ההכרזה של ״דברים מוזרים״ בכנס הטודום של נטפליקס הייתה אמורה להיות יוצאת מן הכלל. במקום זאת היא הפכה להיות הדוגמא המושלמת לכל מה שרע בנטפליקס המודרנית
דברים מוזריםסדרת טלוויזיהבין אם אתם אוהבים את ״דברים מוזרים״ או שלא, אי אפשר שלא להודות בעובדה שמדובר באחת מאבני הדרך החשובות ביותר בטלוויזיה המודרנית ובתרבות הסטרימינג. הסדרה הזו, שעונתה הראשונה עלתה לפני כמעט 9 שנים, הייתה אחת מסדרות המקור הראשונות של נטפליקס (ולכן גם אחת מהסדרות הראשונות שהיו נגישות באופן אקסקלוסיבי בסטרימינג). למרות שהושקה במקביל לסדרות גדולות ומשמעותיות לא פחות כמו ״בית הקלפים״ למשל, היא הפכה עד מהרה לסדרת הדגל של שירות הסטרימינג (הרבה מזה בעקבות הפנייה שלה לקהל רחב יותר וצעיר יותר מסדרות כמו ״בית הקלפים״ למשל שהסתמכו בעיקר על פוליטיקה), ובמובנים רבים הפכה לסמל של איכות עבור נטפליקס, שמיתגה אותה כמקום שלא נופל ברמתו בתכנים שלו מספקיות תוכן ותיקות וענקיות. בעיניי, מה שהפך את הסדרה הזו לסמל סטטוס שהיא, הייתה העובדה שלמרות שבמהלך שלוש השנים הראשונות שלה קיבלנו שלוש עונות מלאות שכל פרקיהן יצאו כמקשה אחת, עדיין היו אלו פרקים איכותיים ומרהיבים (לפחות ברובם), ששימשו כסוג של עדות לכך שהחיבור הישיר לקהל ומודל השחרור החדשני, בשבילוב עם קצב תוכן מהיר לא באים על חשבון תוכן איכותי - ושסטרימינג הוא הדור הבא של הטלוויזיה.
אבל אז משהו קרה. אני לא יודע בדיוק מתי, איך או למה זה קרה (למרות שאני מנחש שזה קשור לתחרות המאסיבית שהתחילה בשוק הסטרימינג), אבל משהו באסטרטגיה של נטפליקס השתנה. במקום להמשיך ולהוביל בגאון את שוק הסטרימינג והטלוויזיה, הם התחילו להשתרך מאחור ולהאחז במותגים הגדולים שלהם כמו בקרנות המזבח, בכך שהם ממקדים את השיווק שלהם על הסדרות הגדולות ׳שכולם מכירים׳ במקום לנסות ולהמציא את עצמם מחדש, או להביא יצירתיות אל קדמת המסך (ככל הנראה בגלל שעכשיו הם יכולים להרשות לעצמם את זה). השינויים האלו אמנם השפיעו על התכנים של נטפליקס בכלליותם, אבל אין ספק שהסדרה שהכי נפגעה מהנושא היא סדרת הדגל שלה ״דברים מוזרים״. בין מה שהיא ייצגה בזמנו לבין מה שהיא מייצגת היום, אין ולו קשר דל ביותר. זה אמנם לא היה שינוי פתאומי או מעשה רגעי, אבל במשך 6(!) השנים שעברו בין העונה השלישית לטריילר של העונה החמישית, השינוי שעברה נטפליקס שינה את המהות של ״דברים מוזרים״ - שאמנם עדיין מייצגת את נטפליקס במדויק, רק שהפעם מדובר ביצוג שלילי ועגום במיוחד.
