אם אתם עוקבים אחרי ואחרי הדברים שאני כותב, אתם בוודאי חושבים שאני איש של סדרות וקצת של סרטים אבל האמת היא שזה לא נכון. אני איש של סיפורים. כמובן שיש ז'אנרים ופורמטים שאני יותר מתחבר אליהם, אבל זה לא משנה את העובדה שאם תתנו לי לי סיפור טוב לא משנה באיזו מדיה דיגיטלית או פיזית, אתם תקנו אותי מיד. לכן, בנוסף לעשרות הסרטים והסדרות שאני רואה מדי שנה, אני משחק גם לא מעט משחקי מחשב סינגל פלייר. זו גם הסיבה שמאוד התחברתי לסדרת משחקי Assassin’s Creed בעבר. היה להם בסיס סיפורי מעניין מאוד, ומשחקיות לא רעה בכלל שהשילוב בניהם יצר עבורי כמה חוויות מיוחדות ביותר, שהשפיעו על האהבה שלי למשחקי סינגל פלייר. יחד עם זאת, גם אני צריך להודות שסדרת המשחקים הזו חווה בעיות קשות בשנים האחרונות. היא התרחקה מאוד מהמקורות שלה, נהייתה מאוד רפטטיבית וגנרית, והפכה בעיקר לעוד משחק סינגל פלייר גנרי בנוף שגם ככה רווי במשחקים שכאלו. למעשה הבעיות כל כך החמירו עד ש-Assassin’s Creed Shadows הפך להיות התקווה האחרונה של הסדרה (ואולי אף של יוביסופט כולה), ונראה שבאולפנים עשו את כל המאמצים על מנת לספק את המוצר הכי טוב שאפשר. זה התחיל בכך אחרי תחנונים רבים מצד המעריצים הסדרה סוף סוף הגיעה ליפן הפיאודלית, סרטוני הגיימפלי הראו שיש (לכאורה) שינוי בסגנון הגיימפלי, והמשחק נדחה מספר לא קטן של פעמים על מנת לנסות ולספק את החוויה הטובה ביותר שאפשר. עכשיו, אחרי ששיחקתי במהלך השבועיים האחרונים במשחק, אני יכול בהחלט להגיד שמדובר בניסיון הייל מרי מוצלח של יוביסופט, אם כי עדיין יש לו כמה בעיות מורגשות מאוד.
השורה התחתונה היא ש-Assassin’s Creed Shadows הוא לא משחק רע (אם כי אני חושב שהביקורות המאוד חיוביות קצת מגזימות, אבל עוד על כך אח״כ). ואם ציפתם למשחק שיתרסק וירסק יחד איתו את יוביסופט כולה, אתם כנראה עומדים להתאכזב לטובה. האם זה אומר שהוא משחק ה-AC הטוב ביותר מכולם? כנראה שלא. האם הוא משחק מהפכני שיקח את תואר ״משחק השנה״ בהליכה? גם כנראה שלא. אבל זה לא אומר שהוא אינו משחק טוב, ובעיקר, די כיפי.
היותו משחק כיפי נובעת ממספר דברים עיקריים. ראשית, הוא מצליח להציג איזון די טוב בין סגנון ה-RPG החדש שהגיע אל סדרת המשחקים מאז השקת המשחק Assassin’s Creed Origins, לבין הסגנון הישן שהיה יותר מזוהה עם המשחקים הראשונים של הסדרה כמו Black Flag או Brotherhood. יש עולם גדול ודי יפהפה שאפשר להסתובב בו במשך עשרות שעות, ולחקור אותו מקצה לקצה. אבל מהצד השני, יש דגש גדול מאוד על התגנבויות והתנקשויות מהצללים (שהם אולי סימן ההיכר הגדול ביותר של סדרת המשחקים הזו), שקצת נעלמו ונבלעו ברקע במשחקים האחרונים. השילוב הזה יוצר חוויה מאוד ייחודית, שתצליח לספק גם את מי שאהב יותר את סגנון המשחקים הישן וגם את מי שאהב את סגנון המשחקים החדש. הוא יוצר מעין תמהיל מיוחד שכזה, שהופך אותו לקצת יותר מסתם משחק RPG גנרי ונותן לו גוון אססין קרידי מיוחד. השילוב הזה ניכר בעיקר במשימות ובהתפתחויות של קו העלילה הראשי, אבל גם במשימות הצדדיות יותר ובאלמנטים הרוחביים יותר של המשחקיות. ניכר שיוביסופט הבינו די טוב מה צריך לשמר מאיזה סגנון, ואיך לשלב בין הדברים כדי ליצור חוויה שתצליח לאזן בין שני העולמות בצורה טובה מאוד.
