למרות שהעונה הראשונה של ״דרדוויל: נולד מחדש״ הסתיימה עם פרק מצויין, שום דבר בפרק הזה לא מרגיש כמו סיום אמיתי
השבוע עלה בדיסני פלוס פרק 9 של "דרדוויל: נולד מחדש", שרשמית היווה את פרק סיום העונה הראשונה של החידוש של הסדרה האהובה מנטפליקס. אך לצורך ביקורת זו, אני אתייחס אל הפרק כאל מה שהוא באמת מבחינה נרטיבית - פרק סיום חציה הראשון של העונה הגדולה, כי סיום לא היה בו. זה לא דבר מפתיע במיוחד, מכיוון שבהכרזה הראשונית על הפרויקט מארוול הודיעה על הפקת עונה של 18 פרקים. עם זאת, לאחר עצירה כוללת של הצילומים ושיכתוב מחדש של הסדרה, קיבלנו לבסוף עונה ראשונה של 9 פרקים, כאשר עונה שנייה תצא במהלך 2026. אך כל מי שצפה בפרק הסיום הרגיש בפועל שזוהי רק אריזה שונה. מדובר בחצי עונה בלבד, כאשר פרק ה-"סיום" לא סגר באמת אף קו עלילה.
אם נתעלם מהצורך לסיום, איך זה היה בתור פרק? אדיר! הכימיה בין מאט לפראנק קאסל (המעניש), האלימות הויזאלית של ווילסון פיסק, הצילום והמוזיקה, הובילו כולן לפרק שעשוי ברמה קולנועית לחלוטין.
בנוסף, במהלך העונה ניכר הקונפליקט בין הרעיון המקורי של קווין פייגי ומארוול, לקחת את מאט מרדוק לריבוט מוחלט שהוא לא המשכיות של שלושת העונות בנטפליקס, לבין ההחלטה שהתקבלה לבסוף להחזיר את קרן פוגי וונסה ולשלב אותם עם הקאסט של "נולד מחדש". בפרק הסיום, ניכר שיש ניצחון ברור של צד אחד, כאשר מאט אומר את שמה של קרן כשהוא מתעורר, אל מול תגובתה המאוכזבת של בת זוגתו החדשה התר.
התוצאה של השינויים הרבים במהלך ההפקה בהחלט נותנת תחושה שהתסריט לא מהודק מספיק, אך כל הנקודות האלו לבסוף מתגמדות אל מול האימפקט הרגשי שמספק המאבק בין מאט מרדוק לווילסון פיסק. אני מוכרח להודות שבמהלך העונה לרגעים חששתי שהשטיק של דונפריו קצת מיצה את עצמו, ופיסק לא מתעלה לעומקים של נבלי מארוול כמו ת'אנוס. אך ב-2 פרקי הסיום, בעזרת מערכת היחסים המדהימה שלו עם ונסה (איילת זורר שלנו), ליבת המוטיבציה של דמותו המאיימת של פיסק עבדה בשבילי סוף סוף.
מבלי להיכנס לפוליטיקה, בחירותו המחודשת של הנשיא דונאלד טרמאפ מביאה איתה גם גל נוסף של דמויות מקבילות אליו ביצירות הוליוודיות שונות, ולאחר גרסה לא מוצלחת של מארק רופאלו ב-"מיקי 17", פיסק כראש עיריית ניו יורק הצליח לגרום לי להרבה מחשבות והקבלות במהלך מאבקו במפכ"ל משטרת ניו יורק (מאבק שמגיע לשיא בסצנה מצמררת בפרק הסיום) . ניו יורק לכשעצמה היא אחת הדמויות החשובות בסדרה, ומרענן מאוד לבלות במרחבי העיר הפתוחים במקום בעוד חלל CGI כלשהוא, כמו שאנו כל כך רגילים לקבל מכל תוצר מארוול אחר בימינו. אותה תחושת אותנטיות עובדת גם שוב בהקשר של סצנות האקשן - אנחנו מרגישים כל מכה ומכה, ותחושת הסכנה והפחד גדלות משמעותית.
כמו שכבר ציינתי, קשה לסכם את העונה הראשונה כי פרק הסיום לא באמת סוגר ולו קו עלילה אחד, אלא רק שם את מאט ואת העיר ניו יורק ברגע שפל וחשוך (תרתי משמע). פרק סיום "חצי" העונה היה בהחלט שעה מבדרת ומרתקת של אקשן, רגש, והרבה כבוד ואהבה לדמויות, של סדרה שלא מתביישת מהיותה סדרת קומיקס. אך בו זמנית, היא מציגה את הדמויות והאתוס של דרדוויל והקינגפין בצורה עמוקה במיוחד.
ציון שלנו:
טוב
פסק הדין
אנחנו עדיין במחצית, אבל כרגע אנחנו במצב טוב
הוסף תגובה
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
