באופן משונה למדי ולמרות הקשיים העצומים שהיא נתקלה בדרך, העונה השנייה של ״דור ה-V" מצליחה להתעלות מעל כולם. אך יחד עם זאת, דווקא במקומות שהיא הצטיינה בהן בעונה הקודמת היא נכשלת כשלון חרוץ.
הוסף תגובה
“This school, it's become a monument of to mediocrity" - סייפר”
״דור ה-V" נמנית בין סדרות הספין אוף הטובות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. העונה הראשונה שלה הצליחה להציג שילוב מושלם בין עלילה חדשה ומרתקת שעומדת בפני עצמה, לבין קישוריות והרחבת העולם של ״הבנים״. ככה שמצד אחד, היא בהחלט הייתה תוספת מעולה (וחשובה) למי שהחליט לצפות בה, אבל מצד שני, מי שהעדיף שלא והמשיך לצפות אך ורק בסדרה ״הבנים״ היה יכול להסתדר בלעדיה. על כך, הסדרה גם הוסיפה קאסט מעולה של שחקנים צעירים, שהצליחו להציג בני נוער בצורה לא סטריאוטיפית בכלל, ובימוי גורי ואלים שלא ירד ברמתו ולו לרגע מהרמה שהתרגלנו אליה ב-״הבנים״. כל אלו הפכו את העונה הראשונה של הסדרה לא רק להגדרה מושלמת לסדרת ספין אוף, אלא גם להצלחה מסחררת בפני עצמה. ועם ההצלחה הזו, הגיעה גם די מהר הודעת החידוש לעונה נוספת. אבל כשהסדרה הייתה ממש כפסע מתחילת צילומי העונה השנייה, היא החלה להכנס למספר לא מבוטל של קשיים הפקתיים. הם אמנם לא קרו באשמת אף אחד מהיוצרים, אבל הם הכריחו אותם לעצור את הפקת הסדרה לגמרי, לדחות את תחילת הצילומים בכמה חודשים ולשנות כיוון לחלוטין. השינוי ההכרחי אך הפתאומי הזה גרם להרבה מן המעריצים לתהות האם ואיך הסדרה תצליח להתמודד איתם? והאם זה ישפיע לרעה על הסדרה? אלו בדיוק היו השאלות שעלו לי בראש כשהתחלתי לצפות בפרקי העונה החדשה. אבל כשסיימתי לצפות בעונה כולה, הגעתי למסקנה שלמרות העובדה שהיא בהחלט התמודדה עם השינוים והקשיים, היא נכשלת דווקא במקומות בהן היא הצטיינה בעונה הקודמת…
לפני שננסה להסביר למה ואיך זה קרה, אי אפשר שלא להתייחס לפיל שבחדר ולקושי הכי גדול שעמד בפני העונה הזו. אני מדבר כמובן על לכתו בטרם עת של השחקן צ'אנס פרדומו. פרדומו, שגילם את דמותו של אנדרה אנדרסון והיה אחת הדמויות המרכזיות של הסדרה, היה אמור להוביל את העונה השנייה בגרסה המקורית שלה, יחד עם ג'אז סינקלייר (מרי מורו). אלא שממש ימים ספורים לפני תחילת הצילומים, השחקן נהרג בתאונת אופנוע כאשר הוא בן 27 בלבד. מותו היה הסיבה העיקרית שהפקת הסדרה נדחתה, והוא אילץ את הסדרה לעבור שכתוב מאסיבי. אבל האמת היא, שבאופן מפתיע למדי הם התמודדו עם האסון המצער בצורה הכי מכבדת שניתן היה להעלות על הדעת. מעבר לעובדה שמספר שעות ספורות לאחר מותו הודיעו בהפקת הסדרה שדמותו של אנדרה לא תלוהק מחדש, והעובדה כי הפריים הראשון של העונה החדשה הוא שקופית עם הכיתוב ״למען צ'אנס״, העלילה המרכזית של העונה כולה סובבת סביב מותו של פרדומו (או ליתר דיוק של אנדרה). המוות של אנדרה הופך להיות מרכיב חשוב ומרכזי מאוד בסדרה, שנוגע בכמעט בכל אספקט שלה ועושה את זה בצורה מאוד מכבדת ויראת כבוד לשחקן המנוח ולדמות כאחד. תחושת האבל והאובדן על לכתו של פרדומו בהחלט מורגשת במהלך העונה, אך בו זמנית לא משתלטת עליה. היא לא הופכת אותה לסדרה שכל מטרתה היא להנציח אותו, אלא דווקא משלבת את הנושא בסיפור הכולל שלה, מעצימה אותו ונותנת לו עומק חשוב מאוד, שיוצר את התחושה כאילו דמותו של אנדרה תמיד הייתה אמורה למות בעונה השנייה, ללא תלות במותו המצער של פרדומו.