שנית, המשחק הזה מוכיח את מה שהמעריצים אמרו כבר שנים. יפן היא המקום המושלם למשחק Assassin’s Creed חדש. לא רק בגלל הגרפיקה הטובה שהצליחה להפיח חיים ביפן הפיאודלית המהפנטת בצורה לא רעה בכלל, או הסביבה מלאת היערות הרחבים, המקדשים המיסטיים והטירות העצומות, אלא בעיקר בזכות הדינמיקה של האוכלוסיות השונות אחת עם השנייה. כפי שראינו בלא מעט יצירות - סדרות, סרטים ואפילו משחקים שונים - יפן הפיאודלית הייתה מורכבת ממגוון רחב ביותר של קבוצות אוכלוסייה שונות, והמשחק מצליח לתפוס ולחבר הרבה מהן אחת לשנייה בצורה כזו שגורמת לסיפור הבסיס שלו ולקונספט של משחקי Assassin’s Creed לפרוח. זה מתחיל בעובדה שאנחנו כשחקנים משחקים שתי דמויות מאוד מאוד שונות, מה שנותן לנו חווית משחק יחסית מגוונת, שמצליחה לשבור במעט את תבנית הרפטטיביות הידועה של יוביסופט. זה גם ממשיך בזה שבמהלך המשימות השונות בסיפור הראשי אנחנו נפגשים, נעזרים ולומדים מדמויות השייכות למגוון פלחי האוכלוסייה של יפן הפיאודלית. החל מהפורטוגזים, דרך נזירים בודהיסטים וכלה בסמוראיים מכובדים, אנחנו נעזרים ופוגשים במהלך הדרך את כל המרכיבים של התקופה. השזירה שלהם אחד בשני נעשית בצורה טובה ביותר, שמצליחה להפוך את הסיפור הקלאסי והגנרי של מתנקש או מתנקשת מהליגה למתנקשים שפועלים למען העם שלהם נגד העריץ הרשע, להרבה יותר מעניין, כיפי ומגוון מהדינמיקה הגנרית של טובים נגד רעים.
