הוסף תגובה
“This is were we crash and burn. This is were we start to learn" - Presence of Mind by Dynazty”
הביקורת אינה מכילה ספוילרים לפרק שש בעונה השנייה של ״פיסמייקר״
הביקורות הקודמות: פרק 1 פרק 2 פרק 3 פרקים 4+5
״אלו הדברים הכי טובים שעבדתי עליהם אי פעם״ כך תיאר ג'יימס גאן את שלושת פרקי הסיום בעונה השנייה של ״פיסמייקר״. גאן, שמנע גישה מכמעט כל אחד לאותם הפרקים (כולל עיתונאים בכירים במיוחד ואפילו אנשי השיווק האישיים שלו), חזר והדגיש שוב ושוב במהלך החודשים האחרונים שאותם שלושה פרקים יהיו מטורפים לגמרי, ושהם יהיו שווים את ההמתנה ואת הטיזינג הארוך במיוחד. אנחנו, כמו המעריצים הטובים והאדוקים שאנחנו, חיכינו. שבוע אחר שבוע צפינו בסדרה והמתנו בשקיקה לרגע שהסדרה תתפוס קצב ותגיע לאותם אירועים מטורפים. אחרי חמישה שבועות כיפים, אבל ארוכים במיוחד נדמה היה שהרגע הזה סוף סוף הגיע. סיום הפרק החמישי, יחד עם אותן רמיזות של גאן והטיזר הקטן ששוחרר לקראת הפרק השישי - כולם העידו שאכן עומד להיות מדובר בפרק המעניין, הכיפי והטוב ביותר של העונה עד כה, ולשמחתנו אכן כך היה הדבר.
הסיבה העיקרית לכך היא שהפרק אכן עומד בהבטחה שלו ומצליח לשמש כקפיצת מדרגה משמעותית ומאוד מאוד נחוצה לסיפור ולקצב של העונה הזו. האירועים סוף סוף מתחילים להתקדם, אנחנו סוף סוף צוללים לעומק הסיפור, ובשעה טובה אנחנו מרגישים שרגעי השיא של העונה (שרובם ככל הנראה יגיעו בפרק הסיום של העונה בעוד שבועיים) נמצאים מעבר לפינה. כל הדמויות מקבלות שדרוג ראוי ומבורך, וכולן הופכות להיות דמויות טובות יותר ומורכבות יותר, שקל יותר להתחבר אליהן וכיף יותר לצפות בהן. הדמות שחווה את השדרוג המשמעותי ביותר בפרק זה היא דמותו של אדריאן צ׳ייס המוכר גם בתור ויג׳לנטי (שמגולם על ידי פרדי סטרומה). עד כה הרגשנו שויג׳לנטי קצת נשכח העונה, אבל בפרק זה הוא סוף סוף מקבל את הספוטלייט המשמעותי שלו. ספוטלייט זה כולל זמן מסך רב שמנוצל היטב (ושני בגודלו רק לזמן המסך של ג'ניפר הולנד בתור הרקורט), שלא רק מספק לנו אינספור רגעים קומיים קורעים מצחוק, אלא גם מזכיר לנו עד כמה מורכבת ונהדרת דמותו של ויג׳לנטי, ועד כמה התחרות בינו לבין איגלי על תואר החבר הכי טוב של פיסמייקר היא תחרות קשה בהחלט.
אם כבר עסקינן בהומור ובטירוף של הסדרה, גם פן זה של הסדרה מקבל שדרוג קריטי וחשוב במיוחד, כאשר מדובר בפרק המצחיק והקיצוני ביותר של העונה עד כה. גאן רותם את קפיצת המדרגה של הפרק ואת השדרוג שעוברות הדמויות כדי להצליח ליצור איזון נפלא בין רגעי דרמה מרגשים לרגעי קומדיה וטירוף, שגרמו לנו להתפקע מצחוק. באופן די משעשע (אך די צפוי) מי שמוביל אותם רגעי קומדיה הוא לא אחר מאשר דמותו של ויג׳לנטי. העובדה שהוא מקבל ספוטלייט רחב מאוד בפרק זה, גורמת גם (אם לא בעיקר) לצד הקומי של הדמות שלו לזרוח ובענק ומשפיע על כל הפרק לחיוב. כל אלו ועוד מוכיחים פעם נוספת עד כמה גאן כותב קומי מוכשר והופכים את הפרק לא רק לפרק המצחיק ביותר בעונה עד כה, אלא גם לאחת היצירות המצחיקות ביותר של גאן אי פעם.