כמו בכל כתבה אחרת שכתבתי על ניתוח של הכרזה כזו או אחרת, בכדי להבין למה ואיך החשיפה של המעין טיזר טריילר הראשון לעונה החמישית של ״דברים מוזרים״ מייצגת את כל מה שרע בשירות הסטרימינג, צריך להבין מה הוכרז וכיצד, באופן מדויק. לקראת סופו של אירוע ה-TUDUM השנתי של נטפליקס, עלו על הבמה שלושת השחקנים פין וולפהארד (מייק), קיילב מק'לאפלין (לוקאס) ונואה שנאפ (ויל). אליהם הצטרפו גם השחקנים גייטן מאטרצו (דסטין) ומילי בובי בראון (אילבן) באופן וירטואלי עם הקלטות שנשלחו מראש (מה שניסה לשמש כסוג של איחוד של כל חמשת הילדים הרכיבו את הקאסט המקורי), ויחד כולם חלקו זכרונות עם הקהל ושיתפו אותם ברגעים האהובים עליהם מתוך העשור בו הם לקחו חלק בסדרה. הם חשפו לראשונה קליפים מיוחדים מאחורי הקלעים של ארבע העונות הקודמות, שהראו איך נראתה האווירה על סט הצילומים. בסיום הקטע הזה, שלקח בין 5 ל-10 דקות, נראה ששלושת חברי הקאסט שנכחו על הבמה התחילו לרדת אל מאחורי הקלעים שלה, כשלפתע פין ״מצא״ קלטת ישנה נוספת - אותה הוא התחיל לנגן בפני הקהל. התברר שמדובר בטיזר טריילר ראשון לעונה החמישית של ״דברים מוזרים״ (למרות שאי אפשר לקרוא לזה טריילר, אבל עוד על כך אחר כך), שחשף בפני הקהל את תאריכי היציאה של העונה וכך שתתפרש על פני שלושה חלקים, שיתחילו בחג ההודיה ויסתיימו בערב השנה החדשה.
העדות שההכרזה הזו מספקת להדרדרות העגומה של נטפליקס מתחילה עוד הרבה לפני שהטריילר התחיל להתנגן, בנסיון הכושל והמאוד מביך של נטפליקס לעורר נוסטלגיה אצל הקהל כלפי הסדרה. הנסיון הזה היה מביך מכמה סיבות עיקריות. הראשונה היא שנסיון לייצר נוסטלגיה לסדרה שעדיין רצה והקהל מחכה בכליון עיניים לעונה האחרונה שלה (בטח כשעומדות לעבור 3 וחצי שנים בין פרק סיום העונה הקודמת לפרק הבכורה של העונה החדשה) הוא לא דבר שמצליח להחזיק מים, כי הקהל לא מעוניין בזה. כשמדובר בסדרה שהקהל צפוי לקבל עוד תוכן ממנה, ובטח כשמדובר בכזו סדרה מצופה ואהובה שהקהל במשך שנים משווע לדעת פרטים נוספים אודות עונתה הבאה, הקהל אינו מעוניין בהתרפקות על זכרונות העבר ויצירת תחושה של זכרונות ישנים וטובים - אלא הוא מעוניין בהפך הגמור. הוא מעוניין בעדכונים וחשיפות אודות המשך הסיפור, ואת זה הוא לא קיבל במהלך החלק הגדול והמרכזי של ״דברים מוזרים״ בכנס. זה אולי היה דבר שראוי לעשות בפאנל שמתקיים אחרי צאת העונה (כמו שעשו למשל עם ״הבנים״ בקומיקון סן דייגו בשנה שעברה), אבל כשזה קורה לפני שהעונה משודרת, זה לא רק מחטיא את המטרה שלו וגורם לשחיקה של המותג עם ערך נוסטלגי מזויף, אלא גם גורם לתחושה של זלזול בקהל, שמרגיש שמשתמשים בהסחת דעת זולה ומזויפת כדי להסיט את מבטו מהעובדה ששירות הסטרימינג עדיין שומר את רוב הקלפים שלו קרוב לחזה, ולא מוכן לתקשר ולחשוף לקהל את העדכונים הגדולים כמו שצריך.