אם כבר עסקינן בחיבור לסיפור גדול יותר, חשוב לציין שגם בעונה הזו קיים חיבור, והוא לעונה הרביעית והחמישית של ״הבנים״. מעבר לעובדה שבסדרה יש לא מעט קמיאוז שונים ומפתיעים מהעולם של ״הבנים״ שעשויים בטוב טעם (אם כי מסיבה מסוימת בחרו לחשוף את רובם כבר בטריילרים השונים של הסדרה), העובדה שהסדרה חיה בתוך עולם שלם, שחווה התפתחות די מאסיבית בין העונות השונות שלה, מורגש בהחלט. כפי שהובטח לנו בפאנל בקומיקון סן דייגו, אנחנו רואים ניצנים ראשונים להשתלטות של הומלנדר על אמריקה ואת ההשפעות של אותה ההשתלטות על בני אדם וגיבורי על כאחד. הדבר משמש כסוג של טיזינג די מעניין ומסקרן שעשוי היטב לעונה החמישית והאחרונה של ״הבנים״, שם הנושא אמור להגיע אל עבר שיא חסר תקדים. מהצד השני, אנחנו רואים גם הצצה ראשונה למחתרת ההתנגדות נגד הומלנדר, אותה מובילה בגאון סטארלייט (ארין מוריארטי), מה שממקם עבורנו את הכלים השונים על הלוח בצורה די טובה לקראת הישורת האחרונה שתגיע אלינו בקיץ 2026. יחד עם זאת, ראוי לציין שבניגוד לעונה הקודמת, החיבור של העונה הזו לעונה החמישית של ״הבנים״ (במיוחד בפרקי הסיום שלה) הרבה יותר מאסיבי ואינטגרלי, עד כדי כך שהיא לפעמים מרגישה קצת יותר כמו ״הבנים״ עונה 4.5 במקום ״דור ה-V" עונה 2. זה לא בהכרח דבר רע כמובן, בטח כאשר ברוב המקרים האיזון נשמר כמו שצריך, אבל העונה החמישית של ״הבנים״ תצטרך להתמודד עם החיבור הזה, על מנת לתת מענה עלילתי גם עבור מי שלא ראה את הסדרה הזו. ואני לא בטוח שהיא תצליח בזה.
בדומה לעונה הרביעית של ״הבנים״ (ובהמשך ישיר לעובדה ששתי הסדרות עוד יותר מחוברות הפעם), גם בעונה הזו הנושא הפוליטי וההקבלות לעולם האמיתי נמצאים הרבה יותר בפרונט. העובדה כי האלגוריה הפוליטית של ״הבנים״ הרבה יותר ברורה ולא משתמעת לשתי פנים הייתה אחת הביקורות הגדולות ביותר של הקהל כלפי הסדרה בעונה הרביעית, שהרגיש שהסדרה הפכה לסדרה חינוכית מאשר לסדרה ששמה את הבידור וההנאה של הקהל לפני הכל - ואותו הקהל ירגיש תחושות זהות (אם לא יותר חזקות) גם הפעם. למרות זאת, חשוב לי לציין שבאופן אישי, אני לא מסכים עם הביקורת ואני דווקא נהנתי מאוד מהעובדה שהפוליטיקה תופסת נפח משמעותי יותר בעונה הרביעית של ״הבנים״ וגם בעונה הזו. בסופו של דבר, אנחנו מתקרבים לכדי שיא עלילתי שיסגור את הסיפור הראשי של היקום הזה אחת ולתמיד, וככזה, כל האלמנטים השונים שבו עולים מדרגה. האקשן נהיה הרבה יותר אלים וגורי, הסיכונים העלילתיים עלו בהתאם, ולכן זה רק הגיוני שגם ההתנגחות הפוליטית בין שני הצדדים תוצג בצורה בולטת וקיצונית יותר. מעבר לכך, העובדה שהפוליטיקה נמצאת בפרונט לגמרי משרתת את הסדרה ואת היקום כולו, ומניעה אותה קדימה. חשוב לציין, היא גם עשויה בטוב טעם כדי לא להשתלט על הסדרה לגמרי, אלא רק להוסיף לה נפח, שבעיניי לפחות חשוב בהחלט ומבוצע בצורה טובה ביותר.
