הלילה (בין ראשון לשני) יתרחש החלק המרכזי בטקס האמי ה-77, שחוגג את היצירות הטלוויזיוניות הגדולות של השנה. בטקס, שמסתמן כאחד מטקסי האמי הגדולים, המותחים והמסקרנים של השנים האחרונות, מועמדות לא מעט סדרות איכותיות (ודי פופולאריות), מה שהופך את התחרות השנה לקשה במיוחד. אז יצאתי למסע כדי לנסות ולהשלים (כמעט) את כל הסדרות שמועמדות לאמי, ואחרי שהשלמתי את הצפיה בכולן בימים האחרונים, הצלחתי לגבש רשימת זוכים, שבעיניי הצליחו להתבלט בשנה שגם ככה רוב המועמדים השונים יוצאים מן הכלל.
לפני שנתחיל ברשימת הזוכים שלי (שתעסוק בקטגוריות הדרמה והקומדיה בלבד, שכן לא הספקתי לראות את ״התבגרות״ והרגיש לי לא נכון לדון בסדרות המוגבלות בלעדיו), חשוב לי לציין שהרשימה הזו לא מייצגת את מה שאני חושב שעומד לקרות הלילה בטקס הרשמי, אלא את מה אני רוצה שיקרה. אלו לא תחזיות שמנתחות את הקמפיינים השונים של הסדרות, ועד כמה כל אחד מהם השפיע על סיכויי הזכיה של הסדרות השונות, אלא מי אני הייתי רוצה שיזכה על בסיס צפייה אישית בסדרות בלבד.
אחרי שהבהרנו את הנקודה הזו, הגיע הזמן לצלול הישר לרשימה שמתחילה עם הפרס הראשון שיוצג בטקס…
מקום שלישי - ג׳ייסון אייזיקס (הלוטוס הלבן)
הזכיה הראשונה של הערב עבור ״ניתוק״, תגיע מכיוון המשחק, כאשר השחקן טראמל טילמאן יגרוף לחיקו בקלילות ובאלגנטיות את פרס שחקן המשנה הטוב ביותר בסדרת דרמה. הופעת המשחק של טילמאן בעונה השנייה של ״ניתוק״ בתור מר מילצ׳ק הייתה מעוררת השתאות, והעובדה שהוא קיבל נפח הרבה יותר משמעותי בעונה הזו, גרמה לו לזרוח בצורה פנומנלית. הוא הוכיח שהוא שחקן מרהיב בעונה הזו, ואני לא יכול לחכות לראות לאן הוא עוד יגיע בהמשך בעונות הבאות של ״ניתוק״ וגם מחוץ להן.
מקום שלישי - קת׳רין לנסה (הפיט)
מכל הפרסים השונים שעומדים להיות מוצגים במהלך הטקס זה הפרס הכי ״חלש״ השנה. זה לא שאני חלילה מזלזל באף אחת מהשחקניות השונות, וכן נהנתי מאוד מתצוגת המשחק של רוב השחקניות המועמדות לקבלת הפרס, אבל אף אחת מהן לא הפילה אותי מהרגליים. יחד עם זאת, אם בכל זאת הייתי צריך להצביע ולבחור הייתי בוחר בג׳ולייט ניקולסון (שכבר זכתה באמי השנה על הופעת האורח שלה ב״האקס״) בתפקידה כסינטרה בסדרה ״פרדייז״. סינטרה היא דמות מאוד מורכבת, שצריכה מצד אחד להיראות מאיימת ומטורפת ומצד שני להציג חמלה ואנושיות, כדי ליצור שילוב עדין בין שני קצוות מנוגדים של הסקאלה, על מנת ליצור דמות מאוד מגוונת ומיוחדת. ניקולסון מצליחה במשימה הזו בגדול, ותצוגת המשחק שלה תופסת את המהות של הדמות בצורה מושלמת, וההופעה שלה, במיוחד בפרק השני (עליו היא מועמדת), היתה אחת מגולות הכותרת הגדולות ביותר של הסדרה, וזה בהחלט מספיק כדי לזכות אותה בפרס הזה, לפחות עבורי. אבל תכלס? ואם אתם שואלים אותי השחקניות שהיו צריכות לזכות בפרס הזה הן בכלל השחקניות אדריה ארחונה שמגלמת את ביקס בעונה השנייה של ״אנדור״ או השחקנית דניס גוף שמגלמת את דדרה בעונה השנייה של ״אנדור״. תצוגת המשחק שלהן השנה הייתה יוצאת מן הכלל והרבה יותר טובה מכל אחת מהמועמדות האחרות, ועצם העובדה שהן לא מועמדות מעצבן אותי במיוחד.
