אחרי שאתמול התחלנו לנתח את הקתרזיס של ג'ינקס בפרקי הסיום וראינו איך שוקעת באבל עד כדי אבדון, הגיע הזמן לראות איך היא מסיימת את התהליך והקתרזיס ולוקחת אחריות על המעשים שלה, והופכת להיות הגיבורה הגדולה שהיא תמיד יכלה להיות.
מזכירים שגם הפעם, עומדים להיות ספוילרים כבדים לכל הסדרה בפרט, ולפרקים 7-9 של העונה השנייה בפרט. אז אם לא ראיתם אותם עדיין, אני ממליץ לכם בחום לעצור את הקריאה פה וללכת לראות את הפרקים. גם כי הם באמת מצויינים, וגם כי, כאמור עומדים להיות פה ספוילרים.
אז אני מקווה שאתם מוכנים לניתוח שלנו לסיום והקתרזיס המרגש ביותר בסדרה כי אנחנו מתחילים...
אנחנו רואים את ג'ינקס מיד עם הפתיחה של הפרק התשיעי והאחרון של העונה הסדרה, בסצנה שהיא המשך ישיר לסצנה הקודמת שניתחנו. הסצנה נפתחת בכך שאנחנו רואים בפריים יפהפה (שמזכיר מאוד ציור מתקופת הרנסנס) את ג'ינקס שוכבת על הרצפה במשרד הישן של סילקו, כאשר השיער שלה מפוזר לכל עבר, מה שמעביר עד כמה היא שבורה ומפוזרת מבפנים.
לאחר מכן, אנחנו עוברים לקטע קצר של כמה שניות בסגנון המקושקש שאנחנו רגילים לראות, כאשר ג'ינקס מדברת או מתמודדת עם הקולות שבראש שלה, אלא שהפעם אנחנו לא רואים או שומעים אף אחד מהקולות שבראש שלה. במקום זאת, אנחנו רואים את ג'ינקס מתנתקת מן השיער שלה (שעדיין נשאר בצורתו המפוזרת על הרצפה) וקמה על רגליה. צורת ההצגה הזו מראה לנו שג'ינקס בוחרת לנטוש את השיער שלה, שהיה הסממן האייקוני ביותר שלה ושל הקשר שלה עם אישה, כי היא כבר לא מסוגלת להתמודד עם הקולות והאבל שיש לה בראש, וכל מה שהיא רוצה זה כמה שניות של מנוחה ושקט לפני שהיא מתכוונת למות. אז היא בוחרת לחתוך ולהתנתק מהעבר שלה בחדות ובבוטות, למרות שהיא לא באמת התגברה עליו.
מיד אחר כך, אנחנו רואים אותה ממשיכה במסע ההרס העצמי שלה ושל העבר שלה, כאשר היא לוקחת גלונים של דלק ושורפת עד היסוד את המפקדה הישנה של סילקו ואת הבר של ואנדר,בנסיון למחוק את העבר שלה עד כמה שהיא יכולה. בזמן כל מסע ההרס הזה מתנגן השיר Wasteland של Royal & The Serpent, שמסכם את המסע של ג'ינקס בסדרה באופן מושלם. המנגינה העצובה של השיר הזה, יחד עם המילים המבריקות שלו, מצליחות להסביר ולהראות איך ג'ינקס סבלה מהעולם הזה ועד כמה היא כבר חסרת כוחות ורוצה להפסיק להילחם ופשוט להיכנע ולעזוב אותו.
השיר מגיע לשיא שלו עם המשפט "Please Let Me Go" (שמתמצת במדויק את התחושות של ג'ינקס ועד כמה היא מאסה בחיים האלו), שנאמר תוך כדי שג'ינקס מפוצצת את רימון היד הקסום שלה, ועוצמת עיניים בידיעה שבדיוק כמו שהיא רצתה, היא עומדת לפגוש את המוות שלה ולקבל בפעם הראשונה בחייה שלווה אמיתית…
מתוך העונה השנייה של הסדרה ״ארקיין״ באדיבות נטפליקס
אלא שאז, בדיוק בשנייה האחרונה, אקו מגיע ומשתמש במכונת הזמן שלו כדי לנסות ולהציל את ג'ינקס. ג'ינקס בטוחה בהתחלה שאקו, בדומה לסילקו, הוא אחד הקולות שבראש שלה, שכן למיטב ידיעתה הוא מת בפעם האחרונה שהיא ראתה אותו. לכן, היא מתעלמת מהנוכחות שלו ומפוצצת את הרימון שוב ושוב ושוב, ואקו מציל אותה כל פעם מחדש.
