה את כף העץ ומניחה אותה על השיש, ולאחר מכן מחזיקה בקצוות הכיור ומסתכלת לכיוונו של הקנקן. כאילו היא תוהה בעצמה האם ללכת על זה ולגשת ככה, ברמת ההחצנה הרגשית המדוללת הזאת. השוט שאנחנו מקבלים גם מציב את קרול בביתה החשוך אל מול חלון הבוהק אור חזק לכיוונה. משמעותו הוא שלמרות שקרול נמצאת בתוך ״מבצר הבדידות״ שלה שמאפשר לה להרגיש בטוחה עם מי שהיא, בביתה נמצאת גם זושה, אליה היא תנסה בפעם הראשונה באופן אקטיבי להתקרב רגשית. אל תוך העולם החשוך והבודד שלה, קרול מאפשרת סוף סוף למישהי חדשה לצעוד - כמו אור בוהק שזוהר לתוכו (ומתאים למוטיבי האור והחושך מהפרקים הקודמים).
בחלק הפנימי של ביתה של קרול, ממש לצד ציור ה-Bella Donna, אנחנו רואים את זושה יושבת. היא עוטה על עצמה סריג ורוד, אותו אחד שלבשה בסוף הפרק הקודם (מה שמרמז שהאירועים האלו מתרחשים מיד בהמשך לסוף פרק 7), אך בהמשך לתיאוריית הצבעים שלנו וכמו אותה אינדיבידואלית בחלק הסיפור של מנוסוס, מעיד יותר על נקודת המבט של קרול עליה. היא רואה אותה בתור אישה בזכות עצמה, כלומר כזושה ולא חלק מה-״אחרים״. היא מסתכלת עליה כאנושית וכך גם מפתחת אינטימיות לכיוונה, גם אם הרגשות האלו עדיין מדוללים במידה מה. הדבר גם עלול להעיד הפוך בנוגע לחולצה הלבנה של קרול, כך שזושה למעשה לא רואה בקרול כרגע שום דבר מיוחד ומעריכה אותה באותה רמה כמו כל מנותק אחר. קרול מביאה את המגש עם קנקן המשקה והכוסות לשולחן, וזושה מיד ניגשת להזיז את הספרים שנמצאים במרכזו - כשקרול אומרת לה שהיא לא צריכה לדאוג מזה. אנחנו מקבלים כאן מצב מעניין, שכן בסיטואציה הזאת גם קרול וגם זושה מנסות לשרת את השנייה. מצד אחד, הגיוני שבמצב ״אוקוורד״ של דייטינג יהיה לכל אחד מהצדדים רצון להתחבב על הצד השני. מצד שני, אנחנו רגילים שזושה משרתת את קרול כחלק מה-״אחרים״, אך לא שקרול משרתת את זושה. בתרחיש הזה, שתיהן ״מתאמצות״ על מנת שהשנייה תהיה מרוצה מנוכחותן ומחברתן. קרול עושה את זה על מנת להתקרב יותר אל זושה ברמה הרגשית והאנושית. זושה עושה את זה על מנת להתקרב אל קרול כדי ש... זו תתמסר ותרגיש יותר בנוח להתמסר אל ה-״אחרים״, שהיא חלק מהם.
נקודה נוספת שמעניינת לגבי הזזת האלמנטים האלו המציגה שירותיות, היא שהצבעים של הדברים שהן נושאות משקפים את האינטרסים האמיתיים שלהן באותה גישה. זושה מזיזה הצידה ערמת ספרים שבראשה ספר כחול, עבה וכבד, מה שמעיד כי בדינמיקה ביניהן היא רוצה להפיג עבור קרול את החששות והשבריריות שמכבידים עליה מאוד. קרול, מצידה, מביאה את המשקה הורוד אל מרכז השולחן, מה שמעיד כי היא רוצה להכניס אל תוך הדינמיקה ביניהן רגשות אינטימיים ואישיים. קרול מוזגת את שתי כוסות השתייה, מגישה אחת לזושה ומנסה להתיישב, כאשר זושה מציעה לה ״להרים לחיים״. באינטראקציה הזאת אנחנו רואים כי זושה למעשה מאוד נינוחה ורגילה לאירוע הזה, כשקרול עדיין מאוד מתוחה מעצם המעמד. בעוד שזושה וה-״אחרים״ לא באמת מבינים את מתיחות המעמד לעומק, שכן הם כרגע לא רואים כלום בקרול (אפשר אף לומר שהם מפרשים את המפגש כאפלטוני ביותר), זוהי דווקא קרול שלא רגילה להעמיד את עצמה במבחן חשוף למען זוגיות עמוקה ומאבדת איזון מכך. כששתיהן שותות מהכוסות בשקט, אנחנו יכולים להבחין בשני אספקטים מעניינים של השוט. האספקט הראשון הוא כיווני הישיבה של כל אחת מהן. זושה יושבת עם הגב לכיוון האור ועם הפנים אל החושך, בעוד שקרול יושבת עם הגב לחושך ועם הפנים לכיוון האור. זושה רגילה להיות בחיק רבים, היא ליטרלי חלק מה-״אחרים״, אך כעת במערכת הנרקמת היא תצטרך ללמוד להתמודד עם סיטואציה פרטנית ובודדה של קרול אחת ויחידה. לעומתה, קרול רגילה להיות לבדה, היא בדיוק סיימה 40 יום של מרחב פרטי עבורה בלבד, אך למען הקשר תצטרך ללמוד להיפתח אל אנשים אחרים ממנה ומסביבתה המוכרת, כמו זושה. האספקט השני הוא שבעוד שקנקן המיץ מסמל בשוט את נקודת האמצע הסימטרית שבין קרול לזושה, האלמנט שמסמל את האמצע של השוט כולו הוא דווקא תמונת ה-Bella Donna. מבחינת נקודת המבט של זושה, המקושרת בצבע הסריג שלה לצבע המיץ, קרול והיא נמצאות כרגע במצב מאוזן שבו כל אחת מעריכה את השנייה במידה שווה, כפי שהן במרחק שווה. אך מנקודת המבט של קרול, המקושרת בצבע החולצה שלה לצבע הפרחים שבציור, היא הרבה יותר קרובה לנקודת האמצע ומכילה בתוכה הרבה יותר כמיהה לאינטימיות ביניהן מאשר מה שהיא מאמינה שזושה מרגישה באותו הרגע.
ברגע שהן מסיימות ללגום, קרול ישר שואלת את זושה אם המיץ לא מתוק מידי, בחשש כי לא הוסיפה מספיק מים. מעבר לכך שזה מציג לנו שוב את הדאגה הרבה והמתח של קרול בסיטואציה, זה גם מבטא לנו שקרול לא בטוחה אם הבעת הכמיהה שלה לאינטימיות עם זושה היא אובססיבית ומלחיצה מידי, ואף תוהה אילו הייתה צריכה למתן אותה אף יותר. גם אחרי שזושה אומרת לה שהכל מושלם, היא עדיין מציעה פעם נוספת להוסיף עוד מים. זה מעיד לנו שקרול גם לא רגילה להרגיש ״בנוח״ ובשלווה באחד-על-אחד עם מישהי אחרת ומטריד אותה עיקרון הריצוי, היא בעיקרון די ביישנית וחסרת ביטחון בכל הקשור לדינמיקות רומנטיות, אך גם זה מראה לנו שקרול מוכנה לרסן את עצמה כמה שידרש אך ורק על מנת להשיג את הבחורה. היא מוכנה להדחיק רגשות וצדדים באישיות שלה בשביל לרצות את זושה. ואם אתם זוכרים, זה בדיוק מה שהלן עשתה בקשר שלה עם קרול, דבר שדווקא איכזב אותה מאוד לגלות. עצם העובדה שזושה מאששת את קרול ומספקת לה תגובות שהם בעיקרון ״מילות חיזוק״ (שפת אהבה המתבססת על אישוש מילולי חזרתי של הערכה), משדרת דווקא את המסר שזושה אוהבת את קרול כמו שהיא - דבר שלמיטב ידיעתנו אפילו הלן לא באמת חשה איתה. זושה מתייחסת לציור שעל הקיר ואומרת שהוא נראה טוב כשהוא תלוי בחדר, כשקרול ממהרת להגיב שהיא תכננה להחזיר אותו. זושה מגיבה אליה בחזרה ש-״הם״ חושבים שהציור נראה מעולה ממש שם. הדבר מעלה בקרול הססנות. כפי שניתחנו בפרק הקודם, הציור מסמל עבורנו בעלילה מערכת יחסים של גורם אחד חשוף וגורם שני מודחק, כאשר השילוב אולי נראה יפה למראית עין אך הפרחים עצמם הם זן שגורם להזיות ועל כן היופי שלהם מתעתע. כשזושה מתייחסת אל הציור, היא סוג של מבטאת בעקיפין שהרעיון של מערכת יחסים זוגית נאה לה. קרול ההססנית רואה בזה צעד חד מידי, כאילו ״שיט היא עלתה עליי״, ובאומרה שתחזיר את הציור היא כאילו מנסה לקחת צעד אחורה בגישתה כדי שמטרתה הרומנטית לא תהיה יותר מידי ברורה. ההתעקשות על זושה על כך שהציור יפה איפה שהוא גם מאשש פעם נוספת את ״הערכתם״ לקרול כפי שהיא, וגם מעביר את המסר שגם בהתייחסות ״מודעת״ לכך שתוכנו וכוונתה של קרול מצביעים מערכת יחסים, זושה עדיין מעוניינת בכך. או לפחות היא מעוניינת בדינמיקה שבה אחד מוחצן והשני מודחק.
ההתגוננות הישירה של קרול לדבר לקיחת הציור ותלייתו בביתה היא שהיא שמרה על היצירה המקורית והעדינה מפני בעלי חיים ששוטטו בסביבה בזמן שהייתה לבד. היא מציינת באופן ספציפי זאבים - שכן היא נתקלה בהם בפרק 5 והקבלנו אותם לנבירה בזכרונות כואבים - וכן ביזון (שהיא מתקנת מיד לביזונים) - שכן היא נתקלה בכזה במדשאות הגולף בפרק הקודם והקבלנו אותו לדאגות גדולות שהיא ניסתה לשכנע את עצמה שהיא לא מורתעת מהן. כשקרול אומרת באופן מילוי שהיא ניסתה למנוע מהחיות להיכנס למוזיאונים ולהשחית את האומנות, היא בעצם אומרת שהיא פחדה שהכאבים הנפשיים שהטרידו אותה והובילו אותה לזלזול בעזרה של ה-״אחרים״ במהלך תקופת הריחוק יפגמו בקשר האישי שיכל להיות ביניהן, שאנחנו יודעים שהיא כמהה לו במידה מסוימת כבר מפרק 4 שקדם להתרחקות. על מנת לוודא שזה לא יקרה, היא רצתה לשמור על הדבר העדין קרוב. על זושה קרובה. מצידה השני, זושה ששומעת את התיאור הזה מצד קרול רואה בו היגיון, אם כי מפתיע אותה שאלו לכאורה כוונות הפעולה של קרול. היא מגיבה כאילו קרול אמרה בדייט משהו מוזר וחריג שנשמע כמו דגל אדום. אך על מנת לשמור על קרול מרוצה ומוכלת ולא להרתיע אותה, זושה וה-״אחרים״ אומרים לה שזו אכן בעיה אפשרית ושהם יכולים לדאוג לאבטח את כל המוזיאונים אם היא רוצה. אני חושב שבשלב הזה, אנחנו אמורים לראות בהתנהגות הזאת שיקוף של הלן גם דרך זושה עצמה. כפי ששוקפה דרך קרול לפני כמה רגעים, זושה אומרת לקרול שחששותיה הגיוניים למרות שתווי פניה לא לגמרי מעידים על אמונתה בדבר. התוספת בדבר אבטחת הבניינים גם מעידה מצד ה-״אחרים״ שהם מוכנים לעשות כל שינוי בעצמם, כל עוד זה יגרום לקרול לא לחוש את אותן כאבים נפשיים. באקט ביישני ואקוורדי נוסף, קרול מגיבה לכך בכך שהיא לא רוצה שאף ביזון יאכל את המונה ליזה. היא לא רוצה שאף דאגה מתעצמת שתנסה להדחיק לא תגרום ליצירת האומנות הנכספת ביותר בעולמה, כלומר לזושה, לאבד בה עניין או לשנוא אותה.
אחרי צחוק נבוך מצידה של זושה, השתיים נותרות שוב בשקט מוחלט. נוצרת אווירה ביישנית וחסרת ביטחון, דבר שמאוד נפוץ בדייטים ובעיקר בדייט ראשון, שזה מה שהשיחה הזאת אמורה לייצג. קרול וזושה כאילו יצאו לדייט בבר, מה שעוזר להן להסתתר מאחורי כוסות ושתייה. אפשר גם לשים לב שזו הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זושה שותה משקה סטנדרטי - לא האלכוהול שקרול נתנה לה כשישבו יחד בפרק 3, ולא קרטון חלב שהוא למעשה מיץ עם חלבון אדם. זוהי עוד דרך של הסיטואציה לעשות מעט יותר הומניזציה לדמותה של זושה בראי קרול. היא כבר לא האישה המאיימת שהיא מנסה לשכר כדי לדלות ממנה מידע, והיא כבר אחת מה-״אחרים״ הקריפיים שאוכלים בני אדם. קרול רואה אותה אך ורק כזושה וכמושא אהבה נקודתי. לאחר כמה רגעים שקטים, אנחנו מקבלים את קרול בשוט בו ראשה בחושך ושארית גופה באור - כלומר שגופה פתוח לקבל את זושה אך ראשה מתקשה לצאת ממרחב הבדידות - שבו היא מודה שהיא לא יודעת על מה לדבר. הדבר קצת מעציב אותה, היא דואגת שהיא משעממת ולא מעניינת מספיק. אך זושה מיד מגיבה בכך שאף אחד לא אמר שהן חייבות לדבר, אמירת חיזוק נוספת שמשדרת לקרול את המסר של ״אני נהנית להיות איתך גם בשקט״ ובכך שוב מחזקת את התחושה שהיא מקבלת אותה כמו שהיא. רגע לאחר מכן, זושה מציעה שהשניים ישחקו משחק קופסה ואנחנו חותכים לשוט דומה מאוד להוא שניתחנו כשהן לגמו בשקט לראשונה, אך הפעם נקודות המרכוז שלנו שונות. הפעם קנקן המיץ הוא המרכז של השוט, בעוד שמרכז ציור ה-Bella Donna נוטה טיפה אל כיוונה של קרול. אנחנו גם רואים את זושה רוכנת קדימה בהתלהבות עם ההצעה שלה, מה שהופך אותה להיות קרובה יותר למרכז השוט ובכך מדגיש שמנקודת מבטה היא עושה צעד לקראתה של קרול. אך עם זאת, בעצם רכינתה, זושה מתקדמת לכדי פוזיציה המציבה את קו הסימטריה המרכזי של ציור ה-Bella Donna בדיוק במרכזו של המרחק בין קרול לזושה. כלומר, רכינתה המתלהבת של זושה נתפסת מצידה של קרול כמסר אקטיבי המעיד שזושה מעוניינת במערכת יחסים איתה בדיוק באותה הרמה שקרול מעוניינת בכך.
קרול בהתחלה מוודאת שזושה רצינית בדבריה, ולאחר שהיא מבינה כי זושה חושבת שמדובר בהצעה מהנה באמת, היא קמה אל הארון הממוקם מתחת לציור ה-Bella Donna. אחרי התנועה שלה ושל המצלמה, קרול כבר לא במרחק מהציור, היא ממש עליו - היא משוכנעת שהרעיון של מערכת יחסים הוא אפשרי. התנועה גם גורמת לקו הסימטריה של קנקן המיץ להתלכד עם קו האמצע של הציור, כאשר קרול די עומדת עליו וזושה נשארת באותו מרחק משניהם. בנוסף, זושה מחזיקה את כוס השתייה שלה בערך בקו האמצע שבינה לבין קרול באותה שנייה, בעוד שקו האמצע החדש של הפריים לא נחצה על ידי אף אחת מהן. בעיניי, זה נועד לסמל שבעוד שגם קרול וגם זושה חושבות שהן שואפות לאותו כיוון ושתיהן מתלהבות באופן זהה אחת מהשנייה - כשבפועל קרול חושבת שזושה מכוונת כמוה למערכת יחסים רומנטיים ואילו זושה חושבת שקרול מכוונת כמוה לקשר חברי הדדי ומאוזן כמו עם כולם.
משחקי חברה
קרול פותחת את הארונית ומתחילה לבדוק אילו משחקים הן יכולות לשחק. היא שואלת את זושה לדעתה, ״So, what are we feeling?״ - מצד אחד ״מה בא לנו לשחק״, מצד שני מילולית אפשר לקחת את זה בתור ״מה אנחנו מרגישות?״, ששוב מציב את הדינמיקה המשותפת שלהן במקום שלא לגמרי ברור לשתיהן. זושה עושה לה פרצוף שאין לה מושג, וקרול מתחילה לנסות להציע אופציות. המשחק הראשון שהיא מציעה הוא Bananagrams, משחק די דומה במהותו ל-״שבץ נא״. זושה מביעה בכך עניין תחילה, אך קרול מורידה את הרעיון בטענה שלא יהיה כיף לשחק את המשחק מאחר וזושה עם תודעת ה-״אחרים״ תדע את כל המילים הקיימות בעולם ויהיה לה יתרון לא הוגן. זה מראה לנו כמה קרול לא רוצה להרגיש בעמדת נחיתות אל מול זושה, במיוחד כשהיא יודעת שיש לה המון ״ניסיון״ בכל התחום החברתי. המשחק הבא שהיא מציעה זה שחמט, אך מיד מורידה את הרעיון. מעבר לכך שיש לה חשש שתודעת ה-״אחרים״ תהיה הרבה יותר חכמה אסטרטגית ממנה, זה גם מרמז לנו על החשש של קרול בשליטה בנרטיב בינה לבין זושה/ה-״אחרים״ והמחשבה שאם תנסה ״להתנצח״ איתה, בסוף היא תפסיד. זושה אף מזכירה לה שחסר לה בסט צריח לבן, אבל הם יכולים להשיג לה אחד חדש אם היא תרצה. הצבע הלבן כמובן מתחבר לנו לפרחי הבלדונה ומכאן לרעיון של מערכת יחסים. החוסר של קרול בצריח לבן מצביע על החוסר של קרול בבת זוג, לאחר מותה של הלן, על אחת כמה וכמה שצריח הוא תיאור ציורי למגדל מגן ואיתן, כמו שהלן הייתה עבורה. ההצעה של זושה שה-״אחרים״ ״יביאו לה אחד חדש״ מרמז לנו על כך שה-״אחרים״ מציעים לספק לקרול בת זוג חדשה וחליפית, שזה למעשה כל תכליתה של זושה כמלווה לקרול מתחילת הסדרה.
קרול ממשיכה לחפש ומציינת שיש בארונית את המשחק ״סיכון״, כשהיא מזכירה כמה שזה אירוני שהן ישחקו משחק שכדור להתפשטות צבאות על כלל העולם. היא אף מציינת בזלזול שהיא לא בטוחה למה בכלל יש להן את המשחק הזה. אפשר לגזור מכך שתי פרשנויות: אחת היא שעצם האינטימיות שהיא שואפת אליה עם זושה היא פרקטית התמסרות רגשית ל-״אחרים״, דבר שאם היא תמשיך בו יקדם את הסיכון שה-״אחרים״ באמת יצליחו להשלים את שאיפתם ליצור ״התחברות״ הרמטית כלל עולמית. הפרשנות השנייה היא שקרול בהחלט מאוד חוששת מהאינטראקציה האישית הזאת שהיא אינה רגילה לה, ועל כן מעמידה את נפשה ״בסיכון״ כשהיא נפתחת אל מישהי חדשה. הניסיון שלה לזרוק את המחשבה הזאת ולא לשקף את אותו חשש מחשבתי אל זושה משתקף בהתכחשות לכך שהיא לא בטוחה למה יש לה בכלל את המשחק. ״אני? חוששת מהאינטראקציה הזאת? מה פתאום!״. אך עם זאת, כך או כך, אנחנו שמים לב לבחירה מילולית מעניינת. קרול לא משתמשת בגוף ראשון לדבר על המשחק, אלא בגוף שני - ״למה יש לנו את המשחק״. על אף שהצופה הממוצע עלול לחבר את זה הגיונית לכך שהבית במקור היה שייך גם לה וגם להלן, אך אני סבור שיש פה מעין שינוי נוסף בגישת השירותיות שמתפתחת בקרול כלפי זושה. היא כל כך רוצה לבוא לקראתה כדי שתחבב אותה, שבמובן מסוים בתת-מודע שלה היא הופכת להיות שירותית כמו ה-״אחרים״ - עד לרמה שגם היא משתמשת באופן אינטואיטיבי בגוף שני כשהיא מדברת על עצמה, כאילו גם היא חלק מתודעה משותפת. זושה נחלצת לעזרתה ומציעה לה לשחק את אותו המשחק שהיא נהגה לשחק עם בני הדודים שלה. זו רמיזה שמציעה דינמיקה שהיא אולי ״משפחתית״, אבל לא בהכרח רומנטית-אינטימית. קרול קצת מודאגת מההצעה, היא לא חשבה עליה קודם, אבל היא זורמת.
אנחנו חותכים לקרול וזושה משחקות משחק באמצעות חבילת קלפים רגילים, כאשר באופן מעניין אנחנו יכולים לראות בידה של קרול כי החבילה היא למעשה גרסת קלפים מעוטרים של סדרת הספרים שלה, ״שירת הדם של וויקארו״. בעצם משחק הקלפים שהיא חולקת עם זושה, אנחנו מקבלים רמיזה מטרימה לכך שהקשר ביניהן הולך להתבסס בהמשך הפרק על השיתוף של קרול בכתיבה שלה, כלומר ב-״אני האמיתי״ שלה - אם כי כרגע היא משתפת בעיקר בספרים שהיא כתבה כ-״סלופ״ על מנת לרצות את הקהל. היא ממשיכה סוג-של לזייף את עצמה אל מול זושה. עוד בשוט אנחנו יכולים להבחין שוב בתכנון מוקפד של קווי אמצע, כאשר הפס הרוחבי המרכזי של השולחן שהן משחקות עליו נמצא קצת יותר לכיוונה של קרול מקו האמצע של השוט כולו. המשחק ניכר ״במגרש שלה״. ניתן גם לשים לב איך כוס השתייה המונחת על משולש הפונה לכיוונה של קרול נמצאת הרבה יותר קרוב לאותו קו, מאשר כוס השתייה המונחת על המשולש הפונה לכיוונה של זושה - שעדיין נמצאת די במרכז בינה לבין מרכז השולחן, ביחס מרחקים דומה לאיך שהחזיקה את הכוס קודם. אנחנו גם רואים שהכוס המיוחסת לקרול נמצאת בצד החשוך יותר של השולחן, בעוד שהכוס המשויכת לזושה נמצאת בצד המואר יותר של השולחן. בדיוק כמו בשוטים הקודמים, אנחנו מקבלים את המסר שקרול רגילה יותר להתבודד וזושה רגילה יותר להיות מוקפת בהמונים, וכן שקרול יותר נוטה לנקודת השילוב ביניהן מאשר זושה, שעדיין רואה את הקשר בינה לבין קרול מאוזן כמו עם כל אחד.
