אז הנטפליקס שלכם קנה לכם את הוורנר ברוס. מה עכשיו?
- עידו שייביץ
- לפני יומיים
- זמן קריאה 20 דקות
תעשיית הבידור העולמית כולה עצרה בתדהמה במה שנחשב בישראל יום שישי האחרון בשעות הבוקר המוקדמות, כשפורסמה ברבים הקביעה כי ענקית הסטרימינג נטפליקס היא זו ששמה ידה על העליונה בהליכי הדיונים למכירת נכסי חברת וורנר ברוס דיסקברי. אחרי שבועות של שמועות וטענות שהגיעו מכל עבר, כאשר דווקא חברת פרמאונט הנמצאת בתהליכי בניית מוניטין מחדש הייתה ניכרת הנחושה ביותר מכל האופציות, המסע הסתיים בידיעה שנטפליקס הגישה את ההצעה המשתלמת ביותר בראי חבר המנהלים ועל כן עתידה להיכנס לשיחות בלעדיות לסגירת העסקה. זמן לא רב לאחר מכן, הכריזו שתי החברות על עסקה סופית בהצהרה חגיגית לעיתונות. לפחות הבכירים בחברות האלו ראו בכך חגיגית. הקהל הציבורי ראה בהצהרה הזאת מדאיגה ביותר.
בעוד שוורנר ברוס הם אחד מאולפני הקולנוע הותיקים ביותר בתעשייה ההוליוודית הקיים מעל ל-100 שנים ואחראי בין היתר על יצירות שנחשבות שיא היצירה הקולנועית כמו ״קזבלנקה״, חברת נטפליקס, ובעיקר חטיבת התוכן המקורי שלה, נחשבת באופן יחסי ״הילד החדש והצעיר בשכונה״. ככזו ובדומה מאוד ליחס בין ילידי ג׳ן אלפא לבייבי בומרס, נטפליקס דאגה לטעון בציבור כי היא מאמינה בגישות צריכה מודרניות המבוססות בעיקר על אמצעים טכנולוגיים הנגישים לכל הבא ליד בחלקת ביתו הפרטית - בין אם דרך סטרימרים או טאבלטים וסמארטפונים - ואף כינתה לא פעם את ההפצה הקלאסית של תכנים בבתי הקולנוע או על מדיה פיזית ״מיושנת״. לאורך השנים, על אף שנטפליקס כן עבדו יותר ויותר לבסס את עצמם בתחום הקולנוע גם עם נוכחות פיזית בכל אירוע בתחום שמכבד את שאר אולפני התעשייה, פעם אחר פעם נתקלנו בהתבטאויות מצידם המנסות לדחות את הרעיון של חווית בית קולנוע לטובת צפייה ראשונית בסלון הבית. על כן, רבים ברחבי העולם, הן צופים, הן מבקרים וכתבים והן ארגונים גדולים בהוליווד, מיהרו להגיב בדרמטיות על ידיעת הרכישה כמותו של הקולנוע ושל המותגים האהובים שלהם גם.
בעוד שאני יכול להעיד על עצמי שהידיעה הזאת גם מדאיגה אותי באופן מסוים, למרות שאני יודע שמדובר בהליך שלא נסגר סופית עדיין ועוד יש לו כברת דרך ארוכה לעבור שבסופה הוא עוד עלול ליפול, ניסיתי לשבת ולחשוב מה הרכישה הזאת באמת הולכת להגיד על הפעולות העתידיות של נטפליקס. בעיקר בשלושת האספקטים המרכזיים שרלוונטיים לנו, הצרכנים בישראל, בכל הקשור להפצה ומרחב יצירתי של תוכן מהסוג שאנחנו אוהבים - ואנחנו יודעים שגם אתם. בעוד שמדובר בהליך שנראה כמו גזירת גורל, הפעולות האחרונות הן של וורנר והן של נטפליקס מעידות על כך שיתכן וההתמזגות הזאת לא בהכרח תהיה קטסטרופלית כמו שהיא נשמעת. לפחות לא בטווח המיידי והראשוני בשנייה שהארי פוטר ישב בשולחן יחד עם וונסדיי.
מסך גדול, מסך קטן
הדאגה הראשונה שקופצת לראשם של הקוראים ברחבי העולם היא שכל ההפקות הגדולות שתיכננו לשחרר בוורנר ברוס בשנים הקרובות - כגון ״חולית: חלק שלישי״, ״באטמן: חלק שני״ ו-״שר הטבעות: המצוד אחר גולום״ - לא יקבלו שחרור קולנועי ויועברו ישירות לסטרימינג. עם זאת, לא הייתי ממהר לקפוץ למסקנה הזאת, על אחת כמה וכמה עם הכותרים הגדולים האלו שכבר הוכרזו ובתהליך הפקה אקטיבי. נטפליקס מיהרו לומר כבר בהצהרה הרשמית שלהם כי הם ״מצפים לשמור על המלאכות הקיימות כיום ב-׳וורנר ברוס׳ ולבנות על גבי החוזקות שלהם, כולל שחרורים קולנועיים לסרטים״. אפילו מנכ״ל נטפליקס, טד סרנדוס, אמר במסיבת עיתונאים שהתרחשה בשישי האחרון כי הם מאמינים בהמשך תחזוק הגורמים הקיימים של החברה במלוא עוצמתם, כולל תהליך הפצה שמתחיל בבתי הקולנוע. הוא אף הדגיש כי הוא לא חושב שהקהל צריך לראות ברכישה שינוי מהותי בגישת ההפצה של סרטי נטפליקס או סרטי וורנר. הוא כן ציין, כמתאים לגישת החברה עד כה, שהוא מאמין שחלונות שחרור בלעדיים על המסך הגדול שנמשכים חודש או חודשיים אינם מיטיבים לצרכן, והוא מאמין שאלו יתקצרו ״עם הזמן״. הוא כן סיכם את דבריו באמירה כי ״עד כה, שחרור קולנועי לא היה המודל העסקי שלנו. אנחנו רוכשים עסק ששחרור כזה הוא חלק מהמודל העסקי שלו ואנחנו מתכננים להמשיך בכך״.