כפי שאתם זוכרים, בתחילת הביקורת טענתי שהעונה החדשה של ״דור ה-V" הצליחה במקומות בהם ציפיתי שהיא תכשל (כמו התמודדות עם מותו של צ'אנס פרדומו למשל) ונכשלה במקומות בהן היא הצטיינה בעונה הראשונה. ובראש אותם דברים נמצאת בעיית הקצב והמבנה שלה. בעונה הראשונה הדבר הטוב והאיכותי ביותר לגבי ״דור ה-V" היה הכתיבה ובניית הסיפור הפנומנלית שלה, אבל משום מה, הפעם קורה ההפך הגמור, והעונה החדשה נכשלת בכך כשלון חרוץ. במקום לספר סיפור מהודק, קוהרנטי ומסודר, העלילה של העונה השנייה מתפצלת לעשרות כיוונים שונים, שהמעבר בניהם נעשה בחדות ובמהירות. הבחירה הזו לא רק יוצרת תחושה שהעונה רצה על סטרואידים, אלא גם פוגעת במשמעות ובמסרים של רגעים עלילתיים רבים, כאשר במקרה הטוב רק מגרדים את קצה הפוטנציאל שחבוי בהם, ובמקרה רע הופכים אותם ללא רלוונטים ודי מיותרים. בנוסף, הקצב ובליל האירועים השונים יוצר תחושה מוזרה של חזרתיות, כאשר מרבית העונה מתחלקת בין אותם שניים או שלושה מקומות, שהמעבר בניהם בסופו של דבר מתחיל להרגיש די רפטטיבי וחזרתי ובכך מאבד לא מעט מהפואנטה והמשמעות שלו. הבעיה הזו ניכרת בעיקר בפרקי אמצע עונה, כאשר פרק הפתיחה והסיום שלה דווקא עשויים בצורה לא רעה בכלל ומתחילים וסוגרים את הסדרה בצורה מצויינת. אבל, שני פרקים מתוך שמונה לא מספיקים כדי להציל את הסדרה מתחושת הכאוס ששוררת כאשר צופים בה (במיוחד כשמדובר בשחרר שבועי, מה שיקשה על הצופים להמשיך להיות מושקעים בסיפור). אני לא יודע אם זה תוצר לוואי של השכתוב המחודש של העונה, או שמההתחלה היו להם סתם יותר מידי רעיונות, אבל הרגיש לי שעם כמה שבהחלט היה פוטנציאל רב בעלילות השונות שראינו במהלך העונה, דחפו לתוך 8 פרקים חומר שהיה יכול להספיק ל-16 (אם לא 24), ובסופו של דבר זה יוצר בלאגן שהורס לגמרי את כל הפוטנציאל של הסדרה.
למרות כל זאת, תצוגת המשחק דווקא השתפרה מאוד בין העונות. נכון, לשחקנים היה הרבה יותר קשה להתבלט הפעם בגלל אותו בלאגן עלילתי, ואילו העונה הייתה יותר מסודרת וקוהרנטית, הם היו בולטים אפילו יותר. אבל למרות הקושי הנ״ל, הם עדיין מצליחים לספק תצוגת משחק לא רעה בכלל ברובם המוחלט. כמעט כל השחקנים השונים עברו איזה שהוא שדרוג, ואת רובם המוחלט נהנתי לראות על המסך הרבה יותר מאשר בעונה הקודמת. הם הצליחו להעביר בצורה מופתית את הסצנות האיטיות והמרגשות יותר (עם דגש מיוחד על הסצנות שעוסקות בדמותו של אנדרה), וגם את סצנות האקשן הקצביות יותר, ככה שלא משנה מה הופיע על המסך, תמיד נהנתי לראות את השחקנים השונים עליו. יחד עם זאת, מעל כולם התעלו שני שחקנים, שלכל אחד אחד מהם היה תחום התמחות משלו. הראשונה מביניהם הייתה השחקנית ליזה ברודווי, המגלמת את דמותה של אמה מאיירס. כבר בעונה הראשונה היה ברור שהיא שחקנית מעולה, אבל בעונה הזו היא קפצה מדרגה והפכה להיות השחקנית הקומית הטובה ביותר בסדרה. מרבית הסצנות שלה במהלך העונה היו מצחיקות ביותר, והיא גם זו שאחראית לרוב רוב הפאנצ'ים הטובים ביותר של העונה. היא לגמרי הוכיחה שהיא שחקנית קומית מעולה, והכותבים השונים של הסדרה עשו בשכל שהם העמידו אותה במרכז הפן הקומי של הסדרה. בנוסף אליה, השחקן האמיש לינקלייטר היה השחקן הדרמתי הטוב ביותר בסדרה. לינקלייטר, שמגלם את דמותו של סייפר, הדיקן החדש שאמור להיות דמות מסתורית ומאיימת במיוחד, עושה את עבודתו בצורה הכי טובה שיכולתי לבקש. בכל סצנה שהוא נמצא בה הוא גונב את ההצגה, והוא מצליח להשרות את התחושה שהוא האדם הכי חכם ומסוכן בחדר בצורה פנומנלית. למרות שהוא כמעט ולא פועל באלימות במהלך העונה, העוצמה והכוח שעוטפים אותו (שהם למעשה לב ליבם של המסתוריות והאימה של סייפר) נוטפים ממנו בכל רגע נתון, והוא מצליח להעביר בצורה מושלמת נבל שבהחלט מרגיש אימתני ומסוכן, גם אם הוא לא מרים אף אצבע, מה שבהחלט מזכה אותו בתואר השחקן הטוב ביותר של העונה.