בנוסף, ניתן לראות בתחילת השוט הזה כי קרול ממהרת במשחק לשים את כל הקלפים שבצידה על החפיסה באמצע, בעוד שזושה מניחה קלף אחד ומתלבטת כיצד להגיב עם ידה המרחפת מעל קלף לבבות. זה מתחבר לנו יפה לעובדה שקרול נלהבת להוביל לחיבור האינטימי ביניהן ועל כן מתחת לפני הקרקע הייתה רוצה להתקדם בצעדים גדולים ולהראות את כלל המשיכה שלה (שכאמור היא ניסתה להדחיק באמצעות הדילול במים קודם). במקביל אליה, זושה לא ״מגיבה״ באותה הצורה והמהירות, ויתרה מכך, לא ממהרת לפעול בסימני אהבה מובהקים. כשהיא מסיימת את קלפיה, קרול מניחה את היד על החפיסה האמצעית וזושה מניחה אותה מעליה, למרות שהפסידה. קרול מגיבה בהתלהבות שהיא ״איטית מידי״. זה גם סימן מובהק לגישה הצינית שמאפיינת את שפת האהבה של קרול, המשלבת לעג מתוך חיבה, אך גם יכול להתפרש אצלנו בתור המחשבה של קרול שהיא הייתה רוצה כבר לקפוץ לאינטימיות מוחלטת ואילו תגובותיה של זושה להבעת החיבה שלה ״איטיות מידי בשבילה״.
אבל ניתוח השוט לא מסתיים כאן. קרול אומנם מהירה לשים את ידה על חפיסת הקלפים שבמרכז, אך זושה בסופו של דבר שמה את ידה בנוסף מעליה. ההסתרה של ידה של קרול באמצעות ידה של זושה לא רק נותנת לנו סיטואציה ראשונה בה הן למעשה מחזיקות ידיים, אלא מזכירה לנו את כל ציור ה-Bella Donna. ידה של קרול היא הפרח המוסתר שאת מרכזו אנחנו לא רואים (כפי שאנחנו לא רואים את אצבעותיה), בעוד שידה של זושה היא הפרח שאת מרכזו אנחנו כן רואים (ואנחנו אכן רואים את אצבעותיה), המונח מעל. כל אחיזת הידיים הזאת ממוקמת גם במרכזו של שולחן מלבני המוצג לנו בשוט כמכוון לאורך, בדיוק כמו מסגרת הציור התלוי עצמו. בנוסף על כל זה, האופן שבו קרול וזושה ממוקמות בשוט ושולחות את ידיהן מציב אותן בפוזיציה ההופכת אותן יחד לסימן של יין ויאנג ( ☯️ ). הן מציגות הפכים אחת מהשנייה ומשלימות אחת את השנייה, שכן למרות שהן רואות אחת בשנייה רגשות שונים בהתאם לחולצות כפי שהסברנו קודם (קרול רואה אינטימיות בזושה, זושה רואה דף חלק בקרול), הנקודה של שיערה השחור של זושה מעיד כי היא מתחילה להבין את הקונספט של בדידות והתייחדות, בעוד שהנקודה של שיערה הבלונדיני של קרול מעיד כי היא מתחילה להבין את הקונספט של היפתחות אל אחרים.
קרול שואלת את זושה אם היא נותנת לה לנצח או שהיא פשוט גרועה במשחק. התגובה של זושה היא שאם היא תמשיך לשחק, היא תגלה את התשובה. מצד אחד, עוד עוקצנות של קרול, שהפעם זוכה לפידבק לא פחות סרקסטי מהסוג שהיא אוהבת. מצד שני, קרול תוהה אם זושה זורמת איתה מתוך הרצון לעשות אותה שמחה - כפי שהלן נהגה לעשות - או שמא זושה מרגישה בעמדת נחיתות כלפיה ולמעשה באמת כמהה אליה. לפחות כך קרול תופשת כמיהה, כשיש מושא אהבה נכסף ויש אדם כנוע שמתחנן ליחס ממנו, שכן זו הדינמיקה היחידה שהיא מכירה. התגובה של זושה מוסרת שעל מנת להבין אם האהבה היא אמיתית או לא, היא תצטרך להמשיך לנסות ולקדם את הקשר, כמו ״לצאת לעוד דייטים״. לאחר מכן, קרול אומרת שהיא לא חשבה על המשחק הזה במשך שנים, וכפי שאנחנו יודעים, היא באמת התרגלה לחיקה של הלן מה שלא הציב אותה בדאגה לגבי עולם הדייטינג כבר זמן מה. קרול אף מספרת שלסבתא שלה היו בעבר חבילה כחולה וחבילה אדומה, שהכריחה אותם להפריד אותם לקופסאות המתאימות כשסידרו חזרה. היא למעשה מבטאת שמה שהיא (או לפי לשון הרבים שהתחילה להשתמש בו, ״הם״) למדה מדורות קודמים להפריד בין התחושות האנושיות והאינטימיות לבין התחושות הרגישות והפגיעות. זה יכול להתפרש גם בכיוון של הנחייה לטשטש את עצמה במערכת יחסים ולא לחשוף את מה שהיא מרגישה באמת בשביל להחזיק קשר יציב (הלן הלן הלן), והן בכיוון של טיפולי ההמרה שלמדנו בפרק 4 שקרול עברה, שניסו לאלץ אותה לנתק בין הרגשות האמיתיים שלה הנוטים ללסביות לבין התאווה האינטימית שבמטרתם תהפוך להיות הטרוסקסואלית.
התגובה המיידית של זושה לסיפור הזה מגיעה גם היא בעוקצניות, כשהיא אומרת ש-״המפסידה תצטרך לסדר״. זו אמירה קצת חשודה. מצד אחד, כן, מדובר בסרקסטיות שמתחברת לנו לזיהוי מדויק של שפת האהבה של קרול. מצד שני, זו התבטאות ״חצופה״ מצידה של זושה וה-״אחרים״, אפילו מעט מזלזלת, למרות שאנחנו יודעים שהם אינם מסוגלים באמת לפגוע בקרול ועד כה דאגו רק להרעיף עליה מחמאות. למרות שזושה אומרת את זה בחיוך, הדבר תופס את קרול מעט בהפתעה שגורמת לה לעצור לרגע. מצד אחד, האמירה שהיא עלולה להיות ״מפסידנית״ (וההבנה במשמעות נוספת שהתפשרות על כמיהה שאינה מאפשרת פתיחות ופגיעות היא כניעה ״לוזרית״) מערערת אותה במעט. היא אולי נהנית לעקוץ ולהיעקץ, אבל אמירה מזלזלת מצידה של זושה נתפסת משהו מעט פוגעני ושובר את התדמית המושלמת שלה בעיניה. קצת כמו הסתכלות מהזווית הנגדית על המסקנה שהגיעה אליה בסוף הפרק הקודם, שבו הבינה שאיך שהתייחסה לאחרים פגע בהם למרות שלא התכוונה.
זושה מציעה לקרול שאת האפשרות ש-״הם״ יוכלו להביא ולהפגיש שוב בינה לבין בן דודה, אותו לא פגשה מאז 2005. זוהי עוד התייחסות לכך שזושה רואה בסיטואציה יותר מפגש ״משפחתי״ מאשר אינטימי-רומנטי. קרול מבטלת את ההצעה במהרה, בטענה שלדבר איתו יהיה בדיוק כמו לדבר איתה. על הנייר, אכן כך, שכן שניהם חלק מהתודעה המשותפת. אבל מעבר לכך, קרול משקפת ששתי החוויות, הן הדייט עם זושה והן הפגישה עם בן הדוד המרוחק, הן חוויות שהיא לא עשתה הרבה זמן ועל כן שקולות במאפייניהם. היא אף מוסיפה שאותו בן הדוד לא שאל לשלומה במהלך הימים שבהם היא הייתה בודדה ומרוחקת מאדם, אז אין סיבה שהמרחק ביניהם יפריע לו גם עכשיו. קרול למעשה עוקצת את ה-״אחרים״ באמירה שהיא לא מעוניינת לראות אותם (כשבראשה היא מנתקת רגשית את זושה מהשאר), שכן אם הם דחו את כל ניסיונותיה לקשר איתם במהלך 41 ימי הריחוק, אין לה עוד מה להתאמץ. זה קצת מתקשר לנו גם לגישתה של קרול אל המנותקים האחרים, שכן כל השיחה שלה בפרק 6 עם דיאבטה והבנתה על פעילות המנותקים במרוחק ממנה גרמו לה להפסיק לנסות לבקש יחס ממי שלא רוצה אותו. זושה מסתכלת על קרול במבט מעט מושפל. היא מבינה שהיא נפגעה מהריחוק הזה.
קרול תוהה למה קוראים למשחק ״ספיט״. זושה אומרת ש-״הם״ לא בדיוק יודעים, אך קרול מנסה ללחוץ עליה ולהגיד שאין מצב שהיא לא יודעת כי הרי ״הם״ אמורים לדעת הכל. באופן מעניין, הביטוי ״Spit Game״ הוא סלנג ללנסות להרשים בחורה בכדי לגרום לה להתעניין בך. הניסיון של קרול להשיג בכוח תשובה לשאלה הזאת, תוך כדי שהן משחקות באופן אקטיבי, ניכר כמו ניסיון שלה להתקיל את זושה. סוג-של להסיח את דעתה כדי לתפוס אותה לא מוכנה ובכך להתעלות מעליה במשחק. למרות זאת, על אף שזושה מנסה לדלות את המידע הידוע לה, שיש לשם מקור עתיק אך לא בהכרח ידוע, ניכר שהיא מצליחה לאזן בין הדיבור שלה לבין ההתקדמות במשחק. קרול, לעומת זאת, ממוקדת כל כך במשחק עצמו, שהיא לא ממש מקשיבה למה שזושה אומרת. בפועל, קרול היא זו שמוסחת מהמציאות. היא כל כך נחושה ״לנצח במשחק״, כלומר להשיג את האינטימיות הרצויה שלה, שהיא לא מתייחסת לדעותיה ורגשותיה של הפרנטרית שמולה. המיקוד של קרול במשחק עצמו ולא בדינמיקה המלאה ביניהן מוביל את זושה להמשיך לדבר, בכך להמשיך לשקף לקרול שדעתה מוסחת, כשלמעשה היא ״עובדת עליה״ שהיא מוסחת ולמעשה מנצחת למרות זאת. השאלה של קרול ממקודם על האם היא נותנת לה לנצח מתהפכת - זושה וה-״אחרים״ מספקים לקרול את התחושה שהיא ״מנצחת״, בעוד שהם משתמשים בתחושת הניצחון השקרית כדרך להתעלות מעליה ו-״לנצח״ אותה. קרול מגיבה לאותו הפסד במשחק בציניות הרגילה שלה, כשהיא אומרת שזה ממש כמו לשחק בקלפים אל מול גוגל. הציניות של קרול מהולה בדימויים כפי שראינו בפרקים קודמים, ובכך היא מתארת בין השורות פעם נוספת כמה היא רואה בזושה כאילו הייתה הכי חכמה ומנוסה בעולם.
מסיבת פיג׳מות
קרול וזושה יוצאות החוצה ומביטות על הנוף. בשוט שלנו אנחנו רואים את שתיהן עומדות, כאשר מצידה של זושה נמצא בענק בשוט רכב ה-״רולס-רוייס״ השחור עם עיטור הפגוש היוקרתי שלו, כשהוא חוסם בערך חצי מהנוף שלנו. בצידה של קרול נמצא הרכב הכחול של זושה, חונה באופן שמציג אותו הרבה יותר קטן בשוט וכן אינו גבוה מספיק בשביל להסתיר אף נוף שהוא. המיקומים והגדלים של הרכבים בפריים מדגישים לנו שבעוד שקרול רואה את זושה כמושא בעל ערך רב ממש כמו מכונית יוקרתית, עד לרמה שהמיקוד שלה בה גורם לה להיות עיוורת לשאר האנשים שקיימים בעולם, היא רואה את עצמה בתור אדם שברירי ורגיש שהוא כל כך קטן עד כדי כך שהוא נטמע בין ההמונים. מאוד בכיוון המחשבה של ״יש עוד אלף כמוני, אז למה שתבחר בי?״. נוכל גם לשים לב שמעל רכב היוקרה נמצא הרחפן שנקשר על עמוד התאורה בפרק 5, שלא קיבל יחס והוסר מהמצב התקוע בו הוא נמצא. כפי שהקבלנו אותו בניתוח אותו הפרק לגורם מקשר בין הצדדים, שהגיע לנקודת שבירה כך שהוא לא מסוגל להמשיך לבצע את עבודת הקישור - ניכר שפה הוא מסמל שלמרות האיחוי בין קרול ובין ה-״אחרים״, ההסתכלות של שני הצדדים היא עדיין ממוקדמת אחד על השני ואינה מתייחסת, במודעות מלאה, למחשבותיהם או רגשותיהם של אנשים אחרים. קרול לא מעוניינת לחלוק את זושה, ולזושה כחלק מה-״אחרים״ אין משימה אחרת לבצע מלבד לגרום לקרול להתמסר.
בשיחתה עם זושה, קרול שואלת האם כל ה-״אחרים״ חזרו בשלב הזה. היא נענית שרובם חזרו, ובטח בתוך שעה או שעתיים יושלם התהליך במלואו. בעיניי, יתכן שקיים כאן רפרור לאיחוי החשש של קרול מבחירה נוספת של זושה לעזוב אותה, אחרי כל תקופת הריחוק. היא מתחילה להרגיש ביטחון בהימצאותה לצידה, אם כי היא עדיין זקוקה לעוד קצת זמן במחיצתה על מנת לגמרי להאמין בכך. קרול מעט מהססת, יש לה משהו לומר אבל היא קצת חוששת להגיד אותו. אבל אז היא מבקשת בנימוס אם ה-״אחרים״ יוכלו לנקות את כיתוב ה-״תחזרי אליי״ שהיא ציירה על הכביש. ההיסוס שלה מגיע ממקום של חשש לבוא בדרישה אל זושה, בעיקר על מנת לא להרתיע אותה, אבל קרול גם לא מעוניינת שכל העולם ידע שהיא קראה לזושה לחזור. היא רוצה שהצורך שלה בקרבה לזושה ישאר דבר אישי ביניהן, שאף אחד נוסף לא צריך להתערב בו. זושה כמובן מסכימה, מה שמחזיר את שתיהן למצב של שתיקה מביכה.
קרול מבשרת ״ערב טוב״ לזושה באמירה ששולחת אותה לדרכה. הרי שאם ה-״אחרים״ חוזרים ולקרול אין מה לומר, לבטח זושה תעדיף להיות איתם ולהתפנות לעיסוקיה, לא? לבטח אין לה מה להציע לה כעת כשהיא לא לבדה בעולמה, נכון? אך קרול אומרת את זה בגישה רגישה ומעט מאוכזבת, וזושה שמה לב לכך. זושה מיד אומרת לה ש-״הם״ ישמחו להישאר אם תרצה בכך וכמה שתרצה בכך, הרי ״הם״ יודעים כמה זה יעשה אותה מאושרת . היא מבטאת פעם נוספת שהיא לגמרי מוכנה לספק לקרול את החברה האישית שהיא מעוניינת בה, אם היא צריכה אותה, משהו שקרול לא צריכה להתבייש לבקש. אך קרול היא קרול, ולכן היא מנפנפת את ההצעה הזאת בגישת ״באמת את לא צריכה״ מזויפת, באמונה שזושה יש לבטח דברים לעשות והיא לא רוצה להכריח אותה להיות לצידה כל היום. היא משחקת אותה כאילו יש לה מטלות אחרות לעשות, כסוג של ניסיון לשקף לזושה שהתלות שלה בה אינה מוחלטת ואובססיבית ברמה מרתיעה. שיש לה חיים מעבר לקשר שלהן ושהיא בעלת עיסוקים רחבים יותר מרק צורך באהבה. השוט אף מציג את קרול כ-״קטנה״ יותר מזושה באופן יחסי, המדגיש את תחושת הנחיתות שלה. אנחנו גם יכולים לראות במהלך השוט הזה ברקע מטוס דואה באוויר, כאשר הוא מתחיל את השוט ליד ראשה של קרול וממשיך קדימה בדרכו אל מחוץ לפריים. רק כאשר קרול מסיימת להציג את הויתור שלה והמטוס הראשון יוצא מהפריים, אז מטוס שני מגיח לתוכו - הפעם נכנס לשוט ליד ראשה של זושה. כמובן אפשר לקשר את המטוסים לחזרת ה-״אחרים״, אך אני מאמין שהם גם מייצגים את התחושה של ההתרחקות המתקרבת בין השניים. קרול היא היחידה שבתחילת השוט חושבת בכלל על להיפרד ולהתרחק אחת מהשנייה באותו הרגע. רק כאשר היא סוגרת לכאורה בדבריה את ההחלטה שהיא משחררת את זושה לדרכה, מתחילה זושה ותודעת ה-״אחרים״ לקדם התרחקות גם כן.
כאשר זושה מתחילה ללכת, קרול מגמגמת ועוצרת אותה בכך שהיא נזכרת שמעולם לא שאלה אותה איפה היא גרה. באופן תקדימי, היא מתעניינת לראשונה בחייה ומאפייניה של זושה וה-״אחרים״, כפי שהודגש לה בפרקים 2 ו-6 שהיא באופן חריג לא עשתה ולכן לא קיבלה תשובות. זושה עונה לה שאין כבר משמעות למושג ״בעלות״, וכן שכל מקום שבו ״יתלו את כובעיהם״ יחשב לביתם. הדבר אומנם עובד לפי ההיגיון של ה-״אחרים״ ואף לא מפתיע מאחר והוא הוצג לנו באופן פיזי בפרקים מוקדמים יותר בעונה, אך המשמעות שלו גדולה מכך. הוא מציג כי ה-״אחרים״ לא פועלים לפי עיקרון של שייכות של דבר לאדם, אלא שכולם שותפים להכל באותה המידה. כלומר, בין היתר, הם לא מאמינים בדינמיקה אינטימית ואינדיבידואלית המגדירה זוג כאקסלוסיבי. אני יכול למשוך את הנקודה הזאת לשני כיוונים. הראשון הוא שזושה משקפת כי ה-״אחרים״ דוגלים באמונה שהם מרגישים שייכים בכל מקום שהם נמצאים בו, שלא כמו קרול, שזקוקה לביטחון וליציבות במקום יציב ומוגדר עם בת זוג יציבה ומוגדרת על מנת להרגיש שייכת. השנייה היא שה-״אחרים״ מסתכלים על הרעיון של מוסד הנישואים ומערכות היחסים בתור משהו שהם דוחים רעיונית, ובכך שהם מרגישים בנוח בכל מקום שהם מחליטים לשהות בו, הם למעשה מתחברים יותר לסוגי קשרים בלתי אקסלוסיביים - החל מפוליגמיה, דרך זוגיות פתוחה ואולי אפילו עד ליזיזויות. כך או כך, הם לא ננעלים על מושא אהבה אחד לכל חייהם.
קרול שואלת את זושה איפה היא ישנה בלילות, והיא עונה לה ש-״הם״ יכולים להראות לה. בפועל, זושה די מזמינה את קרול ״אליה הביתה״. ואחרי שהשניים בילו ״דייט״ בביתה של קרול, אפשר לקרוא לכך איזו שהיא התקדמות במערכת היחסים. בשוט האחרון כאן של קרול וזושה לצד ביתה של קרול, אנחנו רואים את עמוד תאורה חוצה את אמצע הפריים, כאשר הרחפן הקשור תלוי מצידו השמאלי. הצד הימני של הפריים, בו אף אחת מהן לא נמצאת, מציג לנו בצורה מאוד בולטת וגדולה בקדמת המסך את רעפי הבית השרופים שחוו פגיעה מהזיקוק של קרול בסוף הפרק הקודם. רעפי הבית שהיו אדומות, נשרפו עד כדי הפיכתם לשחורים ואף נותר חור במרכזם. מעלה יותר בפריים אנחנו רואים עדיין את רכבה החדש של קרול, כאשר הטקסט של ״זוג טרי״ מבצבץ בצורה דקה. בצידו השמאלי של הפריים, בו גם קרול וגם זושה עומדות, אנחנו רואים בית סטנדרטי עומד וכולו בגוון אדמדמם אך רחוק יותר מהמצלמה, את המכונית הכחולה של זושה וכן את הכיתוב של ״תחזרי אליי״ בולט בענק מהאספלט. מהשוט הזה אנחנו יכולים להבין כי בעצם הניסיון של קרול להבין יותר את הצד של זושה ולהכיר אותה יותר מקרוב, היא תצטרך להיכנס קצת יותר אל תוך ״הצד״ של ה-״אחרים״, הן פיזית והן מחשבתית. הרצון שלה לשמור על אינטימיות והפרדה זוגית עם זושה כמוצג בכיתוב ״זוג טרי״ מחוויר לעומת הקריאה הגדולה והצעקנית לכולם ״לחזור אליה״. בנוסף, רצונות האינטימיות שנמצאים בצד הזה חלשים הרבה יותר בהצגתם על ידי הבית האדום המרוחק, בהשוואה לרצונות האינטימיים המוצגים בצידה של קרול כיותר גדולים על ידי הרעפים הקרובים, שכבר נעטפו ברצון במשיכה לבדידות כפי שמוצג על ידי הצבע השחור - אם כי נותר בהם חור, סוג של טראומת כאב עבור קרול מאירועי הפרק הקודם. ובכלל, עמידתן באותו צד כמו הרחפן התלוי והתקוע, מעיד על כך שקרול תצטרך למצוא את עצמה מתמודד עם עוד ״אחרים״ בדינמיקה הזאת, גם אם היא לא תכננה להביע אליהם יחס. קרול למעשה תצטרך לוותר על חלק מעקרונותיה ולהתפשר על מה ש-״הם״ מעוניינים בו, מאחר והיא מאמינה שאם תתעקש על העדפות אלו, היא עלולה למצוא את עצמה שוב בודדה ומנותקת.
אנחנו מגיעים לאיצטדיון ענק, בו אנחנו רואים שכל ה-״אחרים״ ישנים בצורה מצומצמת וצפופה על הרחבה המרכזית. בעוד שלכל אחד מהם יש כרית ושק שינה משל עצמו, הם ישנים על משטח קשיח בצפיפות רבה אחד לצד השני, ללא הבדל גיל או מין. קרול שואלת בהפתעה את זושה למה כולם ישנים יחד. במובן הכפול הידוע של ״Sleeping Together״, ניכר שבמובן מסוים קרול מופתעת לראות שאינטימיות ויחסי אהבה משתנים, מתחלפים ודינמיים זה משהו ש-״כולם עושים״. היא לא מכירה את הרעיון, במיוחד כשכל מה שהיה לה בחיים זו בת זוג אחת ויחידה, עד עכשיו. זושה מסבירה לה שכולם ישנים ביחד על מנת לחסוך בחשמל (משהו שכבר ראינו שה-״אחרים״ מקדמים לוגית) ושיותר יעיל לחמם ולקרר חדר אחד גדול מאשר לטפל במאות חדרים קטנים. הגישה הזאת מתחברת לנו לתהליך ה-״התחברות״ שהאחרים ביצעו בפרק הראשון ושהוסבר לנו לעומק יותר בפרק השני, לפיו הם אומנם התחילו בהפצת ה-״נגיף״ באופן אינדיבידואלי, אך מהר מאוד הבינו שיצטרכו לפעול בצורה הרבה יותר רחבה ויעילה עם קבוצות גדולות במכה אחת. אנחנו מבינים מכך שהם מעדיפים לבצע את ההשפעה שלהם על רבים באופן מרוכז, מאשר לטפל במקרי קצה באופן פרטני. הם מעדיפים את ההתקהלות על פני ההתבודדות. אם אנחנו מתייחסים גם למוטיב של חום וקור, כפי שייחסנו לקרול כ-״מיטת קרח״ מתוחה בפרק 3 וכמתחממת ומתרככת בפרק 7, ניתן לפרש את דבריה של זושה בתור כך שהתודעה המשותפת מעוניינת להשפיע רגשית של אינדיבידואליים - הן לגרום להן להתקשות והן לגרום להן להתרכך - בבת אחת המונית במקום אחד אחד. זה קצת נותן תחושה של כת או מפלגה פוליטית, שהיו רוצים להיות בעלי השליטה הרגשית והמניפולטיבית בקבוצה גדולה בבת אחת. יש מצב שכוונת היוצרים הייתה להקביל מקום שכזה אף לבתי דת, כמו כנסיות או בתי כנסת.