בעוד שהיכולת להאמין או לא להאמין לדבריו נתונים לחסדיו של הקורא, הוא כן מציין שנטפליקס הוציאו השנה כ-30 סרטים לבתי הקולנוע במסגרות כאלה ואחרות, רובן קצרות וחלקן קצת יותר ארוכות. ואכן, אם יש משהו שנטפליקס רודפת אחריו, זה הרצון להכרה בזירה המקצועית הקולנועית לא פחות מזו הטלוויזיונית. אם ראינו את Apple TV טובלת את רגליה בתחום הקולנוע עם סרטים כמו ״רוצחי פרח הירח״ ו-״פורמולה 1״, שזכו להפצה רחבה ומכך גם לעניין ציבורי רב, לבטח לא שימח את נטפליקס לעמוד בצד כאשר אלו לקחו מהם את תואר שירות הסטרימינג הראשון שזוכה בפרס ״הסרט הטוב ביותר״ באוסקר עם הסרט ״CODA״. למרבית הצופים וחובבי הקולנוע אולי ניכר כי נטפליקס עושים את המינימום האפשרי בזירה הקולנועית רק כי הם מחויבים לכך מתוקף חוקי טקסי הפרסים של התעשייה ההוליוודית (חוקי האוסקר, למשל, מכריחים כתנאי בסיס להתייחסות לסרטים שאלו יוקרנו בבתי קולנוע לפחות לאורך שבוע, 3 פעמים ביום, בשווקים מרכזיים בארה״ב כמו לוס אנג׳לס וניו יורק). אך דווקא ניכר שנטפליקס לא מתפשרת רק על העשייה המינימלית בכל הקשור לכך, ובעצם נהנית מהמשחק על התפר הזה בשאיפה כן להעצים את התדמית שלה - במגזר המקצועי ובמגזר הפרטי.
נטפליקס דואגת מידי שנה להראות נוכחות בפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם, והשנה אף ניכר שמדובר במהלך מכוון ומהונדס לאפקטיביות מקסימלית. אני יכול להעיד בעצמי שכאשר נכחתי בפסטיבלים של טורונטו וניו יורק, ההיצע הקולנועי שנטפליקס הדגישה וקידמה באותם האירועים, יחד עם צוות היוצרים המלא, הפך אותה לאחת המפיצות הבולטות ביותר בשני האירועים ככלל. החברה דאגה לתת מקום גם לכותרים שהיא הייתה בטוחה באיכותם וגם כאלה שפחות, כאשר בטורונטו קיבלנו בין היתר את ״רצח כתוב היטב״ החדש, ״בלדה לשחקן קטן״, ״סטיב״, ״פרנקנשטיין״, ״הילדה השמאלית״ ו-״חלומות רכבת״, ואילו בניו יורק קיבלנו את ״על סף פיצוץ״, ״ג׳יי קלי״ֿ, ״השכן המושלם״ ואת ״נובל ואג (גל חדש)״ ו-״סיפור כיסוי״ שהוקרנו בשני האירועים. כמובן שאירועים מוחצנים שכאלה מסייעים לקמפיין הפרסים של נטפליקס ולהבאת הסרטים האלו לתודעת המצביעים, אך אם הייתה רוצה לעשות את המינימום האפשרי, הייתה יכולה נטפליקס פשוט לשחרר את הסרטים להקרנות ולקיים אירועי FYC ממוקדים כמו שכל אולפן עושה ולהסתפק בכך. המעורבות של נטפליקס באירועים שמושכים אליהם חובבי קולנוע רבים מהציבור הרחב (על אחת כמה וכמה ש-TIFF נחשב ״הפסטיבל של האנשים״) מעידים כי הם בהחלט רוצים להתברג בתוך ״אבסולוט סינמה״ לא פחות מאף אולפן ותיק אחר - והם נהנים מאוד מההזדמנות להציג את אותם כותרים בפני אולמות מלאים על מסך גדול, שנמכרים גם ברווח כלכלי לא זניח כלל.
נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון הוא סדר הגודל של אותה ״הפצה מוגבלת״ שנטפליקס עומדת מאחוריה. שוב, אם הייתה רוצה לעשות את המינימום, הייתה מתמקדת בהפצה בשווקי החובה של חוקי האוסקר בלבד ואפילו ממוקד יותר מכך, רק בבתי הקולנוע שבבעלותה בניו יורק ובלוס אנג׳לס. היא בהחלט עשתה את זה בחלק מהמקרים, כאשר סרטים כמו ״סטיב״ לא הופצו יותר מידי מעבר בבתי הקולנוע. אך במקרים אחרים, בהם פוטנציאל ההיענות הציבורית היה יכול להיות הרבה יותר גדול, נטפליקס הרחיבה את אותה הפצה מוגבלת לשווקים ברחבי העולם ולא מעט מהם. למעשה, ההפצות המוגבלות שקיבלנו בבתי הקולנוע כאן בארץ הקודש הם בדיוק ההגדרה של ״לא המינימום האפשרי״. לא יחדש לכם אם אגיד לכם שישראל, בראי העולם המסחרי כולו, הוא לא מעצמה רווחית גדולה במיוחד שעולה מיד לראש כשחושבים על השקעה כספית רחבה מהרגיל. רק לאחרונה ראינו איך נטפליקס בעצמה חוגגת את ״דברים מוזרים״ במגוון יעדים בעולם, אך לא כאן. לכן, כשאנחנו עומדים בפני הפצה מקומית בקנה מידה סטנדרטי לגמרי ברחבי הארץ של כותרים כמו ״פרנקנשטיין״, ״ג׳יי קלי״ ו-״בלדה לשחקן קטן״, אנחנו רואים בכך מהלך אסטרטגי של נטפליקס שמתאמץ לבסס את מקומו גם בבתי הקולנוע במקומות ה-״נידחים״ של הגלובוס. במקרה של ״רצח כתוב היטב: התעורר, איש מת״, המתאים ביותר מכל לציבור הישראלי הרחב, נעשה אף מאמץ מיוחד להפיץ את בשורת השחרור הקולנועי שלו בשיווקים וקידומים ברשתות החברתיות - ממש כמו פעילות חלוקת הכרטיסים שעלתה אצלנו. אפילו כותרים קטנים יותר, כמו ״חלומות רכבת״, עדיין קיבלו מספר הקרנות במסגרת קולנוע לב. למי שניסה להסתכל היה קשה להתעלם מקידומים של סרטיה של נטפליקס שעטפו את מתחמי קולנוע לב בענק. עצם העובדה שנטפליקס עשתה מאמץ בכל זאת לדחוף את הסרטים שלה בבתי הקרנות גם במדינה קטנה המתחמקת מצרה, מעיד על כך שהיא כן מתייחסת לזירה הזאת בכובד ראש וממקמת את עצמה בתוכה עוד טרם הרכישה של וורנר. גם אם המצג שהם צריכים להקרין כלפי המשקיעים והמשתמשים זה שהם מקדשים את עתיד הסטרימינג, בפועל הם מוכיחים לנו שאינם יכולים להישאר אדישים ועליהם לשחק את חוקי המשחק אם הם רוצים להיות חלק מהברנז׳ה.