מקום שלישי - ג׳סיקה וויליאמס (שרינקינג)
אם תשאלו אותי, הכוכבת הגדולה של טקס האמי הקרוב עומדת להיות אפל, ואם יש פרס שמוכיח את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, זה הפרס הזה כאשר שלושת המקומות הראשונים בו (מבחינתי) שייכים לאפל. אבל במקום הראשון אי אפשר שלא להעניק את הפרס לשחקנית המוכשרת קתרין האן שגילמה את הדמות הכי מצחיקה שראיתי השנה על המסך. האן, שגילמה את מאיה מנהלת השיווק של אולפני קונטיננטל בסדרה ״הסטודיו״, היתה הדמות האהובה עלי ביותר בסדרה, היא אחראית לכמה מהבדיחות האהובות עלי ביותר בסדרה, וגרמה לי לצחוק בקול מול המסך לא פעם ולא פעמיים. היא תפסה את המהות והסגנון של אשת שיווק הוליוודית בצורה פנטסטית, והוסיפה נדבך קומי חשוב ביותר לסדרה, ששדרג אותה משמעותית, מה שהוכיח פעם נוספת עד כמה האן היא שחקנית קומית פנומנלית.
מקום שלישי: מייקל יורי (שרינקינג)
עם כל הכבוד שיש לי ל-״הסטודיו״ (שעוד עומדת לחזור בהמשך), אי אפשר לשכוח שבמקביל אליה בגזרת הקומדיות אפל השיקה השנה את העונה השנייה והמצויינת של הסדרה ״שרינקינג״, שגולת הכותרת שלה היתה תצוגת המשחק המופתית של הריסון פורד. פורד, שמגלם את דמותו של הפסיכולוג פול, הוכיח כבר בעונה הקודמת ששודרה אי שם ב- 2022 עד כמה הוא שחקן קומי מוכשר, אבל בעונה הזו הוא מצליח לנפץ לרסיסים את הרף שהציב לעצמו ולהגיע אל שיאים חדשים ומטורפים. הוא מצליח להציג תפקיד מרשים במיוחד, שמצד אחד הוא קומי וקורע מצחוק, ומהצד השני מלא רגש ודרמה, ושני אלה הופכים את דמותו של פול לאחת הדמויות שהכי נהנתי לראות השנה על המסך. התפקיד של פול בכלל ובמהלך העונה הזו בפרט, הרגיש כאילו הוא נכתב במיוחד עבור פורד, עד כדי כך שהגבול בין השחקן לדמות מתחיל להיטשטש, ואני מאוד מקווה שהוא יזכה עליו בפרס.
מקום שלישי - ג׳רמי אלן וויט (הדוב)
מלבד קתרין האן, השחקן שהכי בלט לי בסדרה ״הסטודיו״ היה לא אחר מאשר סת' רוגן. טכנית, אפשר לטעון שזו קצת קצת רמאות, כי בכל זאת רוגן הוא היוצר הראשי של הסדרה, וזה רק הגיוני שהוא כתב לעצמו את התפקיד הכי טוב ומצחיק שהוא יכול, אבל זה לא משנה את העובדה, שזה פשוט עובד. רוגן מתאים לטייפקאסט של מנהל האולפן המיוסר בצורה מושלמת, ולראות אותו רץ בין שריפות כאלו ואחרות היה קורע מצחוק. במהלך ההופעה שלו העונה, הרגשתי שהוא ממש נהנה ואוהב את התפקיד הזה, מה שעוד יותר חיזק ושיפר את תצוגת המשחק שלו בעיני, וגם אם הוא לא השחקן הכי טוב מבין כל השחקנים בכל הקטגוריות השונות השנה, הוא לגמרי הרוויח את הפרס הזה ביושר.