יחד עם זאת, ואף על פי שכאמור הוא בהחלט משחק כיפי , יש לו גם לא מעט בעיות מאוד מורגשות, במיוחד בהתחלתו של המשחק. ראשית, הסיפור הכללי שלו מאוד מאוד מבולגן. אני בהחלט מבין את הרצון להתחיל את האקשן כמה שיותר מהר כדי לתפוס אותנו, השחקנים, בצורה חדה ומהירה (ובאיזשהו מקום זה לגמרי עובד). אבל, כאשר על תחילת המשחק זורקים עלינו בקצב מסחרר דמויות רבות עם רקעים שונים ואידיאולוגיות שונות בציפייה שנתחבר אליהן ואל המטרות שלהן באופן די מיידי, מבלי ממש לספק רקע או אקספוזיציה ראויה לרובן, זה קצת מבלבל. הדבר הזה לא רק יוצר תחושת בלבול ובלאגן שפותחת את המשחק עם טעם קצת מר, אלא גם גורמת לכך שאותם רגעי מפתח שאמורים לגרום לי להבין את הדמויות המרכזיות (ובמיוחד את הדמויות של יאסקה ונאוה אותם אנחנו משחקים) פשוט לא יעבדו כל כך וירגישו מאוד מנותקים. זה קצת מרגיש כאילו הסיפור התחיל באמצע מאיזושהי סיבה. זורקים אותנו אל תוך העלילה בלי יותר מידי הסברים ובלי שאנחנו מבינים מי נגד מי ולמה. משדרים לנו את התחושה שלכאורה היינו אמורים להכיר את הדמויות והמקומות השונים מבעוד מועד, אף על פי שמדובר בדמויות חדשות ומקוריות ללא תוכן מקדים. יחד עם זאת, כן חשוב לי לציין שהרקע של הדמויות השונות, ובמיוחד של נאווה ויאסקה, נחשף לאט לאט במהלך הסיפור במשימות השונות (שהיו צדדיות לרוב). אבל הוא מגיע מעט מידי ומאוחר מידי, וחלקו גם אופציונלי לגמרי, ככה שזה לא ממש תורם לחיבור שלי אל הדמויות, והיה מוטב אילו החלקים האלו היו מגיעים בצורה כלשהי קודם לכן.
בנוסף, בדומה להרבה משחקים של Assassin's Creed מהתקופה האחרונה, הסיפור מלא בפאתוס די מיותר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב סיפורים עם מסרים ורגעים מורכבים ומרגשים, ואין ספק שהבסיס של המשחק בהחלט יכול להכיל רגעים שכאלו. אבל העניין פה הוא המידה. אי אפשר שכל משימה מרכזית או קרב נגד מיני בוס ילוו בחמש דקות (מינימום) של סצנות שונות עם מונולוגים חוצבי להבות. כשזה קורה (וזה קרה עד עכשיו כמעט בכל משימה מרכזית ששיחקתי בה), זה פשוט מוזיל את הסצנה והסיפור. אי אפשר לצפות ממני לקחת ברצינות מונולוג ארוך ו-״מרגש״ של דמות משנית על הרצון לנקמה, כשהכרתי אותה רק לפני חמש דקות. במיוחד לא כאשר לפני שתיים או שלוש משימות קיבלתי מונולוג כמעט זהה לגמרי מדמות משנית אחרת, שהכרתי לפני עשר דקות. הרגעים האלו צריכים לבוא בזמן ובמינון הנכון כדי שהם יעבדו כמו שהם צריכים לעבוד, ונראה שבמקרה הזה, יוביסופט נפלו למקרה קלאסי של ״תפסת מרובה לא תפסת״, וחבל.
אבל האמת? הבעיה הגדולה והמרכזית של המשחק היא שהוא פשוט מרגיש כמו גרסה מאוד זולה של המשחק Ghost Of Tsushima. למי שלא מכיר, מדובר במשחק של האולפן Sucker Punch מבית פלייסטיישן, שמגולל את הסיפור של ג'ין סקאי, סמוראי בודד שנלחם ומנסה לנקום בפולשים המונגולים שכובשים את יפן. אני לא אכנס ליותר מידי פרטים אודות המשחק (בכל זאת זו לא ביקורת עליו), אבל אני כן אגיד שהוא נחשב לאחד המשחקים הטובים ביותר של השנים האחרונות. ואם תשאלו אותי, זה