נטפליקס גם יודעים שאם הם רוצים לשמור תחת חסותם את הטאלנטים הקריאייטיבים הגדולים ביותר בהוליווד, הם יצטרכו להתגמש להתאים את עצמם לתנאים שלהם. במקום שבו נטפליקס נמצאת בנקודת הזמן הזאת, הם לא דיסני ואינם יכולים בקלילות להכריח את היוצרים לקווים מאוד חקוקים באבן. נטפליקס הוכיחה את עצמה מתקפלת לנושאים האלה לאחרונה - הם השיגו לגרטה גרוויג את השחרור הקולנועי הבלעדי של סרט ה-״נרניה״ שלה באולמות ה-IMAX שהיה מבחינתה תנאי יהרג ובל יעבור, הם סיפקו לגיירמו דל טורו את הריצה הקולנועית הכי רחבה בהיסטוריה שלהם עם ״פרנקנשטיין״ ואף הבטיחו לו שחרור מדיה פיזית לסרט, וכן התקפלו בסופו של דבר לבקשת האחים דאפר להקרנת פרק הסיום של ״דברים מוזרים״ בעשרות מתחמי קולנוע בארה״ב וקנדה באופן תקדימי לסדרות המקור שלהם - למרות שהצעד הזה היה ״טו ליטל טו לייט״ לאחר שאיבדו אותם לפרמאונט על בסיס הרצון שלהם ליצור פרויקטים לבתי הקולנוע. גם אם נטפליקס שמה בראש מעייניה את הרצון לספק גם לקהל הצופה מהבית הפקות איכותיות ויקרות במיוחד שתואמות את המסך הגדול, בדיוק כמו המוניטין המקורי ש-HBO הולכת איתו מתחילת דרכה (ראשי התיבות HBO הן Home Box Office - קופות קולנוע ביתיות), היא יודעת שהיא לא תוכל לצרף לשורותיה שמות יוצרים גדולים אם לא תתן לעשייתם הקשה והמורכבת את הבמה שמגיעה לה. ובינינו, נטפליקס מאוד זקוקה ליוצרים האלה תחתה. מרבית הסרטים המקוריים שמובילים אותה כיום הם אלו שנוצרו באמצעות טאלנטים ושמות דבר, וגם אלו היקרים מבניהם - שחלקם קיבלו נתוני צפייה משמעותיים כמו ״הודעה אדומה״ - לא תמיד הציגו איכות קולנועית בלשון המעטה. רק בתחילת השנה הזאת קיבלנו את ״שלב החשמל״ בבימוי האחים רוסו, שכשל מאוד על אף שהוא נחשב לאחד הסרטים בעלי תקציב ההפקה היקר ביותר אי פעם. אם נטפליקס רוצים לחזק את שמם, הם זקוקים לטאלנטים שבאמת מבינים ביצירה קולנועית.
כל הנסיבות האלו מעידות שגם לפני רכישת וורנר, נטפליקס לא באמת התעלמה לגמרי ודחתה את הרעיון של הפצה קולנועית. היא יודעת טוב מאוד איך זה יכול לשרת אותה לטובה, וגם שבסופו של דבר אין לה יותר מידי ברירה אלא להמשיך בכיוון הזה אם היא רוצה להחזיק את הזרקור עליה. לכן, לא הייתי ממהר להעיד שנטפליקס תחדול ממהלכים אלה גם עכשיו, על אחת כמה וכמה שהיא מעידה במילותיה כי היא לא מעוניינת לחבל בתהליכים הקיימים בוורנר ברוס. זו פעם ראשונה שנטפליקס עושה רכישה בסדר גודל כזה, שלא לדבר על כך שמדובר במיזוג אולפנים די נדיר מסוגו שההקבלה היחידה שעולה לראש היא רכישת פוקס המאה העשרים על ידי דיסני - כאשר אפילו הרכישה של דיסני של לוקאספילם, מארוול או פיקסאר לא משתווה לכך למרות המעצמות שהן היום. נטפליקס אומנם מרגישה מכך קצת כמו ״מלכת השכבה״ - על אף שהמימון של המהלך הזה מגיע מהלוואות של הישמור ולא מכסף שיש בידה - אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה לתת ללהבה של החלקים בוורנר ברוס שכן עובדים לכבות. אני מאמין שדבריו של המנכ״ל סרנדוס מעידים על כך שגם הם, בחבר המנהלים הבכיר של נטפליקס, מודים בכך שהם מאמינים שוורנר ו-HBO יודעים מה הם עושים וכי לנטפליקס אין באמת את הניסיון והחוצפה לשנות את דרכיהם משמעותית. ״הם לא דיסני״. עם כמה שהם ״הכפית הגדולה״ בעסקה הזאת, נטפליקס מודעת לכך שהיא מתגמדת בניסיון ובשגשוג הפקת התוכן אל מול ענקית ותיקה כמו וורנר ברוס. נוסיף מעל לכל זה את העובדה שלוורנר ברוס כבר יש הסכמים סגורים מראש בנוגע להפצה של סרטים, כולל התחייבויות להפצות מספר כותרים ב-IMAX עד שנת 2029, וכן שכותרים מקוריים של וורנר ברוס שהופצו בדרך המקובלת בתעשייה כמו ״קרב רודף קרב״ ו-״חוטאים״ היו בולטים השנה בקופות והולכים להיות בולטים בטקס האוסקר, ואפשר להבין מכך שהשחרור הקולנועי של הכותרים שאתם מודעים להם ומצפים להם לא הולך ללכת לשום מקום. גם אם יצא מצב שתראו לוגו גדול של N אדומה ותשמעו ״טודום״ ברקע בתחילתו של האפוס הגדול הבא, אין ספק שבעתיד הקרוב זה חד משמעית יהיה על מסך ענק עם רמקולים שעוטפים אתכם מכל כיוון, לצד מעריצים רבים כמוכם.