מקום שלישי - קולד הארבור (ניתוק)
תגידו מה שתגידו על העלילה והמוזרות של ״ניתוק״, אי אפשר להתכחש לעובדה שהיא אחת הסדרות המרהיבות והייחודיות מבחינה ויזואלית של השנים האחרונות. השפה האסתטית הייחודית שלה התבלטה פחות או יותר מהפריים הראשון של הפרק הראשון בעונה הראשונה, וכל מי שראה את הסדרה רק שיבח את הבימוי האסתטיקה והויזואליות שלה. כדי להמשיך ולגרוף את אותם השבחים מקיר לקיר, על הסדרה היה להעלות רמה גם בפן הזה, ואין ספק שזו משימה שהיא צלחה. כבר מסצנת פתיחת העונה היה ברור לנו, שהרמה הטכנית והויזואלית רק תשתפר, וזה אכן מה שקרה עד שבסופו של דבר בפרק השביעי שלה (צ'יקאי בארדו), הוא הגיע לשיא אומנותי, שאי אפשר להסביר במילים. הוא היה פרק יפיפה ומרהיב מכל בחינה אפשרית וכל פריים, סצנה, מעבר או אלמנט ויוזאלי כזה או אחר שהופיע על המסך הרגיש כמו יצירת אומנות, שראוי לתלות במרכז הלובר. הפרק הזה הוא לחלוטין הפרק הכי מרשים שראיתי השנה, וכשסיימתי לצפות בו בפעם הראשונה מצאתי את עצמי בוהה במסך בפה פעור מרוב הלם ותדהמה. מה שעוד יותר מרשים לגבי הפרק הזה, הוא שמדובר בבכורת הבימוי של הצלמת הצרפתייה ג'סיקה לי גאנייה. גאנייה שעד כה היתה הצלמת הראשית של הסדרה (וכבר הספיקה לקבל על עבודתה בתחום הזה אמי), החליפה מקומות בפעם הראשונה בקריירה ועברה אל כסא הבמאית, מה שהופך את כל ההישג הזה להרבה יותר מרשים, ואף מציב את את גאנייה בתור אחת הבמאיות המבטיחות של ימינו, שאני באופן אישי מאמין שלא רחוק היום שנגיד את שמה בנשימה אחת יחד עם במאים כמו כריסטופר נולאן ודני ווילנוב.
לא, אתם לא מתבלבלים, יש ברשימה הזו רק שני מקומות הפעם. הסיבה לכך היא שלצערי ראיתי רק שתי תצוגות משחק של השחקניות המועמדות לזכייה בפרס. כן כן פאשלה שלי, אני יודע, אבל בכל זאת ולמרות שראיתי פחות מחצי מהמועמדות השונות, אני חושב שהמנצחת הגדולה של הערב הזו צריכה להיות לא אחרת מאשר בריט לאוור. בעונה השנייה של ״ניתוק״ לאוור שיחקה את אחד התפקידים המורכבים ביותר שראיתי בחיי, והיא עשתה זאת בכזה דיוק ושלמות, שקשה לי להאמין שקיימת מישהי שיותר ראויה לזכיה בפרס הזה ממנה. היכולת לשחק שתי דמויות שונות מאוד שחולקות גוף פיזי, ולגרום לי כצופה לשים לב להבדלים ביניהן בעזרת חיתוך דיבור, מימיקות והבעות פנים מדויקות, היא הישג מדהים, שיוצר תצוגת משחק של פעם בדור, צריכה לזכות אותה בכל פרס אפשרי (ולא רק בטקס הזה). אם היא לא תזכה בפרס, אני באמת אתפלא ואאלץ לראות את הסדרה של השחקנית שזכתה, כדי להבין איך לעזאזל קיימת שחקנית שהצליחה להתעלות על זה.