בסופו של דבר, היא מבינה שאקו אמיתי, מה שגורם לה לשנות את התוכנית שלה. במקום לפוצץ את הרימון, היא מנסה לקפוץ מהמאוורר הגדול שלה אל הרצפה. זה אולי פרט קטן, אבל הוא פרט חשוב ביותר שמעיד על השינוי העצום שג'ינקס עברה ומתכחשת אליו. הוא מראה שג'ינקס כבר לא רוצה יותר לפגוע באף אחד. היא כבר לא אותה סוכנת כאוס שרוצה להשליט טרור בפילטובר כדי להשיג את המטרה, לא משנה מי ייפגע מכך. באמת ובתמים אכפת לה עכשיו מהאנשים בסביבה שלה, והיא לא רוצה יותר ליצור עוד נזק.
אקו, כמובן, מצליח להשתמש במכונת הזמן שלו גם הפעם ומציל אותה מהקפיצה, ובנוסף הוא מצליח לגרום לה להקשיב לו. כשהוא מתקרב אליה ומנסה לדבר איתה, אנחנו יכולים לראות שהאיפור על פניה נמרח מדמעות ויצר על הלחי של ג'ינקס את האותיות IV. לאותיות האלו יש שתי משמעויות שונות. הראשונה היא שמדובר בשם של וי (האדם היחיד בעולם שעוד אכפת לו ממנה), רק בכיתוב הופכי, מה שמעיד על כך שאף על פי שהיא עושה את ההפך ממה שוי ביקשה ממנה, היא עדיין מאוד חשובה לה.
המשמעות השנייה היא שהאותיות IV, בספירה רומאית, מייצגות את המספר 4, וזה בדיוק מספר השניות שאקו יכול להחזיר את הזמן אחורה. בכך, הסדרה מסמנת לנו שג'ינקס הולכת על חבל דק מאוד, ושכל מה שמפריד בינה לבין הגורל הסופי שלה, שהיא לא יכולה לשנות, הוא ארבע שניות בלבד, ושמדובר בהזדמנות האחרונה בהחלט שלה, שתלויה ברצון הטוב של אקו.
אקו סוף סוף מגיע אליה ומצליח לדבר אל ליבה ולנסות לשכנע אותה שכל עוד יש מישהו שאכפת לו ממנה ולה ממנו, יש לה סיבה לחיות, וזה מצליח לו. היא כבר לא נראית כאילו היא עומדת לקפוץ או לפוצץ את הרימון, ונראה שהיא באמת חושבת ומעכלת את מה שאקו אמר לה.
כדי לחזק את זה, הסצנה מסתיימת עם שורה אחרונה מהשיר Wasteland, שמבליח לרגע והיא: "Go Go Go. Please Let Me Go". שורה זו מצליחה להעביר באופן מצמרר במיוחד את העובדה שג'ינקס רוצה לעזוב את העולם הזה ואת החיים האלו, אבל היא מבינה עכשיו שהיא לא יכולה לעשות את זה כל עוד אנשים שחשובים לה נלחמים עליה ונמצאים בסכנה.
מכאן אנחנו עוברים לקרב הגדול של פילטובר וזאון נגד אמבסה וויקטור. אחרי עשר דקות של קרב שבמהלכן נסגרים לא מעט חשבונות בין הדמויות השונות בסדרה, נראה שפילטובר וזאון על סף הפסד, כאשר אמבסה והחיילים הנוקסוסים הצליחו לתפוס ולכתר את כולם, ונראה שלאף אחד אין דרך מוצא.
אלא שאז, ובפעם הראשונה בחייה, ג'ינקס מגיעה ומצילה את המצב. היא נכנסת לקרב בצורה הכי ״ג'ינקסית״ שיש, בכניסה ראוותנית ועוצמתית במיוחד, על כדור פורח צבעוני ומרהיב (שמלא ברפרנסים שרק להזכיר אותם ידרוש פוסט ניתוח שלם), כאשר ברקע מתנגן השיר Come Play שמתאים לסצנה כמו כפפה ליד.
