ג׳יימס גאן הבטיח לנו שפרק הסיום של העונה השנייה של ״פיסמייקר״ יהיה בין הדברים הטובים ביותר שכתב אי פעם. בפועל, הרמיזה לבאות מאפילה על הסיפור האישי של הדמויות.
הוסף תגובה
“Keep on keeping on”
הביקורת אינה מכילה ספוילרים לפרק 8 בעונה השנייה של ״פיסמייקר״
הביקורות הקודמות: פרק 1 פרק 2 פרק 3 פרקים 4+5 פרק 6 פרק 7
הגענו לסוף. פרק הסיום של העונה השנייה של "פיסמייקר" מסמל לא רק את סיומה של אחת הסדרות הבולטות ביקום הקולנועי החדש של DC, אלא גם את סיומו של מסע עבור הצופים, ואנחנו רוצים לפתוח בתודה ענקית לכל מי שעקב אחר הסיקור שלנו לאורך העונה. זה היה מסע מלא בהפתעות, צחוק, בלגן, ובעיקר - המון לב. ג’יימס גאן הבטיח שפרק הסיום יהיה גדול, והוא בהחלט ידע איך לבנות סביבו הייפ עצום. אבל האם הוא עמד בציפיות? ובכן, בואו נדבר על זה לעומק.
הכוכב הבלתי צפוי של הפרק הוא ללא ספק פרנק גרילו, שמגלם את ריק פלאג האב. באופן מפתיע, האנטיגוניסט של הסדרה הוא זה שגונב את ההצגה ברגעי הסיום שלה. גרילו מעניק הופעה עוצמתית, מלאה רבדים ורגש, ומצליח לחשוף צדדים חדשים בדמות שלו. הפעם, ריק פלאג האב מרגיש כמו אדם שלם - פגום, אבל אמיתי. מי שעקב אחרי הופעותיו הקודמות של הדמות בסדרה "Creature Commandos" ובסרט "סופרמן" יוכל ממש להרגיש את ההבדל. את ההתפתחות הדרמטית שעברה הדמות, שמגיעה כאן לשיאה בסצנה האחרונה של הפרק. זוהי דמות שמצליחה לעורר הזדהות גם כשהיא נעה בין גבולות המוסר, והביצוע של גרילו פשוט מצוין.
מצד שני, הפתיחה של הפרק מצליחה לבלבל לא מעט. העלילה קופצת כמה ימים קדימה מאירועי פרק 7, אך לא מספקת לנו כמעט שום מידע על מה התרחש בינתיים. אנחנו פשוט נזרקים לסיטואציה חדשה, בלי גשר ברור בין מה שהיה למה שקורה עכשיו. המעבר הזה גורם לחלק מהדינמיקות בין הדמויות להרגיש מלאכותיות, ולעיתים אף לא מוסברות. יש תחושה כאילו נחתכו כמה סצנות משמעותיות שהיו אמורות לחבר את הרצף הנרטיבי.
זו בחירה שמאפיינת את ג’יימס גאן גם בסרט "סופרמן", בו הוא השתמש בגישה של "לזרוק את הצופה ישר לתוך העולם". אבל כאן זה עובד פחות טוב. כשמדובר בעולם שראינו כבר שבעה פרקים (ואפילו עונה שלמה לפני כן), הצופים מצפים לרצף יותר טבעי ולהתפתחות עקבית, ולראות כל שלב במסע של הדמויות המרכזיות. ישנם אלמנטים שמקבלים מענה ככל שהפרק מתקדם, אך חלק מהפערים נותרים פתוחים ויוצרים תחושה כללית מעט מנותקת מהעונה שקדמה לה.
ומה לגבי כריס סמית' - פיסמייקר עצמו? למרבה ההפתעה, בפרק הסיום של הסדרה שנושאת את שמו, הוא מרגיש לעיתים כדמות משנית. כן, יש לו סצנה אחת חזקה מאוד שמוכיחה מדוע הוא העוגן של הסדרה והלב הפועם של הצוות. אבל מעבר לזה, הדגש עובר בבירור לדמותו של ריק פלאג האב ולבניית היסודות של ה-DCU לעתיד - מטרה שמקבלת עדיפות על פני ההתמקדות בדמויות הראשיות של הסדרה שזכינו להכיר ולאהוב. בנוסף, הדרך שבה מתמודדים עם מצבו הנפשי והאישי של כריס לאחר האירועים הדרמטיים של פרק 7 מרגישה מעט חפוזה, מהירה ומחסירת פרטים, זאת במטרה ראשית להתקדם יותר בעלילה (וזה קצת מצחיק בהתחשב בזה שהפרק באורך של כמעט כשעה). השיח שבאמצעותו הוא מגיע לסוג של השלמה עם עצמו כתוב נהדר ומרגש, אך התחושה הכללית היא שהתהליך שלו נסגר מהר מדי, מבלי למצות את הפוטנציאל הרגשי שטמון בו. כל זאת על מנת לפנות זמן ריצה למונטאז׳ הסגירה ולאפילוג הגדול.