גם בפרס הזה לצערי פישלתי וראיתי רק תצוגת משחק של שחקנית אחת, מתוך כל המועמדות. השחקנית הזו היא איו אדבירי, שמגלמת את סיד בסדרה ״הדוב״, שלמרות שתצוגת המשחק שלה לא הייתה רעה בשום שלב, אני לא חושב שהיא עומדת לזכות בפרס. הדעה הזו נובעת משתי סיבות עיקריות. הראשונה, היא שאין כמעט שום דבר קומי בתצוגת המשחק שלה, ושאחרי שנה שעברה והזכיה של ״האקס״ בפרס סדרת הקומדיה הטובה ביותר, אני מאמין שלקהל המצביעים קצת נמאס מהטריק, שגורם ל-״הדוב״ להתחרות בקטגוריית הקומדיה, מה שיגרום לה להפסיד את הפרס. אבל הסיבה השנייה והיותר חשובה היא תצוגת משחק רפטטיבית. אדבירי אמנם מגלמת את דמותה של סיד בצורה לא רעה בכלל, אבל אחרי שלוש עונות (כן, העונה השלישית מועמדת, לא הרביעית), השטיק של הדמות שלה מתחיל להיות כבר די ברור מאליו וחזרתי. קשה לי להאמין, שבין כל 7 המועמדות האחרות אין שחקנית אחרת שהצליחה להציג תצוגת משחק קומית יותר או חדשנית יותר, ושהפרס הזה יגיע לה ביושר.
עוד פרס שלצערי לא ראיתי בו יותר ממועמד אחד הוא הפרס הזה, אבל בדומה לפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר בסדרת דרמה, גם פה אני מאמין שהמועמד שראיתי עוד עלול לזכות. המועמד המדובר הוא פרק הפתיחה של ״הסטודיו״ (״הקידום״), שפתח את העונה בצורה הכי טובה שיכולנו לבקש. הוא משתמש בעובדה שהוא למעשה פרק כפול, כדי לבסס את העולם והדמויות השונות בצורה מספיק עמוקה וטובה, ככה שבאף פרק נוסף במהלך העונה לא היינו צריכים עוד בנייה וביסוס של הדמויות. על כך, הוא מוסיף גם לא מעט רגעים מצחיקים וכאוטיים ביותר שמשמים כסוג של טבילת אש ראשונה להומור והסגנון של הסדרה, ומכינים אותנו היטב אל הטירוף שעומד לבוא בפרקים הבאים של הסדרה. יחד עם זאת, אני מודה שהבחירה להעמיד דווקא את הפרק הזה קצת תמוהה בעייני כי היו פרקים שהיו הרבה יותר מוצלחים והרבה יותר מצחיקים מבחינת הכתיבה שלהם במהלך העונה (כמו הפרק השביעי למשל), ושהיו בעייני לפחות הרבה יותר ראויים לקבל את הפרס. אבל היי, אם ״הסטודיו״ בכל מקרה תנצח בקטגוריה הזו בזכות הפרק הזה אני לא אתלונן.