קרול שואלת בחשש לוודא שהסיטואציה הזאת לא הולכת להפוך לאורגיה אחת גדולה. בראשה, קרול מקשרת את העיקרון של ״שינה יחד במיטה״ לאקט של אינטימיות, ועל כן חוששת שאם ההמון נהנה כל כך אחד בחיק השני, אז שזה יוביל גם לאינטימיות בין הקבוצה הגדולה. להפתעתה של קרול, היא נענית על ידי זושה באמירה שזה לא יקרה, ״אלא אם היא רוצה בכך״. זה משפט שמציב את קרול ואת הצופים בתהייה כיצד לפרש אותו. מצד אחד, זושה אומרת אותו בחטף ולאחר מכן מצחקקת. קיים הסיכוי כי מדובר בעקיצה על קרול, כפי שראינו שזושה מסוגלת לעשות וכפי שאנחנו יודעים שקרול אוהבת לשמוע. מצד שני, יכול להיות שהיא לגמרי מתכוונת לכך ומביעה בפניה של קרול שה-״אחרים״ ישמחו לשכב איתה אם תרצה בכך, כפי שאנחנו זוכרים שכבר עשו לדוגמה עם דיאבטה שהשתמש באינדיבידואליות ״אחרות״ שסיפקו לו מה שהגדרנו בפרקטיקה כשירותי זנות. ומצד שלישי, פניה של זושה לפני הצחקוק נראות מעט רציניות יותר ודאגניות יותר. יכול להיות שלמרות שה-״אחרים״ יודעים שהם צריכים להיות שירותיים, גם אם זה אומר דרך מיניות, הם לא בהכרח היו רוצים זאת בעצמם ועל כן מביעים מכך דאגה. כאילו הם נאלצים למכור את גופם בכוח על מנת לרצות את קרול. על סך הצדדים האלו והתהייה שמוצגת לקרול ולקהל, מובן כי חוסר הבהירות והכוונה הם אלמנט רצוי בבימויה של זושה ברגע זה. אנחנו נותרים, כמו קרול, לתהות האם מדובר במסר שמשמעותו הבעת רצון חיובית וכנה לאינטימיות, מעין ״רמז״ או קריצה עבור קרול לעשות עוד צעד, או שמא מדובר בהתפשרות המדחיקה את רצונותיה של זושה לטובתה של קרול.
גם בשוט הזה אנחנו מקבלים מסרים ויזואליים, כאשר פינת הקיר שמאחורי קרול וזושה היא הקו החוצה את הפריים כולו. אנחנו יכולים לראות שזושה עומדת הרבה יותר קרוב לקו האמצע מאשר קרול, בפעם הראשונה בפרק, כשזה לא מקרי כשהן במיקום ובסיטואציה שיותר נוטה לכוונותיה של זושה / ה-״אחרים״. מבחינת האור בשוט, אנחנו יכולים לראות את קרול מוצגת באופן מואר לחלוטין עם אלומת אור על הקיר מאחוריה, בעוד שזושה מוצגת חצי באור וחצי בחושך. כלומר, זושה רואה את קרול באיצטדיון כהיותה אחת מיני האינדיבידואליים הרבים האחרים. לעומתה, קרול רואה את זושה בחלקה משויכת ל-״אחרים״ ובחלקה עדיין בת זוג פרטית שבה היא מעוניינת. ההסתובבות של זושה לכיוונה של קרול רגע לפני שהיא מצחקקת על המשפט, הופך את כלל פניה של זושה לחשוכים. אנחנו מבינים מכך שקרול מעכלת את הסיכוי שהמסר של זושה משמעותו הזמנה ממשית למשגל, ובכך שוכחת את חלקה של זושה ב-״אחרים״ לכדי כיוון מחשבה שכולו התייחדות איתה. ברגע שהיא מתחילה לצחקק, היא מטה את ראשה הלוך ושוב בין האור ובין החושך, מה שמציג את הבלבול הפנימי שרץ בראשה של קרול באותו הרגע.
בזמן שזושה מסבירה לקרול כי ה-״אחרים״ משתמשים במתחמים כאלה בכל רחבי העולם, כלומר שיריעת הרעיון השיתופי הזה רחבה מאוד, אנחנו רואים כלבלב עם נעל שחורה בפיו רץ לכיוונה של קרול ודורש ממנה יחס. קרול מוודאת שהכלב אינו חלק מהתודעה המשותפת, וזושה מאשרת זאת, למרות שהיא עדיין קוראת לו ״כלב טוב״. היא אף מסבירה שאומנם הם לא מגדלים חיות מחמד, אך כאשר חיה מסרבת לעזוב את חיקו של האינדיבידואל שגידל אותה בעבר, הם דואגים לטפל בה. כל התקשורת הזאת משקפת לנו את המצב של זושה / ה-״אחרים״ ושל קרול - ה-״אחרים״ אומנם לא היו רוצים לתת לקרול יחס אישי. הם לא שומרים אותה מנותקת בשביל הכיף או בגלל איזה שהוא ערך סנטימנטלי. אם זה היה תלוי בהם, הם היו מחברים אותה או נוטשים אותה לגמרי. אך מאחר וקרול לא מסוגלת לעזוב את חיקה של זושה (או של הלן לשעבר) מבחינה רגשית, ה-״אחרים״ ״מטפלים ומגדלים״ את קרול כמו חיית מחמד. הם דואגים לה שתרגיש טוב ובאמת שאין להם כוונות רעות אליה (הם ממש חושבים שהיא ״כלבה טובה״), אבל זה מגיע יותר מתוך אמפתיה חברתית ולא מתוך היקשרות רגשית עמוקה. זושה אף מצביעה עבור קרול על האינדיבידואל שהכלב נקשר אליו, אליו היא מנופפת מרחוק. היא נזכרת שוב שלמרות שהיא נמצאת ב-״ביתה״ של זושה ולמרות שפרקטית מדובר רק בה ובישות המאוחדת של ה-״אחרים״, מבחינה פיזית הן אינן נמצאות לבד.
ואז, בהפתעה מוחלטת, זושה מציעה לקרול להישאר לישון ״איתם״ הלילה. ההצעה הזאת תופסת את קרול בהלם. מה שנשמע כעת באוזניה מקביל להצעה ״לעלות לדירה של זושה״ אחרי דייט, כלומר ממש הצעה פרקטית לחלוק איתה רגע אינטימי. היא לא ממש יודעת איך להגיב. זושה ממשיכה, הפעם בתוספות שנשמעות כמו ניסיונות להסתיר את אופי ההצעה, בדומה להתחמקות הנבוכה של קרול כשדיברו ברחוב ליד ביתה. היא אומרת ש-״הם״ בשמחה יארגנו לה מיטה משלה, בנפרד מכולם, אם היא רוצה פרטיות לעצמה. קרול ממשיכה בהתחמקות מתוך ביישנות מהמעמד, ואומרת במפגן כביכול ״מנומס״ שאין צורך והיא תצא לדרכה הביתה. זושה לא מתעקשת ומאפשרת לקרול לעשות בדיוק מה שהיא מרגישה בנוח איתו, אם כי היא מציעה ש-״הם״ יקפיצו אותה הביתה או שתיקח את המכונית ״שלהם״ (שכן הן כנראה נסעו לאיצטדיון יחד ברכב הכחול של זושה). ניכר שזושה / ה-״אחרים״ כן רוצים להציע לקרול מעין רמה של אכפתיות, גם אם קרול מנסה לשחק אותה כאילו היא בכלל לא נואשת לכך. גם את ההזדמנות הזאת קרול לא לוקחת ואומרת שהיא תחשוב כבר על משהו. היא יותר דואגת לא להטריח את זושה מאשר לדאוג לטובת עצמה.
בשוט רחב יותר, זושה שואלת את קרול אם לא אכפת לה ש-״הם״ ישכבו על שק השינה שלהם. היא סוג של מציבה לה מצב נתון המתכתב על פי ״דעתם״ - ״אני הולכת למיטה ותבואי אם בא לך״. קו האמצע של השוט הרחב עובר בדיוק באמצע של משטח השינה הכחול עליו זושה עומדת לישון. בעוד שבתחילת השוט, אנחנו רואים את קרול וזושה עומדות באותו צד (החצי השמאלי של השוט), זושה חוצה את האמצע אל צידו הימיני של השוט - אם כי היא נשארת במרחק די זהה ממנו. אפשר להבין מכך שלמרות שזושה לא נמצאת בדיוק באותו פרשנות של הגעה לעמק השווה ולשילוב ביניהן, עדיין יש בה את אותה רמת רצון להגיע למטרה הזאת. קרול ממשיכה לעמוד, מעט מתוחה. היא מנסה לעבד את הרגשות והמחשבות שלה בו זמנית, הגורמות לה לנסות להגיע להחלטה מה הדבר הנכון לעשות - להישאר או ללכת. היא מביטה סביב ורואה שכל האינדיבידואליים כבר שכובים וישנים, בעוד שהיא נותרת לעמוד לבדה. ובכן, היא והכלב, שממתינים לבעלים שלהם שיקומו. אנחנו רואים בהמשך הלילה, לאחר רדת החשכה בחוץ, שקרול בחרה שכן להישכב לישון לצידה של זושה. לאחר שבפרק 5 ראינו כמה בודדה קרול מרגישה כשהיא נכנסת אל המיטה הזוגית שלה ושל הלן לבדה, היא סוף סוף זוכה לישון לצידה של מישהי נוספת שוב. השוט הפנימי של האולם בשעות המאוחרות האלו, הצבוע כולו בגווני כחול-שחור, מדגיש לנו כמה קרול מרגישה שהיא יכולה להיות רגישה ופגיעה בסיטואציה הזו, שהיא תופשת כבודדה שלה ושל זושה בלבד. אך ככל שהשוט מתרחב, אנחנו רואים שנסיונות החיבוק של קרול לא נענים בחזרה על ידי זושה, שמפנה לה בשינתה את הגב. קרול מביטה סביב על האינדיבידואליים האחרים שישנים סביבה ומתחילים לרוץ בראשה מחשבות. בחיתוך לשוט מלמעלה, אנחנו רואים שעל אף ששתיהן נמצאות משמאל לקו האמצע של השוט, היא וזושה היחידות שלא ישנות בכרבול כפיות. אנחנו מבינים מכך את דאגותיה של קרול - בעיניה כולכם בעולם מצליחים למצוא את מינם ואת האהבה האמיתית שמקבלת אותם במלואם. אך היא בעצמה אינה מצליחה לגרום לזושה להתמסר אל תוך זרועותיה. האם היא לא טובה מספיק? האם ניסיונותיה למשוך אותה לחיקה חסרי כל סיכוי?
נו, אז יהיה דייט שני?
בבוקר שאחרי, זושה מסיעה את קרול חזרה אליה הביתה. השוט מציג זווית צילום דומה לשוט שראינו מוקדם יותר בפרק, אם כי כעת אנחנו רואים שה-״אחרים״ ביצעו את בקשתה של קרול ומחקו את הכיתוב הגדול של ״תחזרי אליי״ מהאספלט. באופן מעניין, אם נתמקד, נראה שהם גם מחקו את הכיתוב של ״זוג טרי״ משמשת המכונית של קרול. נרמז לנו שבעוד שה-״אחרים״ עזרו לקרול לטשטש את הכמיהה הרבה שלה לשובם ובכך באמת לאחות את חששותיה שהם יעזבו במהרה פעם נוספת, הם גם מטשטשים את כמיהתה הפנימית של קרול לזוגיות ואינטימיות. בשוט הפנימי בתוך הרכב, אנחנו רואים את קרול וזושה ממוקמות כל אחת במרחק שווה מאמצע השוט, כשהרכב השחור של קרול נמצא במרכז. מעל הרכב אנחנו רואים את המראה האחורית, המשקפת את זושה. אנחנו מקבילים את זושה לרכב פעם נוספת, אם כי הפעם בהסתכלות על הרכב מאחור ללא הכיתוב, קרול כבר לא מזהה בה רגשות אהבה או יוקרה. על אף ששתיהן נמצאות מחשבתית במקום מאוזן מבחינת שאיפה למטרה משולבת, וכן שתיהן נמצאות בחושך שמעיד שהן לבדן בסיטואציה, זו לחלוטין לא התחושה האידיאלית שקרול רצתה במקור לחוש כשהיא לבד עם זושה. במובן מסוים, ההליך שעברה מתחילת הפרק גרם לה לרסן את עצמה על מנת שיקבלו אותה. כאילו עברה ״טיפולי המרה״ למחוק את תאוותיה לאינטימיות על מנת שלא להרתיע ולהרחיק את זושה.
זושה מנסה להרגיע את קרול ולהביע לכיוונה עוד ״מילות חיזוק״, על כך שהיה ״להם״ מאוד כיף לבלות איתה וש-״הם״ שמחים לחזור. קרול מבינה את זה, אם כי היא מעט משפילה מבט. למרות שמדובר במסר מחזק שאמור לעודד אותה, היא לא הכי מרוצה מהגורמים שנדרשו בשביל להביא אותה לנקודה הזאת. משהיא רואה את קרול מעט כבויה ומכך שהשתיים יושבות ברכב בשקט מעט יותר מדאיג ממביך, מבינה זושה שמשהו לא לגמרי כשורה ומנסה להציע ש-״הם״ יכינו לה ארוחת בוקר. סוג של הצעת פיצוי לכפר במידה ו-״הם״ גרמו לה לעוול גם אם הם לא מבינים אותו, כאילו שאלה את קרול מה קרה ונענתה ״תביני לבד״. קרול לא מגיבה ישר לאמירה, היא קצת לכודה בתוך הכיבוי שלה. קצת כמו ״אחרים״ הממתינים לשרת מנותקים ושכל עוד לא פונים אליהם, הם עומדים במצב ״השהייה״. כשהיא מגיבה, קרול אומרת שאין צורך והיא תסתדר - הפעם באמירה שאנחנו יכולים להבין שהיא לא התחמקות מתוך מבוכה, אלא מסקנה אמיתית שהיא לא רוצה לקבל את ניסיון העידוד של זושה. קרול אומרת לזושה שגם היא נהנתה, אם כי הטון שבו היא אומרת את המשפט מרמז כי הדגש בכוונתה הוא על כך שההנאה הייתה בעבר, אך אינה עוד. היא נהנתה עם זושה כשזו הגיבה לרצונותייה האינטימיים, אך היא מבינה (בסוג של בושת פנים) שהיא פירשה את כוונותיה לא נכון. קרול יוצאת מהרכב בחצי הפגנתיות וטורקת את הדלת מאחוריה, כשהיא מתקדמת אל תוך ביתה מבלי להביט לאחור. באופן מאוד דומה לשוט שראינו עם מנוסוס מוקדם יותר בפרק, דלת הרכב הנטרקת שוב יוצרת חציצה. בעוד שמנוסוס השתמש בדלת הרכב הצהובה על מנת לחצוץ בינו לבין האור האדום מבפנים, קרול מעדיפה לסגור את הדלת מבחוץ ולהציב את עצמה בצד האדום (הבית השכן שמשתקף ממנו) והמואר, כלומר בצד שכולל החזקה של רצונות לאינטימיות ובמחשבה שהיא מעדיפה להשאיר את עצמה פתוחה ליחסים אחרים. זה עדיף בעיניה מאשר להישאר בתוך הרכב הכחול והחשוך, כלומר להחזיק בתחושות פגיעות ורגישות להימצא בהתייחדות בלעדית לצידה של זושה.
קרול נכנסת לחדר העבודה שבביתה ופותחת את הדלת שהייתה סגורה. השוט מוצג לנו בצורה מטושטשת, עד שקרול מגיעה קדימה קרוב למצלמה ועומדת במרכז. אנחנו מבינים שקרול מחליטה לפתוח את החלק במחשבתה שקצת הדחיקה עד כה - המחקר שלה על ה-״אחרים״ ומה היא יודעת עליהם במטרה להפיל אותם ולבטל את ה-״התחברות״. כשהיא עומדת במרכז ומפוקסת, פניה שוב חצי מוארים וחצי חשוכים. אחרי שלגמרי הצליחה לצאת מהקונכיה שלה ולשקול היטמעות בתוך אחרים, כעת היא שוב מתחילה לפקפק בכך ובחשש האם עדיף לה להישאר לבדה. אנחנו רואים אותה פותחת שוב את הלוח המחיק שלה כפי שעשתה בפרק 4, ושוב השכבה הראשונה שהיא נתקלת בה אחרי הדלתות היא רשימת הרעיונות שלה לספר החמישי של סדרת ״וויקארו״, שכבר ראינו בפרק ההוא. הפעם, הדבר הראשון שהיא רואה מול עיניה, הוא השורה ״ראבאן מת (שוב?) - הפעם על אמת?!?״. בחיבור דמותו של ראבאן לאפיון של זושה (שכן היא הפיראטית מפרק 2), אנחנו יכולים להניח שקרול שוב שוקלת לנתק את עצמה ממשיכה אל זושה והפעם לצמיתות. בפתיחתה את הדלתות המסתירות את הלוח, הזרוע שלה בצד החשוך מסתירה טקסט. כשהיא פונה לגרור הצידה את לוח הרעיונות של ״וויקארו״, אנחנו רואים כי הזרוע שלה הסתירה את הכיתוב ״שיקוי אהבה״. יכול להיות שהשאיפה של קרול להתבודדות ולהתרחקות מאנשים נוספים בעולם גם עם בת זוג, הוא מה שמנע ממנה להיות מטרה לאהבה על ידי אחרות?
היא מביטה על רשימת המסקנות שלמדה על ה-״אחרים״, בדיוק כפי שהסתכמה באמצע פרק 4. היא מבינה שהיא חייבת לחזור למסלול בטיפול בבעיית ה-״התחברות״ ושיש לה נקודות שלמדה עד כה שלא ציינה. היא מתחילה בנקודה החשובה מכל - ״הם. אוכלים. אנשים.״. על אף שאנחנו לוקחים את זה גם במובן המילולי, שכן למדנו בפרק 6 שהם אכן מפיקים נוזלים מזינים מחלבון של גופות אנושיות, אפשר גם לקחת את זה במשמעות החוויה של קרול בפרק עד כה. הם ״מחסלים״ את האישיות של האנשים שהם מתקשרים איתם וגורמים להם לאבד את זהותם האישית ואיכויותיהם האנושיות שהופכות אותם למי שהם באופן אינדיבידואלי, לטובת התמסרות אליהם. הם ״בולעים״ אותם, כלומר מספחים אותם לדעתם. כשקרול מסיימת לכתוב את הנקודה על הלוח, היא מבינה כי היא חייבת להמשיך במסע המחקר שלה. היא בוחרת לצאת ל-״דייט״ נוסף עם זושה, לא בהכרח מתוך רצון להתקרב אליה פיזית כמו שעשתה עד עכשיו, אלא להתחבר אליה על מנת ללמוד ״אותם״ יותר לעומק ויותר מקרוב.
קרול וזושה מטפסות יחד על הר ומשקיפות על הנוף ממנו, בו ניתן לראות רכבת משא שעוברת. השמש החזקה מקרינה על שתיהן באופן שמתאר לנו שגם זו החצנה אל העולם מצידה של קרול, כלומר הימצאות בחיק ״אחרים״. במובן מסוים היא רואה בהימצאותה עם זושה ״מפגש חברתי״ ולא בהכרח סיטואציה מתבודדת. חשוב גם לזכור שבפעם האחרונה ראינו את קרול משקיפה על נוף מנקודה גבוהה, זה היה בעת ההתפזרות של ה-״אחרים״ מאלבקרקי בפרק 5. אנחנו גם יכולים לראות כי קרול לובשת חולצה כחולה, בעוד שזושה לובשת חולצה ורודה. גם אם יש לקרול עדיין איזו שהיא חיבה רומנטית כלפי זושה מבפנים, היא דווקא נראית בעיני זושה וה-״אחרים״ מבפנים כפגועה ורגיעה אחרי הערב שעברו יחד. גם בקבוקי המים של השתיים מגיעים בצבעים מעניינים שמתחברים לתיאוריה שלנו ומראים לנו שיקוף של התחושות שלהן אחת כלפי השנייה. בעוד שהבקבוק של קרול הוא צהוב, שכן היא מצטיירת כאחת שמנסה להחדיר בעצמה ביטחון ויציבות, הבקבוק של זושה הוא כתום - שילוב של אדום וצהוב - ואולי מרמז לנו שזושה מתחילה לשנות את דרכיה כדי להכיל קצת אנושיות ואינטימיות בדרך הביטחון היציבה המוכרת שלה. זושה מתרשמת מהנוף, אך אנחנו יכולים לראות שבעוד שהיא מחייכת, קרול לא בדיוק שמחה בסיטואציה. היא אומנם נמצאת בחיק אחרים, אבל זה לא דבר שעושה אותה מאושרת. רק כאשר היא מבחינה בזווית העין ברכבת החוצה את הפסים, חיוך מתפרש על פניה.
הרכבת נוסעת כאשר הקרונות הקדמיים שלה צבועים בצבע צהוב, אחריהם קרונות כחולים ולאחריהם קרונות לבנים. יתכן שהכוונה בכך היא לשקף לנו את שכבות הנפש של קרול: מבחוץ היא מראה על ביטחון, שכבה אחת פנימה היא מציגה רגישות ושבריריות, ועמוק בפנים מעבר לרגישות היא יציבה, מרהיבה ואוהבת כמו פרחי הבלדונה. קרול מציינת כמה היא אוהבת רכבות, ובעיקר את הקול של צופר הקיטור. היא מופתעת לשמוע תהייה מצידה של זושה לגבי המשמעות של הדבר, שכן היא חשבה שהיא יודעת הכל עליה ומופתעת שלא, בעיקר כי היא הניחה שהיא סיפרה על כך לפחות למישהו שהוא חלק מהתודעה המשותפת. למעשה, כפי שקרול הניחה בעבר שהיא יודעת הכל על ה-״אחרים״ ולא שאלה אותם שאלות פרטניות על המאפיינים שלהם ואורח החיים שלהם עד שהתעניינה בהיכן הם ישנים (ועל כן הגיעה אך ורק ל-6 נקודות ברשימה שעל הלוח בביתה), כך גם ההנחה שלה שה-״אחרים״ יודעים הכל עליה הייתה שגויה ועצם נידוב המידע שלה גורם להם לשאול שאלות על מנת להכיר אותה יותר טוב. כפי שראינו בפרקים הקודמים, קרול התרגלה להיות נשפטת על פי כריכתה ולהיפגע מכך מאוד, עד למצב שמבחינתה זו הנורמה האנושית. כמו כן, בפרק 4 גילינו שהלן אהבה מאוד צמר גפן מתוק, דבר שהיא לא שיתפה עם קרול וגרם להבנתה שהיא לא באמת הכירה את הלן לעומק כמו שחשבה. אך הפעם, דווקא בתקשורת עם זושה ה-״אחרת״, קרול מרגישה דינמיקה הדדית של מערכת יחסים עם סקרנות אמיתית משתי הכיוונים ללמוד אחת על השנייה. היא מבינה עמוקות כמה לפעמים מידע אישי לא תמיד מנודב מעצמו, וכמה לשאול שאלות ולהתעניין זו בהחלט הדרך להכיר יותר מקרוב את התחושות והמחשבות האישיות של הפרטנר/ית שמולך. ובינינו, מי לא אוהב לקבל את ההזדמנות לספר למישהו אחר על תחומי העניין שלו.