כפי שאתם מבינים בשלב הזה, כל אלמנט שהיה קיים ביקום של ״הבנים״ ובסדרה הזו בכלל, עולה מדרגה בעונה הנוכחית, כאשר בין אותם אלמנטים נמצא כמובן גם הפן הויוזאלי של הסדרה. האלימות, הגוריות והקיצוניות, שמאפיינים את אותו הפן, חוזרים ובגדול, כאשר כל העונה מרגישה הרבה יותר אקסטרימית. על פי סצנות האקשן השונות והמעולות ניתן להניח שהדם המזויף זרם על סט הצילומים כמו מים, וכי בהפקה ניסו לחשוב איך עוד אפשר לשדרג את הקיצוניות והאקשן של הסדרה, והצליחו למצוא תשובה לא רעה לכך. מלבד סצנות האקשן, עוד אלמנט ויזואלי שעובר שדרוג הוא הכוחות של דמויות המשנה. כפי שהובטח לנו בפאנל בקומיקון סן דייגו, הכוחות של הדמויות השונות הרבה יותר מגוחכים וקיצוניים, והרבה מהם לוקחים השראה מהחיות האיזוטוריות ביותר שקיימות בטבע. כל פעם שראיתי דמות חדשה וגיליתי על הכוח המשונה החדש שלה, מצאתי את עצמי צוחק בקול ותוך כדי תוהה לעצמי מה הכוח המגוחך הבא שהם יציגו ואיך. זה לגמרי אספקט שמשדרג את העונה הנוכחית, במיוחד כשברוב המקים מוצאים לכוחות המשונים הללו שימושים עלילתיים, שמשתלבים בעלילה הכוללת של הסדרה מעבר לפן הקומי והחשוב שהם תורמים לו.
אם הייתי צריך לסכם את העונה השנייה של ״דור ה-V" במשפט, הייתי משתמש במשפט ״עוד יותר וחזק יותר (וזה לא תמיד טוב יותר)״. העונה הזו מקצינה את כל האלמנטים שלה ומנסה לתפוס ולבצע כמה שיותר רעיונות ואלמנטים במקביל. ובעוד שבמספר אלמנטים, כמו ההנצחה של צ'אנס פרדומו, הויזואליה והמשחק של הקאסט, זה עובד טוב, ואילו באלמנטים אחרים ובעיקר בקצב ובסדר של הסיפור, זה בעיקר פוגע. כל אלו אמנם לא הופכים את העונה השנייה של ״דור ה-V״ לטלוויזיה רעה, אבל הם לחלוטין כן הופכים אותה לטלוויזיה מפוספסת. עם קצת יותר מאמץ ומחשבה (ולמרות כל הקשיים שהיא נתקלה בהם בדרך), היא הייתה יכולה להיות עונה הרבה, אבל הרבה יותר טובה.
ציון שלנו:
טוב
הטוב
פסק הדין
תפסת מרובה לא תפסת
לכבוד עליית העונה השלישית של ״בית הדרקון״, הוזמנו למסיבת עיתונאים עם יוצר הסדרה, ראיין קונדל! בראיון המיוחד, מספר קונדל על תהליך הפיתוח של העונה החדשה, האתגרים שהופכים את ההפקה של הסדרה למורכבת, המסעות האישיים שהדמויות צפויות לעבור ואיך העונה מתברגת אל תוך התוכנית המקורית לסיפור הכולל של הסדרה, בדרך אל עונתה הרביעית והאחרונה.
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסדרה החדשה המבוססת על הקומיקסים של מארוול, מבית סוני פיקצ׳רס טלויז׳ן ואמאזון MGM סטודיוס, מרחיבה את עולמו של בן ריילי - הלא הוא וריאנט איש העכביש ״ספיידר-נואר״ שסחף את לב הקהל בסרט ״מימד העכביש״. אך בניו יורק של שנות ה-30 אין אנימציה, אין מולטיוורס ואין צבע. כשהפשע העל-אנושי חוזר באופן מפתיע לרחובות, האחריות הגדולה של כוחות העכביש תוביל את ריילי דרך חקירה מורכבת, שתאלץ אותו להתמודד מחדש עם צלקות העבר שלו - בין אם במטרה להציל את האזרחים התמימים המנוצלים לרעה, או להצליח להציל את נפשו הבודדה.