זה הפרס האחרון שמכיל בתוכו רשימה חלקית אני מבטיח, אבל כל מי שראה את הפרק השני של ״הסטודיו״ יודע שקל מאוד להניח שהוא יהיה הזוכה הגדול והמאושר של הפרס הזה. למרות שהפרק הזה הוא רק הפרק השני בסדרה, הוא מביא לכדי שיא ויזואלי ואומנותי את הבימוי של הסדרה ואת הקונספט של הוואן שוט שלה (שבין כה וכה גם בשאר הפרקים היה מצויין), ואין ספק שהוא אחד הפרקים הקומים היותר מוצלחים מהבחינה הזו של השנים האחרונות. הוא מצליח להציג את הטירוף של הוליווד ובפרט את הטירוף של סט הצילומים במגוון סצנות כאוטיות, אבל תוך כדי כך מצליח לשמור על מספיק פוקוס וכיוון ברור, כך שהצופה לא מרגיש שהוא הולך לאיבוד בין שלל הרגעים המטורפים שמוצגים על המסך. הוא קצבי וכיפי וכשסיימתי אותו מצאתי את עצמי מהרהר לא מעט באופן הביצוע של הפרק מהבחינה הטכנית, מה שבהחלט מצדיק את הזכייה שלו בפרס.
מקום שלישי - 14:00 (הפיט)
הפרס הזה הוא ללא ספק אחד הפרסים הכי משונים בטקס. למה, אתם שואלים? כי (בכמעט) כל אחת מהעונות המועמדות יש פרק שכתוב טוב יותר, מהפרק שהועמד. הפיט הייתה צריכה להעמיד את אחד מפרקי סיום העונה שלה (ככל הנראה 19:00 או 18:00), ״אנדור״ היתה צריכה להעמיד את הפרק השמיני והאייקוני שלה (מי אתה?), ו-״ניתוק״ היתה צריכה להעמיד את פרק 7 שלה (צ'יקאי ברדו). כל אחד מהפרקים האלו היה לחלוטין מתברג בראש הרשימה (ובפער) מעל כל המתמודדים הנוכחיים, והעובדה שאף אחד מהם לא מועמד משעשעת למדי, כי היא הופכת את הפרס מהכתיבה הכי טובה של פרק בסדרת דרמה, לכתיבה השניה הכי טובה של פרק בסדרת דרמה. אבל, בהתחשב במצב ובהתחשב במועמדים הפרק שראוי שיזכה בפרס הוא לא אחר מאשר פרק הסיום המופתי של העונה השנייה של ״ניתוק״ קולד הארבור. פרק הסיום הזה, שהתפרש על פני לא פחות ולא יותר משעה ורבע, היה פרק גדוש וגדול במיוחד אבל הוא נכתב בצורה מספיק מרתקת שהשאירה אותי צמוד למושב הספה במהלך כל אותן 75 דקות. הקצב היה מדויק, האיזון בין קווי העלילה השונים היה מצוין (רוב הזמן), והוא הצליח לסגור את רוב קווי העלילה השונים כמו שצריך, ובו זמנית לשאול מספיק שאלות נוספות כדי להשאיר פתח לעונה השלישית. הוא לגמרי מצליח להיות שיא עלילתי מצוין ומרשים, והוא לגמרי פרק הפינאלה הכי טוב שראיתי השנה.
מקום שלישי - סטרלינג ק. בראון (פרדייז)
אני מודה שמכל הפרסים השונים, זה הפרס שהכי הפתיע אותי. כשסיימתי לראות את העונה השנייה של ״ניתוק״ הייתי בטוח שבפרס יזכה אדם סקוט (ודי בקלות). בכל זאת, מדובר באחת מתצוגות המשחק האיכותיות ביותר שראיתי בתקופה האחרונה. אבל אז, כשבמסגרת המסע שלי הגעתי אל ״הפיט״, וחזיתי בתצוגת המשחק של נואה וויל מצאתי את עצמי המום לגמרי. הרגשתי ככה, כי לא האמנתי שוויל יצליח להגיע לכאלו עוצמות של רגש ויצליח להעביר כאלו דיאלוגים מצמררים בצורה כל כך מופתית. השילוב הזה, של תצוגת משחק מרשימה בכל קנה מידה אפשרי, יחד עם אלמנט ההפתעה שלגמרי שיחק לטובתו הצליחו להפוך את תצוגת המשחק של וויל להרבה יותר זכירה ומשמעותית עבורי מאשר התצוגה של סקוט, ובכך לתדהמתי המוחלטת הוא הצליח לעקוף אותו ולהפוך למתמודד הראוי ביותר לזכייה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בסדרת דרמה בטקס האמי הנוכחי.