די-סי ושליטי היקום
כזכור לכולנו, לפני מספר שנים וורנר ברוס החליטו (במעשה מעט נואש בעיניי) לקדם במהלך שנת הקורונה את השקת שירות הסטרימינג החדש שלהם דאז, HBO Max, בהתגמשות וכניעה לקולות הקוראים והבלתי מרפים של טוקבקיסטים ברשת, שהובילה להשלמה ושחרור ממשיים של ״ליגת הצדק: גרסת סניידר״. למרות שלדעתי האישית מדובר בו בזמן בסרט סבבה שמשפר את גרסתו הקולנועית המגוחכת ובמהלך עסקי שגוי שמתנה את סגמנט הקהל הרעיל לחשוב שהוא יכול להשיג את מבוקשו אם לא יעצור להפיץ רעל לעולם, אין ספק שגם ביצוע המהלך הזה לא הרגיע את עוקביו האדוקים של זאק סניידר. אלו שהבחינו במים הרבים שעוברים בנהר, איך הרצון של דה רוק להחזיר את הנרי קאוויל לתפקיד סופרמן נדרס על ידי בחירת וורנר לבנות את היקום מחדש בהובלתם של ג׳יימס גאן ופיטר סאפרן, וכן איך שסניידר ממשיך ליצור יצירות פנטזיה משלו עבור נטפליקס בעצמם (למרות שאני בטוח שרוב מי שקורא את זה לא עינה את עצמו לצפות ב-״רבל מון״). הדבר הוביל לקריאה חדשה ברשתות החברתיות מאותו אספסוף זועם - ״תמכרו את היקום הקולנועי של DC לנטפליקס״. הקריאה הזו נראתה כמגוחכת בהחלט לכל מי שצפה בה מהצד. הסיכוי שוורנר ברוס היו מוכרים את מותג DC קומיקס לבדו לחברת סטרימינג כמו נטפליקס, לאחר שרק המרצ׳נדייז של באטמן וסופרמן מכניס להם כ-2 מיליארד דולר בשנה, נראה אפסי כמו הסיכויים שסוני ימכרו את זכויות הקולנוע של ספיידרמן חזרה למארוול. בהישמע ההכרזה הטרייה שלנו, הקהל הזה התחיל לחייך בסיפוק ערמומי. מבחינתם, מדובר ב-״שיבה הביתה״ שתעיף את גאן וסאפרן ותחזיר את מקומו של סניידר לראש התחום היצירתי באולפן, כאילו זה היה ראש מעייניהם של נטפליקס ברכישה הזאת - בדיוק כמו שבעסקת דיסני-פוקס הרבה עוקבים מתחום הפופ-קולצ׳ר התעמקו רק בשובם של זכויות ה-״אקסמן״ ו-״ארבעת המופלאים״ אל מארוול סטודיוס.
במקומם, אני לא הייתי ממהר להגיע למסקנות האלו. נשים רגע בצד את עצם העובדה שהעבודה של סניידר על 3 סרטים עבור נטפליקס (או 5 אם כוללים את גרסאות הבמאי של שני חלקי ״רבל מון״) לא הניבה פרי משמעותי, עם דירוגי Rotten Tomatoes נמוכים ביותר ונתוני צפייה לא מרשימים שהובילו את החברה לבטל כל פרויקט עתידי שעמד להפיק עבורם. היקום הקולנועי החדש של DC עם גאן וסאפרן עוד לוקח את צעדיו הראשונים בעולם, ולמרות שהוציא עד כה רק 3 פרויקטים - שרק אחד מהם הוא סרט קולנוע - אלו נתפסו בפני הציבור כהצלחות לא קטנות בכלל. ״סופרמן״ בבימויו וכתיבתו של גאן הכניס בבתי הקולנוע כ-616 מיליון דולר, זכה לאהדה ציבורית נרחבת ונחשב להצלחה מסחרית לכל דבר ועניין בעיניי וורנר ברוס. בהמשך לנקודה הקודמת מלמעלה שנטפליקס לא מעוניינת בהכרח לבוא ולהגיד לוורנר מה לעשות, אין סיבה שלא תאמין בכך גם היא. לפי הפרסומים, לגאן ולסאפרן יש חוזי העסקה לתפקידיהם הנוכחיים לפחות עד אביב 2027, שזה בערך כחצי שנה לאחר חלון הזמן שבו אמורה עסקת הרכישה להתממש ולהסתכם נכון לכתיבת שורות אלו. נטפליקס יאלצו לכבד את החוזה הזה ולתת לו לרוץ, אם כי יש סיבות מספיק טובות עבורם להנות ממנו ולמצוא את כל הנסיבות לדאוג שימשיך להתקיים גם לאחר מכן - גם אם אפילו יצטרכו להתגמש ו-״להתכלב״ בכך.
נתחיל מעצם זה שבהינתן החוזים הקיימים וכן העובדה שהמיזוג לא יקרה עד לפחות פיצול דיסקברי גלובל ברבעון השלישי של 2026, פרויקטים רבים שנמצאים בפיתוח אצל DC סטודיוס ימשיכו בפיתוח הרגיל שלהם ויראו יום בדיוק כפי הם אמורים להיות. לא הולך להיות שום שינוי בצילומים, בפיתוח או בהפצה הצפויה לכותרים כמו ״סופרגירל״ או ״קלייפייס״ ואפילו לא לסדרת הסטרימינג ״לנטרנס״ שמתקרבת אלינו. בסבירות מאוד גבוהה, גם ״איש המחר״ ו-״באטמן: חלק שני״, שלכאורה אמורים לצאת לעולם לאחר פקיעת החוזה במתכונתו העכשווית, יתחילו את צילומיהם בתחילת 2026 כמתוכנן. לנטפליקס תהיה ההזדמנות לבחון מרחוק את ההתפתחות של היקום הקולנועי (וה-Elseworlds) שגאן וסאפרן בונים, ואם יוכיחו את עצמם כרווחיים מאוד כלכלית וציבורית, לא תהיה להם סיבה מהותית לגדוע את ההצלחה באיבה ולשנות כיוון. אל תשכחו שגם אחרי רכישת דיסני-פוקס ועל אף כוונות מוקדמות מאוד לבסס את כותרי הקומיקס הקולנועיים בצורה מנותקת מהחומר הקיים, דיסני עדיין דאגו לשחרר את ההפקות האחרונות שהיו כבר בתהליך והפיצו את ״המוטנטים החדשים״ ואת ״אקס-מן: הפיניקס האפלה״. הבחינה של נטפליקס על היקום של DC לא שונה מהאופן בו וורנר ברוס במתכונתה הקיימת השקיפה על חברת הבת והייתה עושה התאמות והתערבויות במידת הצורך, וכן לא רחוקה מאוד מהאופן שבו דיסני בחנה את תגובת הציבור לדמותו של דדפול עם השחרור ה-PG-13 של ״היה היה דדפול״.