מעבר לכך, ובדומה מאוד לפרק הראשון של העונה, יש בפרק זה המון, אבל המון רפרנסים שונים ומשונים, שהופכים את הצפייה בפרק לכיפית הרבה יותר עבור כל מעריץ גיקי באשר הוא. את הרפרנסים השונים בפרק זה אפשר לחלק לשתי קבוצות שונות. הקבוצה הראשונה היא רפרנסים כלליים לתרבות הגיקית על כלל צורותיה. קבוצה זו מכילה סוג של רמיזות ואיסטראגים עשויים היטב ללא מעט יצירות פופולאריות, דבר המוסיף עוד אלמנט כיפי ומבדר לפרק, שגרם לנו לבחון את הסצנות טוב טוב כדי לנסות למצוא את הרפרנסים הבאים (ועל הדרך גם הפך את קיומו של ספיידרמן לקאנוני ב-DCU). את סוג הרפרנסים השני ניתן להגדיר פחות כאיסטראגים ויותר כמו חיבוריות של ממש אל היקום הקולנועי החדש והגדול שגאן בונה פה. דרך רפרורים לאירועים קודמים והופעות אורח נהדרות (אם כי בדומה לטוויסט של הפרק מאוד צפויות), החיבוריות הגדולה ליקום הכללי והגדול של DC מורגשת בהחלט, ומצליחה להיווצר התחושה שבפעם הראשונה ואחרי שנים של כשלונות, סוף סוף יש לנו יקום DC אחד ואחיד. זו כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה של DC, שאנחנו אשכרה מצליחים לקבל את תחושת החיבוריות והמקביליות הזו בין הפרויקטים השונים, להבדיל מהפעמים הקודמות, בהן קיבלנו אסופה של פרויקטים, שכל אחד מהם שונה לחלוטין ומנותק מאלו שקדמו אליו. פרק זה הוא ההוכחה הניצחת, לכך שאם DC רוצים, הם יכולים ליצור יקום קולנועי רחב וענף, שמצליח לחבר בתוכו פרויקטים שונים בסגנונות שונים בצורה טובה, כשהאיש הנכון למשימה זו הוא לא אחר מאשר ג'יימס גאן.
מעבר לרמיזות השונות על ההפתעות ועל העלילה של שלושת פרקי הסיום, גאן טען גם שפרק זה מכיל בתוכו את הופעת המשחק הטובה ביותר של ג׳ון סינה, שמגלם את דמותו של פיסמייקר. גאן כנראה צדק בתיאורו, ואין ספק שסינה סיפק הופעת משחק נפלאה במהלך הפרק. אבל למרות זאת, ברור לכולם שדווקא ג׳ניפר הולנד, שמגלמת את דמותה של אמיליה הרקורט היא הכוכבת האמיתית של פרק זה. הולנד מספקת במהלך הפרק את הופעת המשחק הטובה ביותר בקריירה שלה. היא מצליחה להעביר רגעים דרמטים בצורה מרהיבה לגמרי ולהוביל את דמותה של הרקורט לנקודת שיא רגשית מרהיבה בהחלט, תוך כדי הצגתה על המסך בצורה שהשאירה אותנו המומים לגמרי. היא מצליחה להעביר את התהליך והמסע של הרקורט (שכבר מההתחלה היה כתוב היטב) בצורה הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת, ומצליחה לשדרג אותו אפילו יותר. תצוגת משחק זו מוכיחה באופן מוחלט, שהיא לגמרי שחקנית מופלאה בפני עצמה ולא רק אשתו של.
אחרי שלקח את המושכות בידיים בפרק הראשון, גאן שב אל כסא הבימוי בפרק זה ומוכיח פעם נוספת שהוא לא רק כותב מבריק, אלא גם במאי מבריק לא פחות. נכון, אין בפרק זה סצנות אקשן עצומות וגדולות מימדים (כמו שהיו בפרקים 1 ו-3 למשל), ולכן גאן שם את הדגש דווקא על הסצנות השקטות והמרגשות יותר, שמועברות אל הצופה בצורה מרהיבה ביותר. אבל לא די בכך, כי כאמור, הפרק מהווה עליית מדרגה בהומור ובקיצוניות של העונה, וגם את הסצנות האלו גאן מצליח להעביר בצורה ויזואלית מרהיבה. הטירוף מצליח לעבור אל הצופים בצורה יוצאת מן הכלל, כאשר ברגע השיא של הפרק ממש בסופו, הבימוי של גאן מגיע לשיאו ומציג לנו רגע עוצמתי, אבל בו זמנית מטורף וקורע מצחוק, שמשתמש גם באלמנט הויוזאלי שלו כדי להדגיש ולחזק את עומק הטירוף והשיגעון שבדבר. בסופו של דבר, פרק זה מוכיח שלא משנה כמה שאר הבמאים כמו פיטר סולט ואלת׳אה ג׳ונס הם במאים טובים, אף אחד מהם לא טוב ומבין את הדמויות כמו גאן (אם כי זה קצת לא פייר בהתחשב בזה שהוא הכותב הבלעדי של הסדרה).