אבל נניח, רק נניח שהיה ערך אמיתי בנוסטלגיה הזו. נניח שהיא סיפקה צורך עז של המעריצים לקבל סיפורים נוספים והצצות מאחורי הקלעים של הסדרה שלא היו נחשפו עד כה. איך נטפליקס ציפו לעשות את זה, כשלא כל חברי הקאסט נכחו על הבמה באופן פיזי יחד? איך הם ציפו להצליח לעשות את זה כשכמעט חצי מהשחקנים שהרכיבו את ״האיחוד המרגש״ הזה שלחו רק מסר דיגיטלי קצר, אפור ומביך? גם אם יש ערך באותה תחושה נוסטלגית ובאיזו פגישת מחזור מטורפת להשקת קמפיין השיווק של העונה החמישית, צריך שאותה פגישת מחזור אשכרה תתקיים במציאות (ואם אתם שואלים אותי היא גם הייתה צריכה לכלול את האחים דאפר). כשהיא מחולקת לשני חלקים שונים שמופרדים זה מזה באופן גס, היא גורמת לכל הקסם המועט שעוד נשאר במחווה הזו ללכת לאיבוד. אני כבר יכול לשמוע את קולות הצקצוק של חלק מהקוראים שחושבים לעצמם, ״טוב, מה רצית? מילי וגייטן היו עסוקים בהתחייבויות קודמות וצילומים אחרים. מה רצית שיקרה? שנטפליקס יעצרו את ההפקות שלהם, יטיסו אותם לכמה דקות על הבמה ויחזירו אותם בחזרה באותו יום?״. ואני אענה להם שכן. כי כשאולפנים כמו מארוול רוצים לקדם את הסרטים שלהם (בין אם זה כולל את הערך הנוסטלגי או לא), הם דואגים להטיס ולהביא אל הבמה את כל חברי הקאסט. גם אם זה לכמה דקות, וגם אם הם באמצע צילומים לסדרה שהם באים לקדם (כפי שהיה עם הקאסט של ״לוקי״ עונה 2 ב-D23 2022 או עם חברי הקאסט של ״ארבעת המופלאים: צעדים ראשונים״ בקומיקון סן דייגו 2024). הם דואגים גם מיד בסיום הפאנל להטיס אותם בחזרה לעבודה, כי הם יודעם שבסופו של דבר אין תחליף לנוכחות פיזית. ואם אולפני מארוול יכולים לעשות את זה, אין סיבה שנטפליקס, שהם גוף לא פחות גדול ולא פחות מתוקצב מהם, לא יעשו את אותו הדבר - בטח כאשר מדובר בסדרה הכי גדולה וחשובה בהיסטוריה שלהם.
אבל לא די בכך, הסיבה האחרונה שהחלק הכביכול נוסטלגי הזה נכשל חרוצות הוא הביצוע שלו. גם אם נתעלם לרגע משתי הבעיות המהותיות לא פחות שהזכרתי קודם לכן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהביצוע עצמו של הקטע הזה היה פשוט מביך וגרם לי לגלגל עיינים כל כך חזק, עד שפחדתי שהם יתקעו למעלה. במקום לעשות איזה סקשן של שאלות ותשובות, או לתת לשלושת השחקנים שנכחו באופן פיזי על הבמה לדבר אל הקהל ישירות בלי יותר מידי פילטרים ותסריטים, נטפליקס בחרו להפוך את החלק הזה ל-100% מתוסרט (עם תסריט מאוד מטופש ובינוני). זה גרם לכך שבמקום שתיווצר התחושה של שלושה חברים שמעלים יחד זכרונות, נוצרת התחושה של שלושה שחקנים עייפים שמקריאים מפרומטר. חשוב לי לציין שהתלונה שלי היא לא לגבי אף אחד מהשחקנים עצמם, ואני בטוח שהאירוע הביזארי הזה הוא לא באשמתם, אלא בעיקר לצוות השיווק וההפקה של נטפליקס, שלקח כמעט כל אלמנט טוב וחיובי שהיה טמון בקטע הזה, וחירב אותו לחלוטין. זאת מתוך פחדנות, רצון למשיכת זמן וחוסר הבנה בסיסי של רגשות הקהל כלפי הסדרה.