בנוסף, נטפליקס בשנים האחרונות מרגישה מאוד רכושנית למותגים ולהזדמנויות עסקיות גדולות שיכולות להגיע מעולמות תוכן שיניבו לה רווח - באפיקים שהם לאו דווקא יצירה מתוסרטת. באירוע ה-TUDUM האחרון שלה, שכשלעצמו ניכר כמו ניסיון לחקות את ה-D23 של דיסני, הדגישה פעם אחר פעם החברה את ההתלהבות של הקהל מהמותגים הבולטים שמובילים אותה עד אפילו לרמת נדנוד מציק, ובראשם תכנים כמו ״וונסדיי״, ״וואן פיס״, ״משחק הדיונון״ ו-״דברים מוזרים״. אפשר לראות בקלות כי למרות שנטפליקס ממשיכה לנצל הזדמנויות לסחוט את אותם המותגים (כמו למשל עם ה-Netflix House), מדובר בשתי סדרות שיסיימו את דרכן עד סוף השנה ושתי סדרות שהן נגזרות ישירות של מותגים שבוססו עוד לפני קיומה של נטפליקס כחברה. המסחריות הזאת היא בדיוק התאווה שנטפליקס רודפת אחריה. היא מאוד רוצה להפוך לבית של IP כך שניתן לסחוט את התלהבות הקהל ולגרום לו להוציא כסף על מגוון רחב על מרצ׳נדייז וחוויות שהן התממשקויות מותגיות (Brand Integrations). וכשהחברה לאט לאט מתחילה לאבד את אלו, היא צריכה לחפש איפה היא יכולה להשיג עוד כאלה. אז כן, הם אולי הכו בזהב השנה עם ״ציידות השדים של הקיי-פופ״ שהוכיח את עצמו כמותג רווחי הרבה יותר משהם אי פעם דמיינו כשהם פיתחו אותו, אבל גם כאן מדובר בתוצר שרוב איכותו מקורו בחברה אחרת (הסרט הוא הפקה של סוני פיקצ׳רס אנימיישן) וגם בהפתעה שהם לא יכולים להסתמך עליה שתחזיק אותם לבדה לאורך זמן או שתחזור על עצמה. פה מגיעה מה שאני רואה בו לב ליבה של רכישת וורנר ברוס - נטפליקס הולכת להיות מוצפת במותגים שגם עשרות שנים לאחר שסיימו לספק תוכן, עדיין נשארו בליבם ובמוחם הקנייני של הקהל. ״הארי פוטר״ למשל מניב לוורנר הכנסות של מיליארד דולר בשנה רק ממרצ׳נדייז (כלומר ללא ספרים, משחקים וזכויות הקרנה), ״לוני טונס״ מכניס עוד 600 מיליון בשנה ואני מאמין שמותג הסדרה ״חברים״ מכניס גם הוא סכום לא רחוק מהטווח הזה.
הכמיהה של נטפליקס להחזיק במותגים חזקים מתכתב יפה מאוד עם הקנאה שהיא מביעה כלפי האולפנים האחרים בהוליווד. כמו שאמרתי כבר בכתבה הזו, הם לא דיסני - למרות שהם ממש היו רוצים להיות. הם מסתכלים ״מבעד להרים״ על ההצלחה הכלכלית האדירה של מותג מארוול עבור דיסני (גם אם לא בקולנוע אז במרצ׳נדייז) ורוצים אחד כזה גם לעצמם. זו לא הייתה בחירה אקראית בכלל עבורם להפיק את ״שלב החשמל״, פרויקט שכאמור מבוים על ידי האחים רוסו - זוג הבמאים שאחראיים לכמה מהסרטים הרווחיים ביותר של היקום הקולנועי של מארוול - וכן מובל חלקית בכיכובו של הסטאר-לורד האחד והיחיד, כריס ״מריו גארפילד״ פראט. גם הכתיבה התסריטית של הסרט מעידה על כך שהיא מנסה להיות מעין תמהיל בין דרמה לקומדיה קאמפית, מהסוג שכבר הפכה לקלישאת ״סופרהירו פאטיג״ בתעשייה. גם אם מדובר בדבר שחוק, אין ספק שזה עושה כסף בכל החזיתות ואין ספק שנטפליקס רוצים משהו כזה לעצמם. מבחינתם, הדבר הכי קרוב שהיה להם ל-״יקום תוכן״ שלם היה ״דברים מוזרים״ והם בהחלט מנצלים את כל ההזדמנויות העסקיות שדבר כזה מסב להם עכשיו בשיווק העונה האחרונה. הם מנסים עוד להחזיק את המותג חי גם אחרי העונה הזאת עם סדרת האנימציה שהם מתכננים להוציא, שתאפשר להם לסחוט את החבורה הזאת לנצח מבלי שיזדקנו, אך אני מאמין שגם הם בעצמם יודעים שימיו של מותג ״דברים מוזרים״ לא יאריכו עוד שנים רבות. הם חייבים משהו שיספק להם הכנסה קבועה. שתמיד יביא אנשים בחזרה לצרוך עוד תוכן. שיגרום לאנשים להתחבר בצורה כל כך עמוקה לדמויות שהם יתאבססו על כל פיפס שהם יוציאו מהפה. שיוכלו להדביק את הפנים שלהם על פופים ותיקים ובגדים ומחברות וגרביים ומה לא - כך שיהיה להם בידיים מה שהם יכולים לכנות ״קהל שבוי״ שלא מתכלה לעולם. לאותה שאיפה להחזיק בנכס שכזה, נכנס בדיוק רב אל השבלונה DC קומיקס ככלל והיקום הקולנועי בפרט.