כשאנחנו רואים את ג'ינקס, אנחנו רואים שהיא ממש לא נראית כמו שראינו אותה בפעם האחרונה. היא נראית כמו שילוב מוזר של עצמה הישנה, יחד עם אקו ואורות האש, ועם פס סגול בשיער (לזכר אמא שלה כמובן), מה שמייצג את כל הצדדים שהובילו אותה לחזור ולהלחם. במקביל, היא מכוסה בברדס עם מלא ציורים חדשים בצבעים סגול, ורוד וכחול – אלו בדיוק הצבעים של אמא שלה, של וי ושלה, מה שממשיך להדגיש את החיבור והקשר העז שיש לה עם המשפחה שלה (חיה או מתה).
אבל מעבר לשינוי החיצוני, היא נראית הרבה יותר שמחה ומאושרת. השיחה עם אקו (שניתן להניח שסיפר לה גם על מעלליו בסצנה שלא נכנסה לסדרה) הפילה לה את האסימון שהיא אכן יכולה להיות ״A Big Fat Hero״ (כמילותיה), אם רק תרצה בכך, ובפעם הראשונה בחייה היא אכן רוצה בכך, ומאמינה בעצמה.
המראה שלה, בשילוב המעשים שלה בסצנה הזו, מראים שבמקום לנטוש ולזרוק את כל החיים והמסע שלה, שאין ספק שהיה בהם (המון) רע, היא החליטה לאמץ אותם לחיקה. היא מצאה בכל אחד מהם את הטוב, והרכיבה מהם זהות ונראות חדשה לחלוטין שמייצגות את הצורה האולטימטיבית שהיא יכולה וראויה להגיע אליה, ומדובר באותה זהות שבפרק הקודם היא התכחשה אליה לגמרי ולא האמינה שקיימת.
מתוך העונה השנייה של הסדרה ״ארקיין״ באדיבות נטפליקס
הכניסה המרשימה הזו גורמת לויקטור לשלוח את החיילים המשופרים שלו להילחם בקרב, כאשר בניהפם ניתן למצוא את וורוויק, שהוא לא אחר מאשר ואנדר. וורוויק מתביית די מהר על הכדור הפורח של ג'ינקס (שכן זהו המכשול הגדול ביותר שניצב בפני ויקטור ואמבסה) ומתחיל לתקוף אותו.
וי, שרואה את המצב ושומעת את ג'ינקס קוראת לעזרה, עושה את דרכה במהירות לכדור הפורח בעזרתו של אקו. השלושה, בשיתוף פעולה יפהפה שמזכיר תקופות נשכחות מתחילת העונה הראשונה, מצליחים להקריס את הכדור הפורח אל תוך הבניין של ההקסגייט ולהצליח לשתק את וורוויק לכמה רגעים בודדים.
לאחר הפגיעה של הכדור הפורח בהקסגייט, אנחנו רואים את וי קמה מההריסות והולכת לעזור לג'ינקס לקום מהרצפה, תוך כדי שהיא מקניטה אותה ואומרת לה שהיא ״מעולם לא הייתה צריכה לחזור״. בתגובה, ג'ינקס טוענת ואומרת לה: ״עדיין לא הבנת, נכון אחותי? אני תמיד איתך. אפילו כשעולמות מפרידים בינינו״, ותוך כדי, השתיים נעמדות גב אל גב ומתכוננות לקרב.
בעזרת המשפט הזה, מסע האיחוד והחיבור בין וי לג'ינקס (שהחל עוד באקט הקודם) סוף סוף מגיע לסיומו, והן חוזרות להיות משפחה אחת (ובערך) מאושרת. למעשה, אם נסתכל מספיק טוב, נוכל לראות שברגע הזה, אף על פי שהן נמצאות במצב של חיים או מוות, הן נראות שלוות ורגועות, ווי אפילו מצליחה להגניב חיוך קטן. הן מגיעות למצב הזה, כי הן סוף סוף מבינות שלא משנה מה יקרה מעתה והלאה ואיך הקרב הזה ייגמר, לפחות יש להן אחת את השנייה.