עכשיו, כשסיימנו לדבר על החלק המקדים (שלמעשה תפס את רוב הזמן של ״דברים מוזרים״ בכנס), הגיע הזמן לדבר על הטיזר טריילר שחתם אותו, והיה מעצבן ומכעיס לא פחות (ואפילו יותר) מהחלק שקדם לו. נתחיל בכך שהטריילר שכאמור מגיע אחרי פרק זמן ממושך של נסיון כושל להעלות נוסטלגיה, נפתח בעוד כמעט דקה שלמה(!) של סצנות מהעונה הקודמת שחוברו להן יחדיו. הן אמנם סצנות אפיות ביותר, שערוכות בצורה מעולה שבהחלט יכולה לעורר הייפ, אבל הבעיה היא שהן מגיעות אחרי שבמשך עשר דקות קודם לכן, נטפליקס טחנו את הנושא עד תום. הדבר גורם לאותן סצנות להרגיש כמו עוד מריחת זמן אחת גדולה בדרך אל הבלתי נמנע, במקום להיות משהו שאמור לעורר אצלי הייפ והתרגשות. אבל גם אם ננתק רגע את הטריילר מהקטע האומנותי שקדם לו, האדיט האפי של אותם הקטעים עדיין בעייתי, מכיוון שהוא מתפרש על פני יותר מ-50% מהטריילר כולו. כתוצאה מכך, הטריילר מרגיש פחות כמו הכרזה מפוצצת או חשיפה ראשונה של פרטים קונקרטיים על העונה החדשה, ויותר כמו אדיט של מעריצים בטיקטוק. שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם טריילרים שמכילים בתוכם סצנות מהעבר שמנסות לפרוט על רגשות המעריצים, ומי כמוני יודע שאולפנים גדולים בהוליווד (ובראשם מארוול כמובן) עשו כאלו לא מעט. אבל ברוב המקרים, אלא כן יש סיבה ממש אבל ממש טובה ללמה לעשות את זה אחרת, האולפנים דואגים או למנן את אותם הקטעים בצורה כזו שנרגיש שהתוכן החדש הוא עדיין מרכז העניינים, או שהם עושים הפרדה מוחלטת בין הדברים ומשחררים טיזר לטיזר שמורכב כולו אך ורק מאותם הקטעים הישנים (כמו שקרה ב-״הנוקמים: מלחמת האינסוף״ למשל). כשמבצעים מהלך שכזה באחת משתי הדרכים האלו, אפשר להשיג בקלות גם את תחושת ההייפ וההתרגשות הטמונה בהצצה הראשונה מעונה חדשה ומצופה, וגם את תחושת הבילדאפ. אבל כשמנסים לבצע אותו כמו שנטפליקס ניסתה, התוצאה שמתקבלת היא כזו שמשאירה את שתי הציפורים על העץ.
אחרי הדקה הזו, אנחנו סוף מגיעים אל הרגע בו נטפליקס סוף סוף מואילים בטובם לחשוף בפנינו מידע חדש וקונקרטי אודות העונה החמישית של הסדרה, כאשר היא חושפת את לוח השחרור המלא של העונה. ומה אני אגיד? זה הלוח הכי גרוע שהיה אפשר לבקש. הוא גרוע כל כך משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שנטפליקס ממשיכים עם מודל השחרור המזעזע שלהם, שמחולק לשלושה(!!!) חלקים שונים, במרווחי זמן שונים, ועם כמויות פרקים שונות בכל חלק. אני יודע שזה מודל שחרור שנמצא בשימוש רחב אצל נטפליקס לאחרונה ושהיו סדרות שנפגעו מכך אפילו יותר קשה (״קוברה קאי״, אני מסתכל עלייך). אבל קשה להאמין שעד באמת לא מזמן, היו פה שני מודלים של שחרור סדרות, שלמרות שלכל אחד מהם היו יתרונות וחסרונות, היו די מקובלים על הקהל. אני מדבר כמובן על המודלים של שחרור כל העונה בבת אחת (מה שקורה בעיקר בסטרימינג) ועל מודל השחרור השבועי (מה שקורה בעיקר בטלוויזיה לינארית). אבל אז נטפליקס הגיעו, ובנסיון נואש לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, המציאו את מודל השחרור הביזארי הזה. הוא לוקח את כל החסרונות שקיימים בשני המודלים הקודמים ומאחד אותם לכדי באסה אחת גדולה. אל תטעו, אני בהחלט מבין מה הוא אותו הגיון כביכול שעומד מאחורי קבלת ההחלטה הזו, ואין לי ספק שנטפליקס ירצו לשמור את השיח הציבורי על העונה הזו שהם השקיעו בה כל כך הרבה כסף וחודשי צילום. אבל יש דרך לעשות את זה, וזו לא הדרך הזו. הדרך הזו מרגישה למעשה כמו מלחמה של נטפליקס בקהל המעריצים שלה. במקום שהקהל ירגיש שנטפליקס באים לטובתו ורוצים שהוא יהנה מהעונה החדשה והמאוד מצופה, הוא מרגיש שיותר חשוב להם למתוח את המסטיק כמה שאפשר ולסרב לשחרר את המותג שבנה אותה עד השנייה האחרונה. זה יוצר תחושה של תאוות בצע, ושל שיח ציבורי אמנם חזק אבל מאוד שלילי, אצל קהל שעוד לפני ההודעה הזו כבר מצא את עצמו כועס ומאוכזב מנטפליקס לא פעם ולא פעמיים.