וכאן מגיע אולי אחד החטאים הגדולים ביותר של הפרק - והוא השיווק של ג’יימס גאן בעצמו. במשך שבועות לפני שידור הפרק, גאן דיבר עליו בהתלהבות ברשתות, וכינה את פרקים 6 ו-8 "הדברים הכי טובים שכתב אי פעם" פעמים רבות, כולל בקומיקון סן דייגו. הוא הבטיח הפתעות, רגעים בלתי צפויים ופרק סיום ״מטורף״. כתוצאה מכך, נבנתה סביב הפרק ציפייה אדירה - לא רק אצלנו, אלא אצל כל קהילת המעריצים ברשת. אך כשהאבק שקע, התברר שהפרק רחוק מלהיות ״מטורף״, הרי שמדובר בפרק סטנדרטי למדי של ״פיסמייקר״.
הוא מתעסק בעיקר במערכות היחסים של הדמויות ובדינמיקות הפנימיות ביניהן (לעיתים אף בפינות שבקושי נחקרו בפרקים הקודמים), בעוד שחציו השני מתפקד כרמז לעתידו של ה-DCU, מבלי לכלול הופעות אורח מפתיעות או קמיאו גרנדיוזי וזכור כמו זה שחתם את עונת הבכורה. ההייפ האדיר שגאן יצר בעצמו פעל כאן דווקא לרעתו, וגרם להרבה צופים לחוש אכזבה כשבפועל הפרק לא עמד בגודל ההבטחה.
מצד שני, יש הרבה דברים שעובדים מעולה. הפסקול, כמו תמיד, מדויק להפליא ומוסיף המון לאווירה. השחקנים כולם מג’ון סינה ועד ג’ניפר הולנד מביאים הופעות מצוינות, שמחזיקות את הפרק גם ברגעים החלשים שלו. במיוחד בולטת סצנת פלאשבק אחת בפתיחה, שמבוצעת באופן מעורר הערכה: היא כתובה היטב, מבוימת באופן מלוטש, ומלווּה בפסקול שמעצים את האפקט הדרמטי. הסצנה הזו מזכירה בדיוק למה כל כך קל להתחבר לסדרה הזו - בזכות האיזון בין כאב להומור, בין אלימות לאנושיות.
בסופו של דבר, פרק הסיום של "פיסמייקר" עונה 2 הוא שילוב של האומץ והרצון של ג'יימס גאן להלהיב את המעריצים לקראתו ולקראת הבאות אחריו. הוא שאפתני, מלא רעיונות ורגשות, אבל גם סובל מהחלטות נרטיביות שמונעות ממנו להיות סיום מושלם. זהו פרק שלוקח מגוון סיכונים - חלקם משתלמים, חלקם פחות - אבל אי אפשר שלא להעריך את השאפתנות, את הכנות ואת הדרך שבה הסדרה ממשיכה לשמור על הקול הייחודי שלה, בתוך עולם גיבורי-העל ההולך ומתעצב של ג’יימס גאן.
ציון שלנו:
טוב
הרע
פסק הדין
זהו פרק שלוקח מגוון סיכונים - חלקם משתלמים, חלקם פחות - אבל אי אפשר שלא להעריך את השאפתנות, את הכנות ואת הדרך שבה הסדרה ממשיכה לשמור על הקול הייחודי שלה, בתוך עולם גיבורי-העל ההולך ומתעצב של ג’יימס גאן
אם זה באמת הסוף, זו הייתה דרך ראויה לסגור עונה (רק חבל שג'יימס גאן הגזים עם ההייפ). לא מושלמת, אבל מלאת נשמה, כזו שמשאירה טעם של עוד.
הסרט החדש של היקום הקולנועי של DC רצה להביא אל המסך את הגיבורה קארה זור-אל, הלא היא סופרגירל. אך לאחר ההצלחה הפותחת עם בן דודה מלא התקווה סופרמן בקיץ שעבר, הסרט החדש הביא תוצאות מאכזבות בדירוגי המבקרים ובהכנסות הקופתיות. דיווח חדש של מגזין הטרייד The Hollywood Reporter שופך מעט אור על תהליך הפיתוח המורכב של הסרט, שמעיד כי האכזבה הזאת הייתה צפויה מצד האולפנים כבר חודשים רבים מראש.
בעוד שבמארוול ובסוני בחרו לוותר על חגיגת הסופרבול השנתית, ולא להציג טריילרים חדשים ל״ספיידרמן: יום חדש לגמרי״ או ״הנוקמים: עלייתו של דוקטור דום״, לא מעט אולפנים אחרים עדיין צפויים לקחת חלק בחגיגה. אלו כל מי שצפויים להופיע במהלך חגיגת הטריילרים השנתית (וגם מי שלא)
שירות הסטרימינג של וורנר ברוס דיסקברי הגיע רשמית לישראל, ואיתו מגוון תכני איכות קלאסיים לצד הפקות מקור שרואות אור פעם ראשונה באופן חוקי בארץ הקודש. אז מעבר ללראות את ״משחקי הכס״ או ״הסופרנוס״ פעם נוספת, ממה כדאי לכם להתחיל?