במהלך מחושב אך מבורך בעיניהם, נטפליקס מקבלים על מגש של כסף חברת קומיקס מלאה על כלל נכסיה. החל מחוברות, דרך הסרטים והמשחקים וכלה בגרייל הזהב - המרצ׳נדייז והלייסנסינג. בפעם הראשונה מאז היווסדותה, יש בידה מעצמת קניין רוחני מקבילה למארוול של דיסני. בהינתן ההזדמנות העצומה ביותר הזו, נטפליקס לא תעז לעשות שינויים יצירתיים משמעותיים על מנת לכפות עליה דוקטורינה אישית. אם המעצמה שהיא DC הוכיחה את עצמה כמגלגלת סכומי כסף עצומים בכל שנה, למה לנטפליקס לשנות משהו בדרכיה? למה לה להמר על הרווח הרב שכבר אמור להיכנס לכיסה אם כל התהליכים יתקיימו בדיוק אותו הדבר? אם כבר, אם יש משהו שנטפליקס צריכה ללמוד מדיסני זה שכשהיא הכריחה את מארוול להתיישר לדרישות ומידות חבר המנהלים והמשקיעים, זה רק גרם למותג להיפגע הרבה יותר. כשיש לה עכשיו בכף ידה כאחד מראשי האולפן במאי ויוצר מבין הגדולים והמוצלחים שהיו ליקום הקולנועי של מארוול, האחראי על כמה קלאסיקות על-זמניות בראי התרבות הגיקית המודרנית, אין סיבה שנטפליקס לא תראה בעצם זה אחד הנצחונות הכי גדולים שלה. אין כל ספק סביר שהיא תוותר על ההזדמנות לקחת את הנכס הזה שהוא ג׳יימס גאן, לאחוז בו חזק ולתת לו לעשות כל מה שהוא רוצה - על אחת כמה וכמה בנקודת מפנה בהוליווד בה DC סטודיוס יכולה להפוך את היוצרות ולהתעלות על מארוול באהדה הציבורית, כשזו נמצאת בנקודת השבירה שלה. מי שיזכה להחזיק בנכס יקר-הערך הזה שהוא המותג של DC קומיקס בכלליותו, בהובלת ג׳יימס גאן שהוכיח את עצמו מספר פעמים, ויחליט לשבור את האופן שבו דברים עובדים ולהתחיל מחדש - לא רק לא יהיה טוב יותר מהנהלת וורנר ברוס הישנה שהובילה לבעיות ה-DCEU מלכתחילה, אלא יעשה את אותה הטעות שדיסני עשו כשפיטרו את גאן במקור מ-״שומרי הגלקסיה: חלק 3״. ומה הייתה התוצאה של המהלך הזה? המתחרים זכו באווז זהב והמוותרים מתחרטים על כך בכל יום שעובר.
חיים בזרם
אומנם עד כה דיברנו על נטפליקס כענקית תוכן ויצירה עצמית שרוצה למצות את עצמה בשוק הזה, אבל בסופו של יום, רוב האנשים בעולם מכירים את נטפליקס בתור ספקית השירות המרכזי שלה - פלטפורמת סטרימינג. שם החברה מוכר להם בעיקר בזכות האריח האדום-שחור שמופיע בתפריט הפתיחה של כמעט כל ממשק טלויזיה שהוא, ואפילו כנראה ככפתור ייעודי בשלט המסך והסטרימר שלהם. נטפליקס הייתה מחלוצי תחום הסרטים לצריכה אישית, ולמרות שהתחילה ממשלוח דיסקים בדואר בדומה להשכרת סרטים בבלוקבאסטר, סיפקה שירותי הזרמת סרטים במנוי חודשי עוד בימי ה-Nintendo Wii. האפיל המרכזי שלה כשירות סטרימינג, שהוביל אותה להיות הגורם הגדול ביותר בתחום ופחות או יותר להישאר כזו, הייתה שהיא סיפקה מגוון רחב של תכנים אהובים במרחק לחיצה. לא היית צריך לקנות דיסק ספציפי של סרט ספציפי בשביל להנות מתוכן, ספרייה שלמה של סרטים מכל מיני יוצרים ואולפנים הייתה זמינה לבחירתך ולשירותך. השירות הצליח לספק גם טלויזיה וגם קולנוע, גם דרמה וגם קומדיה, גם תוכן למבוגרים וגם תוכן שישעשע ילדים. היה בו באמת את הטוב מכל העולמות - קצת כמו מה שהתרגלנו כיום לקבל משירותי הזרמת מוזיקה (ספוטיפיי לא מוגבלת רק ללייבלים מסוימים). אבל עם גדילת שוק הסטרימינג והקמתן של מתחרות שונות, ובניהן דיסני פלוס, HBO Max, Peacock, Amazon Prime Video ועוד, האולפנים השונים התחילו להיות רכושניים למותגים שבבעלותם ולהפסיק למכור רשיונות הפצה שלהם - זאת על מנת להשתמש בהם כקלפי מיקוח למשיכת הקהל דווקא לשירות שלהם על פני המתחרים. נטפליקס, שנראתה בעבר כמו גן עדן של כל טוב היצירה האנושית במחיר של 9 דולר בחודש, הידללה לאט לאט בתכנים שהעולם מכיר ואוהב. הצעד, בהתאם, גרם ל-״שריפות״ מקומיות בדמות רייג׳ ולאיבוד עניין הקהל בשימוש באפליקציית החברה. גם השוק הישראלי לא היה עיוור לזה, כאשר קולות בוז הושמעו בחוצות העיר כאשר ״המשרד״ או ״חברים״ ירדו מקטלוג החברה. אני יכול להגיד שבנימה אישית, לא יצא לי לפתוח את האפליקציה של נטפליקס השנה יותר מפעמיים או שלוש, למרות שאנחנו מנויים שלהם. גם משפחות רבות התחילו לראות את העדיפות הכלכלית בהיצע של דיסני פלוס, כאשר השירות קרץ בהצעתו של איזון מספק בין תוכן ילדים לתוכן מבוגרים - בעיקר עם פרצופים שהפכו מוכרים.