קצת לאחר מכן, אנחנו רואים שוורוויק מתעורר ונמצא יחד איתן בהקסגייט. הוא מביט על וי וג'ינקס, שעד לפני רגע היו הדבר היחיד שיכל להוציא אותו מהתקפי הזעם הרצחניים שלו, בצורה אפטית ומנותקת לחלוטין, שאינה מפגינה אף רגש לטוב או לרע. בניסיון נואש, ג'ינקס מנסה לגרום לו לצאת מזה וקוראת לעברו "ואנדר" או אפילו "אבא", אבל לא נראה שהוא מגיב. הדבר מוכיח לשתי האחיות (וגם לנו) שהוואנדר שאנחנו מכירים אכן מת יחד עם אישה.
מיד לאחר הקריאה הזו, וורוויק תוקף אותן, ומתחיל קרב מרגש ואפי במיוחד. במהלך הקרב, אנחנו ממש יכולים לראות את הכעס והעצב בעיניהן של שתי האחיות. הן מבינות שאביהן, שלפני רגע היו בטוחות שיצליחו להציל בסופו של דבר, מת באמת, והן לא יודעות איך לעכל את זה. הן אינן רוצות לפגוע בו ולהרוג אותו, אבל מצד שני הן מרגישות מחויבות אדירה להגן זו על זו בכל מחיר, במיוחד לאחר שהיחסים ביניהן סוף סוף השתקמו.
כתוצאה מכך, סגנון הקרב שלהן הופך להרבה יותר הגנתי, כאשר המטרה העליונה שלהן היא להגן אחת על השנייה ולא להרוג את וורוויק, ובכל מכה ומכה שהן מנחיתות על וורוויק הרגש, הזעם והכאב הבלתי נגמר שלהן, מורגש ביותר.
בסופו של דבר, הקרב נגמר כאשר וורוויק תופס את שתי האחיות ומחבר אותן למוח הכוורת של ויקטור. החיבור מהיר ומיידי, עד כדי כך שהן אפילו לא זוכות לעכל את החוויה הרגשית הפסיכית שחוו בדקות האחרונות ולהיפרד זו מזו כמו שצריך, מה שיוצר תחושה של סוף מר ועצוב, שאינו באמת מתאים או מגיע לשתי הדמויות האלו.
מתוך העונה השנייה של הסדרה ״ארקיין״ באדיבות נטפליקס
אלא שלפתע ג'ייס מצליח לבטל את מוח הכוורת של ויקטור, והשתיים חוזרות להכרה. אבל, עוד לפני שהן בכלל מבינות מה קורה, כוח המשיכה מתחיל לחזור, והן מתחילות ליפול לקרקע. ג'ינקס מצליחה לעצור את הנפילה שלה ראשונה ולייצב את עצמה על פלטפורמה יחסית גבוהה, ואילו וי נופלת עוד קצת ומתרסקת יחד עם וורוויק על פלטפורמה נמוכה יותר ולא מאוד יציבה, תוך כדי שאחת הכפפות שלה נשברת.
ג'ינקס, שרואה את המצב, מבינה שוי בסכנה ומתחילה להיכנס לפאניקה. היא נחרדת מהאפשרות שמשהו עלול לקרות לוי ושהיא תפצע במקרה הטוב או תמות במקרה הרע (דבר שהיא פשוט לא מסוגלת להתמודד איתו בשלב הזה). ולכן, עוד לפני שהיא בכלל מעבדת ומעכלת מה קרה, היא בראש ובראשונה מנסה לדאוג לוי.
היא מנסה לשכנע אותה לקפוץ ולהגיע למדף השני, אך וי לא מקשיבה לה. וי מנצלת את רגע השקט הזה כדי להתאבל על כל מה שקרה. היא מתפרקת לחלוטין, בוכה בכי אמיתי וכאוב בניסיון לעבד את כל מה שקרה לה בימים האחרונים. ג'ינקס מפצירה בה לעזוב את ואנדר ולשחרר אותו, תוך כדי שהיא מנסה לגרום לה להבין שהיא לא יכולה להציל אותו ושעליה להגיע למקום בטוח. אך את וי זה לא מעניין בשלב הזה—היא רק רוצה להתאבל ולפרוק את כל מה שקרה לה (בפעם הראשונה מתחילת העונה בערך), ללא קשר לביטחונה הפיזי.