הסיבה השנייה שהופכת את לוח הזמנים הזה לכל כך גרוע היא תאריכי השחרור עצמם. אם נתעלם לרגע מהבאסה שלנו בתור מעריצים ישראליים על כך שהפרקים עולים בשלוש לפנות בוקר (מה שאומר שעד שנקום האינטרנט יהיה כבר מלא ספוילרים), וננסה להסתכל על המצב מנקודת המבט האמריקאית/נוצרית (שמה לעשות, מהווה את פלח השוק העיקרי של נטפליקס), נגלה שהתאריכים שהם בחרו להשיק בהם את העונה החדשה הם לא סתם תאריכים. הם אולי התאריכים הכי חשובים בלוח השנה האמריקאי. אני מדבר כמובן על חג ההודיה (שבמהלכו יעלה החלק הראשון), יום חג המולד (במהלכו יעלה החלק השני) וערב השנה האזרחית החדשה (אשר במהלכו יעלה פרק סיום הסדרה). עכשיו, ברור לי למה נטפליקס בחרו את התאריכים האלו ומה החלום הרטוב שלהם שיקרה. אבל, יחד עם זאת ועוד לפני שנציין מדוע בעיניי מדובר בעוד צעד שמזלזל בקהל, צריך לציין את העובדה שעם כל הכבוד לנטפליקס ועם כל הכבוד ל-״דברים מוזרים״, זו עדיין בסופו של דבר רק טלוויזיה. אני יודע, מוזר לשמוע את זה מבחור שכל דקה פנויה בחיים שלו משקיע בצריכה/כתיבה/הפקה של תוכן שמרביתו מתקשר בעולם הטלוויזיה, אבל אין מה לעשות, יש דברים שחשובים יותר מטלוויזיה ותקופת החגים היא אחת מהן. אל תתבלבלו, כבודה של ״דברים מוזרים״ במקומה מונח ואני באופן אישי (לפחות את פרק הסיום) מתכוון לקום ולצפות בה השכם בבוקר. אבל זה כי אני לא אמריקאי וזה לא יום חג שלי. אבל אם כן הייתי, כנראה שלא הייתי מוותר על יום חג עם המשפחה שלי בשביל לצפות בסדרה הזו כמה שיותר מהר. דמיינו לרגע בעצמכם. נניח לרגע שבמקום שהעונה הייתה מושקת בתאריכים האלו, היא הייתה מושקת בערב ראש השנה, ערב פסח וערב יום העצמאות (בהתאמה ובשעה נורמלית בשעון ישראל). האם הייתם מוותרים על ארוחה משפחתית או יציאה למסיבה עם חברים בשביל לצפות בסדרה הזו? אני מניח שהתשובה היא לא, ולכן ניתן להניח שגם רוב הקהל האמריקאי והנוצרי יענה באופן דומה.