קרול מסבירה שהסיבה שהיא אוהבת את קול הצופר היא שבעיניה, מדובר בקול הבודד ביותר בעולם. ואכן, צופר של רכבת הוא באמת סוג של קריאה ליחס, ״תראו! אני נמצא כאן!״. זושה חושבת לרגע, מסתובבת אל כיוון הרכבת ולפתע נשמע קול הצופר ברקע - דבר הגורם לקרול לחייך באופן אינסטנקטיבי. אנחנו מבינים שזושה, דרך החיבור אל ה-״אחרים״, גרמה לרכבת לצפור על מנת לעודד את קרול (ועוד נבין בהמשך אילו קולות היא תשמיע על מנת לגרום לה להיות מעודדת). קרול אומנם נהנית מהצפירות, אך רגע לאחר מכן נופלת עליה ההבנה שתחושת השמחה הזאת נגרמה בגלל משהו שזושה עשתה במיוחד למענה. אנחנו חותכים לשוט רחב יותר, בו אנחנו רואים את קרול וזושה עומדות בקטן אחת ליד השנייה, בחלק המוצל יותר של השוט, כאשר בצידו השני אנחנו רואים את הרכבת ואת השמש הבוהקת. מעבר לכך שהתחושה החיובית של קרול בתגובה למעשה האכפתי הממוקד גורמת לה להרגיש שוב מעט התייחדות עם זושה, השוט בעצם מאוזן משתי צדדיו - הרכבת המסמלת קול בודד והשמש המסמלת מוחצנות מעבר לגדר הרגיל, משקפות את האישיות של קרול ושל זושה. קרול תוהה איך זושה גורמת ל-״אחרים״ להפעיל את צופר הרכבת, שזה עוד שלב של התעניינות של קרול בזושה באופן אישי. ההסבר של זושה מפרט כי התקשורת הזאת קשורה בשדה האלקטרומגנטי של הגוף ובמה שהיא מכנה ״המטען החשמלי הטבעי שלהם״. היא מציינת כי גם לקרול יש כזה, רק שאינו בשימוש. כשקרול מנסה להבין אם מדובר בתקשורת שהיא כמו גלי רדיו (מישהו אמר הרדיו של מנוסוס?), זושה טוענת שרדיו הוא כמו דיבור, נעשה במודע. ואילו התקשורת ״שלהם״ נעשית בתת-ההכרה שלהם באופן טבעי, כמו נשימה. למעשה, השיחה הזאת משקפת לנו שקרול מתחילה להרגיש שוב רגשות משיכה רומנטיים כלפי זושה ובעצם מנסה להבין איך היא מצליחה לגרום לה להימשך אליה כל כך. התשובות של זושה משקפות את מה שאנחנו יודעים להגיד על החוויה האנושית של משיכה כלפי בן או בת זוג - מדובר ממש בתחושה של אנרגיה ״מושכת״ פיזית, כמו תאווה מינית, שלרוב מורגשת דווקא שלא כדרך מילים או בהיגיון לוגי, אלא מתוך יצרים הרבה יותר קדומים. הטענה שלקרול יש אותם ולא משתמשת בהם מתחברת לכך, שכן זושה למעשה אומרת לה שגם היא יכולה להיות נחשקת בעיניי אחרות, אך היא לא מנסה לגרום לעצמה להיות. קרול מנסה לחקור את הנושא לעומק, אבל מבינה מזושה שיש הרבה דברים שהם עדיין לא מבינים לחלוטין. ואכן, עם כמה שננסה להבין את מי שאנחנו בעולם מבחינה רגשית ורומנטית, הדבר יכול עוד להפתיע אותנו רבות. כשקרול מנסה להבין למה ה-״אחרים״ בכלל צריכים עוד רכבות אם הם שואפים ליעילות, כלומר למה ה-״אחרים״ זקוקים עוד לאנשים בודדים, זושה מסתכלת עליה במבט מעט מבויש. אותו מבט שייחסנו לזושה ולהלן בעברה, כשהן לא רוצות להגיד משהו שעלול לפגוע. אך במקום לשתוק לגמרי, זושה עונה שהם משתמשים בהן לחלוקת מזון, דבר שמזכיר לקרול באיזה מזון מדובר - גופות אדם. אך במשמעות הנוספת, מילותיה של זושה משקפות את המסר שאנשים חברתיים בעולם עדיין זקוקים לאנשים בודדים ופגיעים, על מנת להצליח ״לנצל אותם״ (הן במובן הרמיסה כריזמטית מילולית והן במובן הסיפוק המיני) על מנת לרצות את עצמם ולחזק את מעמדם. על מנת שאלו ״יוכלו לשרוד״ במקומם ולשמור על הביטחון והיציבות שלהם.
זושה וקרול ממשיכות לעוד פעילות בסגנון ״דייט״, כשהן מגיעות לספא על שפת בריכה על מנת לקבל עיסוי גוף. השוט הראשון שאנחנו מקבלים במקום הזה מחולק באופן מעניין הן לרוחבו והן לאורכו. בחלוקה של קו האמצע הרוחבי, אנחנו רואים כי כל החצי התחתון של השוט הוא הבריכה - צבע כחול שכמו שאנחנו זוכרים, מסמל פגיעות. החצי העליון של השוט, לעומת זאת, מציג לנו בעיקר צבע לבן עם נגיעות של צבע צהוב. הקו המפריד בין שני החצאים הוא שפת הבריכה, הצבועה בצבע אדום-בהיר כמו רעפי הגג ממקודם. המשמעות שניתן להבין מכך הוא שההסתכלות של קרול על זושה כמעט יותר אנושית ואינטימית אחרי התקשורת האחרונה מספקת שכבת חציצה דקה בינה לבין רגישות ופגיעות, וכעת היא חשה רגשות אהבה ״לבנה״ מהולה במעט ביטחון מוחצן. בחלוקת השוט של קו האמצע האורכי, אנחנו רואים כמעט סימטריה מושלמת. הן קרול והן זושה, על מיטות העיסוי שלהן, נמצאות במרחק שווה וקרוב מאוד אל קו האמצע. ניכר שהן לאט לאט מתחילות לצמצם את הפערים ולזהות את עמק השווה שלהן.
אנחנו רואים איך המעסים ה-״אחרים״ עובדים על גביהם של קרול וזושה בסנכרון רב, כאשר אנחנו נחשפים לכך שעל גבה של זושה ישנם צלקות מתאחות שלא ידענו על קיומן. מן הסתם, אנחנו יודעים שזושה היא למעשה אינדיבידואלית שהוקצאה למשימה ללות את קרול, כפי שראינו בתחילת פרק 2. אבל אנחנו לא באמת יודעים הרבה על העבר שלה לפני כן, וזה בהחלט משמש כדי לסמל לנו שכנראה קיימים אירועים טראומתיים ואפלים בעברה לפני ה-״התחברות״. העובדה שהצלקות האלו די דומות לאלו שראינו על גבו של מנוסוס מהעץ הדוקרני, מוסיפה לסמליות הזאת מאוד ולכך שהיא סוחבת איתה דברים שהודחקו בעצם ״התחברותה״. לחיצת המעסים על איזור השכמות של קרול גורם לה לפלוט החוצה קול, מה שגורם ל-״אחרים״ לעצור לרגע ולזושה לשאול אותה אם היא בסדר. קרול מגיבה בהפתעה, שכן לא פלטה את הקול במודעות מלאה, אבל אומרת שהיא לגמרי בסדר ושימשיכו. תחת נשימה קצורה, היא שואלת את זושה אם העיסוי מרגיש גם לה טוב ונענית ״בהחלט״. כן, אתם לא הוזים, הסיטואציה הזאת ממוקבלת לנו ממש לקיום יחסי מין בין קרול לזושה. מגע עדין ומדויק שגורם לקרול לפלוט קולות לא רצוניים, קוצר נשימה מרוב עונג ואף רצון הדדי של שתי הפרטנריות לוודא שהדבר אכן מרגיש טוב ומענג אחת לשנייה.
המחשבה הבאה של קרול היא איך בדיוק זושה נהנית מהסיטואציה, אם למעשה היא וה-״אחרים״ הם אותו הדבר ועל כן היא למעשה ״מענגת את עצמה״. סך הכל טענה לגיטימית על הנייר, שכן ראינו בעבר שה-״אחרים״ חולקים תחושות באופן גורף כל עוד אלו לא מושפעים מחומרים כימיים על גוף של אינדיבידואל אחד. אך קרול מבינה שבזמן שזושה ״מטפלת בעצמה״, היא גם מעסה אותה, מה שעושה לה טוב. היא תוהה איך הדבר הזה עובד בדיוק. אנחנו יכולים לגזור מכך שעל אף מערכת היחסים שלה ושל הלן בעבר, קרול לא בדיוק הכי מכירה מקרוב את הקונספט של יחסי מין מלאי תשוקה בעלי עונג הדדי. קרול שואלת אם כל ה-״אחרים״ מרגישים את מה שהיא מרגישה, האם ״כולם״ חשים בעיסוי. השוט שאנחנו רואים הוא מלמעלה, כאשר הרקע כולו אדום ומסמל על האינטימיות שבגישת השאלה מצידה של קרול. עם זאת, בעוד שרגליהן של השניים נמצאות בחושך, ראשיהן נמצאים באור - קרול מרגישה בעצם השאלה הזאת על התפר שבין פרטיות עם זושה לבין הימצאות בסיטואציה המונית. לשאלתה, זושה עונה לה שלא בדיוק, ומפרטת שהרבה מאוד מקרים מצערים ומשמחים קורים בעולם בכל טווח זמן קצר. אנחנו רואים בשוט את ראשה המורם של קרול כמעט חוצה את קו סף הבריכה האדום אל עבר המים הכחולים - היא על גבול תחושת הדאגה מהפחד מהקונספט של ה-״אחרים״ כתודעה משותפת. זושה מדגישה סיפור על אדם שנדקר על ידי גדר ברזל, ובעוד שקרול מרגישה לא בנוח מזה, זושה אומרת לה שזה בסדר כי ״הם״ מעריכים שלא נפגע באיבר חיוני. מעבר לכך שמדובר בדקירה דומה למה שעבר מנוסוס, היא מעידה על כמה שבעוד שקרול מתמקדת בצד השלילי של הסיטואציה, שהוא אכן יותר בולט, ה-״אחרים״ מתעלמים מהצד השלישי ומעדיפים להתמקד בצד החיובי יותר. סוג של ״בורות תמימה״. זושה ממשיכה לומר שלהרגיש את כל הרגשות במקביל יכול להיות מסעיר, אך זה לא שהם מתכחשים לעצם הקיום של האירועים האחרים. המסר שניתן לפרש הוא שגם אם ישנן סיבות רבות לאחרים לסבול, זה לא אומר שאסור להתענג ולהנות מהרגע. אפשר לקחת את זה במובן החיובי, שכן לא כל רגע של התייחדות ושמחה פרטית חייבת לערוב התעסקות בזוועות העולם, ואפשר לקחת את זה במובן השלילי, בבחירת ה-״אחרים״ להדחיק רגשות שליליים לטובת הבלטה של רגשות טובים כאקט די מסרס (קצת כמו טיפולי סלידה המשומשים רבות במוסדות המקדמים טיפולי המרה) . יותר גישת ״האקונה מטטה״ מאשר ״האסה דיגה איבואיי״, למיטיבי לכת.
זושה עדיין מציינת שהם מודעים לדברים, כמו שקרול מקבלת עור ברווז מהניסיון לתפוש את גודל ההשפעה והתחושה של ה-״אחרים״. בעוד שקרול מחייכת מכך ורואה בהבנה הזאת כעוד צעד שמעיד על כך שזושה מכירה אותה טוב, ההקשר במשפט של תחושת המתח של קרול לדברים שה-״אחרים״ מרסנים מעיד לנו כי הם לא באמת נרתעים מהחששות המתפרצות שלה. הם מתמקדים רק באיך לעשות אותה מאושרת ולגרום לה להתמסר, גם אם היא מרגישה מעט לא בנוח בחלק מהזמן. השוט הבא הוא שוט מלמטה, ששוב מציג לנו סימטריה מאוזנת בין מיטות הטיפול של קרול וזושה. ראשה של זושה מוטמע בתוך החור במיטת הטיפולים, שמקיף אותה בשכבה שחורה ואז שכבה לבנה, מעיד על כמה מבחוץ היא נראית לקרול כמו מושא אהבה, בעוד שמבפנים הייתה רוצה שתתבודד איתה. ראשה של קרול לעומת זאת מורם כולו מן העיגול, מה ששוב מסמל לנו שזושה / ה-״אחרים״ לא רואים בקרול מושא אהבה ולא מחפשים בהכרח להתבודד איתה. זושה אומרת שלמרות הנאמר על כך שהם מרגישים דברים בצורה מאוד סלקטיבית, העיסוי ש-״הם״ חשים בהחלט מרגיש טוב, ואף מפיקה קולות הנאה משל עצמה. קרול מרוצה מהאמירה והקולות האלו, שכן מהבחינה הממשית היא מבינה שזושה נהנית לעשות את הדברים שעושים לה טוב ביחד איתה. אך במשמעות הנוספת, קרול מקבלת לעצמה קצת טיפוח לאגו בעצם כך שהיא הצליחה לגרום לזושה להרגיש עונג בזכותה. כמו חיזוק חיובי, כמו להגיד ״כלבה טובה״, קרול מקבלת את הערך שלה מעצם זה שהיא מביאה את, כביכול, ״בת זוגתה״, לכדי סיפוק. בשוט האחרון בספא, אנחנו רואים את קרול מחזירה את ראשה לחור של מיטת העיסוי, ואת שתיהן נהנות ממנו כאשר כל מה שמפריד ביניהן הוא עמוד לבן חצי מואר וחצי חשוך. ניכר כי שתיהן מרוצות ומעוניינות בקשר הזוגי, אם כי קרול רואה אותו כפרטני ואילו זושה רואה אותו כהמוני. ועל אף שבצידו השני של השוט אנחנו יכולים לראות כי הבריכה הכחולה גדולה הרבה יותר, שכן אנחנו יודעים שהשבריריות שלה אמורה להיות הרבה יותר עוצמתית מזה, היא כבר אינה גובלת אך ורק בפס אדום דק. את הבריכה מקיפה לבנים אדומות עבות, שכן התחושות האנושיות והאינטימיות של קרול ממסכות אותה מהכאב הנפשי שלה. גם אם מזרקות קטנות ממשיכות לדלג מעל אותה ״חומה״ ושופכות אל הבריכה זרמים דקים של מים.
כולנו אבודים בחלל
במצפה כוכבים, בשעות הלילה, נמצאות קרול וזושה על מנת להשקיף על הכוכבים. אנחנו מבינים שזושה מציגה לקרול בדיוק מאיזה כוכב הגיע האות שממנו התפתח הנגיף בפרק 1. מרבית הסביבה העוטפת היא חשוכה, שכן מדובר בלילה ובאידיאליות לצפייה בכוכבים, אך היא מראה לנו שבסיטואציה הזאת שתיהן אכן נמצאות ברגע מבודד מהעולם. המבנה הקמור מעליהן מואר במידה מה, היוצר מעין צורה מעוגלת ומעניינת למדי, מואר במידה מה. קרול וזושה הן למעשה יחדיו מסומלות על ידי האור הקטן שבתוך החושך, ההתקבצות המתייחדת בנפרד משאר העולם. כשקרול שואלת אם מה שהיא רואה זה המקור שלו, זושה עונה לה שכן, ״או לפחות הכוכב שלו״ ואילו את כוכב הלכת ״קפלר 22-בי״ היא לא יכולה לראות בעיניה. באיזה עוד מקרה אנחנו יכולים כביכול להצביע על מקור ליצירת חיים, אבל לא לראות את החיים הנוצרים בעצמם? זושה אף מוסיפה כי השם הזה הוא שם שה-״אחרים״ נתנו לכוכב הלכת וכי אין ״להם״ מושג מה השם שבעלי המקום נתנו לו (יצוין כי מדובר אכן בשם מוכר לאנושות במציאות). השורה מרמזת על הגדרה של אדם מנקודת מבטו של מישהו אחר, שיכולה להיות שונה בתכלית מהגדרת האדם על עצמו, כפי שראינו בכל הדינמיקה של קרול כלפי זושה ולהפך לאורך הפרק. אנחנו יכולים גם לשים לב שבסצנה הזאת, גם קרול וגם זושה לובשות חולצות אדומות. תחושת האינטימיות והאנושיות מורגשת, על פניו, משני הצדדים. עם זאת, זושה עוטה על עצמה מעיל, מה שמעיד כי למרות שקרול רואה את האינטימיות הקיימת בזושה, היא עוד מאמינה שהיא צריכה לגרום לה להחצין אותה יותר. זושה ממשיכה לתאר את ״קפלר 22-בי״ בתור בעל קוטר גדול פי 2 מכדור הארץ, וכי הם מאמינים שהוא ככל הנראה אוקיינוס אחד ענקי. בחיבור לתיאוריית הצבעים שלנו, זושה למעשה אומרת ש-״הם״ רואים בקרול אומנם נפש שמכילה יותר מרוב בני האדם, אך שתוכנה הוא לא פחות ולא יותר מרגישות ושבריריות מוחלטים.
זושה אומרת שלפעמים ה-״אחרים״ מנסים לעצום את העיניים ולדמיין את אותו כוכב בית. היא למעשה מתארת ש-״הם״ שוקעים לפעמים בחלומות בהקיץ המתארים את האדם המושלם עבורם, כמו רומנטיקנים חסרי תקנה. קרול, לעומת זאת, לא ממשיכה את קו המחשבה התיאורטי של זושה וחוזרת להביט בטלסקופ. היא לא אוהבת להישאר במחשבות של ״מה אם״, היא רוצה לחפש ולמצוא את הכוכב לכת, ״האדם״ הזה שיהיה לצידה. היא מנסה להתמקד, אך היא חוששת שהיא לא מסתכלת במקום הנכון. היא אומרת שהיא רואה את קבוצת הכוכבים ״ברבור״, לפחות ככה היא חושבת. למרות שהיא רואה את האידיאל הרגשי שלה למערכת יחסים, היא לא בטוחה שהיא מסתכלת על האדם הנכון. זושה שואלת אם היא רואה כוכב זוהר יותר מכל השאר, קרול מאשרת, ואז היא אומרת לה שזה הכוכב ״דנב״. אני לא חושב שזה מקרי ששם הכוכב כולל אותו מצלול כמו ״הלן״, שכן משיכת העין ״המיתולוגית״ של קרול אל הלן הייתה כשזו נראתה בעיניה הכי חברתית ומוחצנת שיש. זושה אומרת שאם תמשיך בקו ישר למעלה מהקצה של צורת הכנף של הברבור, היא אמורה לראות נקודת אור קטנטנה. בהתאם למחשבה כי כנף ברבור היא לבנה, אנחנו יכולים להקביל את התיאור הזה לציור ה-Bella Donna. גם בו ראינו פרח גדול שאנחנו רואים את מרכזו, אך מעט מעליו בקו ישר היה ניתן לראות פרח נוסף ומוסתר. סידור הכוכבים אמור לצייר לנו את אותה המשמעות - אור בוהק ומושך עין מכוכב אחד, הגורם לכך שלא יתמקדו בכוכב המאיר מעט חלש יותר. אך הפעם, הגורם הבולט הוא עדיין הלן, בעוד שהגורם המוסתר הוא למעשה זושה. ברגשותיה של קרול, הלן הייתה דמות כל כך מרכזית וקרובה אליה, שהיא לא הצליחה להבחין או לתת מקום לרגשות אהבה כלפי זושה.
קרול אומרת שהיא לא מצליחה להבדיל בין הנקודות, וזושה אומרת לה שיש הרבה זיהום אוויר שמגיע מהעיר. אכן הרבה אורות עירוניים יכולים להבהיר יותר מידי את השמיים ולמנוע צפייה בכוכבים, אך למעשה התחלופה הזאת מתארת שקשה להבחין ולהתמקד באדם אחר שזוהר אם הוא טמוע בצילו של אור בוהק ומושך עין. דעתה של קרול בפרקים הראשונים של הסדרה הייתה מאוד ממוקדת על געגועיה להלן ולקשר הקרוב שהיה להן, עד כדי שלמרות שהיא הרגישה עמוק בפנים משיכה אל זושה, היא לא נתנה לעצמה אפילו להתעסק במחשבה הזאת ובעצם לשקול את האופציה כשהוצגה בפניה. כשזושה מציעה ש-״הם״ יעשו משהו בנושא, ״הם״ מתחילים לכבות את כל האורות בעיר ואפילו את אלו שהיו בסביבת המצפה, מלבד אור אחד אדום בולט. קרול וזושה כעת נמצאות במקום חשוך, כלומר לבד לגמרי, כשהצבע האדום הוא היחיד שעוטף אותם. האינטימיות והאנושיות היא הרגש היחיד שמורגש. קרול קצת בהלם פעם נוספת מעשיית ה-״אחרים״, למרות שכבר כיבו אורות בעבר. יתכן שהיא מתרשמת מכך שזושה עשתה עוד משהו כל כך משמעותי רק למענה. היא מביטה מסביב על הצבע האדום, כלומר חשה באופן מובחן את תחושות האינטימיות מצידה של זושה, כשהיא אומרת לה לנסות להסתכל שוב. אנחנו מקבלים שוט למעלה המציג את קרול וזושה כנקודות קטנות בתוך עיגול גדול אדום, שבאופן מסוים מזכיר לנו צורה של ביצית. מה אנחנו יודעים על ביציות בסדרה?
זושה מציעה ש-״הם״ יעזרו לה בכך שימקמו את כוכב הלכת באמצע העדשה, על מנת להקל עליה לזהות. זאת אפשר לפרש בשני דרכים: הראשונה היא שזושה באמת ניסתה לשנות את כיוון הראייה של קרול בפרקים האחרונים, ולמעשה לעשות דברים שישמחו אותה כדי שזו תסתכל לכיוונה ולא לכיוון העבר שלה. השנייה היא שכמו שראינו בצילום לאורך הפרק, קו האמצע של השוט מסמל את עמק השווה בין הדמויות, את נקודת ההסתכלות המשותפת שלהם. אם זושה תכוון את נקודת המבט של קרול כך שתביט באופן ממוקד על אותה נקודה ש-״הם״ מתכוונים אליה, שתיהן יוכלו סוף סוף להבין את השנייה לחלוטין ולסגור לחלוטין את הפער המחשבתי בין הכוונות שלהן. נקודות המבט שלהן יתלכדו, למעשה. לפני שזושה עושה דבר, קרול מתלהבת. היא מצליחה לראות את כוכב הלכת וזה גורם לה ממש לחייך. היא סוף סוף מזהה שקיים אדם נוסף הבוהק לכיוונה - הלא היא זושה בעצמה. היא סוף סוף חשה את תחושת האינטימיות שמגיעה מאדם אחר שאינו הלן. יתכן אף שהשימוש שלה ב-״I do״ לומר שהיא מזהה את הכוכב, הוא בחירה מכוונת להקביל כביכול להסכמה לנישואין. השניים מצחקקות מעט בנבוכות, הן לחלוטין נהנות אחת לחיק השנייה אך מתביישות מעצם המעמד, דבר טבעי מאוד.