לפתע, וורוויק קם לחיים ומתחיל לתקוף את וי, וג'ינקס שרואה את זה נכנסת לפאניקה מוחלטת. היא לא יודעת מה לעשות, אבל מבינה שבשום פנים ואופן היא לא יכולה לאבד את וי שוב. אז בהחלטה אמיצה של רגע אחד, היא קופצת ומשתמשת במהירות שלה כדי להדוף את וורוויק מוי ולהפיל אותו לתהום, גם אם זה יעלה לה בחייה.
הקפיצה והסצנה הזו היא שחזור ויזואלי כמעט מדויק לאחת הסצנות הראשונות בפרק הראשון של העונה הראשונה, שבה רואים את פאודר קופצת מאחד הגגות וכמעט נופלת עד שוי תופסת ומצילה אותה. ההקבלה הזו משמשת כסגירת מעגל יפהפייה: ג'ינקס, שהייתה פעם הילדה הקטנה שצריך להציל אותה שוב ושוב, סוגרת את המסע שלה והופכת לזו שמצילה את אחותה הפעם.
וי, שרואה את ג'ינקס הודפת את וורוויק, מזנקת מיד כדי לתפוס אותה ומצליחה בכך. אך לצערה, גם וורוויק מצליח לתפוס בג'ינקס ולא נראה שהוא עומד לשחרר. וי לא יודעת מה לעשות, אך ג'ינקס, שמבינה את המצב ומה שצריך לקרות כדי שוי תישאר בחיים, מחליטה לקחת את האחריות על המצב והסיטואציה ולהקריב את עצמה.
היא מביטה בעייניה של וי פעם אחת אחרונה ונפרדת ממנה לשלום עם המשפט ״תמיד איתך אחותי״ כדי להוכיח לה שהיא פה בשבילה, וכדי לוודא שוי יודעת שהיא באמת באמת אוהבת אותה וסולחת לה. מיד לאחר מכן היא מקבלת את ההחלטה שהיא יודעת שוי לא מסוגלת לקבל, ומכבה את הכפפה השנייה שלה, כדי שהיא תוכל להציל אותה. הרגע הזה והמעשה ההירואי הזה הוא שיא הקתרזיס והתהליך של ג'ינקס שנבנה במשך כל הסדרה מה שהופך אותו אולי לרגע המרגש ביותר בסדרה כולה, שמעיד בפנינו שבסופו של יום אחרי כל הסבל והכאב שהיא עברה בחיים שלה, היא הצליחה להשתנות, לקחת אחריות ולהיות הגרסה הטובה שלה.
בזמן שג'ינקס נופלת אל התהום יחד עם וורוויק קורים כמה דברים מאוד חשובים. ראשית, זו הפעם הראשונה בפרק (ואולי בסדרה כולה) שהיא מחייכת חיוך אמיתי של סיפוק ושלווה, תוך כדי שיורדות לה דמעות של אושר מהעיניים. החיוך והדמעות האלו מעידות שג'ינקס סוף סוף הגשימה את הייעוד שלה ואת המסע שלה, היא סוף סוף הצליחה להגן על האנשים שהיא אוהבת (ובמיוחד על אחותה), וגם אם זה אומר שהיא צונחת אל מותה היא מוכנה להשלים עם זה, מכיוון שהיא עושה את זה בידיעה שהיא זו שהגנה והצילה את האדם החשוב ביותר בחיים שלה. בנוסף, ג'ינקס נכנעת לאחיזה של וורוויק ומניחה את הידיים על הפנים שלו במעין חיבוק וליטוף אוהב (ותוך כדי מעלה מספר זיכרונות נעימים שלה של וי ושל ואנדר מהילדות שלהן). המעשה הזה נועד גם כדי לנצור כמה רגעים אחרונים עם אבא שלה, שגם אם כרגע הוא לא מזהה אותה היא מאוד אוהבת אותו וקשורה אליו, אבל גם כסוג של בקשת סליחה על כל מה שקרה עד עכשיו ועל העובדה שבלית ברירה היא עומדת להרוג אותו. במקביל, בזמן שכל הסצנה הזו מתרחשת, השיר Wasteland חוזר במפתיע ומתנגן פעם שנייה, אלא שעכשיו הוא מנגן בית נוסף ״וסודי״ עם מילים חדשות. כעת, המילים הרבה יותר אופטימיות, והשורה שחותמת את השיר הופכת מ-"Please Let Me Go" ל-"Don't Let Me Go", מה שגם מעיד על השינוי הנפשי שג'ינקס עברה במהלך הפרק, ושכעת היא לא באמת רוצה למות או לעזוב את וי, אבל מוכרחה לעשות זאת בשביל שלומה ובטחונה, וגם משמש כמעין בקשה מג'ינקס עבור וי (ועבורנו) לא לשכוח אותה ואת מי שהיא הייתה בסופו של יום. השילוב של כל הדברים האלו יוצר סצנה מרהיבה ומרגשת עד דמעות, שמעניקה לאחת הדמויות היותר מורכבות ומעניינות בהיסטוריה של הטלוויזיה את השלווה, הקתרזיס והסוף ששכל כך הגיעו לה, ואני לא יכול לדמיין את זה מוגש ונעשה בצורה טובה יותר מזו.
