אינני מעריץ גדול של סדרת סרטי ג׳ון וויק. צפיתי בכל אחד מארבעת סרטיו פעם אחת, נהנתי ממרבית

החוויה ולא חשבתי עליהם הרבה לאחר מכן. כששמעתי לראשונה שהיקום של המתנקש האהוב יורחב לסרט ספין אוף בכיכובה של אנה דה ארמס, ״בלרינה״, הואאומנם לא היה בראש רשימת הסרטים המצופים שלי. אבל.... אנה דה ארמס… זה די מספיק בשבילי. ברצינות יותר, האודישן הנפלא שלה לתפקיד ב-5 הדקות הכי טובות ב-"לא זמן למות", שככל הנראה אלו הם הסיבה שהביאו לה את התפקיד, גרמו לי לחשוב שאם זה יהיה שעתיים של זה - אז למה לא.

הסרט, שבויים (לפחות על פי הקרדיטים) על ידי לו וויסמן (מסרטי ״מלחמת האופל״, הרימייק של ״זיכרון

גורלי״ ו-״מת לחיות 4״…) ועל פי דיווחים צולם מחדש כמעט כולו על ידי במאי הבית של סרטי וויק, צ׳אד

סטאלסקי, מתחיל בסיקוונס פתיחה די מנומנם וקלישאתי, על ילדה שמאבדת את אביה ומקדישה את חייה

לנקמה. לאחר שכמה הופעות אורח שהובילו להתלהבות בהקרנה של מספר מוותיקי סרטי וויק, הילדה התבגרה והפכה ללא פחות מאנה דה ארמס. מהרגע הזה, הסרט יוצא פחות או יותר לסיקוונס אקשן אחד בלתי עציר עד קרדיטי הסיום.

זה נכון שאף אחד מסרטי וויק לא היה מועמד לתסריט הטוב ביותר, אך עדיין יש בסרטים הללו מנגנון נרטיבי שתורם לתחושת עלייה במד האינטנסיביות בין סצנות האקשן. ״בלרינה״, לעומת זאת, לטוב ולרע הוא פשוט סוג של משחק מחשב, עם מעט מאוד שורות דיאלוג בתוך או בין הבוסים.

הבלרינה שלנו, איב מקארו, היא אומנם לוחמת מיומנת, אך לא "הבאבא יאגה" כמו שדמויות היקום מכנות את וויק. אופי הלחימה שלה הרבה פחות מאופק ומלא באנדרנלין, עצבים ורגש, מה שעבורי כאחד שאינו חובב אומנויות לחימה גדול, גרם לרוב רגעי האקשן הגדולים של הסרט להיות מבדרים יותר מכל סצנה בסדרת סרטי ״ג׳ון וויק״.

ולגבי וויק עצמו, הנוכחות שלו בסרט היא בטעם טוב מאוד. לא קטנה מדי כדי להרגיש מגוחכת, ולא גדולה מדי כדי להרגיש כמו דמות פעילה בסרט. היא רק שם בכדי להמחיש לנו שאנחנו באותו עולם, ולהגדיל את המיתולוגיה סביב דמותו של "הבאבא יאגה" האימתני.

הסרט הוא בהחלט חוויה כיפית בבית הקולנוע, ואחרי שעוברים את ה-20 דקות הראשונות (לא שזה קל), הזמן טס במהירות של הגרזנים שהבלרינה זורקת על אויביה - והוא אפילו משאיר טעם של עוד. אנה דה ארמס היא שחקנית מצויינת וכוכבת אקשן מצויינת, אך הסרט מעוניין להשתמש רק בכוכבת

האקשן. הוא כאילו לא מודע בכלל לזה שיש לו שחקנית מצויינת, שיכולה לתת הרבה יותר מהכריזמה והיכולות הגופניות.

כאמור, אינני חובב וויק מושבע ואיני מודע לעומק לדינימיקה והחוקים של עולם המתנקשים הזה, אבל אני מעריך שרובם המוחלט של החובבים יהנו מההרפתקה הנוכחית, גם אם ישנה נוכחות מצומצת של קיאנו ריבס. אך אני עדיין מאמין שאקשן לבדו (אפילו אם הוא מרבית זמן המסך) חייב אלמנטים נוספים שיעצימו רגשית את החוויה, כמו ב-"מקס הזועם: כביש הזעם". בנוסף להריגות מוצלחות, חייבים להיות גם משפטים ורגעים של דמויות שיחקקו בזיכרוננו, ו-״בלרינה״ פשוט לא מעוניין לתת לנו את זה. מה שכן, הוא בהחלט מעוניין לתת לנו זמן כיף וקליל בקולנוע, והוא בהחלט שווה צפייה במסך הגדול. אז מי אני שאתלונן, אם כי אני כנראה לא אחשוב יותר על קיומו של הסרט החל ממחר.

האם הסיפור הוא קלישאתי ומשעמם? כן.

האם חלק משורות הדיאלוג גרמו לי להיות מובך? כן.

האם אנה דה ארמס הולכת להיות כוכבת מהשורה הראשונה? כן.

האם האקשן בסרט הוא הכי מוצלח שראיתי בינתיים השנה? כן.

גזר הדין: 6.5 מתוך 10!

מה דעתכם? האם ״בלרינה״ עומד ברמת האקשן של שאר סרטי ״ג׳ון וויק״? והאם אהבתם את הובלתה של אנה דה ארמס בתור השחקנית הראשית? ספרו לנו בתגובות!

״ג׳ון וויק מציג: בלרינה״ זמין כעת בבתי הקולנוע בישראל.