קרול מנסה להמשיך להתעניין באישיות של זושה ובמקורותיהם של ה-״אחרים״, כשהיא ממשיכה לשאול מה האופי של האנשים ב-״קפלר 22-בי״. היא מופתעת לשמוע שה-״אחרים״ אומנם לא יודעים ומעריכים שלעולם לא ידעו מי הם, אבל הם עדיין אוהבים אותם ואסירי תודה להם בכל זאת. היא אפילו אומרת שהם ימשיכו את מעשיהם הטובים ויעבירו כגמולם הלאה, לא משנה כמה זמן זה יקח. כמו ״כלב טוב״ שנשאר נאמן לבעליו, כך גם ה-״אחרים״ הם אסירי תודה בצורה עיוורת למי שלכאורה הביא אותם למצב המאושר שהם נמצאים בו. הרצון שלהם להוקיר תודה ולהטמיע בעצמם את הערכים שהם ״למדו״ מהם, מתקשר לנו קצת לקשר בין קרול להלן. גם אם לא הכירה את כל האישיות שלה בתחילת הסדרה וכן הבנו מאוחר יותר שהיו צדדים בהלן שבכלל לא נפתחו בפניה, היה לקרול מאוד חשוב לשמור על גופתה, לספק לה קבורה ראויה ובהמשך גם ללמוד מדרך החיים שלה מבחינת עשייה מעשית, הן בהדחקת הרגשות הלא נעימים שהיא חווה והן בתחומי העניין שהתנסתה בהם בפרק הקודם. הרעיון הזה גם מתחבר לנו כהיפוך מוחלט לגישתו של מנוסוס, אשר דוחה באופן אקטיבי כל קשר או הצעה לנתינת כבוד והוקרה של אימו מתוך גודל הצלקת שהוא סוחב מחוויותיו איתה. בעוד שה-״אחרים״ מקדשים את דמות ההורה ולא בוררים מי הוא (בהמשך לחיזוק הנקודה מהעיסוי ש-״הם״ נוטים להתעלם מהרע ולחגוג את הטוב), מנוסוס דוחה את גישת הקידוש הזו בדיוק בגלל הבנה עמוקה של דמות אימו. במהלך דבריה של זושה, אנחנו השוט מראה לנו את המתחם המקומר מעל לזושה וקרול, כשהוא מואר אך ורק באדום. צורתו המעט עגולה עם עיגול של חושך בתוכו וחלק אופקי צמוד אליו הצבוע באדום עלול להתפרש במעין מבחן רורשאך בתור אדם ״חשוך״, כלומר בודד, מחובק על ידי מעטפת אדומה - התחושה של קרול שהיא זוכה סוף סוף לחיבוק ולקרבה אינטימית ממישהי, אחרי שהייתה בודדה כל כך הרבה זמן. אך אם חושבים על הויז׳ואל הזה עוד קצת, הוא לא מאוד רחוק מלהידמות לעובר בתוך רחם. יכול להיות שהדרך שבה ה-״אחרים״ מתכננים להעביר את גמולם של יוצריהם הלאה, מה שנותן להם כביכול את תחושת ה-״אנושיות״, היא דרך התרבות באמצעות ילודה?
כשקרול מנסה להבין קצת יותר, זושה מאשרת ש-״הם״ צריכים להפיץ את ה-״מתנה״ שלהם עם כל מי שימצאו בדרך. כלומר, מצד אחד ה-״אחרים״ באמת מאמינים בהפצה של תחושת ה-״אושר״ המשותפת שלהם לכל אדם בעולם, אך מצד שני, זה נשמע כמו לומר שצריך להפיץ את הגנים, את הזרע של הגזע הזה, בכל מקום שידרש. ליטרלי מצוות פרו ורבו. קרול מנסה להבין ששמעה נכון, ושואלת האם ב-״כל מי שימצאו״ הכוונה בכל מקום ביקום, וכך אכן המצב. כלומר, ה-״אחרים״ לא רואים במשימתם העילאית ״לחבר״ רק את תושבי כדור הארץ, הם לא מתכוונים רק להגדיל יריעתם בנקודת המקור שלהם ובקהילה הסגורה שלהם. הם מעוניינים להביא את ה-״אושר״ שלהם, את הרעיון שלהם, את הגזע שלהם, לכל נקודה בתבל. למעשה להשתלט על גבי כל תרבות שהיא עם הדרך האחת והיחידה שבה הם תופסים ״אושר״, שאסור ״להם״ לתת לה להיכלות מהעולם אם הם מוקירים תודה על כך ששינתה את חייהם. קרול תוהה איך ״הם״ בדיוק מתכננים לעשות את זה, רק שהשאלה הזאת היא לא בדיוק ניסיון להכיר את זושה במובן האישי. היא יותר נשאלת על מנת להכיר את זושה וה-״אחרים״ במובן המחקרי, שכן אנחנו עוברים מיד לאחר מכן לסצנה המתרחשת שוב בביתה של קרול, אל מול הלוח המחיק.
לא יאומן כי יסופר
אנחנו רואים במרכז המסך את הכיתוב ״אנטנה ענקית״, שאנחנו מבינים שהוא לב ליבת התוכנית של ה-״אחרים״, כאשר אנחנו לאט לאט מתרחקים ורואים מגוון נקודות נוספות שקרול רושמת על הלוח מכל מה שלמדה עליהם. בשלב הזה, קרול הרבה יותר מנוסה ומלומדת על מה מרכיב את האישיות והחיים של זושה וה-״אחרים״. היא דואגת להוסיף פרטים גם לנקודות קיימות, אך כל הנקודות שהיא מוסיפה הם דברים שהיא ואנחנו למדנו לאורך הפרק. למשל השינה המרוכזת והתחושות שכולם מודעים אליהם אך לא בהכרח מרגישים. הנקודה האחרונה שהתווספה היא שה-״אחרים״ ״בונים אנטנה ענקית!!! מתכננים לנצל את כל האנרגיה בעולם על מנת לשלוח אות לחלל״. אנחנו מבינים מכך שברגע שה-״אחרים״ ישלימו את הפריסה על כדור הארץ, הקול האחיד והעוצמתי של כולם יהווה מספיק כוח על מנת שהמסר יקלט במקום נוסף. ממש לחץ חברתי במלוא הדרו. קרול מנסה להוסיף לצד הנקודה הזו את הכיתוב ״How??״ (״איך??״), אך היא מספיקה רק לכתוב ״Ho??״ לפני שהטוש שלה מתייבש. הטקסט החלקי הזה כמובן נשמע כמו ״Hoe״ (שרלילה) ובשילוב התייבשותו של הטוש הכחול מציג לנו שעצם המשיכה המינית של קרול אל זושה גורם לה לגמרי לטשטש ולהדחיק את כל התחושות הרגישות שלה (כמו הבריכה שראינו מוקדם יותר). בעצם כך, למעשה אנחנו נרמזים כי זושה ״מזנה״ את עצמה ו-״מוכרת את גופה״ בכדי להיות מטרה מינית למראית עין עבור קרול, על מנת לקדם אותה יותר ויותר אל עבר התמסרות.
קרול מנסה לחפש טוש כחול מחיק נוסף במגירות שלה, אם כי היא מצליחה לשלוף רק טושים מחיקים בצבעי צהוב וכתום, לצד עט כחול ועט שחור. ניתן להבין שקרול לא מחזיקה במצבה הנוכחי ברגשות שבריריים, אלא מכילה בתוכה רק ביטחון מוחצן וכן שילוב גבולי בינו לבין אהבה בכתום (כמו בקבוק המים של זושה). יתכן שמטרתם של העטים לסמן שהיא לא שוכחת את עצם הרעיון של תחושות הבדידות והשבריריות, אך אלו לא רלוונטיים ולא שימושיים לה באותו רגע. כמו ה-״אחרים״, היא אומנם מודעת אליהם, אך לא חשה אותם באותו הרגע. משהיא מבינה שהיא זקוקה לטושים חדשים, היא מרימה את הטלפון על מנת להתקשר למוקד ה-״אחרים״. רגע לפני שהיא מחייגת, היא נעמדת אל מול הלוח המחיק והמסקנות הרבות שלמדה עליהם, חלקם אפילו כדגלים אדומים למנוע ממנה לתקשר איתם. קרול מחליטה להסתיר את רשימת המסקנות שלה חזרה בלוח הרעיונות לספר ה-״וויקארו״ הבא ומתקשרת בכל זאת. היא אומנם מודעת לבעיות הריאליות, אך מעדיפה להדחיק אותם ולהסתיר אותם מאחורי פנטזיות רומנטיות.
היא מבקשת מזושה טובה, וזו מביאה לה חבילת טושים חדשה עד מפתן הדלת. אנחנו אף מקבלים תצלום תקריב של זושה לוחצת על כפתור פעמון הכניסה הלבן שמסגרתו שחורה, כאילו היא לוחצת על הכמיהה לאהבה של קרול הנמצאת במרכז תחושת הבדידות שלה. קרול יוצאת מביתה לקחת את החבילה מזושה, מודה לה ועומדת להיכנס חזרה פנימה. קרול קצת מציגה צד של ניצול מצד עצמה, כאילו זושה מעניינת אותה רק בשביל להשיג דברים שיעזרו לה. אפשר בנוסף להבחין שגם בסצנה הזאת, גם קרול וגם זושה לובשות פריט לבוש אדום - הגישה לאינטימיות ביניהן מתחילה להיות מוחשית. אם כי בפועל, קרול לובשת מספר שכבות - מבחוץ ז׳קט בגוון כחלחל כהה, מתחתיו חולצה בגווני אדום ומתחתיו חולצה לבנה. היא אומנם כרגע ב-״שוונג״ של החצנת דאגות וחששות בכתיבתה אל הלוח, אך מתחת לכך היא חשה רצונות לאינטימיות, שבבסיסן באמת כמיהה לאהבה זוגית. זושה שואלת את קרול אם בקשת הטושים משמעה מה שהם חושבים, כאשר ברקע אנחנו יכולים לראות ״אחרים״ עומלים במרץ על תיקון רעפי הבית השכן האדומים שהשחירו מפגיעת הזיקוק. אלו מסמלים כי רגשות הבדידות של קרול והפגיעה שלה מכך מתחילים להתאחות לכדי כמיהה נוספת לאינטימיות כלפי האחרים, בדיוק כמו שזושה העריכה מוקדם יותר שיקרה בתוך ״שעה שעתיים״. קרול מבינה כי מה שזושה שואלת היא האם היא חזרה לכתוב את ספר ״וויקארו״ הבא, ועונה לה במעין שקר לבן שהיא פשוט מילאה לוח שלם ברעיונות ונלהבת לכתוב שוב. אם אנחנו זוכרים את הקישור שלמדנו בפרק 2 בין זושה לדמותו של ראבאן בכריכת הספר, וכן כי מדובר בספרי רומנטיקה שבמקור היו אמורים להיות אל מול מושא אהבה נשית, אפשר לקשר את הרעיון של כתיבת ספר ״וויקארו״ חדש לכדי כתיבת פרק חדש בחייה הרומנטיים המציאותיים של קרול. היא סוף סוף מרגישה בנוח להתקדם לקראת הפרק החדש הזה, אחרי שהרבה זמן התחבטה בעניין, קיבלה דיכוי על כך בעקיפין משאריות זכרונותיה של הלן ואף חוותה את חסרונה של ראבאן מכריכתה באופן פיזי (= הריחוק של זושה יחד עם ה-״אחרים״ במשך 40 יום).
אנחנו יכולים לראות בשוט בתמונה מעל כי קרול וזושה עומדות בו משני צידי הפריים, כשיש קו ברור של פינת הבית החוצה ביניהן. על אף שהמרחקים שלהם זהים, במהלך דיבוריה של זושה על כך ש-״הם״ נרגשים לקרוא ספר ״וויקארו״ חדש סוף סוף, היא חוצה את קו האמצע הזה עם הידיים שלה. כאילו שאותם ״חיזוקים חיוביים״ שהיא זורקת לקרול, הטופחים מעט על האגו שלה ומחזקים את מחשבתה שספריה איכותיים, הם מאמצים של זושה להתקדם אל נקודת האמצע שתשלב ביניהם. בעצם האמירות האלו מצידה יש גם קצת אירוניה. הרי ה-״אחרים״ מאוד מקדשים תודעה משותפת ועשייה בקו אחד, אך זושה במקרה הזה מעודדת את קרול ליצור יצירה עצמאית מקורית שיתכן ותביא רעיון שונה כזה המתקבל על ידי התודעה המאוחדת. יכול להיות שזושה וה-״אחרים״ באמת מתחילים לפתח עניין אינטימי ואישי בקרול עצמה? או שהם אומרים לה את מה שהיא רוצה לשמוע כדי שתרגיש כאילו היא מקבלת יחס אישי אמיתי? זושה מסכמת את דבריה בכך שהיא אומרת שהם ישמחו לקרוא את הספר, אך כמובן רק אם קרול תחליט לשתף אותו איתם. זו הדגשה של העיקרון של ״חיים כבחירה חופשית״, למרות שזיהינו שעשיית ה-״אחרים״ עלולה להשפיע על רגשותיה של קרול ולא לתת לה בחירה חופשית באמת. קרול מעט משפילה מבט, שכן היא יודעת שתוכן ה-״ספר״ שהיא כותבת לא הולך לרצות את ה-״אחרים״. במובן מסוים היא אפילו מתביישת. אם היא תשתף את הפנטזיות הרגישות ביותר שלה עם זושה, מי אומר שהיא לא תשפוט אותה כפי שהלן עשתה? אך היא בכל זאת עונה, תחת חוסר ביטחון, שתעשה זאת. זושה מיד מסתובבת לכיוון שאר ה-״אחרים״ המשפצים ואלו קוראים לכיוונה ״תהני בכתיבה, קרול!״. לאחר מכן, זושה מחייכת בהתלהבות לכיוונה של קרול. מבחינתה, כמו עם הרכבת, היא עשתה ״משהו מגניב״ מתוך אכפתיות בכדי לחזק את ״בת זוגתה״. מבחינת קרול, לעומת זאת, זו תחושה קצת מוזרה. אנשים אחרים בעולם מעודדים את הכתיבה שלה, זאת לאחר מעשה של ״בת זוג״ יותר מוחצנת. נשמע מאוד דומה לארגון של אירועי מיט-אנד-גריט וקהילות פורומים אינטרנטיות על ידי מנהלת אישית של סופרת, שיודעת כי אותה סופרת זקוקה לתמיכת העולם על מנת לבנות בתוכה ערך עצמי.
קרול חוזרת אל תוך ביתה, כאשר אנחנו רואים שבדרכה אל חדר העבודה, כמעט כלל החלונות המשקיפים לתוך ביתה מאירים באור כחלחל, וקרול אכן נותנת לעצמה להיות מובלת בידי הדאגה שמציפה אותה מאיום ה-״אחרים״ הגדול. רק כשהיא מגיעה קרוב יותר ללוח המחיק, היא מוארת דרך חלון באור צהוב. אנחנו רואים את לוח הרעיונות לספר החמישי של ״וויקארו״, כאשר ברוב הרעיונות עצמם נמצאים בצד המואר של הלוח ואילו המשימות שהותירה לעצמה למחקר נמצאות בצד החשוך של הלוח. קרול מתחילה לבנות לעצמה ביטחון כשהיא מתחילה לבחון מקרוב את הרעיונות הכתובים על הלוח. הרעיונות עצמם נראים במוחה מאוד יצירתיים, אפילו כאלו שגורמים לה להרגיש מעט שמחה וסקרנות. אחרי הכל, אלו הן הפנטזיות הרומנטיות שלה. היא מתמקדת בהן, עד שעיניה זולגות הצידה אל החלק החשוך של הלוח. ברשימת משימות המחקר הנמצאת שם, המשימות שלא ביצעה כוללות בין היתר ״מעבר על הערות הקריאה של הלן״ ו-״ליצור קשר עם ואל על גורלו של ראבאן (האם אני יכולה להרוג אותו?)״. בהסתכלות על המשימות האלו, אנחנו רואים שקרול הסתמכה בכל צעד של הפנטזיות שלה על אשרור חיצוני מאנשים שהיא כביכול סמכה עליהם. היא לא יכלה לחלום בחופשיות ובענק, אלא הייתה צריכה ״מילות חיזוק״ שיאשרו או יפריכו מחשבות שמדובר בפנטזיות בלתי ריאליות. מאחר והיא יודעת שדעותיה של הלן ו-ואל לא היו כנות בנושא ונתנו לה יד חופשית להפריז בפנטזיות שלה כל עוד אלו לא יפגעו בה, תוך כדי שלא האמינו בהשגתן מלכתחילה, קרול מרגישה גם היא בתוך עצמה כי הפנטזיות האלו הן שטויות שלא יתממשו. בטח שלא השפעה של שיקוי אהבה. קרול מזיזה את לוח הרעיונות של ״וויקארו 5״ הצידה וכצעד ראשון עם הטושים החדשים שבידה, משלימה קרול את המילה ״How??״. קרול תוהה איך בדיוק ה-״אחרים״ יצליחו לבצע לחץ חברתי גדול ואפקטיבי מספיק, על מנת ליצור שינוי אפילו ב-״חייזרים מכוכב אחר״. איך יצליחו להשפיע בצורה מספקת גם על אנשים שונים מהם מאוד... כמו קרול בעצמה? בטח שלא על ידי שיקוי אהבה... נכון?
כמו דבורה, מיד עוקצת
במתחם דשא גדול, אנחנו רואים כדור קריקט כחול, כאשר הוא נחבט על ידי מקל באמצעות צידו הלבן. אנחנו רואים כי הכדור שייך לקרול, ויכולים להבין מכך שהשוט מעביר לנו שתחושתה הפגיעות של קרול מעט מודחקת הצידה באמצעות ההדף של תחושת האהבה שלה. אני גם רוצה להתייחס רגע לצבע הדשא הירוק, שליווה כבר כמה מהשוטים בפרק. ירוק הוא שילוב של צהוב וכחול, ולכן הוא מסמל שלמרות שקרול מרגישה ומובלת מהרבה חששות (הכדור, בהמשך לרשימה על הלוח), היא עדיין עוטפת את עצמה בהחצנה מהולה של ביטחון ושל פגיעות. אנחנו רואים את הכדור מתגלגל אל עבר נקודת ההבקעה האדומה, העומדת על פס לבן, במרכזו של השוט. עם זאת, הוא לא מצליח להגיע עד אליה. החששות של קרול מרחיקים אותה במעט מלהגיע לנקודה של תחושת אינטימיות מלאה עם זושה, שכן היא מפקפקת אפילו בעצמה שהדבר ריאלי בהינתן מה ששמעה ובדיכויים שקיבלה בעברה, ועל כן היא לא מצליחה להביא את הקשר הזה לכדי מערכת יחסים. זושה מעודדת את קרול בכך שהחבטה שלה באמת הגיעה קרוב לנקודת ההבקעה, אך קרול מגיבה בציניות שהיא לא מרוצה מכך, שהניסיונות של זושה להסתכל על כך כדבר חיובי הן סוג של התנשאות ושבצעירותה היא הייתה טובה הרבה יותר בכך. זושה מגיבה לכך ב-״אנחנו יודעים״, גישה קצת שונה להתעניינות שלה בקרול מוקדם יותר בפרק. כמעט כאילו התגובה משדרת מסר של ״הבנו אותך, תסתמי כבר״. הדינמיקה הזאת מזכירה מאוד את השיחה בין קרול להלן במלון הקרח בתחילת פרק 3. אז התלונות של קרול על בחירת מלון הנופש מצד הלן נענתה באמירה מצידה של הלן כי לא משנה איך היא מרגישה, העיקר שתהיה בשקט. יכול להיות שבניסיון להכיר יותר את קרול, ה-״אחרים״ מנסים לחקות יותר ויותר את המניירות של הלן, כי הם חושבים שזה מה שהלן אוהבת?
זושה חובטת בכדור בחוזקה ומעיפה אותו מעבר לנקודת ההבקעה, כאשר השוט שלנו ממקם את קרול בתוך מסגרת ההבקעה, בעוד שזושה והכדור של קרול מחוצה לו. בכך, השוט וההצלחה שלה מסמלים שהיא מבחינתה כן מוכנה לקשר אינטימי עם קרול, כי היא ״כבר הבינה אותה״, אך קרול לא עדיין לא הצליחה ״ללכוד״ את זושה לחיקה. אומנם מעבר הכדור מעבר לפס הלבן יכול להעיד שהאינטימיות הזאת משמעותה אינה בהכרח אהבה רומנטית. בשוט מרוחק יותר, אנחנו רואים כי מרכז מגרש הדשא חוצה את השוט לשניים, ואילו קרול וזושה עומדות באותו הצד, אך שתיהן לא עומדות על קו האמצע אלא רק על קו ה-45 מתוך 50. קרול מופתעת מיכולותיה של זושה ואומרת שהיא חשבה שהיא מעולם לא שיחקה. זושה מתקנת שאומנם האינדיבידואלית שלה לא שיחקה, אבל בגלל הניסיון הכלל עולמי כולל השחקנים הטובים בעולם, יש להם מעט יתרון. קרול תוהה איך זה ישפיע, שכן הצלחה בכך מעידה על חלוקת זיכרון שריר. אני מאמין, וסלחו לי על הבוטות, שגם כאן כמו בסצנה עם הספא, השיחה הינה אנלוגיה לניסיון מיני. למעשה, התלונה של קרול היא על החצנת המיניות של זושה, שמפתיעה אותה כאילו אמרה לה שהיא בתולה. זושה לעומת זאת אומרת שאומנם היא באמת כזו, אבל ״קראה וצפתה״ המון בנושא בשביל ״ללמוד מיניות״ מקרוב ומרגישה מומחית לכך. והתשובה של קרול על כך היא שהיא מבינה שאפשר ללמוד דברים וכשרונות בדברים יותר בנאליים, אך על מנת להיות מינית בצורה הנכונה, עליה לדעת איך לעשות את זה נכון מהבחינה הפיזית - מה שמוזר לה שתוכל ללמוד רק מידע שלמדה באופן ״עיוני״.
לשאלתה של קרול על האם הם חולקים את זיכרון השריר, זושה עונה שיתכן שכך ויתכן שקרול פשוט גרועה במשחק הזה (או במיניות). זושה אף מסתובבת בחיוך כלפי השלט הענק של המגרש, שמקרין עם קולות את הכיתוב ״את גרועה, קרול!״. זו נקודת מפנה מעניינת נוספת. לאחר שכל הסדרה עד הנקודה הזאת הובטח לנו כי ה-״אחרים״ אינם מסוגלים לפגוע במודע במנותקים ככל ובקרול בפרט, זושה על דעת עצמה זורקת על קרול עקיצה. עם זאת, עצם ההסתובבות של זושה אל המסך הקורא בקול את המסר, מתחבר לנו לאירועים קודמים בפרק בהם היא עשתה דברים שכאלה בשביל דווקא לעודד ולחזק את קרול. מכך, ניכר כי זושה וה-״אחרים״ הצליחו לפצח את המסקנה הגדולה ביותר של קרול על עצמה מהפרק הקודם - שפת האהבה שלה היא אכן עוקצנות וסקרסטיות. על כן, זושה משתמשת בה באופן אקטיבי מהנקודה הזאת של העלילה כלפי קרול, מתוך הבנה שאולי זו יכולה להיות הדרך לקרב ביניהן ולגרום לקרול להתמסר אליה. היא מאמינה שפנייה ״בהעלבות״ תגרום לקרול להרגיש יותר טוב מאשר להתייחס אליה במחילה ובאהבה, ובעצם קצת מעמידה מראה מולה. קרול רואה את ניסיון העקיצה הזה ומגיבה גם היא באותה הנימה, כאשר היא אומרת שהיא הולכת להתנקם ״בהם״ על הרברבנות הזאת בכך שהיא תקרע לכל 7 מיליון ה-״אחרים״ את התחת במשחק. זו גרסה קצת יותר רגועה של הדינמיקות של קרול מהשלב המוקדם של העונה, בהן היא הייתה מגיבה לאמירות תוקפניות לכיוונה באמירות תוקפניות חזרה. יתכן מאוד שזו רמת האינטנסיביות שבה היא דווקא נהנית משיח עוקצני שכזה.
