הסדרה ״ניתוק״ ממשיכה להוכיח למה היא תוכן הטלויזיה הכי איכותי שמשודר כרגע
ניתוקסדרת טלוויזיהאחת מנקודות השיא של הסדרה שגם אני וגם מאיה ציינו בביקורות שלנו (לינקים בתגובות), היה תצוגת המשחק המדהימה של השחקנים בכלל ושל אדם סקוט (מארק ס.) ובריט לאוור (הלי ר./הלנה איגן) בפרט. הרבה מתצוגת המשחק האיכותית הזו נתפסת בעיני בעיקר בגלל העבודה ששני השחקנים צריכים לשחק שתי דמויות שונות שחולקות גוף אחד, ולגרום לנו הצופים לשים לב לשוני בניהן. זו משימה מאוד מאוד מורכבת ולא פשוטה בכלל, וכדי לבצע אותה צריך להיות שחקן או שחקנית מוכשרים מאוד. סקוט ובעיקר לאוור מצליחים לעמוד במשימה הקשה הזו לאורך כל עשרת פרקי הסדרה, אבל עכשיו כשיצא לי לצפות בפרק השישי בצפייה חוזרת, הצלחתי לשים לב לכמה רגעים וסצנות במהלך הפרק, שמזקקים את הנושא ואת הופעת המשחק של השניים לכדי שלמות, ואני חושב שצריך וראוי לדבר עליהם.
כדי שנוכל לדבר על אותם הרגעים ולהסביר למה הם זיקוק מושלם של תצוגת המשחק של לאוור וסקוט, צריך לדבר על רגע אחד או יותר נכון על משפט אחד מהפרק החמישי. בפרק החמישי כאשר מארק חווה את משבר האמון שלו כלפי הלי, בעקבות הגילוי שעד לאותו היום היא היתה למעשה הלנה, הוא מחליט להתנכר אליה ולהתרחק ממנה. הלי, שעדיין לא ממש מבינה מה קורה, מנסה להוציא ממנו שיחה או תגובה כלשהי ואז הוא שופך בפניה את כל הכעס שלו, ולקראת הסוף של השיחה הוא מטיח בפניה שהוא לא יכול יותר לדעת האם היא הלי או הלנה. בתגובה היא עונה לו בפשטות ״אתה פשוט תצטרך לסמוך עלי״. זה משפט מעניין ביותר, ובזמנו כשראיתי את הפרק החמישי חשבתי שמטרתו היא לגרום לי להבין, שמארק יצטרך לקחת סיכונים כדי לבנות את האמון עם הלי מחדש. אלא שבדיעבד, אני מבין שמטרת המשפט הזה היא להכין את הקרקע לפרק השישי, שבו היא תנסה ותצליח להוכיח לנו ולמארק שיש הבדל גדול בינה לבין הלנה (וגם בין מארקי החיצוני לבין מארק הפנימי).
את ההבדלים בין הדמויות השונות אנחנו רואים בשתי סצנות או יותר נכון שני סיקוונסים, שמצליחים להביא את תצוגת המשחק של לאוור וסקוט לקצה. הראשון שבהם הוא הסיקוונס שקורה בתוך קומת המנותקים, ומתחיל (מבחינתי) מהרגע שבו מארק מספר להלי שהוא והלנה שכבו, ועד לרגע שאנחנו חוזרים בחזרה לעולם החיצוני. במהלך אותו קטע לאוור מצליחה במספר דרכים לגרום לי כצופה להבין שהיא משחקת דמות אחרת לחלוטין מזו ששיחקה בתחילת העונה . הראשונה שבהן קרתה כבר ממש בתחילתו של הסיקוונס, בזמן השיחה של הלי ומארק בשרותים, כאשר הלי מתוודעת ומגיבה בפעם הראשונה לעובדה שמארק שכב עם הלנה. אלא במקום להגיב בכעס, בזעם או בקנאה כמו שהלנה הייתה עושה בדרך כלל, הלי מצליחה להעביר באופן אותנטי ומדויק תחושה שהיא מופתעת ופגיעה. זה בדיוק שהייתי מצפה מהלי להגיב, והעובדה שלאוור מצליחה לשדר את הרגש והתחושות הללו בצורה כל כך אמינה, מעידה לא רק על ההבנה העמוקה שלה לגבי הדמויות השונות אותן היא מגלמת או על יכולות המשחק הפנומנליות שלה, אלא גם מצליחה להיות מעין הוכחה חותכת גם בשבילנו וגם בשביל מארק, לכך שהפעם באמת מדובר בהלי.
משם אנחנו ממשיכים לסצנה יפיפייה נוספת במהלכה הלי יוצאת מתא השרותים משוטטת במסדרונות לומון, עד שהיא מגיעה למעין פינה קטנה במסדרון, מורידה נעליים, ומתרכבלת בתוך עצמה כאקט של עצבות ובדידות. במהלך הסצנה הזו שלמעשה משמשת כסצנת העיבוד של הלי לגבי כל מה שקרה, לאוור מצליחה להמשיך ולחזק את תחושת הפגיעה מהסצנה הקודמת, כאשר אנחנו רואים אותה על סף בכי מנסה להבין איך היא ממשיכה מכאן. הסצנה הזו משמשת כמעין הקבלה מאוד טובה לסצנה בפרק השני, בה הלנה צופה בקלטת של מארק והלי מתנשקים בריפיט. באותה סצנה, לאוור מציגה את החוויה של הלנה (שאמנם לא זהה אחד לאחד לחוויה של הלי אבל דומה לה בהמון מובנים) בצורה קרה וזועמת. היא לא פגועה או מופתעת, אלא מרגישה בעיקר מובסת וקנאית ורוצה לנקום במארק והלי כאחד, מה שמוביל כמובן בצורה כזו או אחרת לאירועי החצי הראשון של העונה. זו למעשה אנטיתזה מוחלטת לסצנה מהפרק הנוכחית, והעובדה שלאוור מצליחה להעביר את שתיהן בצורה מושלמת, רק מחזקת את ההבדלים בין הלי להלנה ומספקת הוכחה נוספת לכך, שמי שאנחנו אכן רואים על המסך היא אכן הלי.