לכן, כשמסתכלים על ההכרזה מנקודות המבט האלו, אפשר להתחיל ולנסות להבין למה מדובר בצעד ממש חצוף מצידה של נטפליקס כלפי המעריצים. קודם כל ולפני הכל, כפי שכתבתי בפסקה הקודמת, עצם הבחירה בתאריכים האלו מעידה על פלצנות וחשיבות עצמית כל כך גבוהה שמוכיחים שנטפליקס תופסים את התכנים שלהם כמשמעותיים וחשובים כמו החגים הגדולים ביותר בעולם, מה שלא רק מייצר אנטיגוניזם של הקהל כלפי נטפליקס, אלא ממש מעורר חלחלה במובן מסוים. אבל גם אם נתעלם מהתחושה הזו, עיקר הבעיה בהשקת הסדרה הכל כך מצופה הזו בתאריכים האלו היא שהיא יוצרת מצב של אי שיוויון עבור המעריצים. אני יודע שמקודם הקדשתי לא מעט מילים להסביר למה מרבית האמריקאים לא ירוצו לראות את הסדרה בשנייה שהיא עולה לשידור, אבל לצערי, יהיו גם לא מעט כאלו שכן, וככל הנראה יהיה מדובר גם בקהל הכי רועש, קולני ונוכח של הסדרה באינטרנט. כשזה קורה, האינטרנט מתמלא באופן מיידי במיליוני ספוילרים, מה שמאוד אבל מאוד יקשה על אותם עשרות (אם לא מאות) מליוני מעריצים אחרים, שיאלצו לברוח מספוילרים כמו מאש - ואני בטוח לצערי שלא כולם יצליחו בכך. למעשה, במודע או שלא, בבחירה שלהם לשחרר את הסדרה בתאריכים הללו יצרה נטפליקס שתי חוויות צפייה שונות עבור המעריצים, ויצרה קבוצה של מפסידים וקבוצה של מפסידים יותר. אלו שיבחרו לראות את הסדרה באופן מיידי יאלצו לוותר על חווית החג המשפחתית, ואלו שלא יאלצו בעל כורחם להגדיל באופן משמעותי את סיכויי החשיפה שלהם לספוילרים. והכל בגלל שנטפליקס חשבו שהם יותר גדולים ומרכזיים מתקופת החגים האמריקאית. נטפליקס בקלות יכלו להשיג את אותו האפקט (ואפילו יותר ממנו) אם הם היו משחררים את הפרקים יום יומיים לפני כן או אחרי כן, כאשר עדיין יש חופש בבתי הספר ובמרבית מקומות העבודה (בטח שזה מוצמד לסופ״ש ארוך). אבל במקום זאת, הם בחרו לשחרר דווקא בתאריכים האלו, ולעצבן ולפגוע בקהל שלהם בדרך נוספת.
אחרי כל זה וכשאנחנו נמצאים כבר דקה ועשרים שניות לסוף הטריילר, אנחנו סוף סוף מקבלים שברירי סצנות מתוך העונה החדשה, שחותמים את הספק-טריילר-ספק-סימון-וי מצד נטפליקס הזה בצורה מרשימה. הרגעים הקטנים שאנחנו רואים נראים מעולה, והסצנה של וויל שצורח באימה סוגרת את ההכרזה הזו באופן מצמרר. אבל לצערי, זה מעט מידי ומאוחר מידי. כפי שאתם מבינים, אני אמנם מאוד אהבתי את הקטעים החדשים ואין לי ספק שחודשי הצילומים הארוכים שנטפליקס והאחים דאפר השקיעו בעונה הזו ישתלמו מאוד. אבל בשלב הזה, לשתף כל כך מעט מרגיש פשוט לא מספיק. לא רק כי זה בא אחרי הכרזה ארוכה מאוד, מכעיסה מאוד ואבסורדית מאוד כפי שניסתי להסביר במהלך הטקסט פה, מה שלא מצליח לפצות עליה, אלא גם כי עברו כמעט שלוש שנים שלמות מאז הסתיימה העונה הקודמת של הסדרה (וחמש שנים שלמות מאז שיצא הטריילר הראשון של אותה עונה אגב). ובמקום שנחגוג את תחילת הקמפיין השיווקי של העונה האחרונה עם טריילר ארוך ומלא, כל מה שאנחנו מקבלים הוא את העשרים שניות האלו וזהו? באמת נטפליקס? חוסר הרצון הזה לשתף את הקהל בתוכן אמיתי וקונקרטי מתוך העונה החדשה לא רק ממשיך להעיד שנטפליקס מעוניים להסתיר את הקלפים, ולא רק מותח כל דבר ודבר שנוגע לסדרה הזו ולקמפיין השיווקי שלה עד השנייה האחרונה כשכבר יוצא כל המיץ. הוא גם ממשיך לחזק את התחושה שנטפליקס מתייחסים אל קהל המעריצים של הסדרה (שגם אני חלק ממנו) כמו תינוקות בכיינים, שזורקים להם תמריצים בחוסר שקט רק כדי לקנות עוד כמה ימים של שקט. הם עושים זאת במקום להתייחס אליהם כמו לקוחות נאמנים שעברו איתם ועם הסדרה כברת דרך, ובמקום לספק להם סוף סוף הצצה ראשונה ואמיתית לעונה כמו שצריך. ובסופו של יום, זה באמת באמת מבאס.