זושה פונה אל קרול בשאלה מעניינת, ״מה היה יום הכתיבה הכי טוב בחייך?״, כאשר שתיהן עומדות באותו צד של קו האמצע של המגרש והשוט. קרול עונה ישירות שאין יום כזה. אנחנו יכולים להבין מאנלוגיית הספרים שלנו כי משמעות השאלה הממשית היא ״באיזה יום זכית לחלום את החלום הטוב ביותר שלך?״, וזה מסתדר לנו עם כך שקרול לא מאמינה בחלומות שלה בגלל הדיכויים שעברה מזוגתה. זושה אומנם לא מקבלת ברצינות את התשובה של קרול ומנסה להבין יותר, אך קרול עונה לה שוב בדימוי ציני של סבל - שאפשר לראות בכך סוג של רמיזה שהיא מסתירה רמת כאב כלשהי מאחורי התשובה הזאת. זושה מראה סוג של גישה סרקסטית לתגובתיה של קרול, כאשר היא אומרת בציניות כמה מסכנה היא. אנחנו רואים את זושה עוברת את קו החצי, כאילו הדימוי של קרול והעקשנות שלה שלא לחשוף מידע גורמים לה לא להיות איתה ״באותו הראש״. עם זאת, גם אם מצידו השני של הקו, זושה עומדת מאוד מאוד קרוב אליו. כאילו היא יודעת שבתגובתה הסרקסטית היא מתקרבת לעמק השווה האמיתי של השתיים. אך הפעולה המפתיעה ביותר מצידה, היא שהיא אומרת ״אגב, זה עדיין התור שלי״. כן, מה ששמעתם, זושה אומרת ״שלי״, כלומר מתייחסת לעצמה בגוף ראשון. זה אולי חריג מכך שזה לא אופייני לתודעה המשותפת, אבל יכול להיות שבדיוק כמו שינויי ההתנהגות האחרים שזיהינו אצל זושה בסצנה האחרונה, מדובר בלמידה של אלמנט בשיח הזוגי שיגרום לקרול לאהוב אותה יותר והיא אפילו לא מודעת לכך? אולי זה דווקא האלמנט שיגרום לה להיראות יותר אנושית? כשקרול רואה את זושה מתכוננת לחבטה שלה, היא חשה כאילו היא מעט איכזבה אותה בסגירה העצמית שלה. היא מתעניינת למה זושה שאלה על כך. זושה לא אומרת דבר, אלא רק מזדקפת ופונה אל קרול בחיוך. ניכר שהיא דאגה לעשות עוד משהו במיוחד למענה.
עם פנטזיה (לא) הולכים למכולת
קרול וזושה מגיעות ברכב הכחול אל דיינר בשם ״לאקלינ׳ס״, בשוט שמרפרר לצילום של הסרט ״מלהולנד דרייב״ של דיוויד לינץ׳ כפי שזוהה על ידי מעריצים ברשת. ניתן לשים לב כי שלט הכניסה של הדיינר, בדומה לבריכה שראינו מוקדם יותר, מורכב מחלק מרכזי כחול המוקף בגבולות ורודים. הוא מסמל לנו שביציאתה של קרול מהרכב הכחול ובכניסתה אלו, תחושות האינטימיות וצלם האנוש שקרול מתחילה להרגיש שוב יוצרות חוצץ מדחיק עבור הפגיעות והחשש של קרול. כשקרול צועדת פנימה, היא מאוד מופתעת. הדיינר הזה, לדבריה, נסגר לפני מלא שנים. הוא לא אמור להיות פועל. גם כאשר היא מתקרבת לספות בהן הייתה יושבת פעם כשביקרה בו, היא אומרת לעצמה בחיוך ובהתרגשות שלא תיארה לעצמה שתחזור לשם. אנחנו מבינים כי זושה למעשה מחזירה את קרול לנקודה מנטלית מסוימת שהיא כבר ויתרה עליה ממזמן. שהיא לא האמינה שהיא תחשוב עליה שוב. מהסתכלות על משענות המושבים הצהובות, אנחנו יכולים להבין כי המקום הזה משויך בראשה של קרול לתחושה של ביטחון. מדובר במקום שמזכיר לקרול תקופה צעירה ותמימה יותר שלה, בה היא אכן הצליחה להאמין בחלומות שלה. תקופה שהיא זוכרת הרבה יותר בערגה, אבל כזו שכבר הדחיקה וביטלה בראשה מרוב דיכוי שעברה בחייה.
על אף שהגיעה יחד איתה ואחראית לכך שהן שם, שואלת זושה את קרול אם ״הם״ יוכלו להצטרף אליה. זו נקודה מעניינת, כי גם היא מצביעה על ״חיים כבחירה חופשית״ למראית עין בלבד. זושה פיזית מציבה את קרול ואת עצמה במרכז מחשבה / רגש ישנים של קרול, מבלי לחשוב אם היא רוצה בכך, ורק לאחר מכן שואלת ״בנימוס״ אם זה בסדר ״עבורם״ להיות שם. קרול מבחינה שעל המשענת הצהובה שמאחוריה יש סרט דבק שחור. היא מנסה לקלף אותו, אך כעבור רגע מוותרת על כך. אפשר לגזור מכך שעל אף תחושת הביטחון שהרגישה במקום הזה בעבר, הוא היה גם נקודת ההתחלה לתחושת הריחוק והבדידות שהיא התרגלה אליה, ואינה יכולה לנתק את מחשבות אלו אחת מהשנייה. אז זושה פונה אל קרול ומתעניינת באיך היא מרגישה בחזרתה לדיינר הזה. עם זאת, הדרך שבה זושה אומרת זאת - ״תוכלי להגיד לנו איך את מרגישה? נשמח לחלוק את התחושה איתך״ - נשמע מאוד מכאני. קצת כמו צ׳אט רובוטי של שירות לקוחות ששואל אותך בסוף השיחה ״איך היית מדרג את השירות שלנו מ-1 עד 10?״. בעצם הפנייה הזאת, זושה למעשה ״דורשת״ בעקיפין שקרול תרעיף לכיוונה תחושות טובות שיאששו שהבחירה ״שלהם״ להביא אותה לשם הייתה נכונה. ה-״אחרים״ סוג של מחפשים ״חיזוק חיובי״ בעצמם. הם עושים את זה בכך שהם מטמיעים עצמם אל תוך הזכרונות הטובים של קרול, או במשמעות האחרת, דואגים ללחוץ על הנקודות שגורמות לה להרגיש טוב כדי שתקשר בראשה את תחושות אלו להתמסרות אליהם. הם למעשה ״פורצים״ לראש שלה פסיכולוגית, ומבצעים עליה מעין ״טיפול סלידה״ הפוך, ״טיפול משיכה״ למעשה. קצת כמו הפרק ב-״המפץ הגדול״ ששלדון מנסה לחנך את פני באמצעות שוקולד. קצת כמו האופן שבו מאמנים ״כלב טוב״.
קרול מחייכת לגמרי מהסיטואציה, היא קצת בהלם שכל כך הרבה תחושות חיוביות יכולות להציף אותה. היא מתחילה לספר על כך שבמקום הזה כל קריירת הכתיבה שלה החלה, כלומר כאן היא התחילה לחלום בגדול. כשהיא ממשיכה לספר, אנחנו מקבלים שוט מהצד שמציג לנו גם את זושה וקרול באופן סימטרי, גם מציג לנו אותם מצידם המוחשך בלבד (כלומר הן מרגישות את הפרטיות שבסיטואציה) וגם אנחנו רואים את קרול חוצה את קו האמצע של הפריים עם הידיים שלה תוך כדי ההסבר, בדיוק כפי שזושה עשתה כמה סצנות לפני כן. אנחנו גם מבחינים שזושה לובשת חולצה לבנה, בעוד שקרול לובשת גם היא חולצה לבנה עם עליונית ורודה - קרול כבר רואה אהבה מוחלטת בזושה, במקביל לכך היא מחצינה כלפי זושה בעיקר תחושות אנושיות ואינטימיות, על אף שאלו גם הן מתחילות להיות מהולות כמעט לגמרי בתחושות ״אהבה״ מצידה של זושה. קרול מתארת איך בעברה הייתה מגיעה אל המקום בשביל לכתוב ממש סיפורים שלמים על דפדפות צהובות שהייתה גונבת מעבודה זמנית, שהיו לה הרבה כאלה והיא הייתה רצה עליהם קדימה ואחורה ולפעמים מוחקת דברים. היא אף מספרת שבמהלך כל זה, היא מאוד קיוותה שתוכל לחסוך מספיק כסף בשביל שתוכל לרכוש מחשב נייד. הסיפור של קרול מתחבר לנו למה שאנחנו יודעים מהפרק הראשון של הסדרה, בעניין הרומן האישי שהיא כתבה ומעולם לא הוציאה (שאינו ״וויקארו״) ובהתאם גם על הפנטזיות שלה שלא הגשימה. קרול עבדה להעלות רעיונות, במיוחד על ניירות צהובים, מה שמתאר את הביטחון שעטף אותה בתקופה שעוד כתבה במרץ. עם זאת, לאט לאט הייתה צריכה להתאים את אותם הרעיונות ובכך למחוק חלק מהם שלא הסתדרו לה, קצת כמו פנטזיות שהסתכמה לכך שאינן טובות לה או ריאליות, ובדיוק כמו הרעיונות לרומן שלה או ל-״וויקארו 5״ שנדחו בעדינות על ידי הלן ו-ואל. השאיפה שלה למחשב נייד מתחבר לרצון שלה להצליח לכתוב בצורה הרבה יותר רשמית ומסודרת, ואולי אף לשכוח את מה שהיא מחקה מבלי שיהיה לו זכר. זה קצת כמו השאיפה שלה להפוך ל-״סופרת אמיתית״ באמצעות הרומן שלה, כלומר להפוך את השאיפות שלה לדרך חיים מסודרת. יתכן שגם בעצם ה-״מחשב נייד״ כשאיפה, אנחנו מתייחסים בעקיפין לכך שה-״אחרים״ הם ממש כמו רובוטים שנועדו לשרת אותה. יתכן כי כוונתה של קרול היא למעשה שפסגת שאיפותיה היו לפרוש את חלומותיה בפני מישהי ״המתוכנתת״ להעריך אותה (זושה), במקום לפרוש את רעיונותיה על כל מי שתציג ביטחון בפניה (הלן).
בהמשך הסיפור שלה, מפרטת קרול כי היא הייתה תולשת את הדפים הכתובים ומנסה לאגד אותם תחת קליפס מתכת גדול. היא מספרת איך הוא היה כל כך חזק, שהיה צריך ללחוץ עליו עם שני הידיים רק בשביל להוסיף דף אחד, ואיך הוא השאיר סימנים על כפות ידיה. היא בעצם מתארת שגם לאחר שכתובים, היא עדיין בנתה לעצמה איזה שהוא רצף של אירועי חיים באופן כזה או אחר. אך היא נתקלה במהלכם בקושי אישי רב כאשר התבקשה ״להוסיף עוד דף״ לסיפור החיים שלה, מה שנקרא ״לפתוח פרק חדש״, כפי שקישרנו לכתיבה של ה-״וויקארו״ החמישי. ההתאמצות שהיא מתארת על פתיחת הקליפס מקבילה למאמץ הרב שה-״אחרים״ היו צריכים לבצע בניסונם לקרב את זושה אל קרול, על מנת להצליח להכניס עצמם אל תוך חייה ואל הפנטזיות שלה. הרי קרול כבר מצולקת לא מעט תחת מערכות יחסים ומשברי אמון. אפילו הסימנים השוקעים שנשארו על ידיה של קרול מתחברים לכך שה-״אחרים״ היו צריכים ממש לצלק את קרול, להגמיש אותה ואפילו לגרום לה להרגיש חוסר וכמיהה בכדי להצליח להשתחל אל תוך הנפש שלה. בזמן שקרול מדברת, אנחנו רואים שזושה מביטה בחיוך לכיוונה של קרול מבלי להגיב יותר מידי. היא במעין סוג של ״טייס אוטומטי״, כשהיא נותנת לקרול לדבר על עצמה בחופשיות כי היא יודעת שזה גורם לה להרגיש טוב. היא לא ממש מקשיבה לה, גם אם ניכר שהיא מספקת אוזן קשבת. זה כאילו לא אכפת לה באמת מהמחשבות והרגשות של קרול, היא רק רוצה שזו תרגיש כאילו מקשיבים לה. שתהיה מרוצה, גם אם זה נטו תעתוע עבורה.
קרול אף מוסיפה שבימים שכתבה בדיינר, הייתה במקום מלצרית בשם ברי שהיא מאוד אהבה. היא מדגישה שברי תמיד דאגה שיהיה לה מספיק קפה ואף פעם לא התלוננה שהיא תופסת את הספות במשך כל היום. היא למעשה מציינת שהיא הרגישה מאוד בנוח ואף חיבה כלפי מישהי שדאגה שיהיה לה כל מה שהיא צריכה, אך לא הביעה סלידה או הפריעה לקרול לנהל גם חיים משל עצמה. זו דינמיקה שמזכירה את היחס של ה-״אחרים״ כלפי קרול - הם נותנים לה כל מה שהיא מבקשת, אך כביכול נותנים לקרול לחיות את חייה לפי בחירתה האישית. יכול להיות שזו למעשה מלכתחילה הדרך לגרום לקרול להרגיש נוחות בקשר בין אישי? ברגע שהיא מסיימת לומר זאת, קרול מבחינה במלצרית העוברת וממלאת את כוסות הקפה. זוהי בדיוק אותה ברי שדיברה עליה. היא גם עושה בדיוק את מה שקרול תיארה - היא ממלאת את כוסות הקפה של השניים ואומרת לה שהיא יכולה להישאר כמה זמן שהיא רוצה. כאילו מישהו שומע את ההגדרה של קרול לאושר ומגשים אותה על המקום. קרול מרגישה מעט מוזר, אבל מצחקקת בנבוכות ומספרת שהמקום הזה היווה עבורה מפלט. סוג של מקום שבו יכלה לברוח מהמציאות ולחלום כפי שהרגישה בנוח. אך שנייה אחת נוספת של מחשבה מזכירה לה - המקום נשרף. היא נזכרת שהיא איבדה אותו וזה ייאש אותה, אך למעשה היא מבינה שה-״אחרים״ בנו אותו מחדש לגמרי. כשהיא שואלת זאת את זושה, היא מחייכת אליה חיוך רחב שמעיד לנו גם הפעם שזושה רואה בזה אקט אישי מצידה למען עידודה של קרול. אנחנו יכולים לפרש זאת בשני דרכים: הראשונה היא שקרול איבדה את התמימות והקסם שבפנטזיות של שנות צעירותיה כאשר זכתה לדיכוי מגביל וממלכד מצידה של הלן, אך זושה למעשה הצליחה להצית בה את האמונה העצמית שלה ואת תליית התקוות מחדש. השנייה היא שקרול איבדה את כל מה שבנתה בתפישתה על ביטחון בהיתלות בבת זוג ברגע שהלן מתה, אך זושה הצליחה לגרום לה להאמין שהיא יכולה להתאהב שוב.
בעוד שהיא מרגישה קצת חוסר איזון ואף בלבול מהסיטואציה, קרול מגיבה לכך באופן ראשוני בחיוך, באמירה שהיא מתגעגעת לימים ההם. היא מספרת איך בימיה הטובים ביותר היא הייתה עובדת לילות על מנת שתוכל לכתוב בבקרים. כלומר, היא דחקה את כל הצרכים הבסיסיים שלה למחיה כמו פרנוס עצמי אל שעות הלילה, על מנת שתוכל להתמקד בעיקר במקצוע שגרם לה להרגיש טוב. בדיוק כמו גישת ה-״אחרים״ מהספא, היא טוענת שהיא מרגישה הכי טוב כשהיא לא מתמקדת או מספקת יחס רציני עבור הדברים הרעים של חייה, אלא משקיעה מיקוד רק על הדברים הטובים. אך לפתע, המודעות של קרול לסיטואציה גורמת לה להשתתק. הראש שלה מתחיל להתמלא בדאגות. היא נזכרה במשהו שמבעת אותה. ברקע של השוט אפשר לראות מחוץ לחלון שני מדחנים - אחד כחול ואחד לבן - כאשר הכחול הוא האחד המופנה לכיוונה של קרול. זושה מתחילה להבחין שקרול נעשית שברירית. היא מנסה לשאול את קרול אם היא בסדר, אך קרול פשוט מסתכלת עליה במתיחות וממהרת לצאת במהרה מהדיינר. היא הולכת אל עבר היציאה במרכזו של השוט, המעיד שהיא בטוחה מאוד שהתחושה הרגישה שלה שמובילה את הסלידה שלה מה-״אחרים״ היא תחושתה הסופית והיא לא מתכננת לזוז ממנה. עם זאת, כאשר זושה קוראת לקרול, היא אומנם לא מסתובבת לאחור - אבל היא כן נוטה פתאום יותר ימינה, כלומר לכיוון צידה של זושה. כאילו בנקודה מסוימת בתת מודע שלה, היא עדיין נמשכת לזושה, על אחת כמה וכמה כשזו מביעה בה עניין. אנחנו רואים ברקע של זושה המופתעת את הרכבים הנוסעים בכביש עוצרים במקומם. ה-״אחרים״ ממש לא ציפו שככה קרול תגיב, שזה מציב אותם בהלם משתק. זו סתירה לוגית עבורם, בדיוק כמו הקריסה והפרכוסים ש-״הם״ חוו כשנתקפו תחת קללות מצידה של קרול בפרק 2. ובשוט מבחוץ בפנימה, אנחנו רואים שזושה מבחינה בקרול נוסעת במהירות ברכב הכחול שלה הרחק משם. התחושה שקרול מרגישה בפחד כתוצאה מגישתה המתאמצת מותירה את זושה מבעד לקיר חוצץ, כשאינה מצליחה לחדור לליבה של קרול באופן המתאים. ההתאמצות של ה-״אחרים״ לרצות את קרול באקטים אכפתיים עברה איזה שהוא גבול. כנראה שהם לא מספיק ״דיללו את עצמם במים״.
ללכת שבי אחריה
חזרה בביתה, קרול עומדת במרפסת ומשקיפה על הרחוב, כשהערב כבר ירד והבדידות שלה מורגשת יותר מתמיד. היא לובשת על עצמה חולצה ירוקה, המתכתבת עם תחושותייה המעורבות של ביטחון עצמי ושל פגיעות נפשית. היא שותה כוס של משקה אלכוהולי, דבר שאנחנו זוכרים שהיא עושה רק כשהיא מרגישה מתיחות ופגיעות שהיא לא מסוגלת להתמודד איתה בעצמה. ההסתכלות שלה על הנוף של הרחוב מעידה שהיא יודעת שזושה תגיע בסוף ותנסה ליישר איתה את ההדורים, ובמובן מסוים היא קצת מצפה לזה, אך נותנת לה ליזום זאת. אנחנו מבינים מעצם התרחקותה של קרול ומעבר הזמן, כי למעשה כל הניסיון גישה של זושה וה-״אחרים״ אל קרול מאוד מקביל לנו לאירועים של פרק 4 ותחילת 5. כמו שקרול ניסתה להפעיל מניפולציות, אפילו באמצעות חומרים מאלחשים, על מנת לגרום ל-״אחרים״ להיפתח בפניה ולשתף איתה פעולה, כך גם זושה וה-״אחרים״ בפרק הזה טמנו אקטים ומניירות שהם ידעו שיגרמו לקרול יותר להיפתח ולהיות בעדם. בשני המקרים, הצד הנפגע השתתק כאשר הופעל עליו הצעד שנחשב ״המוגזם ביותר״, ואף התרחק באופן אקטיבי מהצד השני. לקרול לקח כ-40 יום להתנצל על מה שעשתה, ול-״אחרים״ לקח לפחות כמה שעות עד רדת החשכה כשהגיעו להתנצל. כשזושה מגיעה לפינה של דירתה של קרול, הפעם ברכב קטן יותר המתאים רק ל-2 אנשים ובצבע לבן (המעיד כי היא מגיעה הפעם בגישה של אהבה זוגית פרטנית), קרול מבחינה בה, אך עוזבת את המרפסת אל תוך ביתה ללא רגש כלל. זה ממשיך את ההקבלה שלנו, בכך שזה מזכיר את האופן הנונשלנטי בו ה-״אחרים״ עזבו בפרק 6 את חדר המלון של דיאבטה ברגע שהבינו שקרול מתקרבת. זושה רואה את ההתרחקות הזאת והיא גורמת לה להרגיש לא נעים. וכמו שביססנו מוקדם יותר בפרק, גם אם כלל ה-״אחרים״ מודעים לסיטואציה, מי שמרגיש את הרגש עצמו הוא האינדיבידואל ה-״מחובר״.
קרול מתחילה למזוג לעצמה עוד כוס משקה, כשזושה נכנסת ומביעה דאגה. היא מעידה ששמה לב שקרול נטשה ״אותם״ במהירות ורצתה להבין אם הכל בסדר. קרול עונה לה בציניות שהכל טוב, אך זושה הפעם מצליחה להבין שמדובר בציניות. זה שינוי מהאופן שבו היא וה-״אחרים״ קלטו את קרול בפרק 3 (בו הביאו לה רימון יד בגלל חוסר הבנת הציניות), וסימן נוסף לכך שהצליחו לפצח את הניואנסים שבה. קרול שואלת את זושה אם היא רוצה כוס משקה, אבל לאחר מכן קובעת כעובדה שהיא מוזגת לה אחת. בתשובה לכך, אומרת זושה כי ״הם״ ישתו אם זה יגרום לה להרגיש טוב יותר. עניין המשקה כרגע מתחבר לנו לסצנה שקיבלנו אחרי הפתיח, עם משקה הפירות המדולל במים שקרול וזושה שתו יחד. באותה הסצנה, קרול מאוד רצתה להיות שירותית כלפי זושה על מנת שלא תעזוב את חיקה, ועל כן הייתה מוכנה לעשות כל דבר על מנת לרצות אותה. כעת, היוצרות מתהפכות. עצם העובדה שהמשקה האלכהולי שקרול מוזגת הוא שקוף לגמרי, מצביע על כך שמבחינתה היא ״דיללה״ מעצמה כל תחושה של אנושיות ואינטימיות כלפי זושה. המשקה כבר לא ורוד, הוא ממש חסר צבע. אבל קרול נתפסת על דבר אחר בתשובתה של זושה, והיא השימוש המתמשך שלה בלשון רבים. היא כל הזמן אומרת ״אנחנו״, כאשר קרול למה היא לא משתמשת בלשון יחיד ואומרת ״אני״. אם אתם זוכרים, ראינו אותה כבר מבליחה שימוש בלשון יחיד, בסצנת הקריקט. כאילו היא ידעה מראש שקרול תרצה בכך.
זושה מעט מתקשה לעשות זאת, זה מרגיש לה מוזר לדבר ככה. כמעט כאילו קרול לא מבינה את השפה שלה ודורשת ממנה לדבר בשפתה. ללמוד לדבר איך שהיא מדברת, שכן קרול לא מתחברת לאנשים שלא מדברים באותה שפה כמוה - כפי שראינו בפרק 2 כשלא רצתה לדבר עם המנותקים שאינם דוברי אנגלית, וכן מתחבר לכך שראינו בפרק הקודם את מנוסוס עובד קשה על מנת ללמוד את שפתה של קרול כדי שיוכל לדבר איתה. אם אני לוקח את הכיוון הזה צעד אחד קדימה, הרשו לי להציע פרשנות אפשרית. המילים ״We״ (אנחנו) ו-״I״ (אני) נשמעות בדיוק כמו המילים ״Oui״ בצרפתית ו-״Aye״ באנגלית ישנה - שמשמעות שתיהן ״כן״. בעצם התלונה של קרול על האופן שבו זושה מדברת, היא עלולה לטעון שאינה צריכה להיות יס-וומן המתבטאת בצרפתית - כלומר אינה צריכה להיות חלק מה-״אחרים״ שמתמסרים לרגלי המנותקים האחרים, כמו דיאבטה הצרפתי. היא מעדיפה שהיא תהיה יס-וומן המתבטאת באנגלית ישנה, המשומשת לרוב כשפתם של פיראטים, וכך למעשה תתמסר לידיה כשתתנהג בדיוק כמו ראבאן. בדיוק כמו הפנטזיה המקורית של קרול. בדיוק כמו הפיראטית שכונתה להיות בפעם הראשונה שפגשה אותה.