לאחר מכן, אנחנו רואים שהלי מתעשתת על עצמה ומחליטה לעשות מעשה. היא ניגשת למארק ומספרת לו שהיא הגיעה למסקנה שהדבר שהכי מבאס אותה הוא העובדה שהלנה זכתה לחוות את החוויה הזו והיא לא. בתגובה לכך, מארק המבולבל מציע לה שיתאר לה את מה שקרה באוהל, אבל היא חודלת אותו ומבקשת ממנו ליצור חוויה חדשה יחד איתה הבקשה והשיחה הזו, ממשיכים לחזק את ההבדלים בין הלי להלנה, שכן אנחנו רואים איך למרות שעברה על הלי חוויה נוראית, היא מחליטה לנצל אותה ולצאת ממנה בצורה אופטימית. בניגוד להלנה, שרק ניצלה את החוויה הזו כדי לפגוע ולהרוס, הלי משתמשת בה כדי לצאת מחוזקת ולתקן את היחסים עם מארק, גם אם הם נפגעו שלא באשמתה. לא אכפת לה מהלנה והיא לא רוצה לנקום בה או להרע לה (לפחות לא באופן ישיר ומיידי), והדבר החשוב ביותר מבחינתה הוא טיפול ושיקום של מארק ושל עצמה, דבר שהוא למעשה ההפך המוחלט מכל מה שהלנה עשתה עד כה. כשמארק שומע את הההצעה הוא כמובן נענה לה בחיוב ובשמחה רבה (מה שממשיך להדגיש את האופטימיות והדאגה שלו כלפי הלי), והשניים הולכים למשרד נטוש מקימים שם אוהל מדומה ושוכבים אחד עם השני. הפעם, בניגוד לסצנת הסקס הקודמת, סקוט ולאוור מרגישים הרבה יותר מאוהבים, שלווים ושמחים. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק על מה שגרם לי להרגיש ככה, אבל איכשהו הם הצליחו לשנות מספיק את הבעות הפנים והמימיקות שלהם, כדי לשדר תחושה אחרת ורגועה יותר, מה שיוצר סצנה ותחושה חיוביות יותר גם אצל הצופים, שמרגישים שסוף סוף מארק והלי קיבלו את מה שהגיע להם. ההבדל בין סצנות הסקס לא רק ממשיך להדגיש ולהבדיל את הלי והלנה, אלא גם מצליח לגרום לנו לשים לב להבדלים בכימיה שבין מארק והלי למארק והלנה, מה שמצליח לשפר אפילו עוד יותר את חווית הצפייה.
אם כבר במארק והלנה עסקינן, אנחנו צריכים לדבר גם על סיקוונס נוסף שמדגיש את ההבדלים בין הדמויות השונות. אני מדבר כמובן, על הסצנה במסעדה האסייתית. זו הסצנה הראשונה (והיחידה עד כה) בסדרה בה מארק החיצוני והלנה נפגשים, והיא למעשה משמשת כסוג של סצנה תומכת לסיקוונס הקודם שממשיכה להעיד על ההבדלים בין החיצוניים לפנימיים. הדינמיקה בסצנה הזו בין מארק החיצוני להלנה מרגישה כמו ההפך הגמור ממה שראינו דקה קודם לכן. אם בסצנה הקודמת השניים שכבו יחד (לא שמי מהם מודע לזה), ומערכת היחסים ביניהם הרגישה כל כך מדויקת וטבעית, הפעם משהו בה מרגיש מוזר. נכון, יש איזשהו ניצוץ קטן ומוזר באוויר, אבל בו זמנית הכל מרגיש מאוד מוזר ומאולץ. מארק החיצוני הרבה יותר חשדן ורגזן, והלנה ממשיכה להיות אינטרסנטית ומניפולטבית, ואם כשהסתכלנו עליהם קודם בתור מארק הפנימי והלי חשבנו שהם הזוג המושלם, הפעם הדינמיקה ביניהם מרגישה כמו דייט ראשון מביך ומוזר. לאוור וסקוט מצליחים להעביר את השיחה החצי פלרטטנית חצי חקירתית וחדשנית הזו בצורה מרשימה ביותר, התנועות הקטנות, הבעות הפנים השונות והטונציה גורמות לכך, שהתחושה שמדובר בדמוית שונות לחלוטין מאלו שראינו לפני דקה (אף על פי שהן כמובן נראות זהה) לעבור בצורה מופתית.
העובדה שבכל אחת ואחת מהסצנות האלו סקוט ולאוור היו אמינים במאת האחוזים, וגרמו לי באופן טבעי ומדויק לשים לב להבדלים בין הדמויות השונות (ובמיוחד בין הלי להלנה) היא לא דבר של מה בכך. זו לא עוד הופעת משחק סטנדרטית והיא קריטית להצלחה של הסדרה ככלל והפרק בכלל, ואני מקווה שעצם העובדה שהפרק הזה עובד כל כך טוב בזכותם, תזכה אותם בכל אמי אפשר בספטמבר הקרוב.
הוסף תגובה
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