היכולת של נטפליקס לזקוף כעת לזכותה עשורים של תוכן ארכיוני לשימושה החופשי כפי שהיא רואה לנכון מאפשר לה לתקן את הבעיה הזאת ולהחזיר מעט את הלקוחות לשורותיה. כשבידה כל היצע התוכן של HBO, HBO Max וכן טלויזיה לינארית שהופקה על ידי Warner Bros Television לאורך השנים, תתן להם להחזיר אל האריחים של השירות שלה פרצופים מוכרים. בעיקר כאלה שמעודדים צפייה קז׳ואלית בלתי נגמרת, כמו ״המפץ הגדול״. השאלה הגדולה שעומדת בפניהם היא מה בדיוק ההליך העסקי הנכון לספק זאת לקהל. הרכישה של וורנר ברוס והספרייה הזאת היא לא זולה, 82.7 מיליארד דולר לא בא ברגל ונטפליקס תהיה חייבת להחזיר את ההלוואות הגדולות שלקחה במוקדם או במאוחר. לכן, יתכן מאוד שנטפליקס תשקול שלא פשוט להוסיף את הכותרים לאפליקציה הקיימת, אלא לבחון כיצד היא יכולה להציג ״אפ-צ׳ארג׳״ עליהם (כלומר, לגבות עליהם תשלום נוסף). החברה יכולה ללכת לכל מיני כיוונים עם הבחירה הזאת. החל מבאמת לשלב את התכנים בשירות הרגיל של נטפליקס ולהעלות את מחירו החודשי, להציע את תכני HBO כחבילת תוכן בתשלום נוסף למנוי הרגיל כמו ערוצי פרימיום שאתם מכירים מהשידור הלינארי (דבר ש-HBO עושה כיום בארה״ב עם YouTube TV, אגב), או אפילו להשאיר אתHBO Max כשירות נפרד לחלוטין ולהציג חבילת באנדל ״משתלמת״ בהירשמות לשני השירותים (דבר שהיא כבר עושה כיום בארה״ב עם Hulu ודיסני פלוס) - בשאיפה להשאיר ל-HBO את האוטונומיות היצירתית שהיא רגילה אליה.
על אף שהבחירה של נטפליקס בעניין לא תקרה בקרוב ועל כן לא תשפיע באופן ישיר על כניסת HBO Max לישראל כמתוכנן בחודשים הקרובים, היא כן מעניינת. נטפליקס נמצאת קצת בין הפטיש לסדן ברצון שלה לתת ל-HBO להמשיך ליצור עבורה תוכן וכסף באותה האיכות ולא לפגום בתהליך שלה, אך בו זמנית להחזיר את השירות המרכזי שלה לימי גדולותיו. לפחות על פי ההצהרות שלהם כרגע, בנטפליקס מאששים כי מי שירצה לצרוך רק את HBO Max יוכל להמשיך לעשות זאת, אם כי סביר להניח שזו עדיין הסתייגות של כיוון המחשבה המובל מהרצון לתת לדברים שמצליחים להמשיך להצליח מבלי להפריע. כך או כך, אני רואה בשילוב בין ספריית התכנים של נטפליקס וספריית התכנים של HBO לכדי שירות אחד לא כבעיה שיוצרת מונופול ומונעת תחרות הוגנת - אלא דווקא כצעד מבורך שנותן לנטפליקס סיכוי אמיתי בשוק של היום, שגם מיטיב לצרכן. נטפליקס לא יכולה להתחרות אל מול דיסני או אפילו וורנר כשהיו מופרדים מבחינת הסטרימינג, הרי שאין לה באמת אחזקות אמיתיות חקוקות באבן שמספקות נוסטלגיה מתמשכת ותמידית. ומה לעשות, נוסטלגיה תמיד מושכת.
לפעמים פשוט בא לך לזרוק על המסך משהו קליל, או כזה שנותן לך תחושת ביטחון כי אתה יודע שאתה אוהב אותו. לנטפליקס אין ממש תכני מקור שכאלה. זו לא לגמרי אשמתה, היא הרי לא קיימת במתכונתה הנוכחית יותר מדור אחד ובאמת שהדבר שהכי מתקרב לזה זה ״דברים מוזרים״. אבל, אם כבר יש משהו שהבחנו בו שהוא אלמנט מפתח במשיכה לשירותי סטרימינג, אלה הם תכנים שהיו פעם בסינדיקציה. תכנים שהרוח שלהם קומית, או אפילו סתם פשוטה. סיטקום שלוש מצלמות כזה שאפשר פשוט לשים פרק אקראי שלו שיתנגן ויבדר תוך כדי אוכל. ״דברים מוזרים״ היא לא זה (במיוחד עם פרקים שמתארכים מעל לשעה), וכמוה, רוב תכני המקור של נטפליקס הן דרמות רציניות. כבודן במקומן מונח, אבל בסופו של יום, ניכר שעל פי רוב זה לא מה שמטה את הכף. בתחרות הסיטקומים, HBO Max התגאו בפרקים של ״חברים״ ולאחרונה גם ברסטורציה ב-4K של ״מד מן״, Peacock ביססו את כל הצדקת הקיום של השירות שלהם על ״המשרד״, ל-Hulu ודיסני פלוס יש את ״איך פגשתי את אמא״ לצד הסיטקומים המצוירים של פוקס (כמו ״איש משפחה״ ו-״משפחת סימפסון״), ואפילו נטפליקס בעצמם ניסו להציל את מקומם בזירה ברכישת הזכויות הבינלאומיות ל-״סיינפלד״ ב-2021. הצפייה הקז׳ואלית המספקת נחת היא מרכיב לא פחות חשוב בבחירה והתמדה של לקוח בשירות סטרימינג בימינו. ונטפליקס לגמרי מודעת לכך. משלא הצליחה ליצור תוכן מספיק פופולרי מהסוגה הזאת עם ניסיונות כמו ״צער גידול בנות: הדור הבא״, היא הבינה סופית שאין תחליף לתוכן שכבר הוכח שעובד. אנשים לא מחפשים כל סיטקום קליל שיוצע להם, הם מחפשים את זה שהם מכירים ואוהבים.