קרול מתלוננת שעל אף שיש בתודעתה של זושה את כל המוחות בעולם, היא עדיין לא מצליחה להתמודד עם כינוי גוף תקין. היא בעצם אומרת, כמו בסצנה עם הקריקט, שלא משנה כמה זושה תטען שהיא מנוסה מלמידה עיונית לגבי החיים, היא עלולה למצוא את עצמה בלתי מנוסה כשזה מגיע לתקשורת אינטימית ולשידור על אותו גל עם הפרטנרטית שמולה. זושה שואלת אותה אם זה מה שמעציב אותה, אך באינטונציה שמשדרת כאילו היא מעט מזלזלת בכך, שזה דבר אינו חשוב. קרול לא כל כך יודעת איך להגיב וכמעט מתפרצת, אך בוחרת להיות ישירה עם הבעיה שמפריעה לה. היא שואלת את זושה מה אותה ״ברי״ שפגשו בדיינר עשתה לפני ה-״התחברות״, ונענית בכך שהיא עבדה כקוסמטיקאית במיאמי ונישאה לאחרונה. קרול מדגישה שעכשיו, אחרי ה-״התחברות״, היא כבר לא נשואה תחת המצב החדש. היא תוהה האם ה-״אחרים״ לא פשוט הכריחו אותה לעזוב את המקום אליו התקדמה בחיים וגררו אותה חזרה אחורה בשביל, דה פקטו, לשחק בהצגה הגדולה ״שלהם״. הטענה של קרול מאוד מתחברת לסיפור האישי שלה. אומנם היא הייתה בעבר בעלת חלומות רבים ובתקופה מאושרת בחייה, אבל (לפחות לפי ראות עינייה) היא התקדמה משם והפכה יותר ריאלית ומלומדת עם הזמן, ואפילו השיגה לחיקה בת זוג. ה-״התחברות״ לא רק לקחה ממנה את הזוגיות שהייתה לה, אלא ה-״אחרים״ גם ניסו באופן אקטיבי לגרום לה להרגיש שוב תחושות שלא הרגישה מזמן. קרול למעשה רואה בכך ניסיון להכריח אותה לעשות רגרסיה, אולי אפילו ניסיון של אינפנטיליזציה (לגרום לה להרגיש נחותה וטיפשה יותר ביחס ״אליהם״), על מנת שתהיה חיילת במשחק השחמט הגדול שלהם (שכמו שאנחנו זוכרים ממוקדם יותר בפרק, קרול לא מוכנה להציב את עצמה במשחק שחמט מולם).
זושה לא ״מצליחים״ להבין מה מפריע לקרול, ומבקשת ממנה להיות יותר ספציפית. באופן אירוני ותואם, ה-״אחרים״ משקפים שהם בעצמם לא מבינים את ״שפתה״ של קרול, ואולי אף אנחנו אמורים להבין מכך רמיזות לגזלייטינג. קרול מחליטה לפרוש זאת ישירות בפניה ולא להדחיק - היא עלתה עליהם. הם מנסים להסיח את דעתה ולגרום לה לאבד ריכוז. היא יודעת שהם משתמשים באקטים מניפולטיביים של ריצוי על מנת לגרום לה להתמסר, מאחר והיא עדיין לא נכנעה לידם. היא למעשה אומרת שזושה וה-״אחרים״ מנסים למכור לה לוקשים של חיים אידילים על מנת שתרצה להיות איתם. כאילו זושה היא בת זוג בדייט שמתאמצת להרשים בצורה מלאכותית ולא כנה כדי שימשכו אליה... אירוני, לא? היא מנסה לדרוש מזושה להודות בכך, אך היא לא עונה. היא מורה עליה להודות שהיא מבינה שהיא לא תוותר, כלומר להבין שלא משנה מה היא תעשה, הן לעולם לא יהיו זוג והיא לא מעוניינת להתייחד עם מישהי כמוה. זושה אומרת לה ש-״הם״ מבינים, למרות שהם היו מאוד רוצים שהיא כן תתמסר אליהם ו-״תוותר״ על ההקשחה שלה. אך, מעבר לכך, חשוב לה גם לומר ש-״הם״ באמת אוהבים את ספרי ה-״וויקארו״. כלומר, ״הם״ באמת מתחברים לפנטזיות של קרול. קצת על גבול ״חולקים איתה קינקים״, שזה לא באמת טיעון רלוונטי למערכת יחסים רומנטית, אבל עלול להוות דרך מניפולציה למי שרוצה לנצל חולשות במסגרת החשק המיני.
קרול לוקחת את הכנות הזאת ומחליטה להמשיך להוציא מעצמה את הכנות המלאה, בין אם כי נמאס לה לשמור בבטן, ובין אם האלכוהול מתחיל להשפיע עליה באופן דומה לחומר המאלחש מפרק 4. היא אומרת לזושה שהיא מחבבת אותה או ״אותם״, אבל היא אינה מסוגלת להתמודד עם השקפת העולם המלאה שלה. היא אפילו כמעט מתפרצת, אבל מצליחה לעצור את עצמה. היא טוענת שדברים שה-״אחרים״ מאמינים בהם, כמו חוסר היכולת לקטוף תפוח מעץ, הוא בגדר אובדן שפיות וחולי נפשי. למעשה, קרול מטיחה בזושה בכנות ובוטות מלאים כי היא לא מוכנה להתמסר אליה בפיכחות הדעת כי היא פוסלת אותה על מאפייני החיים שלה. ואכן, בעולם הדייטינג, קל מאוד להיפסל על הדברים הקטנים ביותר. גיל, גובה, משקל, מראה, אמונה דתית ונטייה פוליטית הם רק כמה דוגמאות למאפיינים כאלה שלא נדיר לשמוע אותם נכנסים במשפט ״היא סבבה והכל, אבל...״. על אף שקרול כן מעריכה את זושה כבת אדם, אותם מאפיינים אישיותיים וכביכול טכניים הם אלו שגורמים לא שלא לבחור להתמסר. היא אומרת שהיא לא יכולה לוותר על העקרונות שלה, הנוגדים את אלו של זושה, והיא מרגישה מחויבות להמשיך ולדאוג ש-״הדעה השפויה״ שלה תחזור להיות שגורה בדעת כלל העולם - גם אם זה במחיר של לאבד את זושה לנצח ולהשאר בודדה ללא אף אדם לצידה. האמירה הזאת מקבילה לנו לשני אירועים שכבר פגשנו בסדרה: הראשון הוא השיחה של קרול עם זושה מוקדם בפרק הזה במצפה, בו הבינה שה-״אחרים״ מתכננים להפיץ את משנתם בכלל הגלקסיה גם אם קרול תאבד את האינדיבידואליות שלה, והשני הוא הסיפור של קרול על טיפולי ההמרה שהיא הציגה בפרק 4. היא סיפרה אז שאמא שלה שלחה אותה למחנה הטיפולים והיא כל כך סבלה שם, שהיא לא דיברה איתה מאז. הנאום של קרול נשמע קצת כמו קריאה של אמא שרואה בלהט״ביות סטיה נפשית ומעדיפה לגרום לבת שלה ״להבריא״, גם אם היא תאבד את הקשר ביניהן.
קרול מתקשה לנשום. המחשבה על הבדידות ממש מציפה אותה נפשית. היא אומנם עדיין בחולצה ירוקה, היא עדיין עושה פה צעד שמחצין גישת ביטחון בעמידה מול זושה ועומדת על העקרונות שלה, אבל זה לא פחות קשה לה לחשוב על כך שתצטרך לשאת בהשלכות של הבחירה שהיא עושה ובכך היא מחצינה גם שבריריות. בעודה מנסה לעצור את הדמות ולנשום עמוק, זושה מתקרבת אליה בצעדים קלילים. היא מזהה שקרול לא מאושרת באמת בבחירתה, אלא זו כואבת לה, כך שלמעשה היא ״במצוקה״. הצילום מראה לנו שהיא מביטה על קרול מלמעלה, כאילו היא תופסת מעצמה בעמדת שליטה ודומיננטיות. ואז, היא רוכנת קדימה... ומנשקת את קרול על שפתיה. ה-״אחרים״ וזושה אומנם מזהים את המצוקה בקרול ועושים על דעת עצמם מה שהם מאמינים שיציל אותה מהמצוקה שהיא חווה (כמו עיקרון גלגל הים והאיש הטובע שהציגו בפרק 3), אך בפועל, הם ממש כופים עליה נשיקה - גם לאחר שהצהירה כוונות כי בבחירה מודעת ושקולה, היא לא מעוניינת בקשר בכלל. זאת, ללא ספק, הטרדה מינית לכל דבר ושבירת גבולות פיזיים. זה ניכר כאילו באקט נואש אחרון, זושה מאמינה שאם תכריח את קרול למגע מיני, היא לבסוף תאהב את זה. זו טקטיקה שלצערי לא נדירה בתחום ההטרדות שעליהם אנחנו שומעים לא מעט, בעיקר כאשר מטרידנים מנצלים אנשים רעועים נפשית לסיפוק תאווה מינית בהבטחות סרק. זו גם מתחברת לגישת ה-״אחרים״ בנוגע ל-״התחברות״, כאשר הם לא מפסיקים לומר לקרול כמה היא תאהב את זה אם רק תנסה.
לצערה של קרול, היא באמת מאוד שברירית נפשית בנקודה הזאת. הפחד מבדידות רודף אותה ומערער אותה עד העצם. הנשיקה הזאת מגיעה אליה בהלם מוחלט, שכן זו הפעם הראשונה לפחות מאז ה-״התחברות״, ואולי גם מלפני כן (שכן אנחנו לא יודעים את טיב היחסים עם הלן), שהיא זוכה לחוש נשיקה. על שפתייה. יתרה מכך, זו נשיקה שמגיעה יזומה מצד שני, שזו אולי הדרך האולטימטיבית עבורה לעכל ולקבל את התחושה הנכספת שמישהי באמת באמת אוהבת אותה. אנחנו רואים את זושה מחייכת אליה חיוך רחב. היא יודעת שזה אקט שנעשה על מנת לרצות אותה, אם כי אנחנו כקהל יכולים לגזור מכך ששוב מדובר בצעד שיותר נועד ״להשתיק״ את קרול מאשר להביע כוונות אמיתיות. קרול רועדת ונושמת שוב בכבדות, היא חשה את הרגשות שלה עומדים להתפרץ, ואז... נתפסת על זושה וממזמת אותה בחושניות. כל האינטראקציה הזאת היא מקרה מזערי של כל החוויה של קרול - היא כה שברירית ומרוסנת מפידבק חיובי חיצוני, שכאשר היא זוכה לתחושת אכפתיות אחת ויחידה, אפילו ספק אם היא מלאת כוונות, היא באופן ישיר נקשרת בצורה תלותית ואינטנסיבית. גם כמו נאמנות של ״כלב טוב״, גם כמו השבת גמול לאדם שעשה חסד אחד לטובתכם גם אם לא מכירים אותו, גם כמו כאב של אדם שמפתים אותו לחזור להשתמש בחומר ממכר לאחר שנגמל ממנו, וגם כמו השתלטות של תחושת אופוריה כל כך טובה המתקבלת בחטף מנגיף דרך רוק, שאתה לא יכול לעצור את עצמך אלא להעביר אותו הלאה. לא משנה מה הסיבה, לא משנה מה קרול חושבת שהיא יודעת או לא יודעת על המניפולציה הזאת, לא משנה מה הכוונות של זושה והאם היא חוצה גבולות עקרוניים ולמעשה כן פוגעת בקרול במסווה של עזרה. העובדה היא אחת - קרול וזושה מתמזמזות על קו האמצע של השוט. הן הגיעו לעמק השווה, אל נקודת ההתייחדות. מכאן, כנראה ששום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר.
הסיפור שאינו נגמר
בקאט לבוקר שאחרי, אנחנו רואים את זושה שוכבת לבדה, עירומה, במיטה של קרול והלן - ואף בצד המיטה של הלן, כפי שראינו בפרק 5. זה נראה כאילו המצב נחתם, וזושה ״באופן רשמי״ הפכה להיות ממלאת מקומה הזוגית של הלן בעיני קרול. אנחנו גם רואים קרן של אור המקרינה על גבה ומבליטה את הצלקת שראינו מוקדם יותר בפרק. מעין מיצג ויזואלי שגם אם פניה מוחשכות ובכך היא ניכרת לקרול (או לעצמה) בתור מישהי שיכולה באמת להתמודד עם התבודדות, ״מאחורי הגב״ היא עדיין ״פגומה״ ומכילה שאריות מחוויותיה בהחצנה ומקשר עם אנשים נוספים. זושה שומעת רעש תקתוקים מרחוק, מה שגורם לה לחייך בשמחה. היא מתיישרת ורואה מבעד לחלון את קרול יושבת בחדר העבודה שלה, מוארת מסביבה באורות, כשהיא יושבת במרץ רב להמשיך לכתוב את ״וויקארו 5״. אנחנו מבינים כי ״מחסום הכתיבה״ של קרול סוף סוף נפרץ על ידי זושה. היא סוף סוף מאפשרת לעצמה להמשיך לפתח פנטזיות, עכשיו כשקיבלה ״הוכחה״ שהיא יכולה להגשים אותן. אפילו עצם העובדה שקרול כותבת את המשך הספר על מחשב נייד ולא על הלוח המחיק, מעיד שהיא ממשיכה מנטלית מאותה נקודה מלאת תקווה שתיארה שהייתה לה כשהייתה מבקרת בדיינר בצעירותה. הוא גם מעיד שהיא השיגה את מערכת היחסים הלוגית והשירותית שהיא כיוונה אליה. תהליך הרגרסיה הושלם במלואו... שזה פחות או יותר מה שזושה רצתה שיקרה. רגע לאחר מכן, אנחנו רואים דפים רבים עם טקסט מודפסים ממדפסת. בניגוד לסיפורים שכתבה בעבר על דפים צהובים, כלומר כתבה אותם עם הרבה ביטחון עצמי אישי, כאן ההדפסה על הדף הלבן משקפת שהמילים נכתבות יותר מנקודת המבט של אישה אוהבת במערכת יחסים בריאה (כביכול).
זושה נכנסת לחדר העבודה בלבוש ירוק, בעוד שקרול לובשת גופיה לבנה. מצב הצבעים הפוך לגמרי משהיה בסצנה הקודמת, מה שמעיד על שינוי תפיסת המעמדות. כלומר, קרול רואה כרגע בדמותה של זושה שילוב מאוזן ולא לגמרי ברור הן של מקום לביטחון והן של מקום לפגיעות, כאשר זושה רואה בקרול מושא ״אהבה״ (או התמסרות) שלם וממשי. קרול מתחילה את הסצנה בצד החלון, המקרין עליה אור כחול, אך מכניסתה של זושה לחדר, היא עוברת אל הצד המואר במנורה צהובה. כעת קרול לא מתמלאת ביטחון כשהיא לבדה ומרגישה שברירית כשהיא בסביבת זושה או ״אחרים״, אלא דווקא ההפך הגמור. בעוד שקרול עומדת בדיוק על מרכז הפריים, זושה גם גובלת בו, אך נוטה יותר לכיוון הצהוב. היא קצת יותר בטוחה מעצמה ממה שקרול מאמינה על עצמה. אנחנו אף רואים בזווית אחרת כי המנורה מאירה את קרול בצהוב, אומנם עם התקרבותה של זושה, היא מתחילה להיות מוצלת יותר. הביטחון שלה קצת יורד רמה כשהיא מושווית למישהי הרבה יותר מוחצנת ממנה. זושה שואלת את קרול כמה זמן היא כבר ערה, וקרול עונה שמספיק זמן. אנחנו מבינים שקרול עבדה על הספר כל העלילה, כדי שתוכל להוציא משהו מוכן ומסודר בשעות הבוקר. מעבר לכך שזה רילייטבל לכתיבת שורות אלו (רובן נכתבו בשעות הלילה), זה מקשר אותנו לאמירה של קרול מהדיינר שהתקופה הכי יפה בחייה אופיינה בעבודה קשה בלילה ובפיתוח חלומות ביום. זה עוד צעד ברגרסיה המחשבתית, אך זו גם סוג של הודאה שהמצב הנוכחי הוא מה שקרול באמת מגדירה כמאפיין אושר עבורה.
קרול מסתכלת על המילים שכתבה, שנמצאות פיזית בכף ידה. היא נעצרת לרגע, ומחליטה להציע לזושה לקרוא את הפרק הראשון של הספר החדש שלה בחיוך רחב. הנקודה הזו מפתיעה, הרי שקרול מאוד סלדה מהתלות בפידבק של הלן אחרי שזו שיקרה לה במצח נחושה. אך הפעם זה יהיה שונה, היא חושבת. היא מרגישה ביטחון בחיקה של זושה. על דעתה של זושה היא סומכת שתהיה כנה ושקולה... נכון? בשוט הבא, אנחנו רואים את קרול יושבת על מדרגות ביתה, מעט הצידה מקו האמצע. בעוד שהיא מוארת, שארית הבית חשוך כולו. אנחנו מבינים שעל אף שקרול מחזיקה בביטחון עצמי, היא לא ממש סגורה שעוד מישהו בעולם נמצא איתה באותה דעה בנוגע לכתיבה שלה. בעיניה, מדובר ״במבחן האמיתי״ שיוכיח לה האם זושה באמת אוהבת את מה שהיא כותבת. האם זושה באמת מתחברת לפנטזיות שלה, כשאלו נבחנות בצורה הכנה ביותר והמלאה ביותר. היא ממתינה זמן רב, אך אין לה סבלנות. היא כמעט מתפתה לעלות למעלה במדרגות, כלומר לדרוש לקבל תשובה לתהייה הפנימית שלה בשביל לאשש את הספקות שלה. כשהיא שומעת חריקת דלת, היא חוזרת במהרה למקומה. קצת כמו ילד שבוחן את הגבולות שמציבים לו, אבל בסופו של דבר פוחד מדעת האפטרופוסים שלו. אינפיטיליזציה, כבר אמרנו.
זושה יורדת לאט לאט במדרגות ומתיישבת לצידה של קרול, כמו סוג של קול צעידה מאיים שמגיע בדרמטיות לבשר בשורה קשה, מה שאני בטוח שלא מרגיע את קרול. זושה מתיישבת במרחק מאוזן מקרול מאמצע השוט, בלי להצליח להוציא מילה. קרול ממתינה מעט ואז צוחקת עם זושה שלא תשאיר אותה במתח - שבאופן בלתי ישיר נשמע כמו אמירה של קרול לזושה שלא תנטוש אותה בגלל הפנטזיות שלה. התגובה הראשונה מצידה של זושה היא ההלם על השינוי המשמעותי ביותר - ראבאן היא כעת דמות נשית, כמו שהייתה אמורה להיות במקור. קרול יודעת שזה היה צריך לקרות מזמן, אבל היא הגיעה למסקנה שלמה לא לעשות את זה עכשיו. אנחנו יכולים להבין מכך כי התפיסה של קרול כרגע היא שמערכת היחסים שלה עם הלן הייתה בגדול מקבילה ליחסים עם גבר - זה לא היה מה שהיא מחפשת וזה דרש ממנה ״להצניע״ את הרצונות האמיתיים שלה, כמו משיכה לנשים. כעת, כשזושה לצידה, היא רואה בה את הפעם הראשונה שהיא נמצאת במערכת יחסים קרובה עם אישה אמיתית. זושה שואלת את קרול אם היא מתכוונת לעשות לזה רטקון, כלומר להציג דרך שבה זה תמיד היה המצב - שקרול תמיד הייתה במערכות יחסים אך ורק עם נשים. קרול לא חושבת שצריך, אפשר להשאיר את הסיפורים כמו שהם ולהציג את התפנית בצורה קנונית שמסתדרת. קרול משקפת שהיא לא צריכה להדחיק את עברה, העיקר להעיד על עצמה שהיא עשתה בהווה שינוי לטובה. זושה מנסה למצוא דרך עבור קרול להצדיק את השינוי בה, כשהיא מציעה לה רעיונות מתוך הלור של העולם שלה כמו אחרונת הפאנגירליות. קרול כמובן מתרשמת מההיכרות הגדולה של זושה במאפיינים של עולמה. אף אחד לא באמת הבין אותו כמו שהיא הבינה אותו, עד עכשיו. היא מציינת בפני זושה שהיא תכננה להשתמש באלמנט שנקרא ״מערות אבלור״, שזושה האמינה שהם דבר שאבד מזמן. קרול עונה לה בתגובה ש-״מה זה זמן בשביל ראבאן?״. מהאינטראקציה הזאת אנחנו מבינים שבדיוק כמו במציאות, התהליך שגורם לקרול ״לצאת מהארון״ ו-״לשחרר את הלסבית שבה״ כולל להעלות נקודות מחשבה מהאוב שנדמו שכבר אינם עוד. גם אם אלו הודחקו בעבר והיא ויתרה עליהם ממזמן, מישהי כמו ראבאן, כלומר זושה, יכולה עדיין לשלוף את נקודות העבר של קרול ואינה מפרידה בין הווה לעבר. קרול אף מציינת שהיא תכננה להשתמש באלמנט של ״מצפן הזמן״ בשביל להעביר את לוקשיה (גיבורת הספר) תהליך שהיא לא זוכרת, אבל זה היה הרבה יותר הגיוני עבור ראבאן. בזמן שהייתה במערכת יחסים לא מספקת, קרול חשבה שהיא צריכה לשנות בעצמה משהו (מבלי לדעת מה) על מנת להחזיר את רגשות האהבה שהתחילו את הקשר בינה לבין הלן. אך לבסוף הבינה כי הדרך הבריאה יותר להתמודד עם הסיטואציה ולאהוב שוב, היא להחליף את בת הזוג שלה.
קרול וזושה מתאבססות בהתלהבות של הסיפור, כשקרול שואלת אם היא אוהבת את הסיפור עד כה. זושה נדהמת שהיא בכלל שואלת. היא באה להתחיל לומר משפט ב-״אנחנו״, אך היא נזכרת מה השפה שקרול מבינה נכון. בפעם הראשונה באופן מודע ומכוון, זושה משתמשת בגוף ראשון ואומרת לה ״אני אוהבת אותו״. מכבר לכך שאלו הם מחמאות עילאיות המורעפות על האגו של קרול, זו גם הצהרת האהבה המילולית הראשונה שזושה נותן לקרול באופן ישיר, וכן הפעם הראשונה שקרול שומעת שמישהו אומר שהוא אוהב את ספרי ה-״וויקארו״ שלה ובאמת מתכוון לכך. למרות שזושה אמרה זאת קודם כחלק מה-״אחרים״, קרול זכרה אז מהשיחה שקיימה בפרק 4 כי הידע של ה-״אחרים״ על הספרים הוא דל ומתבסס על השקר הלבן של הלן. עכשיו, כשהיא בטוחה שזושה קראה אותו, על אחת כמה וכמה שהיא מוכנה לשייך את הדעה הזאת לעצמה בגאון, קרול יודעת שהיא חשה לכיוונה מה שהיא תופסת כאהבה אמיתית.