מתוך העונה השנייה של הסדרה ״ארקיין״ באדיבות נטפליקס
בכך התהליך של ג'ינקס מסתיים, אבל חשוב לי לציין נקודה אחרונה רגע לפני הסיום. אני יודע שחלקכם קוראים את זה ואומרים לעצמכם ״רגע אחד, על מה הוא מדבר? ג'ינקס בכלל לא מתה, היא שרדה את הפיצוץ ויש הוכחות לכך!״ ואתם כנראה צודקים. אבל תכלס? זה לא משנה. בין אם ג'ינקס שרדה (פיזית) את הפיצוץ או לא, הג'ינקס שאנחנו מכירים מתה. היא לקחה אחריות על המעשים שלה והחיים שלה, הצליחה למצוא את הכוח לעזוב ולברוח ממעגל ההרג, אבל הפעם מהסיבות הנכונות, ובין אם היא נהרגה או מסתובבת לה אי שם בעולם, היא עושה את זה כשסוף סוף יש לה שלווה ושקט פנימי, ובסופו של יום זה כל מה שמשנה.
ו.. זהו!
עד כאן לפעם על הסיום המופתי והקתרזיס של ג'ינקס וגם על הסיקור המתגלגל שלנו ליצירת המופת הזאת.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד תוגה לכל מי שעקב וקרא בחודש האחרון את הסיקור שלנו. זו הייתה משימה לא קלה והעובדה שקראו את הסיקור במצטבר מעל 100 אלף אנשים, מרגשת אפילו יותר מהסדרה הזו, אז תודה לכם!
אנחנו נתראה כאן מחר עם פוסט סיכום אחרן בהחלט של ״ארקיין״ ועם עוד הרבה תכנים והפתעות בקרוב אז שווה להמשיך לעקוב.
כל פרקי הסדרה ״ארקיין״ זמינים לצפייה בנטפליקס.
תגובות
הוסף תגובה
עוד בקטגוריה
סרטים
ביקורת ComicON: ״צעצוע של סיפור 5״ - בקשת החברות התקבלה
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
18 ביוני 2026
עידו שייביץ
סרטים
ביקורת ComicON: ״קופה ראשית: הסרט״ - זן נדיר של קולנוע ישראלי
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
16 ביוני 2026
עומר בר-חי
סרטים
ביקורת ComicON: ״התגלית״ - מפגשים מהסוג הממוסחר
סרט המתח החדש של סטיבן ספילברג, בכיכובם של אמילי בלאנט וג׳וש אוקונור, שואף לעלות שאלה מסקרנת: אם העולם היה נחשף להוכחות חד משמעיות על קיומם של חייזרים, איך זה היה משפיע עלינו, על האמונות שלנו ועל היחס שלנו אחד לשני. האם פרויקט שמחזיר את ספילברג לז׳אנר המדע הבדיוני, בו יצר קלאסיקות רבות בעבר, מצליח להוכיח שהבמאי האייקוני עדיין מסוגל להמם, להפתיע ולהניע את הרגש של הקהל המודרני?
עידו שייביץ
