הביקורת אינה כוללת ספוילרים לעונה השנייה של ״פרדייז״. תודה לדיסני פלוס על הגישה על הגישה המוקדמת לצפייה בפרקי העונה!

מכל הסדרות שהיו מועמדות לאמי בשנה שעברה, ״פרדייז״ היא הסדרה שהכי הפתיעה אותי. העונה הראשונה של הסדרה אמנם הציגה סיפור יחסית פשוט וגנרי שכבר סופר בעבר, אבל בעזרת כמה טוויסטים וגישות חדשות ומרעננות, הסדרה הצליחה להפוך למשהו הרבה יותר מיוחד ושונה בנוף, ובכך לרתק אותי מתחילתה ועד סופה. השילוב של דמויות מורכבות עם עלילה מאוד אפופת מסתורין ומלאה במשחקי מוחות, יצרה מעין תחושת מתח תמידית לקראת סוף העונה. ברגעי השיא שלה, היא גרמה לי לשבת על קצה הספה, דרוך מתמיד, על מנת לראות איך ולאן העלילה עומדת להתפתח. אחרי עונה כל כך מותחת, שנגמרה בטוויסט נוסף ששינה את חוקי המשחק, ציפיתי שהעונה השנייה של הסדרה תשמור על הרף הזה ותציג עלילה מסקרנת ומרתקת לא פחות. ציפיתי שהעונה החדשה תצליח למנף את אותו הטוויסט ולבנות ולהרחיב את העולם בדרכים חדשות ומגוונות. אבל לצערי, אחרי צפייה ב-7 הפרקים הראשונים של העונה החדשה של ״פרדייז״, אני יכול להעיד שדווקא הניסיון הזה להרחיב את העולם ולמנף את הטוויסטים והתגליות של סוף העונה הקודמת, הוא זה שפגע בסדרה. למרבה האכזבה, הוא הפך את העונה השנייה שלה להרבה פחות טובה ומעניינת.

בסיס יציב

כדי להבין למה דווקא הדבר שהכי ציפיתי לו במהלך העונה הוא זה שהרס את החוויה, צריך לדבר על הדברים שכן עובדים בעונה הזו. בראש אותה רשימת דברים עומדת העובדה שלמרות הכל, העלילה עדיין ממשיכה להיות מיוחדת ומעניינת בבסיסה. בדומה לעונה הראשונה, גם הפעם מוצגים לנו לא פעם סיפורים או פרקים ״רגילים״ שכבר ראינו בלא מעט סרטים וסדרות אחרות. אבל, גם במהלך העונה הזו, אותם ארועים מקבלים תפנית או טוויסט כלשהו, שגורם להם להרגיש הרבה יותר מיוחדים. זה לא שהכותבים השונים של ״פרדייז״ המציאו את הגלגל מחדש לגמרי וסיפקו לנו דבר שלא נראה כמותו מעולם. אבל הם כן הצליחו לשמור על אותה תחושת עמימות ואי וודאות שעטפה את העונה הראשונה, והפכה לסימן ההיכר של הסדרה גם הפעם. את אותה תחושת מסתורין ומתח שעוטפת את הסיפור הכללי של העונה הצליחו הכותבים למנף ולשלב יחד עם הבנייה הנהדרת של כל מה שקדם לה, בכדי לפתח את העולם לכיוונים וזוויות חדשות לגמרי. אותן הזוויות השתלבו נהדר בסיפור הקיים ובהמשך שלו. הן סיפקו לא מעט פרספקטיבות חדשות ומעניינות אודות הסדרה והעולם בו היא מתרחשת, תוך כדי שהיא שמה בפרונט אלמנטים וקווי עלילה שלא ניתן היה לעסוק בהם קודם לכן, שכן מרבית מאותם קווי עלילה הגיעו דרך המסע של אקסייביר בשממה בזמן שהוא מנסה למצוא את אשתו הנעדרת. המסע הזה והאנשים שאקסייביר נתקל בהם בדרך והסיפורים השונים שלהם, הקנו לעונה גם מעט תחושת רעננות נחוצה, שגרמה לי להרגיש שיש לה משהו חדש להוסיף ולא רק חוזרת על אותו הדבר.

כמות ולא איכות

אבל לצערי, ולמרות שכאמור ההרחבות האלו בבסיסן מאוד טובות ומעניינות, יש הרבה, אבל הרבה יותר מידי מהן. במקום להתמקד בשתיים או שלוש הרחבות שכאלו ולנסות לקשר אותם לקווי העלילה המרכזיים שעוד נותרו מהעונה הקודמת, בכל פרק מחדש הסדרה מוסיפה לפחות עוד קו עלילה אחד חדש. בסופו של דבר, בפרקים המתקדמים יותר של העונה, הדבר הופך את הסדרה להרבה יותר מידי עמוסה ודחוסה. הדרך המרכזית שבה אותם קווי עלילה מתווספים אל העונה היא בעזרת סיפורי רקע, כאשר לאורכה אנחנו מקבלים הצצות ופלאשבקים לרקע של כמעט כל אחת ואחת מהדמויות החדשות שמופיעות בה, עם דגש עיקרי על האנשים מחוץ לבונקר בקולורדו ששרדו את שלוש השנים שעברו מאז אותו אסון טבע נוראי. כן כן, גם כאלו שמופיעות לפרק אחד או שניים בלבד, קיבלו סיפור רקע שכזה. הרעיון הזה אמנם נחמד על הנייר, והוא באמת ממשיך את הקו המנחה של הסדרה, שמנסה להפוך את כל הדמויות שלה למורכבות ועגולות יותר. אבל בסופו של דבר, הוא גורם לסדרה להתפזר הרבה יותר מידי ושלא לצורך, עד כדי כך שיש קווי עלילה מרכזיים שלא מופיעים בכלל במשך פרקים שלמים. הפיזור וחוסר האיזון הזה לא רק יוצרים עונה שהמילה המרכזית והמתאימה ביותר לתאר אותה היא פילר, אלא גם יוצרים מצב שבו העלילה לא מתקדמת בקצב אחיד או ברור. הבחירה הזו מאוד הקשתה עליי לעקוב אחרי כל המתרחש במהלך העונה, ובפרקים המתקדמים יותר בפרט. ואם לי, בתור צופה שצפה ב-7 הפרקים הראשונים פחות או יותר ברצף, היה קשה לשמור על ריכוז לאורך כל העונה - אני לא רוצה לדמיין איך ירגישו הצופים שיצפו בסדרה עם פרק אחד בשבוע.