כשהמלצות על תכנים שונים לאדם הממוצע הפכו באופן תדיר להיענות בשאלה ״יש את זה בנטפליקס?״, אנחנו מבינים כי אנחנו מאוד מחברים בראש שלנו את המוניטין של נטפליקס כשירות להיצע רחב ובלתי מוגבל. בשנים האחרונות, לא כך היה המצב וההייפ הציבורי כלפיה התחיל להצטמצם. אני עדיין סבור כי מדובר בשירות הסטרימינג הפופולרי בישראל (בכל זאת הוא היה הראשון שעשה עלייה), אם כי אני חושב שזמן הצפייה הממוצע של אנשים בו פחת ופחת לאורך השנים. אני אפילו מאמין שבעיקר בארץ, לא יהיה מוגזם להעריך שזמן מסך ממוצע למשק בית מושקע יותר בדיסני פלוס מאשר בנטפליקס, גם אם יש פחות בתי אב המנויים לדיסני פלוס (ורבים שעוד מנויים לחברות הלינאריות). היכולת של נטפליקס דווקא להתחזק בתוכן הארכיוני ולספק ללקוחות צפייה חופשית בתכנים שהתרגלו אליהם יכולה להחזיר את הניצוץ והעניין בה כמוצר - בדיוק כמו ההתלהבות שהייתה בכניסת דיסני פלוס לשווקים בעולם ולישראל בפרט, כשהמסר היה ש-״סוף סוף יש מקום מרוכז שבו אפשר לצפות בכל הקלאסיקות״. כל ההתלהבות שקיימת כיום בישראל לקראת כניסתה של HBO Max היא בדיוק אותה התלהבות שנטפליקס רוצה שתפנו אל עבר השירות שלה. מדובר בקלף מיקוח שלא זר לנו בשוק הישראלי אחרי ששנים היה נקודת פלקס רצינית עבור חברת Yes, התחלק בעבור הזמן עם Hot וסלקום טיוי ועכשיו מעורר תימהון בקרב הלקוחות כאשר התכנים התחילו להעלם ולהילקח מהם כהרף עין. ואם ככה זה משפיע עלינו כאן, אז בקנה המידה העולמי, מדובר בחתיכת חוזקה שעלולה להחזיר לנטפליקס את השרירים שהיו לה בעבר. זה יאפשר לה סוף סוף לקבל סיכוי שווה אל מול המתחרות שלה בתחרות על... ובכן, הלב שלכם. וזמן האוכל שלכם.
בהמשך לאותה נקודה בתחרות על הסטרימינג, כן חשוב שנטפליקס עדיין תמצב את עצמה במקום שיש בו תכני מקור איכותיים ומרגשים, הראויים לרמת הפופולריות ולמותגיות כפי שהזכרתי קודם עם DC. אם העסקה תתממש, אחד הנכסים הגדולים ביותר שיהיו בידה הוא בין הפרויקטים המסקרנים ביותר הנמצאים בפיתוח כיום בהוליווד - העיבוד המחודש לטלויזיה של ״הארי פוטר״. למרות שמדובר במותג קיים שכאמור עדיין רווחי בטירוף, מדובר בהפקה בעלת פוטנציאל לתפוס בתודעה הציבורית באופן טוטאלי שלא יבייש את ימי השיא של ״משחקי הכס״ אם תבוצע נכון. בדיוק בזמן שבו ״דברים מוזרים״ מותירה איזה שהוא חלל בהיצע הטלוויזיוני המקורי של נטפליקס, על אחת כמה וכמה כתוכן דרמה שיכול למשוך מאוד את קהל בני הנוער והבוגרים-הצעירים מעבר למבוגרים, ״הארי פוטר״ יכולה להיות מושלמת בתוך תוכן הדגל של השירות הממוזג החדש. הוא נוסטלגי, אך גם חדש. הוא מותג עם בסיס, אבל גם לוקח כיוון אחר. והוא תוכן שללא ספק יסקרן אנשים מספיק בשביל לעשות מנוי אפילו רק למענו. אם הכל יתקתק כמו קסם, שמירה של שחרור שנתי של עונות חדשות של הסדרה הזו יכולים בלבדם להוביל את חזון העסק של נטפליקס לעשור הקרוב. הן יתנו לה נוסטלגיה שהיא צריכה, הן יתנו לה דרמה בתקציב גבוה שיתפס כטלויזיה במיטבה, הן יתנו לה באזז ציבורי ענק לאולפנים שבאמתחתה ולשירות שיפיץ את התוכן, ומעל לכל - הם יספקו הזדמנויות מרצ׳נדייז מפה ועד הודעה חדשה. הם אפילו לא צריכים לכלול את הפנים של השחקנים החדשים (למרות שאין ספק שיעשו זאת), מספיק לרכב על הלוגואים של הבתים של הוגוורטס בשביל לשחות בבריכה של כסף. שימוש נכון בסדרה יצית מחדש את ההתלהבות הציבורית בכל מה שנטפליקס סימלה בתחילת העשור הקודם, בכך שהוא ייצור קישור ישיר בין איכות HBO-ית לאיכות נטפליקסית. ובעיניי, נטפליקס תעדיף לתפוס את ההזדמנות הזאת בשתי הידיים, לעשות לתוכן הזה כמו המימ הידוע ״I Made This״ ולספוג לחיקה כל שבח טכני - מאשר שתנסה להשפיע ולשנות את הנוסחה שכבר עובדת. החשש מהשפעותיה אולי קיים, אבל אין אף תרחיש חכם שבו היא בוחרת לעשות זאת ויוצאת נשכרת יותר מכך.
אלה הן שלושת הנקודות המרכזיות שבעיניי מהוות את החשש המרכזי של הציבור מהרכישה של וורנר ברוס על ידי נטפליקס, ובעיניי על כל אחת מהן ניתן להעריך שהמצב לא הולך להשתנות קיצונית בין לילה, אם בכלל. בניגוד למה שאולי ניכר מהפשטות שרכישה כזאת מוכרזת לציבור (או לפחות לציבור שלא עוקב אחרי עדכונים של חדשות כלכלה), אותותיו של המהלך הזה יוכחו בשלב הרבה יותר מאוחר בדרך. יתרה מכך, הבחירה של נטפליקס להגזים בכל החזיתות של מלחמת ההצעות הקרה הזאת על מנת להבטיח שהמכירה תסתיים לטובתה, מעידה כי היא רואה את הפוטנציאל הגדול והממשי הטמון בוורנר ברוס וב-HBO כבר בעשייתן כיום. במיוחד עכשיו, כשהיא מקבלת לידה המון אספקטים שונים לדאוג להם - חלקם כאלה שמעולם לא נגעה בהם בעבר - תעדיף החברה האדומה לתת לדברים להמשיך לתפקד באופן הנורמלי בהם תפקדו עד כה, עד שתצליח להתאפס על כוונתיה לטווח ארוך. וכשזה יקרה, היא תודיע על כך לציבור וכמובן אנחנו גם נדאג לדווח לכם. אבל כרגע, בעיניי, ברור מההסתכלות מלמעלה על המצב כי לנטפליקס יש המון ערך להרוויח מלהשאיר את המצב כמו שהוא - שכן אומנם היא משקיעה היום עשרות מיליארדים שאין לה בוורנר ברוס, אך וורנר ברוס במתכונתה הנוכחית יכולה להציע לתדמית, להיצע, למוצר ולכיס של נטפליקס כל כך הרבה יותר.
תגובות