כמו בכל פרק, גם בפרק זה הפסקול הקצבי ומלא בשירי הרוקנרול שגאן שזר במהלך הסדרה, משתלב נהדר בסצנות השונות ומצליח להעביר את התחושות השונות שהסצנות מנסות לייצר באופן מדויק. בין אם זה רגע קומי ומשעשע או רגע דרמטי שמביא לשיאו תהליך ופיתוח של דמות כלשהי או מערכת יחסים מסוימת, המוזיקה רק מעצימה את כל מה שקורה על המסך והופכת את הפרק לפרק איכותי במיוחד גם עבור חוש השמיעה. בנוסף לכך, בפרק זה במיוחד מלבד השירים השונים שמרכיבים את הפסקול, בלט לנו לחיוב גם הסקור המיוחד של הסדרה (כלומר המוזיקה ללא המילים שמלווה חלק ניכר מהסצנות) שהיה עשוי באופן מצוין. הוא היה לא פחות איכותי ומדויק מאשר השירים השונים שמרכיבים את הפסקול, והוא הצליח להעביר ולחזק כמה רגעים (ספצפית בסוף הפרק) בצורה יוצאת מן הכלל.
למרות שמדובר בפרק קצר ביותר של 36 דקות בלבד, אין ספק שהפרק השישי בעונה השנייה של ״פיסמייקר״ הוא הפרק הטוב ביותר בעונה עד כה. הוא מצליח לדחוס בצורה מהודקת אך מדויקת פיתוח של כל הדמויות המרכזיות שלוקחות חלק בעונה, ורגעים קומיים נהדרים ואיכותיים במיוחד, שמתחילים להכין אותנו לקראת שיא העונה שמגיע אלינו ממש בעוד שבועיים. אותו הפיתוח מועבר על ידי קאסט שחקנים מרהיב וגאן אחד שבהחלט יודע את העבודה ויחד עם פסקול שממשיך להיות אדיר ומיוחד ביותר, הופכים את הפרק לכל מה שרצינו וקיוונו מהעונה השנייה של ״פיסמייקר״.
ציון שלנו:
מצוין
הטוב
פסק הדין
מפה אפשר רק להגביר
הסרט החדש של היקום הקולנועי של DC רצה להביא אל המסך את הגיבורה קארה זור-אל, הלא היא סופרגירל. אך לאחר ההצלחה הפותחת עם בן דודה מלא התקווה סופרמן בקיץ שעבר, הסרט החדש הביא תוצאות מאכזבות בדירוגי המבקרים ובהכנסות הקופתיות. דיווח חדש של מגזין הטרייד The Hollywood Reporter שופך מעט אור על תהליך הפיתוח המורכב של הסרט, שמעיד כי האכזבה הזאת הייתה צפויה מצד האולפנים כבר חודשים רבים מראש.
בעוד שבמארוול ובסוני בחרו לוותר על חגיגת הסופרבול השנתית, ולא להציג טריילרים חדשים ל״ספיידרמן: יום חדש לגמרי״ או ״הנוקמים: עלייתו של דוקטור דום״, לא מעט אולפנים אחרים עדיין צפויים לקחת חלק בחגיגה. אלו כל מי שצפויים להופיע במהלך חגיגת הטריילרים השנתית (וגם מי שלא)
שירות הסטרימינג של וורנר ברוס דיסקברי הגיע רשמית לישראל, ואיתו מגוון תכני איכות קלאסיים לצד הפקות מקור שרואות אור פעם ראשונה באופן חוקי בארץ הקודש. אז מעבר ללראות את ״משחקי הכס״ או ״הסופרנוס״ פעם נוספת, ממה כדאי לכם להתחיל?