מקום שלישי - הדוב (דיסני)
מקום שני - שרינקינג (אפל)
מקום ראשון - הסטודיו (אפל)
עם כמות כזו של זכיות והתייחסויות במדרג הנוכחי זה לא צריך להפתיע אתכם, אבל אין ספק שסדרת הקומדיה הטובה ביותר של השנה היא ״הסטודיו״. היא כתובה בצורה קורעת מצחוק, ששוחטת את הוליווד של ימינו על ימין ועל שמאל, היא מבוימת בצורה פנומנלית עם מקבצים של וואן שוטים, שמצליחים להעביר את תחושת הטירוף של הוליווד בצורה מדויקת עד כאב, ויש לה קאסט שחקנים שלוקח את כל האלמנטים האלו, ומצליח להציג אותם בצורה הכי משוגעת ומבדרת שרק ניתן להעלות על הדעת. כל אלו הופכים את ״הסטודיו״ לאחת הסדרות המצחיקות ביותר שראיתי לא רק השנה, אלא אי פעם, והיא לחלוטין הסדרה הכי ראויה לזכיה בפרס הקומדיה הכי טובה של השנה.
מקום שלישי - אנדור (דיסני)
אחרי שב-2022 היא הפסידה לסדרה ״יורשים״ (ולא בצדק אם תשאלו אותי), ״ניתוק״ סוף סוף תוכל לזכות בפרס הנחשק ביותר בטקס, ובצדק גמור. למרות שבאספקטים מסוימים סדרות מסוימות מצליחות להתעלות עליה במעט, אם נחשב ביחד את סך כל האלמנטים, לא היתה סדרה שנהנתי לצפות, לקרוא ולנתח לעומק כמו ״ניתוק״. העלילה המסקרנת ומלאת המסתורין, משתלבת עם בימוי מבריק ומרהיב בכל קנה מידה אפשרי, ועם תצוגת משחק מורכבת אך מוצלחת ביותר, כדי ליצור חוויה טלוויזיונית שאין שניה לה. אני מקווה שהמצביעים האמריקאיים יחשבו כמוני, ויעניקו ל״ניתוק״ את הפרס הנכסף, כי אם זו לא סדרת הדרמה הטובה ביותר, אני לא יודע מה כן.
הוסף תגובה
לכבוד עליית העונה השלישית של ״בית הדרקון״, הוזמנו למסיבת עיתונאים עם יוצר הסדרה, ראיין קונדל! בראיון המיוחד, מספר קונדל על תהליך הפיתוח של העונה החדשה, האתגרים שהופכים את ההפקה של הסדרה למורכבת, המסעות האישיים שהדמויות צפויות לעבור ואיך העונה מתברגת אל תוך התוכנית המקורית לסיפור הכולל של הסדרה, בדרך אל עונתה הרביעית והאחרונה.
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסדרה החדשה המבוססת על הקומיקסים של מארוול, מבית סוני פיקצ׳רס טלויז׳ן ואמאזון MGM סטודיוס, מרחיבה את עולמו של בן ריילי - הלא הוא וריאנט איש העכביש ״ספיידר-נואר״ שסחף את לב הקהל בסרט ״מימד העכביש״. אך בניו יורק של שנות ה-30 אין אנימציה, אין מולטיוורס ואין צבע. כשהפשע העל-אנושי חוזר באופן מפתיע לרחובות, האחריות הגדולה של כוחות העכביש תוביל את ריילי דרך חקירה מורכבת, שתאלץ אותו להתמודד מחדש עם צלקות העבר שלו - בין אם במטרה להציל את האזרחים התמימים המנוצלים לרעה, או להצליח להציל את נפשו הבודדה.