גם די בצדק. לכן, בעקבות נקודות ההשקה הרבות שבין שני המשחקים, הן ברמה הסיפורית והן ברמה המשחקית, אי אפשר שלא לעשות השוואה מתמשכת בכל אספקט ואספקט בין שניהם. ולצערי Assassin's Creed Shadows מפסיד בהשוואה כל פעם מחדש. זה מתחיל בסיפור ובדמויות שב-Ghost Of Tsushima היו הרבה מהודקים, פשוטים ולכן גם מרגשים במקומות הנכונים. זה ממשיך במכניקות המשחק שאמנם טובות ומגוונות יחסית, אבל הן הרבה פחות איכותיות ומאתגרות מאלו הנמצאות ב-Ghost Of Tsushima. זה עובר דרך העובדה שיש כל מיני אלמנטים פיזיים כמו מסך שחור של טעינה בין אזורים שונים או אפילו בין סצנות מעבר שחוזרים באופן קבוע, ואפילו קירות בלתי נראים שמגבילים את התזוזה שלך (דבר שלא צריך להיות קיים ב-2025) ואינם קיימים ב-Ghost Of Tsushima. מעל לכל זה, זה מסתיים בכך שאת הסיפור הראשי חולקות שתי דמויות שהאיזון הסיפורי בניהם לא טוב בלשון המעטה (אפשר להחליף בין הדמויות רק אחרי חצי מן הסיפור בערך). מכך, מתקבלת בסוף תוצאה שהיא אמנם אכן כיפית ומהנה, אבל כזו שתזכיר לכם כל הזמן שיש גרסה טובה יותר וזולה שלה יותר שניתן להשיג. זו נקודה קריטית במיוחד, כי אני לא ממש יודע איך או מה יוביסופט היו יכולים כדי לנסות וליצור את ההפרדה הלוגית בין שני המשחקים. אבל גם אם לא ניתן לעשות זאת, הם היו צריכים להשקיע עוד קצת מאמץ כדי ללטש את המשחק מספיק כדי שהוא יצליח להביס את Ghost Of Tushima (שהושק ב-2020) בלפחות חלק מהאספקטים. במיוחד כשבהמשך השנה עתיד לצאת משחק ההמשך שלו, Ghost Of Yotei, שעוד עלול להתעלות על קודמו.
אז לסיכום, למשחק Assassin's Creed Shadows יש לא מעט בעיות. האיזון בין הדמויות שלו לוקה בחסר, הסיפור שלו מורכב מידי, מבולגן מידי ומלא בפאתוס שלא לצורך, והוא אכן מרגיש כמו הגרסה הזולה יותר של Ghost Of Tsushima. אבל תכל׳ס? למרות כל זה, הוא באמת ובתמים משחק כיפי בבסיסו. זה אולי נדוש ואולי חזרתי, אבל מה לעשות שלהתגנב ברחבי יפן ולרצוח חבורות של רוצחים שכירים ובנדיטים בזמן שמפילים עוד Deep State גנרי ביותר זה פשוט כיף. השילוב של האיזון החדש בין סגנונות המשחק השונים של הסדרה, לבין עולם יפה ומרהיב שעושה חסד עם הסדרה וגורם לסיפור הבסיס שלה לפרוח ולהגיע למקומות חדשים, תוך כדי שאנחנו חווים גיימפלי שהוא אולי לא מאוד מאוד חדשני אבל כן מגוון ומאתגר מספיק כדי להיות מעניין ולא רפטטיבי, יוצר לנו חווית משחק שהיא אולי לא מושלמת, אבל היא גם לא רעה. מעריצי סדרת המשחקים יעופו עליו והוא אכן יצדיק עבורם את מחיר ההשקה המלא, אבל גם מי שלא מעריץ מושבע אלא חובב משחקי סינגל פלייר טובים שיקנה אותו רק עוד כמה חודשים בהנחה, יהנה ממנו גם הוא, אם כי קצת פחות.
ציון שלנו:
טוב
פסק הדין
המשחק Assassin’s Creed Shadows זמין לפלטפורמות ה-PC/XBOX Series S/XBOX Series X/PS5 Steam Deck.
המשחק Assassin’s Creed Shadows זמין לפלטפורמות ה-PC/XBOX Series S/XBOX Series X/PS5 Steam Deck.
המשחק נבדק על קונסולת PS5.
הוסף תגובה
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