אני באמת מחכה מאוד מאוד (מאוד!) לעונה החדשה של ״דברים מוזרים״, ועל פי מה שראינו עד כה, אני בטוח שהעונה הזו עומדת להיות שוברת שיאים בכל קנה מידה אפשרי. אבל זה לא אומר שאני לא באמת ובתמים כועס על נטפליקס בגלל היחס המבזה שהם מעניקים לקהל ולסדרה כאחד. במקום שתחילת הקמפיין השיווקי של העונה האחרונה, של מה שבקלות ניתן לקרוא לה הסדרה המשמעותית והחשובה ביותר בהיסטוריה של נטפליקס, תזכיר לנו את ימי הזוהר שלה ואת היחס המאוד שונה שקיבלנו מהשירות בעבר הלא מאוד רחוק, אנחנו מקבלים את ההפך הגמור. בפועל, אנחנו מקבלים דוגמא חיה לנטפליקס של היום. לנטפליקס תאבת הבצע, שבמקום לחפש סיפורים חדשים ולהמציא את עצמה מחדש, בוחרת למצוץ את הדם מכל המותגים הגדולים שלה עד שלא נותר בהם עוד דבר. היא ממשיכה לאחוז בהם ולמתוח אותם בעקשנות של פרד ובצורה הגרועה ביותר שאפשר את המעט שעוד נותר לה מהם, בשביל עוד כמה דקות זולות מאוד של תהילה. תוסיפו על זה גם מהלכים כמו ניסיון נואש לייצר ערך נוסטלגי אצל הצופים שלא צלח, או שחרור בזמנים הכי גרועים ויומרניים שאפשר, ותקבלו דוגמא ומופת לערכים של נטפליקס בימינו. מדהים לראות איך ספקית תוכן, שפעם הייתה פורצת דרך ושינתה את כל התעשייה, הפכה לגרועות שבגרועות שבספקיות התוכן, ואיך מחברה שמנסה ליצור כמה שיותר תוכן איכותי עבור הקהל שלה, היא הפכה לחברה שכמעט ונלחמת בו עבור עוד כמה מליוני דולרים. וכשזה נהיה עד כדי כך גדול ועד כדי כך עמוק, עד שזה פוגע באופן ישיר באבן היסוד הקדושה והגדולה ביותר של נטפליקס ובאחת ההכרזות הגדולות, המצופות והחשובות בעידן הסטרימינג בשנים האחרונות, מה עוד ניתן לומר?
הוסף תגובה
העונה החדשה של ״בית הדרקון״ ב-HBO Max מחזירה אותנו אל תוך העולם של ווסטרוז, היישר לנקודה שבה עצרנו בסוף העונה השנייה. אחרי הכנות רבות לקראת קרב משמעותי שישנה את סדרי הכוחות בממלכה, אנחנו סוף סוף זוכים לראות אותו במלוא הדרו. האם העונה החדשה מצליחה לספק לצופים שוב את הדרמה ואת האקשן שהם כל כך אוהבים לראות בעולם ״משחקי הכס״?
הסרט החדש בסדרת ״צעצוע של סיפור״ של פיקסאר מעמיד את הצעצועים במלחמה אל מול החברה החדשה של בוני - הטאבלט ליליפאד. הנחישות של ג׳סי לנתק את בוני מהמסך, לחבר בינה לבין ילדות אחרות בנות גילה ולהימנע מנטישה מדאיגה נוספת תוביל אותה למסע בלתי צפוי, במהלכו שתיהן יכירו קצת יותר טוב את החברים שעלולים להימצא במסך ומעבר לו. האם ההתמכרות של האנושות לעליית הטכנולוגיה מצליחה להצדיק את חזרתו של המותג הותיק והאהוב לסרט נוסף וחמישי במספר, גם אחרי כל הסגירות העלילתיות?
ב-8 השנים האחרונות כולנו נחשפנו בצורה כלשהי לסדרת הטלוויזיה ״קופה ראשית״. היא התחילה בתור סדרה קטנה מסוג ה-״מוקומנטרי״ (דוקומנטרי מתוסרט) והפכה מהר מאוד לאחד מסדרות הקאלט הגדולות והאהובות ביותר בתעשייה הישראלית. אחרי חמש עונות, ועונה שישית שתעלה בהמשך השנה, עובדי הסופר מגיעים בפעם הראשונה למסך הגדול! אך האם יש הצדקה לקיומו של הסרט? או שזאת מסחטת כספים שאיבדה את הקסם שלה?