אצלנו בבוסתן מהפכה גדולה
השעון שלנו מוצר על המסך ומציג שאנחנו נמצאים כ-60 יום ו-9 שעות מאז ה-״התחברות״. מאז הפעם האחרונה שראינו אותו לקראת סוף הפרק הקודם, ישנו פער של 11 וחצי ימים - כלומר זה פרק הזמן שבו התפתחה הדינמיקה בין קרול לזושה מחדש מאז חזרתה, שהוא ארוך יותר בצורה ניכרת מזמן ההיכרות שהיה לה עם זושה לפני תקרית ההתרחקות. אנחנו רואים את קרול בשוט בזווית זהה לחלוטין לשוט הראשון שקיבלנו לאחר הפתיח, אך הפעם ישנם שינויים בולטים. קודם כל, אנחנו רואים את קרול שוטפת גמבות ירוקות, צהובות ואדומות. למרות שהמים עדיין זורמים, כלומר הרגשות של קרול עדיין שוצפות בה, השטיפה של הירקות לא ״מדללת״ את הצבע שלהם מן הסתם. המים נשפכים החוצה מתוך המסננת, כאילו קרול משליכה את דאגותיה החוצה מהמערכת. ניתן להבין שקרול כבר לא צריכה לסנן ולמתן את הרגשות שלה, עכשיו כשמערכת היחסים בוססה. עוד אנחנו רואים ברקע כי הגדר הפרוצה בחצר ביתה תוקנה ועומדת כרגיל. קרול כבר לא צריכה לשבור חומות עצמיים על מנת להצליח להגן בחירוף נפש על בת זוגתה, שכן כעת בת הזוג שלה מעריכה אותה כמו שהיא באופן מלא, מבלי שתתאמץ או תצא מגדרה (בדיחה לא מכוונת, נשבע). אנחנו אפילו שומעים כי ברדיו לו הן מקשיבות, מתחיל להתנגן השיר ״All of You״ (״כל כולך״) של מיילס דיוויס. וכמו שראינו בפרק הקודם, השירים שקרול שומעת משקפים את התחושות הפנימיות שלה. קרול מסתכלת לכיוון החלון שמעל לכיור שלה, ובדומה מאוד לשוט שקיבלנו בפרק 3, היא משקיפה על הקבר של הלן, כשפס החלון מפרידה בינה לבין המצבה שיצרה. היא לוקחת נשימה עמוקה כשהיא נזכרת לרגע בעברה, אלא שאז מגיעה זושה וההשתקפות שלה מוצגת על גבי המצבה של הלן. קרול מופתעת מכך ומהר מאוד מכבה את המים. מוצג לנו ויזואלית כי קיומה של זושה לא רק מחליף את הלן, אלא למעשה מנסה ״לדרוס״ את התפישה שלה למערכת יחסים ולגרום לה לשכוח מכך שחוותה דברים אחרים בעבר. הגעתה של זושה, שהפתיעה את קרול, גרמה לה למהר לחדול בכלל מלהציף את עצמה ברגשות. כאילו היא מפחדת מזושה. כאילו היא מסרסת את עצמה.
כשקרול מבחינה בזושה, התגובה הראשונה שלה אליה היא שהיא מקווה שהיא מכינה אוכל לשתיהן, כי גם היא אוכלת. היא משקפת לה שלמרות שהגישה האינטואיטיבית שלה היא להיות שירותית ולחשוב על טובת קרול כדבר יחיד, היא צריכה לזכור שהיא צריכה לדאוג גם לעצמה. על אף שהקשר שלהן בנוי על כמה הן דואגות לספק אחת את השנייה, חשוב שיהיו מרוצות בזכות עצמן גם כן ולא יהיו תלויות רק בהדדיות - הרי שזה בדיוק מה שהיה חסר לקרול בקשר שלה עם הלן. זושה מהנהנת והולכת חזרה, מה שגורם לקרול להבחין שוב במצבתה של הלן. מעין סימבוליות לכך שהיא נזכרת בדאגות המודחקים שלה - העזיבה של ה-״אחרים״ והמוות של הלן. זה גם מתחבר לנו קצת לאופן בו הלן הייתה ממסכת את העולם מפני קרול, ובעצם כשבחלון קרול לא רואה את זושה, כלומר כשהיא לא נמצאת בחייה, אין דבר שימסך אותה מהדברים שמדאיגים אותה בעולם, כמו מערכות יחסים מסוגה של הלן (כמו שדימינו קודם, מערכות יחסים הטרוסקסואליות). נוכל גם לשים שקרול לובשת חולצה בגוון כתום, בעוד שזושה לובשת שמלה בגווני כחול וכתום. בעוד ששתיהן מרגישות ביטחון עצמי ותחושת אינטימיות ואנושיות, בקרול עדיין נמצאת מעט דאגה מהולה.
קרול שואלת את זושה אם היא אוהבת חביתות, והיא עונה לה שכן וש-״הם״ אוהבים כל סוג של אוכל לארוחת בוקר. אנחנו רואים את זושה מוציאה חלב מהמקרר ובוחנת אותו מקרוב. זה לבטח נתפס בעיניה דבר חריג, שכן ״הם״ מכירים את הקונספט של חלב, רק שהפעם ״הם״ הולכים להשתמש בחלב אמיתי ולא בתערובת עם חלבון אדם. השינוי הזה יכול להתפרש כשינוי שהם עושים על מנת לרצות את קרול, או לחלופין, נקודת מבט של קרול בה תחת רגשות האהבה שלה (שמתקשרים לנו בשילוב תאוריית הצבעים בכך שחלב הוא לבן), היא לא מבחינה באותם אלמנטים ״נוראיים״ ב-״אחרים״ שהפריעו לה קודם. קרול מבינה את מחשבת ה-״אחרים״ המשותפת, אך שואלת אם זושה כאינדיבידואלית אוהבת חביתות. היא עונה לה תחילה בגוף שלישי, ״זושה אוהבת...״, ולאחר מכן מתקנת את עצמה וחוזרת על המשפט בגוף ראשון. ה-״אחרים״ אומנם מנסים לדבר בשפתה של קרול, אך הם יכולים לדבר על אינדיבידואליים רק מההסתכלות שלהם עליהם כגוף שלישי, כלומר על האישיות שהייתה להם בעבר ונודעה להם דרך ה-״התחברות״. אפשר לחבר זאת לחשש המקדים של קרול בסדרה על כך שישפטו אותה לרעה על בסיס כך שלא יכירו אותה עמוק מספיק, והן לכך שהלן ביססה את דעתה על קרול ועל הכתיבה שלה על סמך הצצה חטופה בספרה ללא קריאה מעמיקה. זושה אף מציינת שלמרות חיבתה לחביתות, לא יצא לה לטעום הרבה מהן. זה בדיוק אותו דבר שלמדנו על הלן בפרק 4, כשנאמר לנו שהיא אומנם אוהבת צמר גפן מתוק, אבל טעמה אותו רק 4 פעמים לפני כן - כולם ללא קרול. תוך כדי שהיא מדברת, אנחנו רואים אותה שופכת חלב לתוך קערה עם ביצים ומערבבת אותם. מה יכולה להיות המשמעות של זה?
מתוך המשך התעניינות בזושה האינדיבידואלית ובעולמה שלא ממש דאגה לחקור עד כה, שואלת קרול אותה מה המאכל הכי אהוב עליה. זושה קצת משתתקת ונתקעת על נקודת מבט אחת למשך כמה שניות, עד שהיא עונה שבחירתה היא גלידת מנגו. זה זמן תגובה קצת ארוך באופן חשוד. הוא גם קצת מזכיר את החלימה בהקיץ של קרול בארוחת הערב הפרטית שסידרה לעצמה בפרק הקודם, שגם אז קישרנו להתמקדות בזיכרון שמנתק אותך לרגע מהמציאות. זושה אומרת שהיא אוהבת גלידת מנגו, אך דרך ההתבטאות שלה שלה קצת נשמעת כאילו היא יותר הגיעה למסקנה הזו עכשיו, מאשר שידעה אותה במשך זמן. כאילו למרות שמדובר במשהו שאמור להיות מאפיין אישיותי אינטואיטיבי, היא לא ידעה אותו עד שקרול שאלה. היא מרחיבה לספר שאדם זקן היה מוכר גלידת מנגו מעגלה קטנה בשכונת ילדותה בגדנסק שבפולין כשהייתה בת 10, כשהייתה משקיפה על ספינות חדשות שהיו יוצאות לדרכן. היא אומרת שהיא הייתה נדהמת מאותן ספינות, כשלא ידעה מי בנה אותן, לאיזו מטרה ולאן הן שטות - דבר שקיבלה עליו תשובה כעת כשהתפתחה מחשבתית. התהייה של זושה על דרכן של הספינות מתחבר לנו לנושא החוזר בפרק של הסקרנות לחקור מקור של דבר, לעומת להביע אליו הערכה ״עיוורת״. כמו שקרול הייתה סקרנית להבין יותר על המקור של ה-״אחרים״, לעומת זושה שהביעה רצון להשיב כגמול כך או כך. היא ממשיכה בכך שהיא מספרת שהזקן לפעמים היה מחלק להם ארטיקי גלידה בחינם כשהיו לו יותר מידי מהם, למרות שידע שאין להם גרוש על הנשמה. היא אומרת שקצת אחרי שהמדינה נפתחה, פתאום היו לאותו זקן טעמים חדשים - כמו מנטה (ירוק), קפה (חום) ואפרסק (כתום), אך היא תמיד העדיפה את המנגו. כל הסיפור הזה ניתן לפרשנות כמעין הסתכלות של זושה על הקונספט של החיים ככלל ושל זוגיות בתוכם בפרט. גלידת המנגו מייצגת לנו בצבעה הצהוב את הביטחון, ובעצם היותה מאכל ״רך״ יתכן שאת הנטייה לעדינות נשית. כשהייתה צעירה, נמשכה זושה בעיקר לביטחון במעטפת רכה. היא הבחינה בספינות, כלומר דרכים משמעותיות לחצות את העולם ולגלות אותו, וזה תמיד סקרן אותה מה הייתה המטרה והיעד שיכולים להיות בלגלות את העולם. ארטיקי הגלידה שהייתה מקבלת בחינם ובכמויות יתרות עלולים לסמל במובן מסוים גברים שהיו מנסים להתחיל איתה יותר מידי ובעל כורחה, שאולי מבפנים הם מכילים גלידה, אבל מבחוץ יש להם מעטפת קשוחה וגם יש בהם מקל ארטיק להחזיק בו ש... אתם יכולים לחשוב לבד מה הדימוי שלו. כשהמדינה נפתחה, כלומר כשהיא הגיעה למצב שהיא מחצינה את עצמה לעולם ומתחילה לחקור אותו, היא נתקלת בהרבה יותר סוגים של נשים. תאוריית הצבעים מציגה לנו מנטה ירוקה שהיא ביטחון ושבריריות, אפרסק כתום שהוא ביטחון ואינטימיות, וחום שאומנם מתחבר לנו לקפה בדיינר אך לא ממש אפיינו לו משמעות. אך לא משנה מה טעמה, כלומר מה ניסתה וחוותה, היא תמיד חזרה לאהוב ולהעדיף את המנגו - הביטחון במעטפת הרכה. מכל המסקנה הזאת, אפשר אפילו לטעון שהבחור הזקן שזושה מדברת עליו אמור להתקשר בראשנו למעין דמות אלוהים, או כל דמות אל שמנהלת את החיים שלנו על פי אמונתנו.
אבל! אני מצטער, אני קורא בולשיט על הסיפור הזה. בעיניי, כל סיפור הרקע המרגש הזה מפיה של זושה הוא פברוק אחד גדול, שנועד גם הוא לגרום לקרול להרגיש טוב. להלן הנסיבות: נתחיל מהבחירה במנגו, שלא ניכר שהיא בחירה אקראית למדי. בתחילת הפרק הנוכחי, התרכיז שקרול מערבבת ומגישה לזושה הוא תרכיז בטעם מנגו, או לכל הפחות כזה שמנגו בולט מאוד על אריזתו (מוזמנים לראות בעצמכם בתמונה הראשונה של קרול בכתבה הזו). אז הקבלנו את התרכיז האדום לרצונותיה לאינטימיות מצידה של קרול, ואם אנחנו מחברים זאת לעכשיו, אמירתה של זושה כי היא אוהבת מנגו היא למעשה אמירה שהיא אוהבת את קרול (או לכל הפחות את איך שקרול מחצינה עצמה אליה). הסיבה הבאה היא שעל אף מאמץ רב לחפש ולמצוא את סוג התרכיז שקרול משתמשת בו בתחילת הפרק לצורך הניתוח, לא הצלחתי למצוא אף תיעוד אמיתי של המוצר. לחברה Minute Maid כמובן יש תרכיזים בפחיות ואלו מגיעים גם עם הדפסים לרוחב, אך לא ניכר שקיים (או היה אי פעם קיים) תרכיז שכזה בטעם מנגו עם הדפס לרוחב המתאים למה שקרול משתמשת בו. זה כבר מעלה חשש לתעתוע שקרי בכל הקשור למנגו. אבל הנקודה שחותמת את זה מעל לכל, היא שבסוף פרק 2 הודגש לנו מאוד כי ה-״אחרים״ אינם מסוגלים פיזית לבצע בחירה מועדפת. הם דואגים כי בחירה אחת שיעשו תפגע באחר, ומאחר ואינם יכולים בדעתם המודעת לפגוע (לפחות על פי העקרונות שלהם), הם מעדיפים שלא לבחור. על כן, זושה עצמה כחלק מה-״אחרים״ לא אמורה להיות מסוגלת מחשבתית לבחור מהו האוכל שהיא הכי אוהבת. היא אמורה להיות מקובעת על הדעה הכללית של ה-״אחרים״ שכל ארוחות הבוקר שוות. כמסקנה מכל הנקודות החשודות האלו, בתוספת ההשהייה בתשובתה שמעלה חשד שהייתה צריכה רגע קצר בכדי ״לג׳נרט״ תשובה שתשמע אמינה, הסיפור על ילדותה של זושה והעדפת גלידת המנגו נתפסת בעיניי כפיקציה לכל דבר. היא רק ממלאת את הצורך של קרול לשמוע מזושה פרטים על עצמה, כאלו הנאמרים בגוף ראשון. היא אפילו מסיימת את הסיפור בחיוך גדול, שהפרק כבר התנה ללמד אותנו לזהות כסימן לכך שזושה עושה דברים בשביל לעודד את קרול במיוחד.
קרול מביטה על זושה במבט ממוקד, שהופך רגע קצר לאחר מכן לחיוך נינוח ומתרשם. קרול מניחה את ידה על זו של זושה, אוחזת בה חזק ומודה לה ששיתפה מעצמה את הסיפור הזה. קרול בהחלט נמוגה מהזכות לשמוע ולהכיר את עמקי נפשה ועברה של זושה, היא רואה בכך זכות ואף דרך לחזק את אהבתן. אלא שאז, מבטה של זושה נתקע שוב על נקודה אחת וחיוכה יורד מהפנים. משהו מוזר בהתנהגות שלה, ואנחנו מבינים שהיא קולטת משהו חדש בתודעת ה-״אחרים״. קרול מעט דואגת שקרה לה משהו, וקוראת בשמה במעט חשש. זושה יוצאת מהמיקוד וחוזרת לתקשר עם קרול, כאשר יש לה מסר חשוב לבשר לה והיא עושה זאת בחיוך רחב - מישהו הולך לבקר אותה בקרוב. בעוד שאנחנו יודעים באיזה אורח מדובר, אנחנו גם יודעים מהפרק הקודם בסצנה באמצע היער שתודעת ה-״אחרים״ ידעה ממזמן על כוונתו של מנוסוס להגיע אל קרול. בניגוד לתודה שקרול אמרה לזושה רק לפני רגע, ה-״אחרים״ דווקא ״בחרו״ שלא לשתף את קרול במידה הזה - מידע שכנראה היה הרבה יותר קריטי שתדע. בהבנתה כי איש נוסף ובלתי ידוע הולך לנסות לגשת אליה, אחרי שה-״אחרים״ למעשה כבר נמצאים איתה ואחרי שכל מנותק אחר שהכירה החליט שאינו מעוניין בתקשורת איתה, קרול מתחילה לפחד ואף לרעוד בשבריריות. היא דואגת מפני מי שהאדם המסתורי הזה עלול להיות, אך יותר מכך, היא דואגת שקול דעה חיצוני הולך לשבור את ההתייחדות שלה עם זושה, ואף אולי לעניין את זושה הרבה יותר ממנה.
אנחנו חותכים אל האמבולנס של מנוסוס, כשהשוט הראשון שמוצג לנו הוא מאוד חשוך ברובו, אם כי מנוסוס נמצא מחוץ לרכב ואור השמש מקרין עליו. הוא עומד סופית לשבור את הבדידות ההרמטית שהכריח על עצמו ולפנות אל מישהי אחרת ממנו, איתה הוא עתיד לתקשר ישירות. בעומדו בחוץ, מנוסוס אינו לובש חולצה ואנחנו רואים את גבו החשוף שכולל פצעים שנשארו פתוחים מאז טיפולו בבית החולים. הוא שופך על גבו חומר מחטא שמצא באמבולנס, על מנת שוב לעזור לפצעיו להגליד. גם הפעם, הוא מרגיש את החומר שורף, אך הוא קצת יותר אקטיבי בהגלדת הפצעים, שאנחנו רואים שהופכים מעט ללבנים. התחושה של החיטוי גם גורמת למנוסוס להוציא קולות בלתי רצוניים, קצת כמו שזושה וקרול עשו בספא מוקדם יותר כשהרגישו טוב אחת עם השנייה. למעשה, מנוסוס מנסה שוב לטשטש את הכאבים שלו, שכמו שדימינו בפרק הקודם מסמלים את צלקות העבר שלו שהוא מנסה להדחיק. השימוש בחומר חיטוי ולא בסכין החמה שלו מרגיש הרבה יותר טוב. כמו זושה וכמו קרול, גם מנוסוס מאמין שהוא ירגיש טוב יותר אם הוא יצליח פשוט לחטא את עצמו מצלקות ויצליח להדחיק ולהתעלם מהן לגמרי.
מנוסוס הולך לגב האמבולנס. השוט מתחיל כשקו באמצע שלו מתאחד עם עמוד השדרה שלו, כאשר בצד אחד אנחנו רואים את הצלקות האדומות ומנסה לשבת במקום, מה שכואב לו במיוחד כשמגוון פצעיו המרובות מגיעות במגע עם כל דבר אחר. גם אצלו, התעסקות בצלקותיו עם אנשים אחרים גורם לתחושה כואבת במיוחד. הוא חובש את גבו באמצעות מה שנראה כמו ערמת שקיות או בד בתוך ניילון, המוצג בלבן וכן גם הסרט שהוא חובש בעזרתו הוא בצבע לבן. מנוסוס מנסה להתכחש לכאבים שלו כשהוא מטשטש אותם באמצעות הנחישות והמחויבות שלו, שהוא ממש ״מאוהב״ במטרה שלו עד לרמה שהוא מאמין שזו תתגבר על קשייו. הוא מנסה להדחיק מעצמו את הצלקות שלו, להתגבר על כל מה שהוא מרגיש ולהסתכל על החיוב בצעד הזה, בשביל להשלים את היישורת האחרונה במסעו אל קרול. כמו גישת ה-״אחרים״, גם הוא מרגיש שלשאת גם את כובד הכאב וגם כובד האופטימיות זה יותר מידי (על אחת כמה וכמה בהצגתו לראשונה אל קרול), שהוא מנסה לטשטש את הצד השלילי יותר. אנחנו רואים גם בחלק האחורי של האמבולנס שקית עם שאריות אשפה ופחיות אוכל שאכל. הנסיעה שלו לנקודה הזאת כנראה ארכה כמה ימים טובים. אנחנו רואים אותו סוגר את דלתות האמבולנס, המזכירות לנו שוב שהוא עוטה על עצמו תדמית של ביטחון שבעיניו היא הרמטית. מעל החבישה, מנוסוס עוטה מחדש את חולצתו ובכך מחביא את מצוקתו. אנחנו יודעים שהוא לא אוהב להיראות מסכן, ועוד יותר לא אוהב להיראות כאילו הוא מבקש טובה ממישהו. בשוט שמציג לנו את צידו של האמבולנס כקו האמצע, מנוסוס שולח יד דרכו אל מראת הצד ומכוון אותה לכיוונו. אנחנו נרמזים כי הוא מאוד היה רוצה להשפיע על קרול כך שתצטרף למאמצו ותשדר על אותו גל כמוהו. משוט מרוחק יותר, בו קו ההפרדה של נתיבי הכביש חוצה את הפריים, אנחנו רואים את מנוסוס מכבה את אורות הבלמים האדומים של האמבולנס - הוא כבר אינו מחפש אינטימיות ואינו במלואו אנושי כשהוא עומד לצאת למסע שלפניו. מתוך האיזור הקטן המוצל, נוסע מנוסוס קדימה ויוצא אל האור. ביציאתו מתחת לגשר העשוי לוחות בטון הדומים באופן מעניין לאלו המכסות את קברה של הלן, מגיח מנוסוס, הגבר חדור המטרה. בדרכו אל האדם הכריזמטי והנחוש האחרון שנשאר בעולמו, שהוא עוד יכול לסמוך על עזרתו במלחמה מול העולם.
כאן אנחנו מסיימים את הפרק השמיני, כאשר אנחנו מבינים שמפגש הפסגה בין קרול למנוסוס קרוב אלינו מאי פעם. אבל אחרי שקרול למעשה התמסרה דה-פקטו אל תוך ידיה של זושה ונקשרה אליה בפן הרומנטי והמיני, יהיה למנוסוס לא כל כך פשוט לשכנע אותה להצטרף לשורותיו ולהתמיד במשימה המקורית לבטל את ה-״התחברות״. במהלך הפרק, ראינו כמה הכרה לעומק של פרטנר במערכת יחסים מתגבשת היא גורם מאוד חשוב בהבנה שלו, של צרכיו ושל שאיפותיו בשביל לזהות התאמה ואהבה אמיתית, על אף שהבנה כזו יכולה גם להיות מנוצלת לרעה באופן מניפולטיבי. ניתחנו את המשמעות מאחורי שירותיות והוקרה שאינם תלויים בדבר, אפילו לא בהכרה מלאה של מי שמוקירים לו, אל מול צד שני שרואה בכך דבר בלתי שפוי. חקרנו את האופן שבו מילות חיזוק חיוביות יכולות לאמן ולחנך אדם הזקוק להם כמו חיית מחמד. פירשנו את נוכחות הצבע האדום וכיצד הופעתו הרבה משתלבת עם הכמיהה של קרול להרגיש יצר אנוש אמיתי בחייה. והבנו איך הדחקה של רגשות רעים והבלטה של רגשות טובים אולי ניכרת כמו הדרך הטובה להתמודד עם תלאות העולם, אבל יצירת הפרדה וחציצה לעולם לא תספק תחושת השלמה כמו מצב שבו כל רגשות אלו מתלכדים יחד בקו אמצע סימטרי ומאוחד. אחרי שהיו צריכים לגשר על דרך ארוכה ביניהם לבין העולם, מנוסוס וקרול על סף הגעה ליעד הסיפורי שלהם - אם כי הסוף עלול שלא להראות זהה בין השניים. האם מנוסוס יצליח להציל את העולם בעזרתה של קרול? האם קרול תשכנע את מנוסוס להתמסר לאחרים? והאם בעולם שבו מול קרול יעמדו גבר ואישה, קיים הסיכוי שאחד מהם ישאר בסוף לבד?
התשובות האלו יעמדו בפני המבחן האולטימטיבי והמשמעותי ביותר בכל הסדרה עד כה, כאשר הפרק התשיעי והאחרון לעונה יעלה ב-24 בדצמבר ל-Apple TV. בניתוח נתעמק פעם נוספת בפערי השפה המייצגים השקפות עולם שונות, ברכושנות רעילה מתוך פחד ובתהייה האם דף שנראה חדש אינו סוחב איתו משקעים ישנים.
הכתבה הזו והניתוח שמוצג בה נכתבו במלואם על ידי בני אדם.
לא נעשה כלל שימוש ב-AI בגיבוש הרעיונות, הכתיבה והניסוח של אף משפט מכתבה זו.
״פלוריבוס״ זמינה כעת לצפייה בשירות הסטרימינג Apple TV, כאשר פרק חדש ישוחרר אחת לשבוע בימי שישי.
Comments